ואומזמור לאל ידי
"אנחנו לא מכירים ואני לא עוקב אחרי העמוד שלך מהסיבה הפשוטה שאין לי בכלל פייסבוק, אבל ידידיה שלי שכן עוקבת הפצירה בי לשלוח לך דרכה את הסיפור שקרה לי אתמול כי היא אמרה שזה יתאים לעמוד שלך.

לפני שנה בערך רציתי להכיר לחבר שלי, רווק מתבגר בחורה שהיא חברה של אותה ידידה שלי. הוא כמובן רצה תמונה ואני נתתי לו כמה תמונות שבכולן היא לא מצאה חן בעיניו. היא הייתה מלאה מידי לטעמו, הלכה עם משקפיים, האף שלה היה גדול מידי, קיצר כמו שהספקת להבין, הוא לא עף עליה מבחינה חיצונית ושלל את העניין מכל וכל.

לא רק זה אלא שהוא התקשר אליי אחרי שראה את התמונה ואמר לי בכעס ועלבון: "אחי, אם זה מה שאתה מציע לי, אז תוותר..." כאילו איך אני מעז בכלל להציע לו בחורות כאלו

ניסיתי להגיד לו שמדובר בבחורה מדהימה, גומלת חסדים, מישהי עם לב ענק שתכיל אותו ותאהב אותו. בחורה אוהבת אדם, פעילה מאוד שמתנדבת במיליון עמותות ולוקחת את החיים בשתי ידיים אבל לא עזר כלום. הבן אדם היה נעול ונעלב ובעיקר לא הבין איך הצעתי לו בחורה כזו?

לפני חצי שנה סבא שלו נכנס לאשפוז בבית חולים בגלל אירוע לב והוא היה בין הנכדים שיותר אהבו אותו ולכן הוא בא לבקר את סבא שלו כל יום. אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי ואמר לי:

"אחי, תלא מבין...יש כאן איזה אחות אחת ששמתי עליה עין, היא פשוט מלאך. למרות כל העומס המטורף שיש עליה היא לא מפסיקה לחייך ולדאוג ועושה את זה בכל כך הרבה אמפטיה...סבא שלי התאהב בה והדביק אותי, תאמין לי הייתי עושה איזה מהלך ובודק אם היא בכלל תפוסה כי לא ראיתי שיש עליה שום טבעת".

עודדתי אותו ואמרתי לו שיעשה את המהלך ומה יש לו להפסיד. הוא שמע בעצתי ועשה מהלך: פשוט ניגש אליה דוך הציג את עצמו כנכד של הסבא ואמר לה שאם לו תהיה לה התנגדות הוא ישמח להכיר אותה.

אחרי שהם יצאו יום אחד הוא שלח לי את התמונה שלה כפי שצילם אותה בבית החולים ושאל אותי לדעתי. היא נראתה לי מוכר משום מה אבל עדיין לא קישרתי.

שלחתי את התמונה לידידה שלי, אולי היא מכירה אותה ואז היא אמרה לי:

"ישרוט אחד! זו הבחורה שרצינו להכיר לו והוא שלל אותה על מראה חיצוני...".

אתמול בצהריים הוא התקשר אליי ואמר לי שלפני שבוע הם החליטו להתחתן רק שהם שמרו את זה בינתיים בסוד

הלוואי שהסיפור הזה יגיע דרכך לכמה שיותר בחורים ובחורות שפוסלים הצעות רק על מראה חיצוני.

חג שמח.

יוסי פרידמן".

זה משהועלמת חן
עבר עריכה על ידי עלמת חן בתאריך י"ז בניסן תשפ"א 13:34
שעליתי עליו כבר מזמן..
זה ממש חבל, בתור אחת שהתחילה לשדך קצת לחברות, זה נהיה ממש עצוב כל העניין של התמונות, ממש פוסלים על סמך תמונה שתמונה לפי דעתי לא משקפת אפילו קצה של הקצה של האדם, גם יש לי משהו יותר קיצוני להגיד,
כל העניין של הרווקות המאוחרת התחיל מהעניין של התמונות, יהיו כאלה שיחלקו עלי אבל ככה אני רואה את זה
אבל הסיפור עצמו הוא מאוד יפה, אוהבץ את הסיפורים של אבינועם הרש
אבל יש פעמים שזה לא רק בגלל תמונהחיים של
לפעמים את רואה את האדם במציאות ועדיין מפריעה לך החיצוניות שלו.
מעולם לא ביקשתי תמונה.מי האיש? הח"ח!

