(כתיבה ראשונית... עוד לא ערוכה.)

תורידו את המסכות!!!!

זה תפס אותה לא מוכנה! היא הלכה לה לאיטה ברחוב כשלפתע שביבי שיחה חדרו לתוכה. היא חלילה לא התכוונה להאזין, זה פשוט... חדר.

"למה את עושה מיזה עסק כ"כ גדול??" שאלה גברת את רעותה. "ת'זרמי! תפסיקי להיות כ"כ קשוחה. נו... מה יש לך?! כולם כבר מדברים על זה...'

'מהההה????!!' נבהלה האישה, 'ככה להתפשט מול כולם???!!!'

"נו באמת... לא ביקשתי מימך להיות ממש ערומה, וחוץ מיזה, עוד מעט כולם ילכו ככה".

יותר היא לא שמעה. היא רק סתמה את אוזניה חזק וברחה משם. מתנשמת, מתנשפת, העיקר לברוח!

למחרת היא הלכה לאולפנה, עם אבן על הלב, ולא מעט חשש...היא הגיעה, וגילתה שכולם לבושים כרגיל. היא נכנסה לכיתה וראתה שהתקנות והחוקים עודם במקומם. אז היא פשוט נרגעה, וחזרה לנשום ברוגע... בשלווה. בלי לחשוש שמישהו ידרוש את זה ממנה.

אבל!! מסתבר שהרוגע היה מוקדם מידי... כי פתאום היא שמעה אותן מדברות על להתפשט מול כולם... טוב, נו, לא ממש להתפשט רק- להוריד מסיכות...

היא התיישבה במקום מבוהלת ושמעה תופים מסביבה. היא הסתכלה לראות מי המנגנת, אבל לאחר רגע היא קלטה שזו היא. כלומר, הלב שלה, הדופק שלה שהרקיע שחקים ודופק בהתלהבות.

עכשיו גם הנשימות שלה כבר היו מהירות. היא הרגישה כאילו נגמר האוויר בחדר והיא ממש עוד רגע נחנקת.

'תרגעי!' היא דרשה מעצמה. אבל זה לא עזר, כי עכשיו כבר נוסף גם רעד, ורגליה קיפצו במהירות מעלה ומטה כאילו היו בריאה בפני עצמם.

היא התיישבה וניסתה להירגע. נשמה נשימה עמוקה ונשפה באיטיות, ושוב נשמה ונשפה, ושוב... עד שחברה ניגשה אליה.

"כמה מסיכות יש לך??!" שאלה אותה חברתה בהתענינות נלהבת. "לי כבר יש חמישים!!! ובקרוב ממש אזרוק אותם! כבר לא יהיה בהם צורך!"

היא הייתה בהלם! ככה, סתם לדבר בקלילות על דבר כ"כ עמוק??!! ומאיפה בכלל חברה שלה יודעת שהיא מסתירה כ"כ הרבה?! וככה לבוא ולהתקיף אותה?!!!' היא נבהלה!! ממש! שפתאום כולם ידעו את כל הקשיים שהיא עוברת?! את כל ההתמודדויות והחסרונות. את כל מה ש... שהיא מנסה להסתיר???!!

זה מרגיש כאילו מבקשים ממנה להתפשט ברחוב!!! להיוותר עירומה, גלויה, חסרת הגנה, בלי יכולת להסתתר. פשוט... חסרת אונים. היא שתקה. סרטי אימה עברו במוחה, והיא לא שמה לב שהיא ממש ממש הגזימה.

אך מסתבר שחברתה כן שמה לב. טוב, נו... לא ממש. אבל תשובה החברה לא קיבלה.

"מה את נבהלת?!" שאלה. "אז מה אם התרגלנו למסיכות כבר שנה, בסופו של דבר להוריד אותם זה משחרר! פתאום אתה יכול לחוש את הרוח, לחוות דברים באמת, להרגיש ממש את האנשים שסביבך, לראות אותם קצת יותר לעומק!"

"משחרר??!" נפלט לה בטעות. ועכשיו לא היה לה ברירה, והיא כבר הייתה חייבת להסביר "זה כ"כ... מפחיד!!"

"אוי, נווו באמת! כולנו יודעים שעדיין יש קורונה, אבל לא צריך להיות כל כך חרדתיים! להיזהר- כן! אבל בשביל להשתגע יש דרכים מועילות יותר..."

היא עדיין הייתה מבוהלת, אבל הבנה קטנה ניצנצה במוחה 'אולי זה לא כ"כ גרוע?! לא להתפשט לגמרי, אבל כן להיות קצת יותר אני, כמו שאני באמת. כן... להפסיק להיות מושלמת, אבל לא לבזבז כ"כ הרבה כוחות נפש על להסתיר. אולי זה לא אסון?!"

היא נשארה לבד מהורהרת...

מהרהרת...

להוריד את המסכות,

לגלות את החסרונות,

למצוא את היתרונות,

להסתכל על האמת!

רגע, על איזה מסיכות דיברנו?!?!

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים