למעשה מסתתרת בשאלה האחת שתי שאלות:

האם יש אידיאל ללמוד תורה ללא שתביא לידי מעשה?

האם יש משמעות לפיתוח העולם מעבר לעובדה שהוא מקל על החיים ומרבה את עשיית המצוות? 

על הראשונה יותר פשוט להכריע כי מן הסתם העיסוק בה היה רב ביותר. השניה קצת יותר פחלוסופית ותיאוריטית ואם מישהו מוצא תשובות מבוססת לכאן ולכאן אשמח לשמוע.

אין לנו קשר ישיר עם הקב"ה, וכיום, מה שנותר לנו זה אך ורק ללמוד את תורתו, להתפלל, הרבה מאוד להתפלל, להגיע למקומות קדושים, להתקרב להשם בזמנים שהם קדושים וכו'...
אך כמובן, לקב"ה יש הופעה רחבה וגם חוכמת המתמטיקה לדוגמא היא דבר מופלא שכדאי ללמוד אותה, ויש אפילו גמרות שצריך בשביל להבין אותן הרבה גמרא.
וכן הפילוסופיה, וכן האסטרונומיה (לחישוב מועדים וכו'...), וכן המדע וכו'...
יש מקצועות שאינן אלא שטות והמצאה אנושית לא חשובה במיוחד, כמו לדוגמא אזרחות, ולא אפרט למה.
אנחנו צריכים להידבק בקודש, אך גם להעלות את החול אל הקודש, וכמובן, לא לשכוח מה העיקר ומה הטפל, ושלא חלילה החול יקח לנו את כל הזמן ולא נוכל להשקיע בעיקר-בקודש. וכמובן, שהחול ינק מהקודש, ואם חלילה החול לא יונק מהקודש, זו בעיה גדולה. (זאת אומרת, החול מגיע מתוך הקודש, ואם יש לתורה אמרה בנושא מסויים לא מקשיבים לחכמי אותה החכמה וכו'...אלא לדעת תורה)
בקיצור, יש מטרה לשכלל את העולם, אך לזכור מה העיקר-ומה הטפל, מה יונק ממה ומי האדון. אנחנו, החול, הגוף, מתחת לאדון, הקב"ה, הנשמה הא-לוקית.
 

כנראה יש לנו כאן תפקיד, לדעתי, יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא להרבות תורה והם צריכים להשאר העולם התורה ולהעביר אותה לדורות הבאים, ויש אנשים [שלדעתי הם הרוב] שהתפקיד שלהם הוא לפתח ולשכלל את העולם, כמובן שהכל צריך להיות מתוך תורה וקודש וכך נוכל לקחת את החול ולקדש אותו ולתקן את העולם במלכות שדי.

צודק ברמת העיקרון, אך צריך לזכור מה העיקר ומה הטפל, וגם מי שהולך לשכלל את העולם צריך שזה יבוא מתוך תורה ומתוך אידיאלים, צריך שיהיה בסיס תורני ואמוני חזק, וגם אם התפקיד שלו לא לשבת בבית המדרש, הוא עדיין צריך לשאת ולתת באמונה, עדיין צריך לקבוע עיתים לתורה, עדיין צריך לשאוף לקדושה ולידיעת התורה, עדיין צריך לבסס את חייו ואת ביתו שהוא מקים על ערכים שמושתתים על התורה, עדיין צריך לעשות רב ולנהוג ע"פ ההלכה, עדיין צריך לחנך את ילדיו ע"פ ערכים ואידיאלים של תורה ולדחוף את ילדיו ללימוד קודש כמה שהוא יכול, עדיין להעריץ את הקב"ה ולאהוב אותו ולעבוד אותו, עדיין להתפלל אליו שלוש פעמים ביום ובעת צרה, עדיין לשמוע סיפורי מסורת וגבורה יהודית כמה שניתן (זה ציווי מהתורה: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך").
ואפילו אם אדם הוא רופא, מכל מיני סיבות, הוא עדיין יכול ללכת לדף היומי או אפילו ללמוד ולהיות תלמיד חכם.
ולא משנה במה אתה עובד, אתה תמיד יכול לחזק בקהילה שלך, לחזק בעבודה שלך, למסור שיעורי תורה או לארגן שיעורים של רבנים ולעודד וליזום אירועים תורניים, להגיד דברי תורה, לחזק באמונה ולתת מענה לשאלות אמוניות שמתעוררות לאנשים, להשיב בתשובה כמה שאפשר, לדבר על נושאים בוערים ולחזק את מי שעוסק בזה שלא ירפו ידיו וכו'...(זה יכול להיות בגרעין תורני או ביהודה ושומרון או בתל אביב, בכל מקום שאדם יגור, מי יותר ומי פחות, כל אחד ומה שהוא ונפשו מסוגלים, לא כל אחד מסוגל לחיות ביישוב שאין לו תשתיות ושירותים ציבוריים ולגור בחור וכו'....משום שאין ריבונות, ואשרי מי שמצליח, וגם לכל אחד ואחד התפקיד שלו ויש מי שדווקא התפקיד שלו הוא בגרעין תורני במרכז לחזק שם((ויש מקומות לא פחות חשובים שיש מלחמה על הצביון של העיר מבחינת אופי יהודי ויחס לערבים ולנוצרים ולשבת וכו'....))...)
בקיצור, מקווה שהובנתי, וברור לי שגם אתה התכוונת לזה, פשוט חשתי צורך להרחיב...
שכוייח ולילה טוב...!!

אני רק באתי להבהיר שמי שהולך לעבוד זה לא אומר שהוא פחות טוב

יישר כח על ההבהרה!

רק רציתי שיהיה ברור...

הדרך הבסיסית וההכרחית לכך היא לימוד תורה.

אלא שמי שזוכה (ולא כל אחד זוכה, ובטח לא כל ילד בן 13, אפרופו השרשור על ישיבות, שאני מאמין שהשרשור הזה בא בעקבותיו. וראו כאן: כל, אבל כל, הציטוטים שהבאת - לא קשורים. - נוער וגיל ההתבגרות) יכול לראות את ה' בהופעתו בכל רבדי הטבע וכו'. וחשוב שילמד "חול" כדי לשכלל את עבודת ה' שבו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....