בס"ד
שלום רב,
רציתי להתייעץ איתכם לגבי משהו פה בפורום,
פעם עשיתי משהו משותף עם מישהי דרך הטלפון למשך תקופה קצרה, בזמן שגם אני וגם היא לא דיברו עם המין השני במשך תקופה די ארוכה (ברמה של שנים). בכל אופן, לקראת סיומו של אותו עניין יצא לנו פעם לדבר גם דרך הטלפון והשיחה התגלגלה לסוג של שח"נש ארוכה למדיי, בצורה שהיא כמעט הזויה לגמריי, אפילו רק בכימיה שהייתה בה ובקרבתה הנפשית(השיחה התארכה בסה"כ סביב 5 שעות ויותר ברצף, והיינו יכולים עוד להמשיך לדבר), וסוג של הצעתי לה שאולי נתחיל לצאת אם ככה, אבל מכיוון שאינני 'יכול' עתה אז אולי זה יהיה אקטואלי לאחרי פסח. בכל אופן, לאחר אותה שיחה הפסקנו לדבר.. ולאחר כמה זמן היא כתבה לי משהו שניתן להבין אותו כאמירה שהיא המומה מעצמה ואל תדבר איתי יותר לעולם. (כמדומני שזה לא באמת נכתב חתוך כפי שאני מציג זאת כאן, אבל זה לפחות הרושם שזכור לי מדבריה).
וחשבתי על הדבר והגיע כבר פסח... אז רציתי לשתף ולהתייעץ מה נראה לכם כדבר הנכון.
1. ראשית, לאחר שכותבים דבר מעין זה, האם בכלל יש לי "רשות" לפנות אליה שוב? כי יש בזה סוג של הפרת רצונה לגמרי..
ולעניינם של דברים, על הצד שכן,
2. שנית, ברמה "השטחית" - "הגלויה" נראה שאנחנו כנראה פשוט שונים כמעט בכל דבר, החל מן החלק העדתי (אשכנזי מול מרוקאית), בסגנון, ועוד ועוד.
אבל מן הצד האחר, אני לא מכיר כל כך הרבה סיטואציות שהרגשתי דימיון של מישהו אליי כמו באותה השיחה. עד כדי כך שהיו חלקים בהם זה הרגיש כמו לדבר עם בבואה... וגם ברוב החלקים שלא הסכמנו בהם זה פשוט היה סוג של הו"א שאני חושב שהיא חייבת להיות באוויר... כך שגם בחוסר ההסכמות בינינו היה מצידי לפחות הבנות רציניות לדבריה ובפרט שזה בד"כ היה דברים שחשבתי עליהם כבר קודם, רק לא סברתי ככה למסקנה.
בכל אופן, בעקבות אותם הדברים, הסתפקתי בזמנו רבות, האם בסה"כ כל אותם תחושות פסיכולוגיות שחווינו החל מן הקירבה או תחושת הדימיון והכימיה, האם לא סביר לתלות שזה בגלל שפשוט לא יצא לי לדבר עם המין השני במשך שנים רבות לפניה?..
ובסה"כ מדובר במשהו שהוא נהגה בימינו בכמעיין 'קראש'? וסתם יצה"ר. ולמעשה אנחנו בכלל לא מתאימים.
יתירה מזאת, בסופו של דבר בצורה אקראית תמיד יהיו נק' מסוימות שנרגיש בינהם דימיון וכאלה שיהיה חוסר דימיון, ואולי רק פה הלבשתי עליהם נופח נלווה שאיננו נכון?
3. שלישית, גם אם יש שוני ביננו (ויש הרבה), האם זה בכלל כל כך בעייתי? לכאורה לי אישית דווקא נראה שזה תאורתית (והשאלה כמובן מה קורה ברמה המעשית) אפילו מגניב, כי זה יכול להשלים אחד את השני. כל אחד מביא אספקט אחר. וממש לאו דווקא ראוי לראות זאת כחיסרון...
הבעיה שאם אני צודק בכך, אז יווצר מצב שבו כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת בממה נפשך, אם הם דומים, אז *העולם* יגיד : הם כל כך דומים, אז ברור שהם התחתנו. ואם הם שונים, אז ניתן להגיד שפשוט הם משלימים אחד את השני...
ואז יוצא שאין באמת משהו "מהותי" למה להתחתן עם אחד או אחר.. פרט למצבים שבהם האחד איננו יכול לקבל את האחר.
4. רביעית, והחלק הכי חשוב, אני לא בטוח שאני בכלל שאני רוצה (או שזה נכון לי) להתחתן בזמן הקרוב, אז זה ממש לא בסדר להטריד אותה אם אני לא סגור בעצמי... אבל האם אכן אנשים מקפידים על כך או שלא?
5. אני אישית, בעקבות כך, הייתי רוצה לנסות יותר לצאת על קטע חברי (נניח כשנה) ולאו דווקא לחתונה בטווח המיידי, אבל אם ככה, האם זה דבר שחייבים להדגיש לפני שנפגשים? (בפרט שלכא' זה לא מקובל), כמובן שאם זה יודגש לפני כן, הסיכוי להסכמה הוא לכא' אפסי, ואם זה לא יודגש זה מכוער למדיי. אא"כ זה מקובל שוב.
נ.ב
6. שאלה כללית, עד כמה נכון בקשרים להתייחס ולנסות "להיכנס" לראש של הצד השני ולחשוב מה נכון לו?
למשל, אם אני בטוח ב100% שקשר מסוים איננו נכון לצד השני, נראה סביר שמוטל על האדם למנוע זאת ממנו. (ובלי קשר שאף אחד מסתסמא לא רוצה לכלוא מישהו אחר), אבל בהנחה שאין משהו שהוא בבירור לא נכון או כדאי לצד השני, האם מוטל על הצד השני בקשר לעשות "חשבונות" ולחשוב האם יכולה להיות קיימת קונסטלציה אפשרית קונקרטית שבה לצד השני יהיה יותר טוב וכדאי מאשר הקשר הנוכחי? ובפרט שהרבה פעמים ניתן לפרש ולומר זה שהוא לא רואה זאת רק כי הוא כרגע "אוהב" או משהו כזה..
תודה רבה לכם!
).

