(אני לא אכתוב את עמדתי לגבי זה רק אכתוב מה אני חושבת על אלו שאומרות כך)

שיכול להיות בחורה שמחפשת מישהו שכל עוד אין לו עול של לפרנס את עצמו/את משפחתו
הוא ישקיע את כל כולו בתורה.

הזמן של הרווקות, זה הזמן.
כשהוא יתחתן הזמן והפניות הנפשית ללמוד רק תלך ותצטמצם, זה דיי הגיוני, מבינה.

אנשים שחושבים שכל הזמן צריך להזכיר לגברים שכל האחריות הכלכלית היא עליהם

(ולמה בכלל? כי לפני מאות שנים היה מקובל שאשה לא יוצאת מהבית ולכן לא היתה יכולה לפרנס? אז אני מבין שכמו הרבה תקלות היסטוריות, גם אנחנו נתקענו עם זה עד שתקום סנהדרין שתרענן את התקנות שאנחנו חיים לפיהן. אבל ברמה האישית, מותר לאשה להשתתף גם בעול הכלכלי, וזה ממש לא כיף שמתייחסים לגבר כ"אתה אחראי להביא כסף ואני אעשה איתו מה שבא לי")

שהכל מוטל על הגבר. החיזור, ההיבט הכלכלי, הובלת הבית.

הוא צריך לעשות הכל למען האשה. להקשיב לה, לרצות אותה, לפנק אותה, וכו' וכו' וכו'.

הוא המשפיע היחידי והיא רק מקבלת.

אז אם אני מבין נכון, אולטרה אומר- בעצם, בואו נירגע. אפשר לתת לגבר גם לנשום קצת, מותר.

ומותר לנשים גם לא רק לשבת רגל על רגל ולקבל מהבעל,

אלא ב"ה המהלך הזה בעיצומו ונשים יותר משתלבות במעגל העבודה.

הצד הבסיסי זה 'השווה הכתוב אשה לאיש' ורק על גבי זה יש את ההבדלים

הצד הבסיסי - לפני אלף שנה - היה שמותר לו לחפש מישהי נוספת בלי לספר לך עליה בכלל, או לשלוח אותך עם סכום הכסף שכתוב בכתובה ותסתדרי לבד

וזה עקרונית כלול בהסכם של הכתובה. רק רבנו גרשום שינה את זה, כי לאט לאט החברה השתנתה. למה לא הוסיפו חובת האשה לפרנס? כי במשך מאות שנים, לנשים לא היתה אפשרות לפרנס, ולכן זה לא היה רלוונטי

מצפים מנשים להיות הכל, גם לצאת לעבוד וגם בסוף הן העיקריות שדואגות לבית ולילדים... איפה אתה רואה שהגבר הוא המשפיע היחיד? איפה אתה רואה נשים שיושבות רגל על רגל? (אם כבר הפוך, כל העצמאות שנתנו לנשים לא תרמה לשלום בית כי מי צריך כבר את הבעל הוא בערך חי עליהן)

אם אתה רוצה לקבל מאישתך- תקשיב לה ותתן לה חום ואהבה ורק תרוויח

אשה שרוצה שבעלה יתן בשמחה- שתתן לו כבוד

לדעתי הנסיון להשוות בין התפקידים של הגבר והאשה הוא לא מה שיביא את הפיתרון אלא הפוך, הבהרת התפקידים העיקריים ומתוך זה להסתדר לפי מה שמתאים לכל אחד. אתה לא צריך להילחץ, יש לך את זה בטבעי את כל מה שכתבת: את החיזור, הובלת הבית, וההיבט הכלכלי גם הוא יבוא פרנסה זה מה'. אם אתה מסתכל על נשים במבט שטחי כאילו אשה היא רק נשית ומחכה שתחזר אחריה אז שניכם כנראה חיים בסרט כי במציאות יש הרבה יותר אנושיות

ואני מקווה שתפסיק להסתכל על עצמך ככה כאילו זו כל מהותך בהיותך גבר. הכל טוב אתה קודם בן של ה' ואחרי זה בעל טוב בעז"ה שחי בשלום ובאהבה עם אשתו.

בחינוך גם הבעל שותף כיום, וגם בהשקעה בבית. בניקיון ושטיפת כלים וסידור הבלאגן של הילדים.

מה ההבדל חוץ מהולדת הילדים?

שאני כמובן לא מזלזל בזה.. אז אל תסבירו לי כמה זה קשה וכו'. אני יודע.

אבל אם יש גירושין- מי שאוכל אותה זה הבעל. האשה יושבת במגדל השן.

הבעל יכול להגיע לפת לחם בגלל המזונות לבעל ולאשה וכל ההוצאות שהוא צריך לשלם.

ככה בדיוק אנשים פושטים רגל.

כי נשים ניכסו לעצמן את הרגישות וכל שאר הרגשות. אז האשה היא המסכנה בסיפור, מבחינת הבעל הכל בסדר. ולכן הבעל זה שצריך להשקיע באשה וממש לא להיפך

כי אני נגד שנשים יחיו בתפיסה של לקבל מהבעל ושהבעל יעשה עבורן הכל.

אני לא ג'נטלמן ולא נעליים. אני בן אדם כמוך, כמו כל אדם אחר.

אני לא גבר. אני בן אדם. זה ההבדל.

תחשבי כמה גבר צריך לשלם במצב של גירושין לאשה, וכמה האשה נותנת לו במצב כזה.

אבל הגבר הוא המפרנס! הוא התחייב לפרנס!! איך הוא עוזב את הילדים שלו?
אז על זה בדיוק אני מדבר.

ורק תחשבי על זה שבדרך כלל הגבר הוא הרע בסיפור של הגירושין, והילדים הם של האשה די באופן בלעדי. לא של הבעל.

הבעל הוא הזאב בתפיסה, האשה היא הכיפה אדומה.

וזה מתבטא קודם כל בהתנהלות של בחורות בדייטים, שמצפות רק לקבל מהגבר. שהוא יגיע עד אליהן, שהוא ישלם עבורן, שהוא כל הזמן יתעניין. שהוא יוביל. שהוא ייזום.

הכל הכל הכל מוטל על הגבר.

פשוט זה לא תמיד נעים לבחורה להרגיש אגואיסטית, ושהבחור נותן לא כי באמת הוא רוצה, אז היא מעדיפה שזה יגיע ממנו. היא רוצה עדיין שהוא ישרת אותה, אבל שזה יבוא ממנו. נו בסדר.

ואח"כ בכתובה.

ובחיי הזוגיות הבעל כל הזמן צריך להביא לאשה. הבעל מביא לה עציץ לשבת, צריך להיות רגיש כלפיה, וכו'.. לענות על כל הצרכים הנפשיים של האשה . אני לא רואה בזה שום הדדיות. הבעל צריך להיות אכפתי כלפי האשה, אין כלל כזה הפוך.

