(אני לא אכתוב את עמדתי לגבי זה רק אכתוב מה אני חושבת על אלו שאומרות כך)

שיכול להיות בחורה שמחפשת מישהו שכל עוד אין לו עול של לפרנס את עצמו/את משפחתו
הוא ישקיע את כל כולו בתורה.

הזמן של הרווקות, זה הזמן.
כשהוא יתחתן הזמן והפניות הנפשית ללמוד רק תלך ותצטמצם, זה דיי הגיוני, מבינה.

אנשים שחושבים שכל הזמן צריך להזכיר לגברים שכל האחריות הכלכלית היא עליהם

(ולמה בכלל? כי לפני מאות שנים היה מקובל שאשה לא יוצאת מהבית ולכן לא היתה יכולה לפרנס? אז אני מבין שכמו הרבה תקלות היסטוריות, גם אנחנו נתקענו עם זה עד שתקום סנהדרין שתרענן את התקנות שאנחנו חיים לפיהן. אבל ברמה האישית, מותר לאשה להשתתף גם בעול הכלכלי, וזה ממש לא כיף שמתייחסים לגבר כ"אתה אחראי להביא כסף ואני אעשה איתו מה שבא לי")

שהכל מוטל על הגבר. החיזור, ההיבט הכלכלי, הובלת הבית.

הוא צריך לעשות הכל למען האשה. להקשיב לה, לרצות אותה, לפנק אותה, וכו' וכו' וכו'.

הוא המשפיע היחידי והיא רק מקבלת.

אז אם אני מבין נכון, אולטרה אומר- בעצם, בואו נירגע. אפשר לתת לגבר גם לנשום קצת, מותר.

ומותר לנשים גם לא רק לשבת רגל על רגל ולקבל מהבעל,

אלא ב"ה המהלך הזה בעיצומו ונשים יותר משתלבות במעגל העבודה.

הצד הבסיסי זה 'השווה הכתוב אשה לאיש' ורק על גבי זה יש את ההבדלים

הצד הבסיסי - לפני אלף שנה - היה שמותר לו לחפש מישהי נוספת בלי לספר לך עליה בכלל, או לשלוח אותך עם סכום הכסף שכתוב בכתובה ותסתדרי לבד

וזה עקרונית כלול בהסכם של הכתובה. רק רבנו גרשום שינה את זה, כי לאט לאט החברה השתנתה. למה לא הוסיפו חובת האשה לפרנס? כי במשך מאות שנים, לנשים לא היתה אפשרות לפרנס, ולכן זה לא היה רלוונטי

מצפים מנשים להיות הכל, גם לצאת לעבוד וגם בסוף הן העיקריות שדואגות לבית ולילדים... איפה אתה רואה שהגבר הוא המשפיע היחיד? איפה אתה רואה נשים שיושבות רגל על רגל? (אם כבר הפוך, כל העצמאות שנתנו לנשים לא תרמה לשלום בית כי מי צריך כבר את הבעל הוא בערך חי עליהן)

אם אתה רוצה לקבל מאישתך- תקשיב לה ותתן לה חום ואהבה ורק תרוויח

אשה שרוצה שבעלה יתן בשמחה- שתתן לו כבוד

לדעתי הנסיון להשוות בין התפקידים של הגבר והאשה הוא לא מה שיביא את הפיתרון אלא הפוך, הבהרת התפקידים העיקריים ומתוך זה להסתדר לפי מה שמתאים לכל אחד. אתה לא צריך להילחץ, יש לך את זה בטבעי את כל מה שכתבת: את החיזור, הובלת הבית, וההיבט הכלכלי גם הוא יבוא פרנסה זה מה'. אם אתה מסתכל על נשים במבט שטחי כאילו אשה היא רק נשית ומחכה שתחזר אחריה אז שניכם כנראה חיים בסרט כי במציאות יש הרבה יותר אנושיות

ואני מקווה שתפסיק להסתכל על עצמך ככה כאילו זו כל מהותך בהיותך גבר. הכל טוב אתה קודם בן של ה' ואחרי זה בעל טוב בעז"ה שחי בשלום ובאהבה עם אשתו.

בחינוך גם הבעל שותף כיום, וגם בהשקעה בבית. בניקיון ושטיפת כלים וסידור הבלאגן של הילדים.

מה ההבדל חוץ מהולדת הילדים?

שאני כמובן לא מזלזל בזה.. אז אל תסבירו לי כמה זה קשה וכו'. אני יודע.

אבל אם יש גירושין- מי שאוכל אותה זה הבעל. האשה יושבת במגדל השן.

הבעל יכול להגיע לפת לחם בגלל המזונות לבעל ולאשה וכל ההוצאות שהוא צריך לשלם.

ככה בדיוק אנשים פושטים רגל.

כי נשים ניכסו לעצמן את הרגישות וכל שאר הרגשות. אז האשה היא המסכנה בסיפור, מבחינת הבעל הכל בסדר. ולכן הבעל זה שצריך להשקיע באשה וממש לא להיפך

כי אני נגד שנשים יחיו בתפיסה של לקבל מהבעל ושהבעל יעשה עבורן הכל.

אני לא ג'נטלמן ולא נעליים. אני בן אדם כמוך, כמו כל אדם אחר.

אני לא גבר. אני בן אדם. זה ההבדל.

תחשבי כמה גבר צריך לשלם במצב של גירושין לאשה, וכמה האשה נותנת לו במצב כזה.

אבל הגבר הוא המפרנס! הוא התחייב לפרנס!! איך הוא עוזב את הילדים שלו?
אז על זה בדיוק אני מדבר.

ורק תחשבי על זה שבדרך כלל הגבר הוא הרע בסיפור של הגירושין, והילדים הם של האשה די באופן בלעדי. לא של הבעל.

הבעל הוא הזאב בתפיסה, האשה היא הכיפה אדומה.

וזה מתבטא קודם כל בהתנהלות של בחורות בדייטים, שמצפות רק לקבל מהגבר. שהוא יגיע עד אליהן, שהוא ישלם עבורן, שהוא כל הזמן יתעניין. שהוא יוביל. שהוא ייזום.

הכל הכל הכל מוטל על הגבר.

פשוט זה לא תמיד נעים לבחורה להרגיש אגואיסטית, ושהבחור נותן לא כי באמת הוא רוצה, אז היא מעדיפה שזה יגיע ממנו. היא רוצה עדיין שהוא ישרת אותה, אבל שזה יבוא ממנו. נו בסדר.

ואח"כ בכתובה.

ובחיי הזוגיות הבעל כל הזמן צריך להביא לאשה. הבעל מביא לה עציץ לשבת, צריך להיות רגיש כלפיה, וכו'.. לענות על כל הצרכים הנפשיים של האשה . אני לא רואה בזה שום הדדיות. הבעל צריך להיות אכפתי כלפי האשה, אין כלל כזה הפוך.