אבל זה לא אומר שלא פסלתי מה שלא התאים, כולל חיצונית.
ולכן אני חד משמעית חולק עלייך בעניין המתאם בין בקשת תמונות לרווקות מאוחרת.
יש מספיק אנשים שפוגשים ופוגשים ופוגשים, בין עם תמונות ובין שלא, ומכל מקום כל זה אינו מוביל לדבר, ויש הרבה סינון עקב מראה גם לאחר פגישות, להערכתי אגב בעיקר מצד בנות.

הבעיהחמדת66

שעל כל סיפור מתוק כזה (וזה באמת מתוק, אנלא נגד), יש עשרים סיפורים שאפחד לא מספר, על כמה שעות שהיו אולי יכולות להחסך משני הצדדים. כדאי לשמור על פרופורציות, לא לשפוט תמונות בחומרה מצד אחד, מצד שני יש מקרים בהם הדייט יכול להחסך מעבר לכל ספק ע"י תמונה. הכל תלוי בכמה ערבים פנויים יש לך בשבוע.

נכון.מזמור לאל ידי
אני לגמרי בעד לבקש תמונה.
אין תמונה-אין דייט.
לא הייתי אומר עד כדי כך.חמדת66

תמונה לא רק מעבירה מראה, אלא גם מראה סגנון ועוד דברים נוספים לפעמים. אם דברים נראים מתאימים פחות או יותר, אפשר לוותר על התמונה.

הזהו- שלא מסכים.מזמור לאל ידי
וכן, גמאני פעם בכלל לא הייתי מבקש תמונות...
סיפור יפה ממשאורית יעל
תמונה לא משקפת הרבה . אלא מציאות וחבל לצערי שאנחנו בדור כזה שאנחנו מחפשים תמונה ומראה ולא מעבר וכן מסכימה עם מי שכתב שאולי בגלל זה יש רווקות מאוחרת
"אסור לו לאדם לקדש אישה קודם שיראנה"מזמור לאל ידי
"וכתב לה גט כריתות, רבי עקיבא אומר אף אם מצא אחרת נאה הימנה..."

לא צריך לחפש "מלכת יופי" אבל כן צריך לחפש מישהי שלא דוחה אותך.
לא הבנתי למה פירסמת את הסיפורעלמת חן
אם אתה לא מסכים עם הרעיון שלו בכלל
כי זה סיפור יפהמזמור לאל ידי
ואני אוהב שאנשים ממציאים רק סיפורים אמייתים
האם לטענתך אני לא צריך לפרסם דברים רק כי אינני מסכים עימם??מזמור לאל ידי
אגב גם נחמד לדעת שבפעם ב... יש סיכוי גם לסיפור כזה.
צריך לתת חשיבות למראה, לבדוק שאין דחייה,
לא לחפש מלכת יופי כאמור.

מה שלא מעט פעמים קורה.
אני רק מניח את זה פה.. (ובורח)יויו333
אני לא באמת אטרח לצפות בזה.מזמור לאל ידי
סרטון מוכר.מי האיש? הח"ח!

זו דעה לגיטימית אבל לא הכרחית.
לא שמענו שום הוכחה חוץ מאשר "אני אומר לכם".
הוא אומר משהו ואחרים יכולים להגיד משהו אחר.
רק זה חסר, שדיעות תוצגנה כאמת אבסולוטית רק כי אומר אותן רב.
הוא טוען ש"זו מחלת נפש" וש"מי נותן יד לזה הוא פושע" ושזה "הרס הכל".
זכותו לטעון, אבל זכותם של אחרים לא להקשיב לזה.
כפי שהצהרתי לעיל, מעולם לא ביקשתי תמונה, אבל עדיין, מעולם לא הגדרתי מישהו שעושה אחרת כ"פושע" או כחולה נפש.
הרב שופט בני אדם, וזו זכותו, אבל אני לא רואה שום סיבה לקבל את שיפוטו כערכאה אבסולוטית של בני אדם.