בחורות בהחלט מעדיפות שישקיעו בהן,

ונאחזות בתפיסה שהגבר פשוט אוהב שמעריכים את הנתינה שלו, אבל התפקיד שלו הוא רק לתת. ושל האשה לקבל.

אבל רוב האנשים בעולם לא יודעים כנראה מה זו זוגיות נכונה.

במיוחד רווקים ורווקות.

אני כותב את מה שאני כותב כאן.

שבחורות יבינו שעבודת המידות בקשר זוגי זה קשור מאוד גם לבנות ולא רק ענין של בנים.

אני חושב שאת עצמך מבטאת המון פעמים את התפיסות האלה שאני מתאר כאן.

אז תחליטי.

תגידי לי אם את חולקת על זה למשל (כי בתגובות שונות שלך את ממש מבטאת את מה שאני מלין עליו) :

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

הגבר לא אמור לשרת את האשה זה לא המילה הנכונה... ויותר הגיוני שהוא יזום כי ככה זה עובד- שהוא מתחיל (מושיט את היד) והיא ממשיכה (לא עוזבת אותו מכאן והלאה) וזה אינטרס של שני הצדדים... זה לא בקטע חיצוני, גבר יכול להיות ביישן אבל למצוא את האשה המתאימה לו שלידה הוא כן יבטא את התכונות הגבריות שלו, שלידה הוא ירגיש בנוח וממנה יזכה להערכה. יכול להיות שיש בחורות שמצפות שהגבר שלהן יהיה משהו אחר, אבל זה קשור לאופי, הן פשוט מעריכות דברים אחרים ולא מתאימות לכולם. גם אם בינתים פגשת הרבה כאלה אז הן לא מתאימות לך.

אבל אני חושבת שהבנתי אותך... מפריע לך עצם זה שמצפים ממך לנסוע ולעשות את הצעדים הראשונים? באמת יש כאלה שזה פחות באופי שלהם וכל הקטע הזה יהיה יותר קשה להם. אתה לא היחיד שאני מכירה שהוא ככה. אולי אתה צריך אשה שלא תצפה שזה יפול עליך ותדע לקחת את זה בסבבה ולשחרר את זה. אתה תעשה את שלך, תבוא כמו שאתה בטוח בעצמך ובמה שיש לך לתת ואז גם מה שאתה פחות טוב בו יעבור בשלום... אני יודעת שזה קל לדבר ולא פשוט ליישם אבל אין מה לעשות...

ואולי אפילו דווקא המוסכמויות פותרות לך את קצת מהבעיה, כי גם אם לא רצית בסוף הגעת עד אליה וזאת נק' זכות בשבילך.

אתה תראה בעז"ה שזאת שתרגיש בנוח איתה זה יהיה לך הכי טבעי לתת לה אני בטוחה בזה בלי שום צל של ספק. יש בנות שמתאים להן בחורים יותר מופנמים וגם אתה תזכה שאשתך תשלים אותך ותתאים לך ולא תצפה ממך להיות משהו שאתה לא. 

וגם על המסע הזה אתה תסתכל יום אחד במבט לאחור. שיהיה לך רק טוב ובעז"ה בקלות!!

ואני אגיד לך איך הגעתי לתפיסה הזאת-

דייטים.

יותר מדי.

חבל שזה ככה....

צריך לנקות את הראש ולא להתייחס לזה בכזאת צורה

או שתצא עם סגנון אחר של בנות

מקווה שיהיה לך בהצלחה 

את יכולה לא להודות בזה. אבל נשים אוהבות לקבל. אוהבות שמשקיעים בהם.

וזה התפקיד הבלעדי של הגברים כמובן.

זה מזכיר לי בנות שאומרות שהן לא חייבות להיות יפות בשבילו... די דומה, לא?

זה לא רלוונטי לקשר.

מה שרלוונטי זה האדם שמולך או מולי. זה הכל.

בהחלט קשה לי שמתייחסים אליי כגבר ולא כאדם בפני עצמי.

אתה גבר תרצה או לא, מקובל עליך?

מה זה אומר גבר זה אתה בוחר אם להכניס בזה הגדרות מטופשות שאלף ואחת אנשים ימציאו או להתרכז במהות של זה. אל תתייחס למה שאומרים יותר מדי, סבבה?

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

(כמובן על פי רוב. בלי הכללות..)

תנסה לא להביא אוכל לפגישות נראה מה יקרה.  זה שטויות

תנסה לא להציע להגיע עד אליה נראה מה יקרה.  זאת מחווה ראויה להערכה 

תנסה לא לשלם עבורה (או לפחות להציע) ובוא נראה מה יקרה. כנל. 

תנסה לא לשלוח לה בוקר טוב או מה נשמע (לפני שהיא בכלל חשבה לעשות את זה) ונראה מה יקרה. שטויות

תנסה לא ליזום ולקבוע מקום פגישה וכו' ונראה מה יקרה. שטויות

תנסה להציג את עצמך כבחור שלא מוביל בפגישה ונראה מה יקרה. שטויות

רק שניים מהדברים משמעותיים באמת. הכל אינדבידואלי כמובן, יש פה בן אדם ולא שופטים אותו רק לפי משהו מסויים גם בשני הדברים האלה, אבל יש הבדל בין אלו שמקובל בדייטים שהם תפקידים של הגבר לבין דברים שזה כבר בני אדם פה וזה סתם המצאות מטופשות. מי שתשפוט אותך לפי אם הבאת אוכל שתחפש תחברים שלה.

את יודעת טוב מאוד שרוב הבחורות יפעלו לפי מה שכתבתי.

את יכולה לכתוב 'שטויות' ליד כל משפט,

אבל כל עוד את לא מראה איך המציאות היא אחרת-

זה יפה שמבחינתך זה שטויות. מעריך את זה.

אבל זו לא המציאות. צר לי.

את לא מכירה את המציאות, או לא מודעת אליה, או שקשה לך להודות בה.

נגמרו הבחורות הטובות בעולם?

פשוט חיזוק כי זה מייאש ומתסכל.

עם מידות מאוד טובות.

אבל קבלת ההחלטות תמיד היא מהמקום של לקבל. רק לקבל.

זה מבחן בלתי אפשרי לאנשים מסוימים.

אני השלמתי עם זה כבר.

את האמת שאין לי ניסיון בדייטים ואני לא יודעת מה לומר לך על זה חוץ מלא להתייאש מראש... אל תחרוץ את דינך תמיד יכול להיות משהו שלא ציפית לו.

אגב, אני מצטרפת אליך, אני משתדלת שלא לשפוט אבל הפורום הזה כל כך לכלך לי מדייטים עוד לפני שדרכתי במשבצת הזאת. 

אני לא ממש נהנה. אלא כי אני חושב שאפשר קצת להשפיע.