בחורות בהחלט מעדיפות שישקיעו בהן,

ונאחזות בתפיסה שהגבר פשוט אוהב שמעריכים את הנתינה שלו, אבל התפקיד שלו הוא רק לתת. ושל האשה לקבל.

אבל רוב האנשים בעולם לא יודעים כנראה מה זו זוגיות נכונה.

במיוחד רווקים ורווקות.

אני כותב את מה שאני כותב כאן.

שבחורות יבינו שעבודת המידות בקשר זוגי זה קשור מאוד גם לבנות ולא רק ענין של בנים.

אני חושב שאת עצמך מבטאת המון פעמים את התפיסות האלה שאני מתאר כאן.

אז תחליטי.

תגידי לי אם את חולקת על זה למשל (כי בתגובות שונות שלך את ממש מבטאת את מה שאני מלין עליו) :

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

הגבר לא אמור לשרת את האשה זה לא המילה הנכונה... ויותר הגיוני שהוא יזום כי ככה זה עובד- שהוא מתחיל (מושיט את היד) והיא ממשיכה (לא עוזבת אותו מכאן והלאה) וזה אינטרס של שני הצדדים... זה לא בקטע חיצוני, גבר יכול להיות ביישן אבל למצוא את האשה המתאימה לו שלידה הוא כן יבטא את התכונות הגבריות שלו, שלידה הוא ירגיש בנוח וממנה יזכה להערכה. יכול להיות שיש בחורות שמצפות שהגבר שלהן יהיה משהו אחר, אבל זה קשור לאופי, הן פשוט מעריכות דברים אחרים ולא מתאימות לכולם. גם אם בינתים פגשת הרבה כאלה אז הן לא מתאימות לך.

אבל אני חושבת שהבנתי אותך... מפריע לך עצם זה שמצפים ממך לנסוע ולעשות את הצעדים הראשונים? באמת יש כאלה שזה פחות באופי שלהם וכל הקטע הזה יהיה יותר קשה להם. אתה לא היחיד שאני מכירה שהוא ככה. אולי אתה צריך אשה שלא תצפה שזה יפול עליך ותדע לקחת את זה בסבבה ולשחרר את זה. אתה תעשה את שלך, תבוא כמו שאתה בטוח בעצמך ובמה שיש לך לתת ואז גם מה שאתה פחות טוב בו יעבור בשלום... אני יודעת שזה קל לדבר ולא פשוט ליישם אבל אין מה לעשות...

ואולי אפילו דווקא המוסכמויות פותרות לך את קצת מהבעיה, כי גם אם לא רצית בסוף הגעת עד אליה וזאת נק' זכות בשבילך.

אתה תראה בעז"ה שזאת שתרגיש בנוח איתה זה יהיה לך הכי טבעי לתת לה אני בטוחה בזה בלי שום צל של ספק. יש בנות שמתאים להן בחורים יותר מופנמים וגם אתה תזכה שאשתך תשלים אותך ותתאים לך ולא תצפה ממך להיות משהו שאתה לא. 

וגם על המסע הזה אתה תסתכל יום אחד במבט לאחור. שיהיה לך רק טוב ובעז"ה בקלות!!

ואני אגיד לך איך הגעתי לתפיסה הזאת-

דייטים.

יותר מדי.

חבל שזה ככה....

צריך לנקות את הראש ולא להתייחס לזה בכזאת צורה

או שתצא עם סגנון אחר של בנות

מקווה שיהיה לך בהצלחה 

את יכולה לא להודות בזה. אבל נשים אוהבות לקבל. אוהבות שמשקיעים בהם.

וזה התפקיד הבלעדי של הגברים כמובן.

זה מזכיר לי בנות שאומרות שהן לא חייבות להיות יפות בשבילו... די דומה, לא?

זה לא רלוונטי לקשר.

מה שרלוונטי זה האדם שמולך או מולי. זה הכל.

בהחלט קשה לי שמתייחסים אליי כגבר ולא כאדם בפני עצמי.

אתה גבר תרצה או לא, מקובל עליך?

מה זה אומר גבר זה אתה בוחר אם להכניס בזה הגדרות מטופשות שאלף ואחת אנשים ימציאו או להתרכז במהות של זה. אל תתייחס למה שאומרים יותר מדי, סבבה?

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

(כמובן על פי רוב. בלי הכללות..)

תנסה לא להביא אוכל לפגישות נראה מה יקרה.  זה שטויות

תנסה לא להציע להגיע עד אליה נראה מה יקרה.  זאת מחווה ראויה להערכה 

תנסה לא לשלם עבורה (או לפחות להציע) ובוא נראה מה יקרה. כנל. 

תנסה לא לשלוח לה בוקר טוב או מה נשמע (לפני שהיא בכלל חשבה לעשות את זה) ונראה מה יקרה. שטויות

תנסה לא ליזום ולקבוע מקום פגישה וכו' ונראה מה יקרה. שטויות

תנסה להציג את עצמך כבחור שלא מוביל בפגישה ונראה מה יקרה. שטויות

רק שניים מהדברים משמעותיים באמת. הכל אינדבידואלי כמובן, יש פה בן אדם ולא שופטים אותו רק לפי משהו מסויים גם בשני הדברים האלה, אבל יש הבדל בין אלו שמקובל בדייטים שהם תפקידים של הגבר לבין דברים שזה כבר בני אדם פה וזה סתם המצאות מטופשות. מי שתשפוט אותך לפי אם הבאת אוכל שתחפש תחברים שלה.

את יודעת טוב מאוד שרוב הבחורות יפעלו לפי מה שכתבתי.

את יכולה לכתוב 'שטויות' ליד כל משפט,

אבל כל עוד את לא מראה איך המציאות היא אחרת-

זה יפה שמבחינתך זה שטויות. מעריך את זה.

אבל זו לא המציאות. צר לי.

את לא מכירה את המציאות, או לא מודעת אליה, או שקשה לך להודות בה.

נגמרו הבחורות הטובות בעולם?

פשוט חיזוק כי זה מייאש ומתסכל.

עם מידות מאוד טובות.

אבל קבלת ההחלטות תמיד היא מהמקום של לקבל. רק לקבל.

זה מבחן בלתי אפשרי לאנשים מסוימים.

אני השלמתי עם זה כבר.

את האמת שאין לי ניסיון בדייטים ואני לא יודעת מה לומר לך על זה חוץ מלא להתייאש מראש... אל תחרוץ את דינך תמיד יכול להיות משהו שלא ציפית לו.

אגב, אני מצטרפת אליך, אני משתדלת שלא לשפוט אבל הפורום הזה כל כך לכלך לי מדייטים עוד לפני שדרכתי במשבצת הזאת. 

אני לא ממש נהנה. אלא כי אני חושב שאפשר קצת להשפיע.

