כל החיים שלי היו לי חסימות חזקות מהמין השני. ממש הרגשתי כמו חומה פנימית אפילו לדבר. עם כל אחת, אפילו אחות, דודה וכן הלאה. גם היו לי כל מיני בעיות בתחום המיני. הלכתי לטיפול בשיטת טיפול נורא נורא עמוקה שמגיעה עמוק לתחתית של התת מודע. ומה יצא הפלא ופלא - שאמא שלי בגילאים מאד מוקדמים נגעה בי בצורה מינית לא יודע כמה פעמים.
גם בגיל ההתבגרות היו כל מיני דברים "מוזרים" איתה. לפעמים היא הייתה מדברת איתי בחדר וקצת נוגעת בעצמה מעל הבגדים, לפעמים ברכב כשהייתי יושב לידה הייתה באה לקחת תיק שברצפת המושב וכאילו נוגעת בי יותר מדי כדי להגיע לשם וכל מיני דברים כאלו ואחרים.
אז אני מנסה לעשות process לכל הדבר הזה. מה אני אמור להרגיש כלפיה? כאילו זה הרס לי כל כך הרבה. אני בן 30+ מעולם לא יצאתי אפילו לדייט אחד בגלל החסימות האלו ובגלל שהרגשתי שזה לא הוגן להכנס ככה לקשר עם כזה דבר.
זהו לא יודע מה עוד לכתוב.
אולי אני מרגיש אכזבה כזאת - במקום שיהיה קשר טוב אמא בן היא עשתה את כל הדברים האלו וזה סתם הרס את הכל או אולי בושה שעברתי כזה דבר, למי אני יכול לספר כזה דבר בלי שישפוט / יחשוב משהו מוזר / דברים אחרים שאינם עוזרים. גם רוב האנשים, לפי דעתי לפחות, אין להם כל כך במודעות שפגיעות מיניות זה גם מנשים (כלומר הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב, ככה הבנתי ממקור טיפולי מסויים).
גם לא בטוח איך להתייחס אליה מכאן והלאה. הקשר בינינו לא מדהים בשום צורה (כך נראה לי הקשר שלה גם עם שאר האחים והאחיות שלי ואולי גם עם שאר העולם, לא יודע אם יש לה חברים / חברות "אמיתיות" ואבא שלי לא נורמלי בלשון המעטה).