מה שכן, אני לא חושב שזה רק הפורום.

הפורום הוא לגמריי מראה של העולם האמיתי.

ואגיד יותר מזה,

בעולם האמיתי המצב יותר גרוע.

כי בעולם האמיתי אנשים לא מתנהלים על פי פוליטיקלי קורקט באופן יחסי.

כלומר מה שאת רואה פה בפורום זה רק אפס קצה של המציאות.

זה גם חלק מהקטע. נשים מרגישות שמצפים מהן הכל, כשהן לא עובדות- אז זו אפליה, כשהן כן עובדות- מצפים מהם לעשות הכל...

בקיצור. משקיעים בכן המון ואף פעם אתן לא מרוצות כנראה..

כזה הוא הרגש. מקבל ומקבל, ואף פעם לא מרוצה.

אני מקשיב

תראה את ההתנהלות כיום של בחורות בדייטים, ותבין על מה אני מתעצבן.

הן לגמרי יושבות רגל על רגל והבחור צריך לשרת אותן. כן. במלוא מובן המילה.

הן נמצאות מול הכפתורים, וכשהבחור יעשה טעות אחת הן ילחצו על הכפתור.

הבחור צריך לעשות הכל כדי לרצות את האשה.

ככה זה דייטים.

וככה כנראה גם ייראו הנישואין שלהם אחר כך.

בכל היבט אפשרי אנחנו הפרייארים של הנשים.

ואח"כ הן גם יאשימו אותך שאתה הולך נגד חז"ל והמקובלים,

כי התפקיד שלך הוא לחזר אחריהן, אחרי האבידה,

זה לא התפקיד גם שלהן,

והתפקיד שלך הוא להשפיע.

תנסה לא להביא אוכל לפגישות נראה מה יקרה.

תנסה לא להציע להגיע עד אליה נראה מה יקרה.

תנסה לא לשלם עבורה (או לפחות להציע) ובוא נראה מה יקרה.

תנסה לא לשלוח לה בוקר טוב או מה נשמע (לפני שהיא בכלל חשבה לעשות את זה) ונראה מה יקרה.

תנסה לא ליזום ולקבוע מקום פגישה וכו' ונראה מה יקרה.

תנסה להציג את עצמך כבחור שלא מוביל בפגישה ונראה מה יקרה.

בנות כמעט רק מצפות לקבל. לזה בדיוק אני מתכוון.

כי אם אני לא נותן להן קודם אני לא ראוי לקבל מהן.

אחרת אני אדם אנוכי, אגואיסט.

ע"ע מליון שרשורים פה בפורום על בחורים 'אגואיסטים' ו'הזויים' שזהו כל חטאם ופשעם. שהם פחות בדגם שהבחורה ציפתה למצוא. אז הוא פגע בה בעצם זה שהוא בכלל רצה להיפגש איתה.. הוא ממש נורא ואיום.

יש פה אינסוף שרשורים.

שוב מה שאמרתי- בחורות בקשר מצפות לקבל.

לא פוליטיקלי קורקט, לא נעים להודות בזה.

אבל ככה זה.

גם אם הייתי רוצה.

אני לא מתיישר לכללים הטפשיים האלה.

כי הם לא מתאימים לתכונות ולאופי שלי.

ולכן אני יודע שהחתונה ממני והלאה.

והם יכולים לבחור להיות אנשים אחרים. להשתנות.

זה בידינו. והארץ נתן לבני אדם.

אם ההפניה היחידה היא לאלוקים- אנחנו כחברה בבעיה.

אבל אנשים לא אוהבים להשתנות.

בסדר.

אז בינתיים עולם הדייטים שלנו ימשיך להיות כמו שהוא. מקרטע. לא שוויוני. לא מכיל ודורסני.

אני בא להילחם בתפיסה.

אני עובד על המידות כדי להיות יותר מוביל ולתקן את המידות.

אבל הן גם צריכות לעבוד על המידות שלהן.

אם לא עכשיו, אימתי?

וזה מה שאתן פועלות על פיו אח"כ בדייטים. רואים את זה.

אתן חותכות קשרים בלי הפסקה, על דברים כאלה ואחרים. בד"כ על ניחושים ואינטואיציות שאתן מחשיבות כדברים מוחלטים.

אני כבר די התייאשתי מכל העסק.

כי צריך להשתחרר מהתפיסה שאני הולך לפגוש 'אשה' או 'גבר',

אלא אני הולך לפגוש 'אשה שבחיים לא פגשתי כמותה' ואת הולכת לפגוש 'גבר שבחיים לא פגשתי כמותו'.

זה היה משנה את כל העסק לחלוטין.

ברור שיש מאפיינים נשיים ומאפיינים גבריים. אני חס ושלום לא בא להילחם בזה ולעקור אותן...

וזה נפלא.

אבל מסתכל אותי שאנחנו מכלילים אנשים בתפיסות כוללניות של מה הוא צריך להיות, ולא נותנים לו להיות מה שהוא באמת צריך להיות. מי שהוא.

ולכן לא צריך לצפות בהכרח שרק הגבר ייתן וישקיע וכו'.

הכללים האלה איומים ונוראים.

הם טובים להרבה אנשים,

ונוראיים לאנשים מסוימים,

שעבורם זה המכשול מחיי נישואין.

אנשים איכותיים, מאוד טובים.

פשוט פחות עונים לכללים הרגילים. וחבל שזורקים אותם כל הזמן

פשוט אנחנו אנשים שמתנהלים על פי כללים נוראיים ואיומים.

הגיע הזמן שנתייחס לכל אדם בפני עצמו שהוא נברא בצלם אלוקים.

בגלל עולם האימון המכליל והשרירותי, והתפיסות הרווחות

ואני כותב פה כי אני רוצה גם להאיר עיניים לאחרים

מילת המפתח היא סבלנות.

אני חושב שהמילה הזאת מאוד נדירה כיום בדייטים.

אז נגיד ככה:
כשהגישה היא הקמת בית נאמן בישראל שמבוסס על הדדיות- תהיה סבלנות.

כשהגישה היא פשוט שאהנה בדייט, שישרתו אותי, ואני רוצה ליהנות כאן ועכשיו- אין סבלנות. כי הכל אמור להיות מיידי, אמורים לרצות אותי, לתת לי. אני אמור/ה להיפגש עם אנשים מושלמים. ואם הוא לא מושלם- הוא ביזבז לי את הזמן.

כיום אין סבלנות, כי הגישה הנפוצה היא הגישה השניה.

גם עם הסבלנות הזאת צריך להיזהר...

אם הוא לא מתאים לי, אם אין חיבור אין למה לחכות בסבלנות. לדעתי צריך לבוא ממוקדים יותר על החיבור וברור שלא באים בשביל להנות בדייט! אהבתי את מה שהם כתבו בשרשור על הגישה של הדיטים החרדים חוץ מהעניין של הבירורים. את זה לדעתי אפשר לעשות אחרת.)