מה שכן, אני לא חושב שזה רק הפורום.

הפורום הוא לגמריי מראה של העולם האמיתי.

ואגיד יותר מזה,

בעולם האמיתי המצב יותר גרוע.

כי בעולם האמיתי אנשים לא מתנהלים על פי פוליטיקלי קורקט באופן יחסי.

כלומר מה שאת רואה פה בפורום זה רק אפס קצה של המציאות.

זה גם חלק מהקטע. נשים מרגישות שמצפים מהן הכל, כשהן לא עובדות- אז זו אפליה, כשהן כן עובדות- מצפים מהם לעשות הכל...

בקיצור. משקיעים בכן המון ואף פעם אתן לא מרוצות כנראה..

כזה הוא הרגש. מקבל ומקבל, ואף פעם לא מרוצה.

אני מקשיב

תראה את ההתנהלות כיום של בחורות בדייטים, ותבין על מה אני מתעצבן.

הן לגמרי יושבות רגל על רגל והבחור צריך לשרת אותן. כן. במלוא מובן המילה.

הן נמצאות מול הכפתורים, וכשהבחור יעשה טעות אחת הן ילחצו על הכפתור.

הבחור צריך לעשות הכל כדי לרצות את האשה.

ככה זה דייטים.

וככה כנראה גם ייראו הנישואין שלהם אחר כך.

בכל היבט אפשרי אנחנו הפרייארים של הנשים.

ואח"כ הן גם יאשימו אותך שאתה הולך נגד חז"ל והמקובלים,

כי התפקיד שלך הוא לחזר אחריהן, אחרי האבידה,

זה לא התפקיד גם שלהן,

והתפקיד שלך הוא להשפיע.

תנסה לא להביא אוכל לפגישות נראה מה יקרה.

תנסה לא להציע להגיע עד אליה נראה מה יקרה.

תנסה לא לשלם עבורה (או לפחות להציע) ובוא נראה מה יקרה.

תנסה לא לשלוח לה בוקר טוב או מה נשמע (לפני שהיא בכלל חשבה לעשות את זה) ונראה מה יקרה.

תנסה לא ליזום ולקבוע מקום פגישה וכו' ונראה מה יקרה.

תנסה להציג את עצמך כבחור שלא מוביל בפגישה ונראה מה יקרה.

בנות כמעט רק מצפות לקבל. לזה בדיוק אני מתכוון.

כי אם אני לא נותן להן קודם אני לא ראוי לקבל מהן.

אחרת אני אדם אנוכי, אגואיסט.

ע"ע מליון שרשורים פה בפורום על בחורים 'אגואיסטים' ו'הזויים' שזהו כל חטאם ופשעם. שהם פחות בדגם שהבחורה ציפתה למצוא. אז הוא פגע בה בעצם זה שהוא בכלל רצה להיפגש איתה.. הוא ממש נורא ואיום.

יש פה אינסוף שרשורים.

שוב מה שאמרתי- בחורות בקשר מצפות לקבל.

לא פוליטיקלי קורקט, לא נעים להודות בזה.

אבל ככה זה.

גם אם הייתי רוצה.

אני לא מתיישר לכללים הטפשיים האלה.

כי הם לא מתאימים לתכונות ולאופי שלי.

ולכן אני יודע שהחתונה ממני והלאה.

והם יכולים לבחור להיות אנשים אחרים. להשתנות.

זה בידינו. והארץ נתן לבני אדם.

אם ההפניה היחידה היא לאלוקים- אנחנו כחברה בבעיה.

אבל אנשים לא אוהבים להשתנות.

בסדר.

אז בינתיים עולם הדייטים שלנו ימשיך להיות כמו שהוא. מקרטע. לא שוויוני. לא מכיל ודורסני.

אני בא להילחם בתפיסה.

אני עובד על המידות כדי להיות יותר מוביל ולתקן את המידות.

אבל הן גם צריכות לעבוד על המידות שלהן.

אם לא עכשיו, אימתי?

וזה מה שאתן פועלות על פיו אח"כ בדייטים. רואים את זה.

אתן חותכות קשרים בלי הפסקה, על דברים כאלה ואחרים. בד"כ על ניחושים ואינטואיציות שאתן מחשיבות כדברים מוחלטים.

אני כבר די התייאשתי מכל העסק.

כי צריך להשתחרר מהתפיסה שאני הולך לפגוש 'אשה' או 'גבר',

אלא אני הולך לפגוש 'אשה שבחיים לא פגשתי כמותה' ואת הולכת לפגוש 'גבר שבחיים לא פגשתי כמותו'.

זה היה משנה את כל העסק לחלוטין.

ברור שיש מאפיינים נשיים ומאפיינים גבריים. אני חס ושלום לא בא להילחם בזה ולעקור אותן...

וזה נפלא.

אבל מסתכל אותי שאנחנו מכלילים אנשים בתפיסות כוללניות של מה הוא צריך להיות, ולא נותנים לו להיות מה שהוא באמת צריך להיות. מי שהוא.

ולכן לא צריך לצפות בהכרח שרק הגבר ייתן וישקיע וכו'.

הכללים האלה איומים ונוראים.

הם טובים להרבה אנשים,

ונוראיים לאנשים מסוימים,

שעבורם זה המכשול מחיי נישואין.

אנשים איכותיים, מאוד טובים.

פשוט פחות עונים לכללים הרגילים. וחבל שזורקים אותם כל הזמן

פשוט אנחנו אנשים שמתנהלים על פי כללים נוראיים ואיומים.

הגיע הזמן שנתייחס לכל אדם בפני עצמו שהוא נברא בצלם אלוקים.

בגלל עולם האימון המכליל והשרירותי, והתפיסות הרווחות

ואני כותב פה כי אני רוצה גם להאיר עיניים לאחרים

מילת המפתח היא סבלנות.

אני חושב שהמילה הזאת מאוד נדירה כיום בדייטים.

אז נגיד ככה:
כשהגישה היא הקמת בית נאמן בישראל שמבוסס על הדדיות- תהיה סבלנות.

כשהגישה היא פשוט שאהנה בדייט, שישרתו אותי, ואני רוצה ליהנות כאן ועכשיו- אין סבלנות. כי הכל אמור להיות מיידי, אמורים לרצות אותי, לתת לי. אני אמור/ה להיפגש עם אנשים מושלמים. ואם הוא לא מושלם- הוא ביזבז לי את הזמן.

כיום אין סבלנות, כי הגישה הנפוצה היא הגישה השניה.

גם עם הסבלנות הזאת צריך להיזהר...

אם הוא לא מתאים לי, אם אין חיבור אין למה לחכות בסבלנות. לדעתי צריך לבוא ממוקדים יותר על החיבור וברור שלא באים בשביל להנות בדייט! אהבתי את מה שהם כתבו בשרשור על הגישה של הדיטים החרדים חוץ מהעניין של הבירורים. את זה לדעתי אפשר לעשות אחרת.)

