ילדה בכורה
נגמלה קצת אחרי גיל שנתיים, ביוזמה שלה ושל המעון.
הגמילה היתה הדרגתית, בלילה עדיין עם טיטול.
לאורך כל הזמן היו לה פספוסים. יש תקופות שיותר, יש תקופות שבקושי. זה בא בגלים.
בבית יותר מפספסת מבמסגרת.
כיום היא בת שלוש וחצי.
בגן בקושי היו פספוסים.
בבית- יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות.
לפעמים ממש עושה שלוליות, ולפעמים רק מרטיבה קצת את הבגדים.
לפעמים היא מתאפקת עד הרגע האחרון, ואז לא מספיקה להגיע לשירותים.
ולפעמים יש מצבים שהיא כל שנייה צריכה לשירותים, או שהיא במקום שאין שירותים והיא לא מצליחה להתאפק כמה דקות.
בקיצור, מה שרציתי לשאול:
איך גורמים לה להיגמל סופית, בלי לפספס כל כך הרבה? (לא מדברת על גמילה בלילה).
האם יכול להיות מצב של משהו פיזי שמקשה על הגמילה? (היא היפוטונית, אז יכול להיות שיש לה חולשה של השרירים).
וכל מה שיכול עוד לעזור.
נגמלה קצת אחרי גיל שנתיים, ביוזמה שלה ושל המעון.
הגמילה היתה הדרגתית, בלילה עדיין עם טיטול.
לאורך כל הזמן היו לה פספוסים. יש תקופות שיותר, יש תקופות שבקושי. זה בא בגלים.
בבית יותר מפספסת מבמסגרת.
כיום היא בת שלוש וחצי.
בגן בקושי היו פספוסים.
בבית- יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות.
לפעמים ממש עושה שלוליות, ולפעמים רק מרטיבה קצת את הבגדים.
לפעמים היא מתאפקת עד הרגע האחרון, ואז לא מספיקה להגיע לשירותים.
ולפעמים יש מצבים שהיא כל שנייה צריכה לשירותים, או שהיא במקום שאין שירותים והיא לא מצליחה להתאפק כמה דקות.
בקיצור, מה שרציתי לשאול:
איך גורמים לה להיגמל סופית, בלי לפספס כל כך הרבה? (לא מדברת על גמילה בלילה).
האם יכול להיות מצב של משהו פיזי שמקשה על הגמילה? (היא היפוטונית, אז יכול להיות שיש לה חולשה של השרירים).
וכל מה שיכול עוד לעזור.
)