קצת הוצאת מהקשר. זו שיחה למכיניסטים,כלי פשוט
לא לאוכלוסיות אחרות.
ומכיניסטים כנראה מישיבה מסויימת,
לא בהכרח שזה נכון לכל האנשים בעולם.
וכנראה שהמטרה שלו לאזן מצב קטסטרופלי
הכל בסדר, אפשר להרגעיהודי משתדל
א. הפושע למיטב זכרוני הוא זה שמתצפת מהצד ולא מגיע לפגישה.
ב. זו אכן מחלה של הנפש (מחלת נפש נשמעת מפחיד יותר) שחסרה ולכן התנאי לפגישה הוא המראה. אבהיר- לרב אין בעיה שתפסול על מראה (הוא מזהיר שלפעמים זו טעות, כשזה לא דוחה) אלא שגם אם היא מלכת היופי- התנאי סף שהאם תהיה פגישה או לא זו התמונה. זו עמדת נפש לא נכונה ועל זה יוצא הרב פה ובמקומות אחרים.
ג. זה לא למכיניסטים, זה במכון מאיר. ומה שונים מכיניסטים? יש להם נפש או תורה אחרת?
ראיתי את זה פעם. מה המטרה שהבאת את הסרטון?advfb

לתת גושנפנקא של הסכמה רבנית? אם כך לא נראה לי שזה מוסיף משהו למישהו

באותו ערוץ אתה יכול לשמוע שיעור של הרב אייל ורד שאומר שתי מילים על צורך אמיתי שיכול להיות קיים בבקשת תמונה (לא מוצא אותו כרגע).

האם לפני החתונה הוא מתכוון לספר לההאדם

שהיא מלאה מידי לטעמו, והאף שלה גדול מידי ?

התשובה היא שממש לאעלמת חן
כי כשרואים אישיות אז הוא רואה אותה הכי יפה בעולם כרגע, לדעתי פיספסת פה את הנקודה אם שאלת שאלה כזו..
זו בדיוק הנקודה. תמצית האצבע המאשימה את הרווקיםהאדם

"רק תפגוש אותה והיא תהפוך להכי יפה בעיניך"

 

 

דייי!!! החים הם לא סינדרלה???מזמור לאל ידי
סתם גידלתי שנים דלעת ענקית במחסן??😳
😭😭
אם הנס של היפה והחיה לא קרה לך סימן שאתה צריך טיפולהאדם

רוצה טלפון של ידידה שלי, פיה מוסמכת?

אבל זה באמת יכול להיות נכון.רקלתשוהנ
אני לא מאשימה או משהו מי שבוחר או בוחרת לצאת לדייט רק כשיש תמונה. אבל זה בהחלט יכול לקרות.
מסכים לחלוטיןכלי פשוט
סיפור עצוב מאודמישהי 1
תחשוב כמה זוגות כאלו התפספסו


כל הכבוד לבחורה. מי יודע כמה זוגות התפספסוהאדם

היא יכלה להגיד: "אני לא יוצאת עם בחורים מהסוג שפונים לבנות"

תנסה להתמודד עם הטענה במקום לזלזלמישהי 1
לא מזלזל, משקףהאדם

במקום ללעוס טענות בנות 6000 שנה

 

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…

יש כאן דיון חשובמישהי 1
ויש 2 גישות מרכזיות בעניין הזה
אז אפשר לשמוע כל דעה ולנסות להתאתגר ממנה
מה הקשר טענות בנות 6,000 שנה?כלי פשוט
היא אמרה את דעתה..
ואני תפסתי טרמפהאדם


ממש מסכים... עצובכלי פשוט
ולראות את התגובות פה.. עוד יותר עצוב
סיפור חמוד ביותר... אמיתי?ד.


כידוע הוא ממציא רק סיפורים אמיתיים.מזמור לאל ידי
חח.... אינני יודע מי הואד.


גם אני לא.מזמור לאל ידי
אבל ברגע שאדם כלשהו מעלה כל יום "סיפור מופתים" אחר
זה קצת מוזר.
ולא שאני איזה חשדניסט, כן?
אבל חסר לי רק פריץ, מושילה ואיזה דוב מרקד בכדי
שזה יהיה סיפור חסידי לתפארת.