עולם המאמנים לחתונה הרס את זה. צר לי לבשר.

יש סתירה בין השכל לבין המעשה.

בין האידיאלים לבין הפרקטיקה.

הרבנים מכוונים לכיוון הסבלנות,

אבל במישור הפרקטי הולכים למאמנים שמכוונים לכיוון הדאגה והפינוק העצמי בהגזמה. שזה ההיפך מסבלנות.

כל עוד לא יאחדו בין כל החלקים אנחנו בבעיה קשה (גוף, נפש ושכל או: מחשבה דיבור ומעשה)

מקווה לא לצאת עם אנשים כמו שאתה מתאר אלא עם אנשים יותר תמימים טיפ טיפה.

הם אומרים דברים נכונים, אבל חסר להם בעיני החיבור לצד הפסיכולוגי ולצד התורני.

וכן לכל אחד מהחלקים האחרים שתיארתי כעת.

המאמנים זה יותר ההכללה, הפסיכולוגיה זה יותר ההפרטה,

והצד התורני זה הכיוון של סבלנות והתכווננות לקראת בית נאמן בישראל, ולא תפיסת הכאן ועכשיו.

הבעיה שכשאתה רוצה לדעת מה לעשות אתה הולך למאמנים, או לפסיכולוגים במקרה היותר טוב.

אין חיבור בין שלושת העולמות שתיארתי. הם מדברים בשלוש שפות שונות לחלוטין.

זה בגדול ממש.

כשאתה הולך למאמן ושואל אותו איך צריך לבוא לקשר, מה המשפט שהוא יבטא?
'תהיה הגירסא הכי טובה של עצמך'. הוא יכוון אותך לשפת גוף וליצירת ביטחון עצמי וכו'.

כשתלך לפסיכולוג או לדמות אחרת מתחום הנפש הוא כנראה יגיד לך:
'תהיה מי שאתה. אתה מושלם כמו שאתה'.
גם אם אתה לא בדיוק עם ביטחון עצמי וכדומה...

כשתלך לדמות תורנית היא כנראה תגיד לך:
'תהיה נאמן לעצמך, אבל אתה צריך גם לעבוד על המידות ולהשתנות'.

אותה שאלה, שלוש תשובות שונות לחלוטין.

גוף, נפש, ושכל. מחשבה דיבור ומעשה.

שלוש עולמות נפרדים ואנחנו ממש חייבים לאחד ביניהם,

אחרת יש בלבול עמוק וסתירות פנימיות.

כרגע המצב הוא שאתה לא הולך לשיעור תורני בשביל לדעת את הפרקטיקה,

והפרקטיקה מנותקת מהגישה התורנית. וגם מזו הפסיכולוגית, שמעמידה את הפרט (אותך, אותי) במרכז.
הפרקטיקה מייעצת לכולם בשווה, ומאבדת את מקומו של הפרט. זה מה שהתכוונתי 'עולם האימון'.

מעניין איפה שמת את הדמות תורנית,

כנראה שהייתי שם אותה במקום טיפה שונה

למשל פסיכולוגית שהיא גם מאמנת או רב שהוא גם פסיכולוג.

הבעיה ששלושת הדברים ביחד לא מאוחדים.

או שאתה הולך למאמן, או שאתה הולך לפסיכולוג, או שאתה הולך לרב.

כלומר בכל פעם שאתה הולך למשהו מזה- אתה בוחר תחום אחד

(או שני תחומים כמו שכתבתי.. אבל אתה בד"כ לא מקבל את שלושתן).

זה יוצר המון בלבול ומבוכה לדעתי בדייטים.

אם צריך לפתור משהו- בעיני זה השורש.

שעוסק ביצירת תפיסה חדשה לדייטים,

שמורכבת מכל ההיבטים האלה,
ובנוסף גם משדכנים ממש (כלומר שההצעות יהיו מורכבות על פי שדכנים וגם בעזרת פסיכולוגים ממש)

ועוסקת מרמת האידיאלים והרעיונות (המחשבה) ועד לרמת המעשה וההכוונה בקשר.

אם אתה מבין למה אני מתכוון.

כלומר גם יצירת תכנית עבודה, תפיסה יותר מדוייקת וכללית לדייטים,

גם שידוכים הרבה יותר קשובים לצרכי הבחורים והבחורות, לנפש האישית שלהם, ולא לוטו כזה או התאמה תבניתית כמו שיש כיום, של 'בערך', ולעשות לאדם x מה שטוב לאדם y.

ובסוף גם הכוונה בקשרים.

על פי כל שלושת הצדדים האלה.

התשובה היא שכשהם יפעלו ביחד,

שלושת הגישות יתקרבו יותר אחת לשניה...

כלומר ברור שהשכל הוא הראש, ההתחלה, אח"כ זה עובר דרך הנפש, ולבסוף לפרקטיקה (הגוף/ מעשה).

ככה שהתחום הפרקטי לא יוכל לעסוק באידיאלים, בערכים,

הוא רק כלי שרת של המחשבה והפסיכולוגיה.

התחום הפסיכולוגי הוא חייב להיות נאמן גם הוא למחשבה, אבל תפקידו להתאים אותה לנפש הפרט בצורה שלא חורגת בשום פנים ואופן מתחום המחשבה (התחום התורני). בשביל זה הם צריכים להיות ביחד...

אז קודם כל תחומי התורה והפסיכולוגיה קובעים ביחד (כשהתורה בראש) מה המדיניות הכללית. ואז תפקידו של עולם האימון והמעשה הוא פשוט לראות איך מיישמים את זה, ולתת כלים, ולכוון בפועל. אבל מתוך 2 התפיסות האלה שקודמות לו.

כשזה יעבוד ככה אני חושב שלא יהיו סתירות כאלה..

זה הענין. הם אמורים לעבוד בשיתוף פעולה ביניהם,

אבל כמו שחכמה בגויים תאמין ותורה בגויים אל תאמן-

ככה עולם האימון אמור לתת את הכלים הפרקטיים. לא לקבוע מדיניות. ועולם התורה אמור לעסוק בערכים ואידיאלים, במדיניות, לא לקבוע את הפרקטיקה..

כל אחד יעסוק בתחום שלו אבל יהיה ביניהם שיתוף פעולה מלא.

עניתי?

כל כלי הוא נייטרלי.

צריך פשוט לכוון אותו לשימוש נכון, מתוך תפיסה והכוונה תורנית.

בכל כלי אפשר וכדאי להשתמש (אולי גם צריך.. לא יודע), אבל השאלה באיזו דרך.

