שהבת/בן זוג שלו לא יהנה מדברים שאוהב?

נשמע תמוה..

נניח, גידול בעלי חיים...

או כל תחביב אחר שתחשוב עליו שיכול להיכנס לשאלה הזאת 

שיאפשר לבת/בן הזוג אוטונומיה כלשהי שיוכל להתעסק בתחביב שלא יפגע בה.

אולי יש חיות שיכולה לסבול את נוכחותם? לא יודע - העיקר שחושבים על שני הצדדים בצורה שווה.

פחות חשובה ההכרעה עצמה, השאלה אם היא נעשתה מתוך שותפות הדדית.

נניח שהוא אוהב כלבים- או חיות פרוותיות בכלל.. והיא נגד שזה יהיה לה בתוך הבית.

זה לא ממש אפשרי.  זה מתנגש.

או נניח שהוא אוהב טבע והיא רק בתי מלון  - שונאת טבע...

אי אפשר שיפרדו כל אחד לטיול שלו.. הם זוג.

שכל צד חושב על השני וכשמקבלים החלטה שאחד הצדדים יוותר בשביל הקשר היא תעשה מלב שלם והצד השני יעריך את ה'הקרבה' לטובת הקשר.

הרבה יותר קריטי איך עושים מאשר מה עושים..

אם אי אפשר - אז אי אפשר.. מה השאלה?

כרגע אפשר לוותר, זה לא חיים או מוות וזה לא ערכים.

אבל מכיוון שזה משהו שבוער באדם, אולי אח"כ זה יתפוצץ.

איך יודעים איפה לשים את זה בסדר העדיפויות

כוללת ידיעה לעתיד? במובן מסויים נראה לי שכן..

השאלה המרכזית שאדם צריך לשאול את עצמו זה לא 'מה יהיה בעתיד' (את זה אף אחד לא יודע) אלא 'איך אני עכשיו מסתדר עם זה שאני יודע שהמצב הקיים ימשך להרבה זמן' מה זה גורם לבנאדם להרגיש עכשיו ביחס לעתיד.

לעיתים קרובות, העסוק בתחביבים הוא יושב על מקום בנפש שצריך למלא אותו איך שלא יהיה.

מצד שני - זוגיות יושבת על צורך הרבה יותר גדול.

האמת לרוב מחשבה על העתיד מלחיצה אנשים גם על דברים קטנים.. אז לא יודע.

אבל אני יכול בהחלט להגיד שכרגע זה בוער בי ויבאס אותי אם מישהו יגביל אותי בעניין

אין מה להלחץ - לכאן או לכאן

אפשר להגיד הרבה דברים על מתי אנשים נלחצים מהעתיד ומתי לא

הוא ירצה טיול בטבע עם הילדים והיא שונאת את זה...

או כל אחד שמכיר נשואים שהיה להם את הדילמה הזאת

אני אוהב את זה, ההורים שלי לא.   נאלץ לכבד אותם אבל מתבאס

וחולם על מקום משלי שאוכל לעשות את זה.

במקרה שלי, זה גידול בעלי חיים

כי לא הבנתי את הסיטואציה. חשבתי שמדובר בהתחלה של קשר..

הסיפור עם ההורים זה כדי לחזק את העניין שקשה לי להתפשר כרגע

אז מה הסיכוי שאוכל פתאום להתפשר בזוגיות

אז לדעתי, אם זה משהו שבוער בך תעוף על זה ואל תוותר על זה מהר. כי זה תמיד יהיה בלב שלך הרצון הזה.

רק במקרה וכבר נקשרת לבחורה והיא לא מוכנה להתפשר על זה, ואתה לא רוצה לוותר על הקשר איתה, אז הייתי אומרת לך לוותר..

אבל חוסר יכולת של השני לקבל אותך עם הדבר הלא מהותי הזה, זה כבר כן מהותי.

ורק מעיר, זה לא שהיא לא מקבלת אותי, אלא רק את התחביב...

אני אוהב בעלי חיים, היא לא אוהבת - לגיטימי.

בהתחלה כשמדליקים משהו יש להבה ענקית, אח"כ היא יורדת לגודל הטבעי שלה

ואז אולי זה יחזור להפריע לי.

בדיוק כמו שפעם בער לי לחזור בתשובה וחשבתי רק ללמוד כל היום באורות, וויתרתי על המון צרכים נפשיים 

אח"כ שהלהבות ירדו הבנתי שטעיתי ואסור היה לי להתעלם.

ולכן גם זוגיות יכולה להיות חולפת

אבל תחביב הוא הרבה יותר 'חולף'!

מה אתה חושב שיותר 'חולף' - זוגיות או התחביב הנ"ל?

מה לאורך זמן יותר יספק אותך?

כי מה שאני כן יודע, שהתחביב הזה לא חולף במשך שנים

מגיל קטן אני אוהב חיות והייתי נכנס לחנויות של חיות כדי להסתכל וללטף את החיות וכו'

מה עומד להיות משמעותי ונכוח בחיי יותר - זוגיות או תחביב מסויים?

האם יש לך עוד תחביבים?

יש לי עוד תחביבים, כן.  אם זה משנה לשאלה

אני אוהב טבע ושמש וחייב מידי פעם לשבת באיזה מקום בטבע כמה שעות.

בלי זה אני נובל...

אם אפשר להגיע לעמק השווה או לאפשר לך להתחבר לתחביב הזה בעצמך בלי שזה יחייב אותה.

חלק חשוב בזוגיות זה לדעת להתגמש בשביל השני, ויותר מזה - לרצות את טובת השני ולא לאפשר אותה.

ונכון שלפעמים זה סתם פער בתחומי עניין או העדפה אישית כמו שכתבת, אבל יש פעמים שלאחד הצדדים מפריעה עצם ההתעסקות של השני בתחום עניין מסוים (ספורט, חדשות וכו') ולזה התייחסתי.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.