הגוי האחרון באירופה ישב בסלון ביתו וחיכה לגרוע מכול. אומנם הוא חסם את הדלתות והחלונות בקרשים וכיבה את האש באח כדי שהעשן בארובה לא ימשוך תשומת לב, אבל הוא ידע שמדובר בעניין של זמן ותכף הוא ייהפך ליהודי.
כל שכניו ומכריו של הגוי האחרון כבר התגלו כיהודים במסגרת סיפורים חסידיים במהלך העשור החולף, והקליימקס של הסיפור החסידי הקלאסי הלך ונגס באוכלוסיית הגויים באירופה עד שלא נשארו כמעט גויים שייהפכו ליהודים.
חודשים לפני כן יצאו הגויים בהפגנות ותחינות למספרי הסיפור החסידי שיחמלו על מעט הערלים שעוד נותרו, אבל ליהודים לא היו זמן או אנרגיה להשקיע במציאת סופים חדשים לסיפורים שלהם, והגוי האחרון באירופה נותר לבד.
שבוע לפני כן עוד מצא נחמה בחברת השכן שלו, בוריס, הפריץ האכזר, אך זה התגלה כברל, בן למוהל יהודי שאבד בנהר לפני שנים וגילה את יהדותו רגע לפני שערף את ראשו של קלמן הסנדלר שהתברר, מה הסיכוי, שהוא אחיו. קריינדל, אשתו של הגוי האחרון, הפכה גם היא יהודייה חודש מוקדם יותר, כשרגע לפני שעקפה בגסות יהודייה זקנה בסופר התגלה שאותה זקנה למעשה הייתה סבתה האבודה קריינדל.
לא כל הסיפורים היו יצירתיים באותה מידה.
מחשבתו של הגוי האחרון נקטעה בקול דפיקות חזקות על הדלת. מהצד השני של הדלת, חישב הגוי האחרון באלימינציה, עמד יהודי. "לך מכאן!", הוא זעק נואש, "בבקשה, אני לא רוצה לגלות שאני יהודי". "אני גם לא רוצה לגלות שאתה יהודי", ענה הקול. הגוי האחרון היה מופתע. "אני מעמותת צער בעלי גויים", הסביר האורח, "אנחנו מאמינים שצריך לתת לגויים להישאר גויים ושמספרי הסיפורים החסידיים צריכים למצוא להם קורבנות אחרים להעצמת הדרמה".
הגוי האחרון לא האמין למשמע אוזניו הערלות. "למה שאאמין לך?" הוא שאל. "כי גם אני הייתי גוי פעם", ענה היהודי, "קראו לי פרדיננד והייתי נוהג להטיל מס מיוחד על יהודים שעברו את הגשר שבבעלותי. את המס הם היו צריכים לשלם לי ביום השבת כשהם לבושים שעטנז", הוא הסביר.
"אין פלא שגילו אתה יהודי", אמר הגוי, "זה ממש מתבקש".
"כן כן, במידה מסוימת הבאתי את זה על עצמי", הודה האיש, "ועכשיו אני יהודי בשם זליג שמפרנס תלמידי חכמים ומקיים תרי"ח מצוות". "חשבתי שליהודים יש רק תרי"ג מצוות", תמה הגוי. "עזוב, אני חדש בזה", הצטדק זליג ונכנס אל הבית. "תרצה לשתות משהו?", שאל הגוי האחרון, "מצטער אבל אסור לי לשתות מהכלים שלך או לאכול גבינה שבע שעות אחרי שאכלתי אבר מן החי", הסביר זליג, שבאמת היה מאוד חדש בזה.
בדיוק באותו רגע פרץ לבית יהודי מזוקן שבבירור הגיע לשיאו של סיפור. "הנה הגוי!", הוא קרא, "הגוי שחונה באלכסון ותופס שתי חניות כדי להכעיס את השכן היהודי הצדיק, אבל עכשיו נגלה מה אתה באמת!". "לא!", זעק זליג ונעמד חוצץ בין המספר לגוי, "עזוב אותו במנוחה!". "אבל אני חייב לסיים את הסיפור", אמר היהודי המזוקן, "אני חייב לצמרר את עם ישראל בעוד טוויסט מפתיע". "אבל זה הגוי האחרון, אם תגלה שהוא יהודי לא יישארו לך יותר סיפורים לספר". היהודי המזוקן גירד בזקנו, "ואיך באמת אברך 'שלא עשני גוי' אם אין גויים?", הוא מצא במהירות הבזק נגזרת הלכתית בעייתית כמו שרק יהודי יכול. "בדיוק!", ענה זליג. "בסדר", הסכים היהודי המזוקן שפעם היה קרדינל, "הגוי הזה יישאר גוי ואני פשוט אצטרך להיות קצת יותר יצירתי להבא", הוא אמר והלך לדרכו.
הגוי האחרון באירופה התרגש עד עמקי נשמתו הגסה והבהמית. הוא חיבק את זליג והודה לו מעומק הלב. אך אליה וקוץ בה. המעשה האצילי של זליג השפיע כל כך על הגוי האחרון, שהוא החליט שגם הוא רוצה להימנות על גומלי חסדים שכאלו, ואחרי תהליך ארוך התגייר למגינת לב כל הנוגעים בדבר.
מילא, חשב לעצמו זליג, עכשיו באמת צריך להתחיל לחשוב על סיפורים אחרים.