אני חושב ששפת גוף זה גם עניין ששייך למידות, כלומר לא ענווה פסולה (כמו שפיפות קומה יתירה..) מצד אחד ולא גאווה מצד שני (יש גאווה בהתנהגות.. כמו בהליכה, בצורת ישיבה, בצורת דיבור וכו').

לכן בהחלט להשתמש בשפת גוף,

אבל מתוך תפיסות תורניות.

ולא מתוך התפיסה המערבית (של דייל קרנגי, טוני רובינס, ואנשים נוספים מהתחום של שפת הגוף...), שאמנם חלק ממנה נכון, אבל חלק ממנה לא נכון, ולא בהכרח גם מתאים לערכים שלנו

מאוד מאוד מסכים עם מה שאמרת.

כי השורש של ביטחון עצמי, לא נמצא בכלים האלה.

ו'שורש' אני מתכוון לסיבה של ביטחון עצמי, לא רק ל'איך ליצור ביטחון עצמי'.

כי לפני שאנחנו נרצה ליצור, אנחנו נשאל את עצמנו מדוע לעשות את זה?

והתשובה לשאלה תנחה אותנו מה בדיוק אנחנו רוצים ליצור.

התפיסה צריכה להיות שזה הופך אותי לאדם יותר טוב, יותר שלם, וכו'. לא התפיסה הקיימת- שהיא מתייחסת רק לשיווק העצמי כלפי חוץ... אז היא מתעלמת מכל המקום הנפשי הזה.

פשוט אני לא מספיק מיושב בדעתי כרגע לגבי הדיוק בזה.

כלומר ייתכן שזו יותר השפעה פסיכולוגית שמנותקת מזו התורנית.

צריך לעיין

בגדול: העדפת העצמי על פני הקשר.

האיזון הוא יותר כלפי עצמי מאשר כלפי האחר.

יותר כלפי הקבלה מאשר כלפי הנתינה.

ומכאן נגזרת הסבלנות בקשר.

יש על זה שיעורים רבים ברשת האינטרנט.

אפשר למשל לחפש שיעורים של הרב דוד לנדאו על פגישות. הוא מאוד מדייק את זה. נמצא בארכיון ההקלטות של מכון מאיר. יש לו כמה וכמה סדרות טובות על זה.

(יש עוד.. אם תרצה- בפרטי..)

מה זה אומר 'גבר'?
כל הדברים שכתבתי בתגובה הזאת, ועוד ועוד..

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

שהסיפור פה הוא לא רק אופי.

אלא יש פה פשוט תפיסות שמשנות את התמונה.

אני חושב שהמשחק פה הוא לא רק אופי, אלא יש פה אנשים שמשפיעים תפיסות כלליות מדי.

התפיסות מולידות דגמים של גברים ושל נשים,

ואח"כ זה מה שאנחנו מחפשים בתת מודע.

גם התפיסה שלנו את עצמנו היא לא רק אופי עצמי... זה בהשפעת תפיסות בין היתר.

אני בא לדייק את התפיסות. אני חושב שחלקן לא מאוזנות, וחלקן לא נכונות

הרשימה מה זה אומר גבר.

זה תנאי הסף,

כשזה לא קיים-

פשוט מפסיקים את הקשר.

לא המידות של הבחור והאיכות האמיתית שלו...

וזה דבר שמאוד קל לראות אם הוא ביישן או מוביל או לא, ולכן השיפוט בענין הזה מאוד מאוד מהיר.

חבל

זה מאוד מצער אותי.

לצורך שנולד מתוך מקורות חיצוניים ולא מתוך הקשבה עצמית.

כשנדייק את זה,

יהיו אנשים שנאמנים לעצמם ויחפשו בחור מוביל כי זה צורך אמיתי שלהן, ואני בטוח שיהיו הרבה שיבינו שהן לא צריכות את זה בהכרח, והרבה שיבינו שהן יכולות לעבוד על המידות. כמו שמצופה מגבר לעבוד על המידות לזכך את תפיסת היופי שלו ולהשתדל כמה שיותר להכיל ולא לשלול בחורה כי היא לא הוליווד.

אני מבינה שאתה מדבר מתוך כאב אמיתי, אבל זה לא יפה ולא הוגן ככה להוציא לעז על בנות ישראל בצורה כל כך חריפה.

אני חושבת שהתסכול גורם לך להסתכל על הדברים לא בהכרח כפי שהם באמת.

אם שניה תנסה להתנתק מהרגש הבוער- באמת ובתמים זה נראה לך רציונלי להגיד שמין שלם הוא אכזרי? תאוותן? אגואיסטי?

אם יורשה לי לנסות להסביר את הדברים בצורה קצת אחרת-

נתחיל בלהגיד שלכל אדם בעולם יש צרכים מסוימים- הצורך להיות האהוב, הצורך להישמע, הצורך לתת, הצורך לשקט וכו' וכו'. הצרכים האלו הם טבעיים לגמרי, הם חלק ממה שהופכים אותנו לבני אדם, לחסרים. הצרכים האלו לא בהכרח מתבטאים אוטומטית בצורה אגואיסטית. הכל תלוי בצורה שבה אתה מבקש את הצורך. 

עכשיו-

יכול להיות בהחלט שקיים מבנה טבעי כללי אחיד לנפש האישה שגורם לכך שלנשים רבות יהיו צרכים דומים (וכנ"ל כמובן גם לצד הגברי).כלומר בעיני, אין כאן בהכרח אמירה תרבותית כמו שאתה מציג את זה. יכול להיות שיש כאן עקרון טבעי אמיתי. אני לדוג' (ואני יודעת על הרבה בנות שחשות כמוני) מרגישה צורך אמיתי שבעלי יהיה מקור יציב להישען עליו, שהוא ידע להוביל, ושהוא יהיה גם מקור לאהבה וחיזור. זה לא אומר שלא תהיה נתינה הדדית בקשר. ממש ממש לא. אני כנראה אתן בתחומים אחרים שימלאו את הצרכים שלו.

אבל העניין הוא שאנחנו בני אדם, ולכן אין תבניות מוחלטות של אופי האיש והאישה ולכן יתכן מאוד שיש נשים או גברים קצת שונים, ואפילו הפוכים מהתבנית שמאפיינת את הרוב (וכמובן שגם בתוך הרוב הדומה אין דמיון מוחלט, אלא כיוון כללי דומה). כמובן שזה חלילה לא אומר שום דבר רע על אותם אנשים, ה' פשוט חנן אותם בתכונות נפש קצת שונות. 

לעניות דעתי הדלה, התסכול שלך נכנס בדיוק כאן.

אני חושבת שאתה צודק שהמון בנות מחפשות את הגבר היוזם והנותן, אבל אני לא חושבת שזה מגיע מהמקום האגואיסטי, שמצפה לשבת רגל על רגל בזמן שהגבר רק נותן ונותן. אלא יש כאן עקרון עמוק יותר (שקצת קשה לי להסביר במילים מה הוא) ולא כזה שמתבטא בצורה של- "הוא לא שילם עליי בדייט אז בי". אם המציאות היתה כזאת ועוד בצורה שאתה מציג-שכולן ללא יוצא מן הכלל הן כאלה-אני מניחה שלא היו זוגות נשואים בעולם, ובטח שלא זוגות נשואים מאושרים.

