ברור שאף אחד מהגדולים שאנחנו מכירים היום לא מתקרב לרמתם של הגדולים הקודמים
שום רב שחי היום הוא לא בסדר גודל של ר' אברום, הרב ישראלי, הרב אליהו, הרב אלישיב, ר' שלמה זלמן, הרב ואוזנר, הרב עובדיה......
אבל צריך לזכור, שגם לפני כמה שנים - שכל אלו היו בחיים איתנו - גם הם לא הגיעו לרמתם של הקודמים להם - אף אחד מהרשימה הנזכרת לא היה בסדר גודל של מרן הרב, ר' צבי פסח פראנק, החזו"א, הרב מבריסק, ר' איסר זלמן, ר' יעקב משה חרל"פ...
יש אכן ירידה, לא הרי הרב ליאור כהרי ר' אברום, לא ר' אברום כהרי ר' צבי פסח, לא ר' צבי פסח כר' שמואל סלנט, לא ר' שמואל סלנט כר' חיים מוואלוז'ין, לא ר' חיים כהגר"א, ולא הגר"א כהראשונים, וכו' וכו'.
ככה שאם נמדוד בדרך הזו - את אותה הרגשה שיש לך היום, היתה לסבא שלך לפני חמישים שנה.
אבל צריך לדעת - דור דור ודורשיו. ובכל דור יש את המופלגים והגדולים שבו.
אם את שואלת מי בימינו - אז אפשר למצוא לדוגמא (בציבור שלנו) את הרב ליאור והרב אריאל (הרב יעקב) שהם בפירוש גדולי הדור ממש. הם ענקים בתורה בסדר גודל שקשה לתאר בכלל. ורוחב כתפיהם בהלכה הוא עצום.
לפעמים, בנוסף לירידה האמיתית - ישנה תוספת ברגש שלנו - שתמיד קשה לדמיין את אלו שאיתנו כאילו הם ה"גדולים" האלו שאנחנו רוצים לדמיין... הם מרגישים לנו קרובים מידי, ארציים מידי..
אבל זה טבע, שצריך להתגבר עליו, ולהבין שזו המציאות, גדול דור הוא לא שרף נשגב שאין שום שיח ושיג איתו. ומעולם לא היה כך המצב. ההרגשה שלנו כלפי הגדולים החיים איתנו היא ההרגשה שהיתה תמיד לכל דור כלפי הגדולים שאיתו. וכל דור ודור, כולל אנחנו - התפקיד שלו זה להתעלות מעל הרגש הדמיוני הזה, ולהפנים ולהכיר במעלת גדוליו, ולהערכים כדרגשתם ולקבל מתורתם.
ולסיום - כשאני מדבר על "תמיד זה ככה" - איך אפשר בלי הגמרא המפורסמת "זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.."