עולם המאמנים לחתונה הרס את זה. צר לי לבשר.

יש סתירה בין השכל לבין המעשה.

בין האידיאלים לבין הפרקטיקה.

הרבנים מכוונים לכיוון הסבלנות,

אבל במישור הפרקטי הולכים למאמנים שמכוונים לכיוון הדאגה והפינוק העצמי בהגזמה. שזה ההיפך מסבלנות.

כל עוד לא יאחדו בין כל החלקים אנחנו בבעיה קשה (גוף, נפש ושכל או: מחשבה דיבור ומעשה)

מקווה לא לצאת עם אנשים כמו שאתה מתאר אלא עם אנשים יותר תמימים טיפ טיפה.

הם אומרים דברים נכונים, אבל חסר להם בעיני החיבור לצד הפסיכולוגי ולצד התורני.

וכן לכל אחד מהחלקים האחרים שתיארתי כעת.

המאמנים זה יותר ההכללה, הפסיכולוגיה זה יותר ההפרטה,

והצד התורני זה הכיוון של סבלנות והתכווננות לקראת בית נאמן בישראל, ולא תפיסת הכאן ועכשיו.

הבעיה שכשאתה רוצה לדעת מה לעשות אתה הולך למאמנים, או לפסיכולוגים במקרה היותר טוב.

אין חיבור בין שלושת העולמות שתיארתי. הם מדברים בשלוש שפות שונות לחלוטין.

זה בגדול ממש.

כשאתה הולך למאמן ושואל אותו איך צריך לבוא לקשר, מה המשפט שהוא יבטא?
'תהיה הגירסא הכי טובה של עצמך'. הוא יכוון אותך לשפת גוף וליצירת ביטחון עצמי וכו'.

כשתלך לפסיכולוג או לדמות אחרת מתחום הנפש הוא כנראה יגיד לך:
'תהיה מי שאתה. אתה מושלם כמו שאתה'.
גם אם אתה לא בדיוק עם ביטחון עצמי וכדומה...

כשתלך לדמות תורנית היא כנראה תגיד לך:
'תהיה נאמן לעצמך, אבל אתה צריך גם לעבוד על המידות ולהשתנות'.

אותה שאלה, שלוש תשובות שונות לחלוטין.

גוף, נפש, ושכל. מחשבה דיבור ומעשה.

שלוש עולמות נפרדים ואנחנו ממש חייבים לאחד ביניהם,

אחרת יש בלבול עמוק וסתירות פנימיות.

כרגע המצב הוא שאתה לא הולך לשיעור תורני בשביל לדעת את הפרקטיקה,

והפרקטיקה מנותקת מהגישה התורנית. וגם מזו הפסיכולוגית, שמעמידה את הפרט (אותך, אותי) במרכז.
הפרקטיקה מייעצת לכולם בשווה, ומאבדת את מקומו של הפרט. זה מה שהתכוונתי 'עולם האימון'.

מעניין איפה שמת את הדמות תורנית,

כנראה שהייתי שם אותה במקום טיפה שונה

למשל פסיכולוגית שהיא גם מאמנת או רב שהוא גם פסיכולוג.

הבעיה ששלושת הדברים ביחד לא מאוחדים.

או שאתה הולך למאמן, או שאתה הולך לפסיכולוג, או שאתה הולך לרב.

כלומר בכל פעם שאתה הולך למשהו מזה- אתה בוחר תחום אחד

(או שני תחומים כמו שכתבתי.. אבל אתה בד"כ לא מקבל את שלושתן).

זה יוצר המון בלבול ומבוכה לדעתי בדייטים.

אם צריך לפתור משהו- בעיני זה השורש.

שעוסק ביצירת תפיסה חדשה לדייטים,

שמורכבת מכל ההיבטים האלה,
ובנוסף גם משדכנים ממש (כלומר שההצעות יהיו מורכבות על פי שדכנים וגם בעזרת פסיכולוגים ממש)

ועוסקת מרמת האידיאלים והרעיונות (המחשבה) ועד לרמת המעשה וההכוונה בקשר.

אם אתה מבין למה אני מתכוון.

כלומר גם יצירת תכנית עבודה, תפיסה יותר מדוייקת וכללית לדייטים,

גם שידוכים הרבה יותר קשובים לצרכי הבחורים והבחורות, לנפש האישית שלהם, ולא לוטו כזה או התאמה תבניתית כמו שיש כיום, של 'בערך', ולעשות לאדם x מה שטוב לאדם y.

ובסוף גם הכוונה בקשרים.

על פי כל שלושת הצדדים האלה.

התשובה היא שכשהם יפעלו ביחד,

שלושת הגישות יתקרבו יותר אחת לשניה...

כלומר ברור שהשכל הוא הראש, ההתחלה, אח"כ זה עובר דרך הנפש, ולבסוף לפרקטיקה (הגוף/ מעשה).

ככה שהתחום הפרקטי לא יוכל לעסוק באידיאלים, בערכים,

הוא רק כלי שרת של המחשבה והפסיכולוגיה.

התחום הפסיכולוגי הוא חייב להיות נאמן גם הוא למחשבה, אבל תפקידו להתאים אותה לנפש הפרט בצורה שלא חורגת בשום פנים ואופן מתחום המחשבה (התחום התורני). בשביל זה הם צריכים להיות ביחד...

אז קודם כל תחומי התורה והפסיכולוגיה קובעים ביחד (כשהתורה בראש) מה המדיניות הכללית. ואז תפקידו של עולם האימון והמעשה הוא פשוט לראות איך מיישמים את זה, ולתת כלים, ולכוון בפועל. אבל מתוך 2 התפיסות האלה שקודמות לו.

כשזה יעבוד ככה אני חושב שלא יהיו סתירות כאלה..

זה הענין. הם אמורים לעבוד בשיתוף פעולה ביניהם,

אבל כמו שחכמה בגויים תאמין ותורה בגויים אל תאמן-

ככה עולם האימון אמור לתת את הכלים הפרקטיים. לא לקבוע מדיניות. ועולם התורה אמור לעסוק בערכים ואידיאלים, במדיניות, לא לקבוע את הפרקטיקה..

כל אחד יעסוק בתחום שלו אבל יהיה ביניהם שיתוף פעולה מלא.

עניתי?

כל כלי הוא נייטרלי.

צריך פשוט לכוון אותו לשימוש נכון, מתוך תפיסה והכוונה תורנית.

בכל כלי אפשר וכדאי להשתמש (אולי גם צריך.. לא יודע), אבל השאלה באיזו דרך.

אני חושב ששפת גוף זה גם עניין ששייך למידות, כלומר לא ענווה פסולה (כמו שפיפות קומה יתירה..) מצד אחד ולא גאווה מצד שני (יש גאווה בהתנהגות.. כמו בהליכה, בצורת ישיבה, בצורת דיבור וכו').