אלא שפשוט יש כאן צורך שמתיישב עם צורך אחר- צורך כללי של האיש להוביל ולהשפיע ו"לכבוש", לעומת הצורך של האישה כפי שכתבתי למעלה.

אני מבינה שאמירה כזאת מעצבנת אותך, אבל זאת המציאות כפי שאני רואה אותה.

יתכן מאוד שפשוט אתה לא מתאים לתבנית הכללית הזאת, שמאפיינת המון אנשים. וזה בסדר גמור. ואני מבינה מאוד את התסכול שזה יוצר. אבל נראה לי שחשוב מאוד להבין שהדברים האלו שאתה נפגש איתם הם לא בהכרח נובעים ממידות מקולקלות, אלא מצרכים אמיתיים ואנושיים. יתכן ולפעמים הם כן נובעים ממידות מקולקלות, אבל לא יתכן שזה תמיד יהיה כך.

אני הולכת לכתוב אמירה חריפה, סליחה מראש, אבל זה נראה לי חשוב- אני נוטה להגיד שאם אתה מרגיש שכולן ללא יוצא מן הכלל הן כאלה- אולי יש בעיה בתפיסה שלך ולא בהכרח בבנות שאתה נפגש איתן.

עריכה: עכשיו אני רואה שתוך כדי שכתבתי את המגילה הזאת כבר כתבו לך בשרשור דברים דומים בצורה יותר טובה ומקוצרת. אבל אשאיר את מה שכתבתי כי אולי בכל זאת תהיה לזה תועלת כלשהי 😅

כי אני חושב שהקצנת מאוד מאוד מאוד את מה שכתבתי.

כמובן- ביחס לכל המכלול של התגובות שכתבתי. אבל אני חושב שגם ביחס לתגובות הספציפיות.

אבל יתכן ופספסתי את התגובות שכתבת תוך כדי שכתבתי את התגובה הנ"ל.

אני זו שהקצנתי??

להתחיל לצטט אותך?

לנתק משפט מהקשר או לקחת משפט ולנפח את הכוונה שלו? או לנתק תגובה מהתגובות הקודמות שהולידו אותה? (למשל תגובה שמסבירה שאני מדבר על התפיסה הרווחת ולא על כל הנשים או משהו כזה אז זה נכון לכל הדיון שאחרי)

את יכולה לצטט מבחינתי.

מוזמן לבדוק במילון.

"וזה מתבטא קודם כל בהתנהלות של בחורות בדייטים, שמצפות רק לקבל מהגבר. שהוא יגיע עד אליהן, שהוא ישלם עבורן, שהוא כל הזמן יתעניין. שהוא יוביל. שהוא ייזום.

הכל הכל הכל מוטל על הגבר.

פשוט זה לא תמיד נעים לבחורה להרגיש אגואיסטית, ושהבחור נותן לא כי באמת הוא רוצה, אז היא מעדיפה שזה יגיע ממנו. היא רוצה עדיין שהוא ישרת אותה, אבל שזה יבוא ממנו. נו בסדר."

"הן לגמרי יושבות רגל על רגל והבחור צריך לשרת אותן. כן. במלוא מובן המילה.

הן נמצאות מול הכפתורים, וכשהבחור יעשה טעות אחת הן ילחצו על הכפתור.

הבחור צריך לעשות הכל כדי לרצות את האשה.

ככה זה דייטים.

וככה כנראה גם ייראו הנישואין שלהם אחר כך.

בכל היבט אפשרי אנחנו הפרייארים של הנשים.

ואח"כ הן גם יאשימו אותך שאתה הולך נגד חז"ל והמקובלים,

כי התפקיד שלך הוא לחזר אחריהן, אחרי האבידה,

זה לא התפקיד גם שלהן,

והתפקיד שלך הוא להשפיע."

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

ועוד ועוד ועוד....

ולגבי מה שקישרת- את מוזמנת להגיב עניינית ולהסביר למה זה לא נכון באופן כללי.

הרי כתבתי והדגשתי גם שזה באופן כללי. אולי לא ראית את כל התגובות...

אתה מצפה ממני שגם אעשה העתק הדבק לכל הדו שיח? אפשר פשוט לגלול אחורה כדי להבין שלא הוצאתי שום דבר מהקשר.

טוב דיברתי על התפיסה הרווחת - לקראת נישואין וזוגיות

ולא תשפטי את המילים שלי בצורה כזאת כמו שאת לא שופטת את עצמך. את מחפשת בכח איפה אני מכליל.

בטח אם את מבינה שהדברים נכתבו מכאב גדול,

שלא רק אני היחיד שמרגיש ככה,

כי כרגע נראה שאת ממש לא מבינה את הכאב. ממש לא.

ותתייחסי עניינית לתגובות.

תסבירי לי מה לא נכון בתגובה הזאת-
בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

האם זה לא ככה.
לא אמרתי שזה ככה מאה אחוז.
אבל זה ככה ב99%. בהחלט

ושוב, אני גם מתנגדת לאמירה שזה רווח. גם אם אתה לא אומר שזה כל אחת ואחת, אתה אומר שזה הרוב. וזאת אמירה פשוט לא הוגנת.

לגבי שאר הדברים שכתבת-

גם אם הדברים נכתבו בכאב גדול (ובהחלט הבעתי אמפתיה לכך), זה לא הופך את הדברים הקשים (והמעוותים) שכתבת לנכונים. מותר להגיד שאני מבינה את הכאב, ויחד עם זאת מתנגדת נחרצות לתוכן.

ולגבי אמירה לא הוגנת-

זה הרוב. זו המציאות.

הוגנת או לא זה פחות הענין. כי אם זו המציאות- זו התנהלות לא הוגנת. יותר מפריעה לי ההתנהלות הלא הוגנת מאשר האמירות הלא הוגנות.

מותר לך לא להסכים, אבל את לא באה מתוך הקשבה אלא מתוך שיפוטיות.

וזה ממש ממש לא הבנה של כאב, וגם לא ניסיון או רצון באמת לברר את הדעות שלי.

שהרי ממש כתבתי שגם אם אתה כותב שזה "רק" רווח ולא כולם זה לא עוזר. מבחינתי זאת אותה הבעיה.

"את לא באה מתוך הקשבה אלא מתוך שיפוטיות"

איך אומרים? "טול קורה מבין עיניך"?

"זה הרוב. זו המציאות.

הוגנת או לא זה פחות הענין. כי אם זו המציאות- זו התנהלות לא הוגנת."