*מתוך הטור הלא-תאמינו-יהודי שלי בעמוד האחורי של בשבע
זה של יאיר יעקבי, לא?גאולה!


יאפמזמור לאל ידיאחרונה
הוא סבבה והכלרקשאלה12

אבל פחות חכם ממני, 

אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.

מעניין וחשוב.נחלת

עוד פעםטבע, אמת

האמת,שקצת נמאס לי

אני יוצאת כבר תקופה, בת 22

ודי נמאס לי.

אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים

ואז זה לא מתאים,

כי החלומות שונים

כי סגנונות התקשורת לא מתאימים

סתם כי זה פשוט היה מוזר.

בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,

אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו

נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,

ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.

קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.

קודם כל - חיבוק ענק!רק נשמה

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

מאוד יפה וחכם.נחלת

מה עדיף? להתחתן סתם כי כבר אין כח לחפש?חוזר תמיד לאשתי

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

ברור שלאטבע, אמת

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

ספרי לי על זההפי

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

...אילת השחראחרונה

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

סגנון על פי מקום לימודיםאביעד מילוא

כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?

ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?

(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)

ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?

לדעתי כן,חתול זמני

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

בגיל מסויים זה לא אומר הרבהיעל מהדרום

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

כן ולאברוקולי

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני אדייקאביעד מילואאחרונה

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

"אפקט הדומינו"רק נשמה

מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?

ברור שלחץ חברתי משפיעברוקולי

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

ברור שקייםנפשי תערוגאחרונה

לא רק בחתונות

בכל נושא

המלצות או דיס המלצות על אולמותארץ השוקולד

אלגריה,

הרמוניה בגן,

נסיה,

ארץ.

(לחורף)


כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?

מושלם!!!!!!הפי

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

ארץ זה גן אירועים (יש אולם בפנים, ישיבה בחוץ)נפש חיה.

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.


בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

אם זה גן אירועים זה אומר שאין אפשרות של בפנים?ארץ השוקולד
תודה
אני לא זוכרת איך החלוקה וכמה מקום יש בפניםנפש חיה.

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

תודה, אשאלארץ השוקולד
קיוויתי שיש אנשים עם ניסיון גם ולא רק כאלה שמנסים למכור.
אז שאלתי, עושים שם חתונות חורףנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:58

האולם קטן, 400 - 350 איש.

תודה רבהארץ השוקולד

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

הם סוגרים עם זכוכיות בחורףנפשי חמדה

תודהארץ השוקולדאחרונה

מה באמת יש אופציההפי

שלא יהיה אופציה בפנים?

למה לא?ארץ השוקולד

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

כי הרבה פעמים פתאום גשםהפי
אנשים סומכים עליהם .. 
ולכן מוודאים שיש אפשרות מתאימה בפניםארץ השוקולד

ונבחר באותו יום או יום לפני

אחי התחתן בנסיה.ענבל

בס"ד

 

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

 

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

תודהארץ השוקולד

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

צפיתי בשני הסרטוניםהעני ממעש

אין כאן מבחינתה שום עיקום של האיסור ההלכתי

והיא מתייחסת במלוא הכובד ראש

יחד עם הכרת המציאות

לגבי המגדר שלך

כלל אצבע מבחינתי

שעדיף להשאר מבחינה חברתית אישית נפשית, בקהילה אליה נולדת

יססדודי111

האם יש אולפניסטית מבית אל שפדוט תוכיח אותי טועה לגבי הכת הזו

מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

תודה רבה!!(:אני:)))))

אולי יעניין אותך