לכן בהחלט להשתמש בשפת גוף,

אבל מתוך תפיסות תורניות.

ולא מתוך התפיסה המערבית (של דייל קרנגי, טוני רובינס, ואנשים נוספים מהתחום של שפת הגוף...), שאמנם חלק ממנה נכון, אבל חלק ממנה לא נכון, ולא בהכרח גם מתאים לערכים שלנו

מאוד מאוד מסכים עם מה שאמרת.

כי השורש של ביטחון עצמי, לא נמצא בכלים האלה.

ו'שורש' אני מתכוון לסיבה של ביטחון עצמי, לא רק ל'איך ליצור ביטחון עצמי'.

כי לפני שאנחנו נרצה ליצור, אנחנו נשאל את עצמנו מדוע לעשות את זה?

והתשובה לשאלה תנחה אותנו מה בדיוק אנחנו רוצים ליצור.

התפיסה צריכה להיות שזה הופך אותי לאדם יותר טוב, יותר שלם, וכו'. לא התפיסה הקיימת- שהיא מתייחסת רק לשיווק העצמי כלפי חוץ... אז היא מתעלמת מכל המקום הנפשי הזה.

פשוט אני לא מספיק מיושב בדעתי כרגע לגבי הדיוק בזה.

כלומר ייתכן שזו יותר השפעה פסיכולוגית שמנותקת מזו התורנית.

צריך לעיין

בגדול: העדפת העצמי על פני הקשר.

האיזון הוא יותר כלפי עצמי מאשר כלפי האחר.

יותר כלפי הקבלה מאשר כלפי הנתינה.

ומכאן נגזרת הסבלנות בקשר.

יש על זה שיעורים רבים ברשת האינטרנט.

אפשר למשל לחפש שיעורים של הרב דוד לנדאו על פגישות. הוא מאוד מדייק את זה. נמצא בארכיון ההקלטות של מכון מאיר. יש לו כמה וכמה סדרות טובות על זה.

(יש עוד.. אם תרצה- בפרטי..)

מה זה אומר 'גבר'?
כל הדברים שכתבתי בתגובה הזאת, ועוד ועוד..

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

שהסיפור פה הוא לא רק אופי.

אלא יש פה פשוט תפיסות שמשנות את התמונה.

אני חושב שהמשחק פה הוא לא רק אופי, אלא יש פה אנשים שמשפיעים תפיסות כלליות מדי.

התפיסות מולידות דגמים של גברים ושל נשים,

ואח"כ זה מה שאנחנו מחפשים בתת מודע.

גם התפיסה שלנו את עצמנו היא לא רק אופי עצמי... זה בהשפעת תפיסות בין היתר.

אני בא לדייק את התפיסות. אני חושב שחלקן לא מאוזנות, וחלקן לא נכונות

הרשימה מה זה אומר גבר.

זה תנאי הסף,

כשזה לא קיים-

פשוט מפסיקים את הקשר.

לא המידות של הבחור והאיכות האמיתית שלו...

וזה דבר שמאוד קל לראות אם הוא ביישן או מוביל או לא, ולכן השיפוט בענין הזה מאוד מאוד מהיר.

חבל

זה מאוד מצער אותי.

לצורך שנולד מתוך מקורות חיצוניים ולא מתוך הקשבה עצמית.

כשנדייק את זה,

יהיו אנשים שנאמנים לעצמם ויחפשו בחור מוביל כי זה צורך אמיתי שלהן, ואני בטוח שיהיו הרבה שיבינו שהן לא צריכות את זה בהכרח, והרבה שיבינו שהן יכולות לעבוד על המידות. כמו שמצופה מגבר לעבוד על המידות לזכך את תפיסת היופי שלו ולהשתדל כמה שיותר להכיל ולא לשלול בחורה כי היא לא הוליווד.

אני מבינה שאתה מדבר מתוך כאב אמיתי, אבל זה לא יפה ולא הוגן ככה להוציא לעז על בנות ישראל בצורה כל כך חריפה.

אני חושבת שהתסכול גורם לך להסתכל על הדברים לא בהכרח כפי שהם באמת.

אם שניה תנסה להתנתק מהרגש הבוער- באמת ובתמים זה נראה לך רציונלי להגיד שמין שלם הוא אכזרי? תאוותן? אגואיסטי?

אם יורשה לי לנסות להסביר את הדברים בצורה קצת אחרת-

נתחיל בלהגיד שלכל אדם בעולם יש צרכים מסוימים- הצורך להיות האהוב, הצורך להישמע, הצורך לתת, הצורך לשקט וכו' וכו'. הצרכים האלו הם טבעיים לגמרי, הם חלק ממה שהופכים אותנו לבני אדם, לחסרים. הצרכים האלו לא בהכרח מתבטאים אוטומטית בצורה אגואיסטית. הכל תלוי בצורה שבה אתה מבקש את הצורך. 

עכשיו-

יכול להיות בהחלט שקיים מבנה טבעי כללי אחיד לנפש האישה שגורם לכך שלנשים רבות יהיו צרכים דומים (וכנ"ל כמובן גם לצד הגברי).כלומר בעיני, אין כאן בהכרח אמירה תרבותית כמו שאתה מציג את זה. יכול להיות שיש כאן עקרון טבעי אמיתי. אני לדוג' (ואני יודעת על הרבה בנות שחשות כמוני) מרגישה צורך אמיתי שבעלי יהיה מקור יציב להישען עליו, שהוא ידע להוביל, ושהוא יהיה גם מקור לאהבה וחיזור. זה לא אומר שלא תהיה נתינה הדדית בקשר. ממש ממש לא. אני כנראה אתן בתחומים אחרים שימלאו את הצרכים שלו.

אבל העניין הוא שאנחנו בני אדם, ולכן אין תבניות מוחלטות של אופי האיש והאישה ולכן יתכן מאוד שיש נשים או גברים קצת שונים, ואפילו הפוכים מהתבנית שמאפיינת את הרוב (וכמובן שגם בתוך הרוב הדומה אין דמיון מוחלט, אלא כיוון כללי דומה). כמובן שזה חלילה לא אומר שום דבר רע על אותם אנשים, ה' פשוט חנן אותם בתכונות נפש קצת שונות. 

לעניות דעתי הדלה, התסכול שלך נכנס בדיוק כאן.

אני חושבת שאתה צודק שהמון בנות מחפשות את הגבר היוזם והנותן, אבל אני לא חושבת שזה מגיע מהמקום האגואיסטי, שמצפה לשבת רגל על רגל בזמן שהגבר רק נותן ונותן. אלא יש כאן עקרון עמוק יותר (שקצת קשה לי להסביר במילים מה הוא) ולא כזה שמתבטא בצורה של- "הוא לא שילם עליי בדייט אז בי". אם המציאות היתה כזאת ועוד בצורה שאתה מציג-שכולן ללא יוצא מן הכלל הן כאלה-אני מניחה שלא היו זוגות נשואים בעולם, ובטח שלא זוגות נשואים מאושרים.