שיח שלם את מתייחסת אליי כמכליל עד שאת מבינה שזה לא נכון לפני כמה תגובות.

תהיי בריאה.

ובבקשה תפסיקי עם המתקפה.

שוב, אני לא מעוניין לדון עם מישהי שיפוטית מראש.

שמח שכואב לך מה שכתבתי. סימן שזה נכון, ודורש שינוי

שוב, מבחינתי זה לא משנה אם כתבת "כולן" או "רובן".

העיקרון שאני מציגה עדיין עומד. שגם לא יתכן שזה הרוב.

ואני דווקא משתדלת מאוד שלא להתקיף, אלא לדון על התוכן.

מצטערת שזה נראה לך כמו מתקפה.

אבל מהתגובה הראשונה שלך בהחלט משנה לך שהכללתי..

בקיצור. שיהיה לך בהצלחה.

אני משתדלת שלא להיות שיפוטית מראש. אני פשוט קוראת את מה שאתה כותב כפשוטו, וזה מספיק כדי לעורר בי התנגדות.

ולא הבנתי את ההקשר של המשפט האחרון שלך.

הבאתי את הציטוטים כדי להראות שלך בעצמך יש אמירות שיפוטיות ואולי אולי אתה בעצמך לא בטוח פתוח להקשיב למי שכותב קצת אחרת ממך.

נכון מאוד.

זה לא הגון.

לגבי התוכן שערכת-

הגבתי עניינית במגילה שכתבתי למעלה. מוזמן לחזור לקרוא אותה.

ואני גם לא מוכנה לקבל את האמירה הזאת כאמירה כללית. 

עוד לפני שאני רואה שאת מגיבה...

אבל את לא דנה אותי לכף זכות. זכותך. אין לי מה להגיד לך

אני לא רוצה לדון עם מי שלא מוכן להקשיב ולהבין למה אני מתכוון לפני שהוא תוקף ומביע את דעתו עליי.

כל טוב.

בפורום נהוג לעדכן אם התבצעה עריכה תוך כדי שיח. בוודאי אם האדם הגיב 2 שניות אחרי שערכת-שזה אומר שהוא כנראה לא ראה את העריכה לפני שהגיב.

אני לא מבין מאיפה היחס הזה שלך.

לא הכרתי את החוק הזה,

ובכל מקרה הייתי כותב אם הייתי יודע שהגבת לפני העריכה

בעיה בהתנהלות גם בצד שלהן, ולא רק מהצד הגברי.

אבל מה שתיארתי הוא מאוד קרוב למציאות, לא רק שלי.

זה לא מאוד מוקצן.

הלוואי שזה היה רק מתוך כאב.

המציאות הזאת הולידה אותו, לא ההיפך.

אבל אני לא חושבת שזה מה שהפריע לו אלא הציפייה החד מימדית מהגברים.

אני לא חושבת שהמטרה שלו הייתה להטיל דופי או לומר שהנשים עם מידות רעות כי תראי כאן* הוא כתב שיש בנות תורניות, עם מידות טובות, רק שבדייטים יש איזו הבניה חברתית לחשוב משהו מסויים או לשפוט בצורה לא נכונה. הוא דיבר על נק' מסויימת ויכול להיות שצריך לשפר, וגם כמובן שהוא זה שיצטרך להתמודד עם המציאות בסוף, אבל יש לו משהו להגיד ממה שהוא חווה ואפשר לראות את זה כהקצנה אבל אפשר גם לנסות לראות על מה הוא מדבר בתכלס.

*נפגשתי עם בחורות מאוד טובות, מאוד תורניות, - לקראת נישואין וזוגיות

יש לי ציפייה מסוימת מהצד השני בדיוק כמו שלצד השני יש ציפיות אחרות ממני.

לקחת את העקרונות העמוקים שעליו מבוססים העולמות הפנימיים שלנו ולהשטיח אותם בלהגיד שהאישה רק רוצה לקבל ולשבת רגל על רגל-זאת אמירה ילדותית ושגויה בעיני.

יכול להיות בהחלט שקיימות בנות כאלה, אבל אני לא מאמינה שזה עד כדי כך רוב מוחץ כמו שהוא מציג את זה.

ומה שהרמוניה הסבירה זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו.

אולי כדאי להתנצל

לגבי הכותרת- 

על זה נאמר: "same same new name"

עכשיו שהתברר לך שטעית.

כדאי להסתכל פנימה ולהודות בטעויות ולא להמשיך להתגושש.

ולגבי מה שכתבת-

שיערב לך.

תמשיכי להיות צודקת.

הבנת על איזו נקודה הוא מדבר?

(סליחה שבאתי רק עכשיו אם את רוצה לעצור פה את הדיון זה בסדר)

זה שגבר חותם בכתובה על החובה לפרנסת ביתו כמפרנס יחיד, זה מסיבות היסטוריות. אפשר לחתום על הסכם נוסף שבו האשה מתחייבת גם (אגב, לבעל יש רשות לחייב את האשה לעבוד, ועוד הרבה דברים שמותר לו, ופשוט לא נמצאים בכתובה - כי באותה תקופה הם היו מובנים מאליהם)

ואין אף אחד שחושב שאשתו חייבת לפרנס. יש מי שחי בחברה שכך מקובל, ואם זה כך - אז באמת זה חלק מהנחות היסוד של הנישואין, ולכן הוא יכול לצפות לזה אלא אם ציינו אחרת. בדיוק כמו שהוא יכול לצפות ממנה לגור איתו באותו בית וזה ייחשב ל"לא בסדר" אם היא תישאר לגור אצל ההורים שלה בלי סיבה

שאני יכול להבין (לא חוויתי את זה כמובן) גבר שמפרנס את המשפחה שלו בהחלט נותן משהו משמעותי לבית, לא רק במובן הכלכלי אלא בלקיחת התפקיד הזה. ולכן הציפיה הזאת מובנת.

ובכל זאת, הרבה פעמים הניסוח הוא לא ניסוח שמכיר בהובלה של הגבר המפרנס, ונותן לו את המקום הראוי לו כמישהו שלוקח אחריות על המשפחה ודואג לה, אלא הניסוח הוא שלילי, מקטין, מנמיך, כאילו זאת החובה שלו כגבר ולכן לא מגיעה לו שום הערכה על זה. הוא בסך הכל שילם את החשבון. ועבור מישהו שלומד תורה ומצליח בזה, יחס כזה ממש לא יגרום לו להשקיע בפרנסה - כך שזה לא רק לא ראוי אלא גם אסטרטגית גרוע

פשוט כי אין כאן גברים נשואים, ולכן גם לא גברים נשואים שדואגים למשפחה שלהם.

