רוצה להבין אם זה הגיל או שרק שלי ככה...
בת כמעט כמעט שנתיים, חכמה מאוד ומתוקה. בת ראשונה שלנו, ואני צריכה ללדת עוד חודש.
יש לה עיכוב בדיבור, והיא מטופלת והתקדמה המון, אבל עדיין בפער מבני גילה. המטפלת שלה אומרת שהיא לא רואה משהו מדאיג מעבר לעיכוב בדיבור.
לפני חודש הכנסנו לגן, עד אז הייתה בבית.
הבעיה היא שנורא נורא קשה להתנהל איתה מחוץ לבית. בבית אין בעיה איתה, משחקת יפה ורגועה. ברגע שיוצאים החוצה, היא לא בקטע של לתת יד וללכת איתנו, אלא בקטע של לברוח ולרוץ ואם תופסים אותה מנסה להשתטח על הרצפה ולבכות. ואז צריך לתפוס אותה בכוח ולהחזיר אותה הביתה/לרכב בועטת ובוכה.
אפילו האיסוף מהגן הפך להיות סיוט, בשניה שהיא יוצאת משם היא מתחילה להתרוצץ במתחם של הגן, לא רוצה לתת יד וללכת יפה לרכב. זה בסוף נגמר בזה שלוקחים אותה לרכב בועטת וצורחת, ומאוד מבאס לסיים ככה את הגן כל יום (אני גם חושבת מה ההורים האחרים חושבים שככה הילדה לא רוצה לבוא הביתה...).
אגב, גם ברכב רוב הזמן בוכה בכסא (וזה כשאני יושבת לידה מאחורה!!!).
זה מאוד מאוד קשה לנו. אני מבינה שאולי קשה גם לה כי אין לה איך לבטא את עצמה כמו שצריך, אבל כמו שאמרתי היא מטופלת ומעבר למה שאנחנו עושים אין לי עוד הרבה מה לעשות... אני פשוט לא יודעת אם זו התנהגות של בני שנתיים או שרק היא ככה ומה אפשר לעשות כדי לשפר את זה.
לרדוף אחריה במצבי ההריוני המאוד מתקדם לא ממש מתאפשר, אז רוב הזמן בעלי מגיע יחד איתי לאיסוף מהגן (כי כן חשוב לי לדבר עם הגננת). אבל זה מאוד מסבך את החיים ולא ריאלי שהוא ימשיך לעשות את זה עוד הרבה זמן.
עוד שניה אנחנו כבר עם עוד תינוקת, ואז הכל יהיה יותר מסובך... אין מצב ככה לרדוף אחריה עם עוד תינוקת בידיים או אפילו בעגלה.
וגם עכשיו, המצב הזה פשוט מבאס אותנו. זה גורם לזה שאנחנו לא יוצאים איתה כמעט לשום מקום, אפילו לקחת אותה לגינה זה פרוייקט. כשכבר כן לוקחים אותה זה סיוט ומצטערים על זה ואומרים שכבר עדיף להישאר בבית וזהו. וכמובן שאין על מה לדבר על לצאת איתה לבד, זה תמיד חייב להיות שנינו (גם אם לא הייתי בהריון לא יודעת אם הייתי יכולה לרדוף אחריה ולתפוס אותה בכוח כשהיא משתוללת ככה).
זה נורמלי ההתנהגות הזו? נראה לי שכל הילדים מתנהגים כל כך יפה ונותנים יד להורים ורק שלי ככה בעייתית ☹️
בת כמעט כמעט שנתיים, חכמה מאוד ומתוקה. בת ראשונה שלנו, ואני צריכה ללדת עוד חודש.
יש לה עיכוב בדיבור, והיא מטופלת והתקדמה המון, אבל עדיין בפער מבני גילה. המטפלת שלה אומרת שהיא לא רואה משהו מדאיג מעבר לעיכוב בדיבור.
לפני חודש הכנסנו לגן, עד אז הייתה בבית.
הבעיה היא שנורא נורא קשה להתנהל איתה מחוץ לבית. בבית אין בעיה איתה, משחקת יפה ורגועה. ברגע שיוצאים החוצה, היא לא בקטע של לתת יד וללכת איתנו, אלא בקטע של לברוח ולרוץ ואם תופסים אותה מנסה להשתטח על הרצפה ולבכות. ואז צריך לתפוס אותה בכוח ולהחזיר אותה הביתה/לרכב בועטת ובוכה.
אפילו האיסוף מהגן הפך להיות סיוט, בשניה שהיא יוצאת משם היא מתחילה להתרוצץ במתחם של הגן, לא רוצה לתת יד וללכת יפה לרכב. זה בסוף נגמר בזה שלוקחים אותה לרכב בועטת וצורחת, ומאוד מבאס לסיים ככה את הגן כל יום (אני גם חושבת מה ההורים האחרים חושבים שככה הילדה לא רוצה לבוא הביתה...).
אגב, גם ברכב רוב הזמן בוכה בכסא (וזה כשאני יושבת לידה מאחורה!!!).
זה מאוד מאוד קשה לנו. אני מבינה שאולי קשה גם לה כי אין לה איך לבטא את עצמה כמו שצריך, אבל כמו שאמרתי היא מטופלת ומעבר למה שאנחנו עושים אין לי עוד הרבה מה לעשות... אני פשוט לא יודעת אם זו התנהגות של בני שנתיים או שרק היא ככה ומה אפשר לעשות כדי לשפר את זה.
לרדוף אחריה במצבי ההריוני המאוד מתקדם לא ממש מתאפשר, אז רוב הזמן בעלי מגיע יחד איתי לאיסוף מהגן (כי כן חשוב לי לדבר עם הגננת). אבל זה מאוד מסבך את החיים ולא ריאלי שהוא ימשיך לעשות את זה עוד הרבה זמן.
עוד שניה אנחנו כבר עם עוד תינוקת, ואז הכל יהיה יותר מסובך... אין מצב ככה לרדוף אחריה עם עוד תינוקת בידיים או אפילו בעגלה.
וגם עכשיו, המצב הזה פשוט מבאס אותנו. זה גורם לזה שאנחנו לא יוצאים איתה כמעט לשום מקום, אפילו לקחת אותה לגינה זה פרוייקט. כשכבר כן לוקחים אותה זה סיוט ומצטערים על זה ואומרים שכבר עדיף להישאר בבית וזהו. וכמובן שאין על מה לדבר על לצאת איתה לבד, זה תמיד חייב להיות שנינו (גם אם לא הייתי בהריון לא יודעת אם הייתי יכולה לרדוף אחריה ולתפוס אותה בכוח כשהיא משתוללת ככה).
זה נורמלי ההתנהגות הזו? נראה לי שכל הילדים מתנהגים כל כך יפה ונותנים יד להורים ורק שלי ככה בעייתית ☹️