אלא שפשוט יש כאן צורך שמתיישב עם צורך אחר- צורך כללי של האיש להוביל ולהשפיע ו"לכבוש", לעומת הצורך של האישה כפי שכתבתי למעלה.

אני מבינה שאמירה כזאת מעצבנת אותך, אבל זאת המציאות כפי שאני רואה אותה.

יתכן מאוד שפשוט אתה לא מתאים לתבנית הכללית הזאת, שמאפיינת המון אנשים. וזה בסדר גמור. ואני מבינה מאוד את התסכול שזה יוצר. אבל נראה לי שחשוב מאוד להבין שהדברים האלו שאתה נפגש איתם הם לא בהכרח נובעים ממידות מקולקלות, אלא מצרכים אמיתיים ואנושיים. יתכן ולפעמים הם כן נובעים ממידות מקולקלות, אבל לא יתכן שזה תמיד יהיה כך.

אני הולכת לכתוב אמירה חריפה, סליחה מראש, אבל זה נראה לי חשוב- אני נוטה להגיד שאם אתה מרגיש שכולן ללא יוצא מן הכלל הן כאלה- אולי יש בעיה בתפיסה שלך ולא בהכרח בבנות שאתה נפגש איתן.

עריכה: עכשיו אני רואה שתוך כדי שכתבתי את המגילה הזאת כבר כתבו לך בשרשור דברים דומים בצורה יותר טובה ומקוצרת. אבל אשאיר את מה שכתבתי כי אולי בכל זאת תהיה לזה תועלת כלשהי 😅

כי אני חושב שהקצנת מאוד מאוד מאוד את מה שכתבתי.

כמובן- ביחס לכל המכלול של התגובות שכתבתי. אבל אני חושב שגם ביחס לתגובות הספציפיות.

אבל יתכן ופספסתי את התגובות שכתבת תוך כדי שכתבתי את התגובה הנ"ל.

אני זו שהקצנתי??

להתחיל לצטט אותך?

לנתק משפט מהקשר או לקחת משפט ולנפח את הכוונה שלו? או לנתק תגובה מהתגובות הקודמות שהולידו אותה? (למשל תגובה שמסבירה שאני מדבר על התפיסה הרווחת ולא על כל הנשים או משהו כזה אז זה נכון לכל הדיון שאחרי)

את יכולה לצטט מבחינתי.

מוזמן לבדוק במילון.

"וזה מתבטא קודם כל בהתנהלות של בחורות בדייטים, שמצפות רק לקבל מהגבר. שהוא יגיע עד אליהן, שהוא ישלם עבורן, שהוא כל הזמן יתעניין. שהוא יוביל. שהוא ייזום.

הכל הכל הכל מוטל על הגבר.

פשוט זה לא תמיד נעים לבחורה להרגיש אגואיסטית, ושהבחור נותן לא כי באמת הוא רוצה, אז היא מעדיפה שזה יגיע ממנו. היא רוצה עדיין שהוא ישרת אותה, אבל שזה יבוא ממנו. נו בסדר."

"הן לגמרי יושבות רגל על רגל והבחור צריך לשרת אותן. כן. במלוא מובן המילה.

הן נמצאות מול הכפתורים, וכשהבחור יעשה טעות אחת הן ילחצו על הכפתור.

הבחור צריך לעשות הכל כדי לרצות את האשה.

ככה זה דייטים.

וככה כנראה גם ייראו הנישואין שלהם אחר כך.

בכל היבט אפשרי אנחנו הפרייארים של הנשים.

ואח"כ הן גם יאשימו אותך שאתה הולך נגד חז"ל והמקובלים,

כי התפקיד שלך הוא לחזר אחריהן, אחרי האבידה,

זה לא התפקיד גם שלהן,

והתפקיד שלך הוא להשפיע."

בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

ועוד ועוד ועוד....

ולגבי מה שקישרת- את מוזמנת להגיב עניינית ולהסביר למה זה לא נכון באופן כללי.

הרי כתבתי והדגשתי גם שזה באופן כללי. אולי לא ראית את כל התגובות...

אתה מצפה ממני שגם אעשה העתק הדבק לכל הדו שיח? אפשר פשוט לגלול אחורה כדי להבין שלא הוצאתי שום דבר מהקשר.

טוב דיברתי על התפיסה הרווחת - לקראת נישואין וזוגיות

ולא תשפטי את המילים שלי בצורה כזאת כמו שאת לא שופטת את עצמך. את מחפשת בכח איפה אני מכליל.

בטח אם את מבינה שהדברים נכתבו מכאב גדול,

שלא רק אני היחיד שמרגיש ככה,

כי כרגע נראה שאת ממש לא מבינה את הכאב. ממש לא.

ותתייחסי עניינית לתגובות.

תסבירי לי מה לא נכון בתגובה הזאת-
בוא, יש פה הרבה בפורום שכותבים דברים ברוח הזאת - לקראת נישואין וזוגיות

האם זה לא ככה.
לא אמרתי שזה ככה מאה אחוז.
אבל זה ככה ב99%. בהחלט

ושוב, אני גם מתנגדת לאמירה שזה רווח. גם אם אתה לא אומר שזה כל אחת ואחת, אתה אומר שזה הרוב. וזאת אמירה פשוט לא הוגנת.

לגבי שאר הדברים שכתבת-

גם אם הדברים נכתבו בכאב גדול (ובהחלט הבעתי אמפתיה לכך), זה לא הופך את הדברים הקשים (והמעוותים) שכתבת לנכונים. מותר להגיד שאני מבינה את הכאב, ויחד עם זאת מתנגדת נחרצות לתוכן.

ולגבי אמירה לא הוגנת-

זה הרוב. זו המציאות.

הוגנת או לא זה פחות הענין. כי אם זו המציאות- זו התנהלות לא הוגנת. יותר מפריעה לי ההתנהלות הלא הוגנת מאשר האמירות הלא הוגנות.

מותר לך לא להסכים, אבל את לא באה מתוך הקשבה אלא מתוך שיפוטיות.

וזה ממש ממש לא הבנה של כאב, וגם לא ניסיון או רצון באמת לברר את הדעות שלי.

שהרי ממש כתבתי שגם אם אתה כותב שזה "רק" רווח ולא כולם זה לא עוזר. מבחינתי זאת אותה הבעיה.

"את לא באה מתוך הקשבה אלא מתוך שיפוטיות"

איך אומרים? "טול קורה מבין עיניך"?

"זה הרוב. זו המציאות.

הוגנת או לא זה פחות הענין. כי אם זו המציאות- זו התנהלות לא הוגנת."