ולכן כל הדגשה של "חתמת בכתובה" היא בעצם "זה החשבון שאתה צריך לשלם", לפני שבכלל מישהי הסכימה להסתכל לכיוון של הבחור שקורא את זה? את מבינה כמה זה מעצבן לגבר שחוץ מזה שמישהי לא רוצה להתחתן איתו, היא גם מגישה לו חשבון מראש?

למי שנמצא בפורום הזה אין "שני" שיעריך אותו. יש הרבה "שניים" פוטנציאליים, והשאלה מה הוא מקבל מהם - רשימת דרישות או הערכה בלתי תלויה (וכמובן ציפייה להערכה ודאגה הדדית).

לי, כגבר לא נשוי, אין אפשרות לתת למישהי כי אני "רוצה, נותן, מעניק" כמו שאת כותבת. ולכן הציפייה שבכל זאת אהיה בתפיסה (mindset) של "גבר שדואג למשפחה" היא בעצם דרישה להתחייבות מראש. ולכן זה לא נעים.

הויכוח שלנו הוא על הצגת הדברים, על הצגת הגישה, על היחס במילים. לא על השאלה המעשית. כי בשלב שלנ"ו, לא מדובר על שאלה מעשית אלא על הצגת דרישות/ציפיות הדדית.

אין שום בעיה שאשה תגיד "אני אצטרך נשיאה בעול הכלכלי מצדך, גם אם זה יצריך שתעזוב את הישיבה". יש בעיה כשזה מוצג לא כצורך של האשה אלא כחובה בלתי תלויה של הגבר, שמחויב לדאוג לכל מה שכתוב בכתובה גם אם ייקח לו עשר שנים למצוא מישהי שתסכים שהוא יחתום לה.

הייתי אומר שאולי את כותבת ככה כנשואה שחושבת שהיא צריכה לחנך את הרווקים לדברים לפני שהם מוכנים אליהם נפשית. אבל אני חושב שגם כנשוי לא הייתי אוהב שיזכירו לי מה כתוב בכתובה כדי לדרבן אותי לדאוג לפרנסה

זה ממש לא יפה להציג דרישות וחובות אחד לשני. וזה ממש חסר טאקט לומר לגבר שהוא חותם על הכתובה. 

אף גבר לא רוצה לפרנס כי הוא חייב, אלא כי הוא רוצה לעשות את זה, כי הוא אוהב את האישה שלו. וכמובן שהוא רוצה לקבל הערכה על זה. אף אחד לא רוצה להשקיע ולתת מבלי שיעריכו אותו על כך.

הכתובה היא לא ספר הדרכה לנישואין. וממש לא חייבים להתנהל לפי החובות של הכתובה. הרי מטרת העל היא שלום בין האיש והאישה. לכן הגישה כיום היא שהאיש והאישה אחראים ביחד על הבית ועל הפרנסה, וכל זוג מחלק את האחריות בצורה שתתאים לו, כי זה מה שמתאים לצורת החיים של ימינו, וזה מה שיביא שלום בניהם. קראתי פעם מאמר על זה של הרב יעקב אריאל שהסביר ככה. 

בפעם הבאה שמישהי אומרת לך שאתה חותם על הכתובה ולכן אתה צריך לפרנס. תענה לה שבתמורה לזה שאתה מפרנס, הכסף שהיא מרוויחה הולך אליך חח. שהרי חז"ל תיקנו שבתמורה לכך שהאיש זן את אשתו, היא נותנת לו מעשה ידיה. וכמובן תזכיר את החובות שלה לעבודות הבית שכתובות בחז"ל חח.

יש סיבות מאוד פשוטות למה אנשים (בדרך כלל בשיעורים הגבוהים) עוזבים את הישיבה.

לא תמיד זה בגלל שהם ממש רוצים.. הרבה פעמים הם פשוט נפלטים משם. ופשוט החלום של הקמת בית מתוך אברכות נגנז.

וצריך לקחת גם את זה בחשבון.

זה לא תמיד מבחירה מלאה כמו שזה נדמה להרבה בחורות

שחברה מהשיעורים הגבוהים נפלטים משם בעל כרחם?

שעזבו את השהות בישיבה, כי כל החברים שלהם כבר נשואים ואין להם שום חברה בישיבה. בכלל.

בשיעורים הגבוהים זה יכול להיות סיוט לשהות בסביבה כזאת

כלומר מתוך היצמדות לטייטל-

זה לא נחשב בעיני לבירור. זה לא בירור, זה העדפת הנוחות.

אף פעם לא כדאי להיצמד לדברים חיצוניים. אלא לחפש את המהות.

יש בנות שהלימוד בישיבה עצמו מהותי להן, הן רוצות להקים בית של אברכות לפחות לכמה שנים, או שמחפשות בחור שמקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה. וזה לגיטימי לגמרי. 

אך אם את פשוט רוצה בחור ירא שמים שקובע עיתים לתורה, חבל לחפש דווקא בחור שלומד בהווה בישיבה. יש הרבה בחורים יראי שמים שקובעים עיתים לתורה גם מחוץ לישיבות (כן אפשר ללמוד תורה גם מחוץ לישיבה!). חבל להיצמד לכך שהוא לומד בישיבה, זה סתם מגביל ומצמצם. 

פשוט תהיו נאמנים לעצמכם. עזבו אתכם תפקיד הגבר או תפקיד האישה, חוקים או ציפיות. קשר זוגי אמור להיות מקום בטוח, משוחרר, כיפי, מהנה. אל תהפכו את זה להיות מעיק עם כל הציפיות והחוקים האלה. 

ואם אתם רוצים להבין את המהות הגברית והמהות הנשית, אז תבררו אותם לעומק. המושגים האלה מקבלים משמעות כל כך שטחית וחיצונית כיום, שאני מבין למה יש כל כך הרבה גברים ונשים שרק רוצים לברוח מההגדרות האלה. לקחו מושגים עם משמעות עמוקה, וניתקו אותם מכל התוכן הפנימי שלהם, ונשאר רק הצד החיצוני. וברור שזה יהפוך להיות מעיק, כי זה מרגיש מנותק מהפנימיות שלנו. 

@כלי פשוט

וסליחה על ההתנהלות המחפירה שלי בשרשור ובפורום.

 @cherry, אני ממש ממש מתנצל.... (לא מצליח לתייג)

(לגבי מה שכתבת על בנות)

אבל לא הרבה בחורות שרוצות בייניש בהווה הגיבו,

אז אחדד את השאלה שתהיה מובנת לקהל היעד  - ביניש בהווה, 'סימן או סיבה'?

לגבי הדיון הצדדי שהתפתח,

אני חושב שיש ציפיה שאנחנו נהיה הצד היוזם,

ואנחנו משתדלים לזרום עם זה...

מאידך, אם לא עושים לא טועים,

וממילא אנחנו מועדים יותר לטעות,

ולדעתי, עין טובה וקצת קרדיט יוכלו לעשות המון לטובת העניין.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!