שיח שלם את מתייחסת אליי כמכליל עד שאת מבינה שזה לא נכון לפני כמה תגובות.

תהיי בריאה.

ובבקשה תפסיקי עם המתקפה.

שוב, אני לא מעוניין לדון עם מישהי שיפוטית מראש.

שמח שכואב לך מה שכתבתי. סימן שזה נכון, ודורש שינוי

שוב, מבחינתי זה לא משנה אם כתבת "כולן" או "רובן".

העיקרון שאני מציגה עדיין עומד. שגם לא יתכן שזה הרוב.

ואני דווקא משתדלת מאוד שלא להתקיף, אלא לדון על התוכן.

מצטערת שזה נראה לך כמו מתקפה.

אבל מהתגובה הראשונה שלך בהחלט משנה לך שהכללתי..

בקיצור. שיהיה לך בהצלחה.

אני משתדלת שלא להיות שיפוטית מראש. אני פשוט קוראת את מה שאתה כותב כפשוטו, וזה מספיק כדי לעורר בי התנגדות.

ולא הבנתי את ההקשר של המשפט האחרון שלך.

הבאתי את הציטוטים כדי להראות שלך בעצמך יש אמירות שיפוטיות ואולי אולי אתה בעצמך לא בטוח פתוח להקשיב למי שכותב קצת אחרת ממך.

נכון מאוד.

זה לא הגון.

לגבי התוכן שערכת-

הגבתי עניינית במגילה שכתבתי למעלה. מוזמן לחזור לקרוא אותה.

ואני גם לא מוכנה לקבל את האמירה הזאת כאמירה כללית. 

עוד לפני שאני רואה שאת מגיבה...

אבל את לא דנה אותי לכף זכות. זכותך. אין לי מה להגיד לך

אני לא רוצה לדון עם מי שלא מוכן להקשיב ולהבין למה אני מתכוון לפני שהוא תוקף ומביע את דעתו עליי.

כל טוב.

בפורום נהוג לעדכן אם התבצעה עריכה תוך כדי שיח. בוודאי אם האדם הגיב 2 שניות אחרי שערכת-שזה אומר שהוא כנראה לא ראה את העריכה לפני שהגיב.

אני לא מבין מאיפה היחס הזה שלך.

לא הכרתי את החוק הזה,

ובכל מקרה הייתי כותב אם הייתי יודע שהגבת לפני העריכה

בעיה בהתנהלות גם בצד שלהן, ולא רק מהצד הגברי.

אבל מה שתיארתי הוא מאוד קרוב למציאות, לא רק שלי.

זה לא מאוד מוקצן.

הלוואי שזה היה רק מתוך כאב.

המציאות הזאת הולידה אותו, לא ההיפך.

אבל אני לא חושבת שזה מה שהפריע לו אלא הציפייה החד מימדית מהגברים.

אני לא חושבת שהמטרה שלו הייתה להטיל דופי או לומר שהנשים עם מידות רעות כי תראי כאן* הוא כתב שיש בנות תורניות, עם מידות טובות, רק שבדייטים יש איזו הבניה חברתית לחשוב משהו מסויים או לשפוט בצורה לא נכונה. הוא דיבר על נק' מסויימת ויכול להיות שצריך לשפר, וגם כמובן שהוא זה שיצטרך להתמודד עם המציאות בסוף, אבל יש לו משהו להגיד ממה שהוא חווה ואפשר לראות את זה כהקצנה אבל אפשר גם לנסות לראות על מה הוא מדבר בתכלס.

*נפגשתי עם בחורות מאוד טובות, מאוד תורניות, - לקראת נישואין וזוגיות

יש לי ציפייה מסוימת מהצד השני בדיוק כמו שלצד השני יש ציפיות אחרות ממני.

לקחת את העקרונות העמוקים שעליו מבוססים העולמות הפנימיים שלנו ולהשטיח אותם בלהגיד שהאישה רק רוצה לקבל ולשבת רגל על רגל-זאת אמירה ילדותית ושגויה בעיני.

יכול להיות בהחלט שקיימות בנות כאלה, אבל אני לא מאמינה שזה עד כדי כך רוב מוחץ כמו שהוא מציג את זה.

ומה שהרמוניה הסבירה זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו.

אולי כדאי להתנצל

לגבי הכותרת- 

על זה נאמר: "same same new name"

עכשיו שהתברר לך שטעית.

כדאי להסתכל פנימה ולהודות בטעויות ולא להמשיך להתגושש.

ולגבי מה שכתבת-

שיערב לך.

תמשיכי להיות צודקת.

הבנת על איזו נקודה הוא מדבר?

(סליחה שבאתי רק עכשיו אם את רוצה לעצור פה את הדיון זה בסדר)

זה שגבר חותם בכתובה על החובה לפרנסת ביתו כמפרנס יחיד, זה מסיבות היסטוריות. אפשר לחתום על הסכם נוסף שבו האשה מתחייבת גם (אגב, לבעל יש רשות לחייב את האשה לעבוד, ועוד הרבה דברים שמותר לו, ופשוט לא נמצאים בכתובה - כי באותה תקופה הם היו מובנים מאליהם)

ואין אף אחד שחושב שאשתו חייבת לפרנס. יש מי שחי בחברה שכך מקובל, ואם זה כך - אז באמת זה חלק מהנחות היסוד של הנישואין, ולכן הוא יכול לצפות לזה אלא אם ציינו אחרת. בדיוק כמו שהוא יכול לצפות ממנה לגור איתו באותו בית וזה ייחשב ל"לא בסדר" אם היא תישאר לגור אצל ההורים שלה בלי סיבה

שאני יכול להבין (לא חוויתי את זה כמובן) גבר שמפרנס את המשפחה שלו בהחלט נותן משהו משמעותי לבית, לא רק במובן הכלכלי אלא בלקיחת התפקיד הזה. ולכן הציפיה הזאת מובנת.

ובכל זאת, הרבה פעמים הניסוח הוא לא ניסוח שמכיר בהובלה של הגבר המפרנס, ונותן לו את המקום הראוי לו כמישהו שלוקח אחריות על המשפחה ודואג לה, אלא הניסוח הוא שלילי, מקטין, מנמיך, כאילו זאת החובה שלו כגבר ולכן לא מגיעה לו שום הערכה על זה. הוא בסך הכל שילם את החשבון. ועבור מישהו שלומד תורה ומצליח בזה, יחס כזה ממש לא יגרום לו להשקיע בפרנסה - כך שזה לא רק לא ראוי אלא גם אסטרטגית גרוע

פשוט כי אין כאן גברים נשואים, ולכן גם לא גברים נשואים שדואגים למשפחה שלהם.

ולכן כל הדגשה של "חתמת בכתובה" היא בעצם "זה החשבון שאתה צריך לשלם", לפני שבכלל מישהי הסכימה להסתכל לכיוון של הבחור שקורא את זה? את מבינה כמה זה מעצבן לגבר שחוץ מזה שמישהי לא רוצה להתחתן איתו, היא גם מגישה לו חשבון מראש?

למי שנמצא בפורום הזה אין "שני" שיעריך אותו. יש הרבה "שניים" פוטנציאליים, והשאלה מה הוא מקבל מהם - רשימת דרישות או הערכה בלתי תלויה (וכמובן ציפייה להערכה ודאגה הדדית).

לי, כגבר לא נשוי, אין אפשרות לתת למישהי כי אני "רוצה, נותן, מעניק" כמו שאת כותבת. ולכן הציפייה שבכל זאת אהיה בתפיסה (mindset) של "גבר שדואג למשפחה" היא בעצם דרישה להתחייבות מראש. ולכן זה לא נעים.

הויכוח שלנו הוא על הצגת הדברים, על הצגת הגישה, על היחס במילים. לא על השאלה המעשית. כי בשלב שלנ"ו, לא מדובר על שאלה מעשית אלא על הצגת דרישות/ציפיות הדדית.

אין שום בעיה שאשה תגיד "אני אצטרך נשיאה בעול הכלכלי מצדך, גם אם זה יצריך שתעזוב את הישיבה". יש בעיה כשזה מוצג לא כצורך של האשה אלא כחובה בלתי תלויה של הגבר, שמחויב לדאוג לכל מה שכתוב בכתובה גם אם ייקח לו עשר שנים למצוא מישהי שתסכים שהוא יחתום לה.

הייתי אומר שאולי את כותבת ככה כנשואה שחושבת שהיא צריכה לחנך את הרווקים לדברים לפני שהם מוכנים אליהם נפשית. אבל אני חושב שגם כנשוי לא הייתי אוהב שיזכירו לי מה כתוב בכתובה כדי לדרבן אותי לדאוג לפרנסה

זה ממש לא יפה להציג דרישות וחובות אחד לשני. וזה ממש חסר טאקט לומר לגבר שהוא חותם על הכתובה. 

אף גבר לא רוצה לפרנס כי הוא חייב, אלא כי הוא רוצה לעשות את זה, כי הוא אוהב את האישה שלו. וכמובן שהוא רוצה לקבל הערכה על זה. אף אחד לא רוצה להשקיע ולתת מבלי שיעריכו אותו על כך.

הכתובה היא לא ספר הדרכה לנישואין. וממש לא חייבים להתנהל לפי החובות של הכתובה. הרי מטרת העל היא שלום בין האיש והאישה. לכן הגישה כיום היא שהאיש והאישה אחראים ביחד על הבית ועל הפרנסה, וכל זוג מחלק את האחריות בצורה שתתאים לו, כי זה מה שמתאים לצורת החיים של ימינו, וזה מה שיביא שלום בניהם. קראתי פעם מאמר על זה של הרב יעקב אריאל שהסביר ככה. 

בפעם הבאה שמישהי אומרת לך שאתה חותם על הכתובה ולכן אתה צריך לפרנס. תענה לה שבתמורה לזה שאתה מפרנס, הכסף שהיא מרוויחה הולך אליך חח. שהרי חז"ל תיקנו שבתמורה לכך שהאיש זן את אשתו, היא נותנת לו מעשה ידיה. וכמובן תזכיר את החובות שלה לעבודות הבית שכתובות בחז"ל חח.

יש סיבות מאוד פשוטות למה אנשים (בדרך כלל בשיעורים הגבוהים) עוזבים את הישיבה.

לא תמיד זה בגלל שהם ממש רוצים.. הרבה פעמים הם פשוט נפלטים משם. ופשוט החלום של הקמת בית מתוך אברכות נגנז.

וצריך לקחת גם את זה בחשבון.

זה לא תמיד מבחירה מלאה כמו שזה נדמה להרבה בחורות

שחברה מהשיעורים הגבוהים נפלטים משם בעל כרחם?

שעזבו את השהות בישיבה, כי כל החברים שלהם כבר נשואים ואין להם שום חברה בישיבה. בכלל.

בשיעורים הגבוהים זה יכול להיות סיוט לשהות בסביבה כזאת

כלומר מתוך היצמדות לטייטל-

זה לא נחשב בעיני לבירור. זה לא בירור, זה העדפת הנוחות.

אף פעם לא כדאי להיצמד לדברים חיצוניים. אלא לחפש את המהות.

יש בנות שהלימוד בישיבה עצמו מהותי להן, הן רוצות להקים בית של אברכות לפחות לכמה שנים, או שמחפשות בחור שמקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה. וזה לגיטימי לגמרי. 

אך אם את פשוט רוצה בחור ירא שמים שקובע עיתים לתורה, חבל לחפש דווקא בחור שלומד בהווה בישיבה. יש הרבה בחורים יראי שמים שקובעים עיתים לתורה גם מחוץ לישיבות (כן אפשר ללמוד תורה גם מחוץ לישיבה!). חבל להיצמד לכך שהוא לומד בישיבה, זה סתם מגביל ומצמצם. 

פשוט תהיו נאמנים לעצמכם. עזבו אתכם תפקיד הגבר או תפקיד האישה, חוקים או ציפיות. קשר זוגי אמור להיות מקום בטוח, משוחרר, כיפי, מהנה. אל תהפכו את זה להיות מעיק עם כל הציפיות והחוקים האלה. 

ואם אתם רוצים להבין את המהות הגברית והמהות הנשית, אז תבררו אותם לעומק. המושגים האלה מקבלים משמעות כל כך שטחית וחיצונית כיום, שאני מבין למה יש כל כך הרבה גברים ונשים שרק רוצים לברוח מההגדרות האלה. לקחו מושגים עם משמעות עמוקה, וניתקו אותם מכל התוכן הפנימי שלהם, ונשאר רק הצד החיצוני. וברור שזה יהפוך להיות מעיק, כי זה מרגיש מנותק מהפנימיות שלנו. 

@כלי פשוט

וסליחה על ההתנהלות המחפירה שלי בשרשור ובפורום.

 @cherry, אני ממש ממש מתנצל.... (לא מצליח לתייג)

(לגבי מה שכתבת על בנות)

אבל לא הרבה בחורות שרוצות בייניש בהווה הגיבו,

אז אחדד את השאלה שתהיה מובנת לקהל היעד  - ביניש בהווה, 'סימן או סיבה'?

לגבי הדיון הצדדי שהתפתח,

אני חושב שיש ציפיה שאנחנו נהיה הצד היוזם,

ואנחנו משתדלים לזרום עם זה...

מאידך, אם לא עושים לא טועים,

וממילא אנחנו מועדים יותר לטעות,

ולדעתי, עין טובה וקצת קרדיט יוכלו לעשות המון לטובת העניין.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש