זה דבר אישי והחלטה של כל זוג.

אני עשיתי הפעם הכל. הריונות קודמים לא עשיתי חלבון עוברי, יותר מתוך עצלות

ממליצה לפחות לעשות את כל הא"ס, בודאי שקיפות וסקירה מוקדמת - לא רק בגלל חשש מתסמונת דאון, אלא בעיקר חשש ממומים רציניים ורצון לגלות אותם מוקדם ככל האפשר.

זאת ועוד, חשוב לדעת אם יש בעיה לתינוק לפני הלידה, כדי להתכונן עם צוות רפואי מתאים

למשל תינוק בלי מוח שבודאות לא יחיה

ועל ההבדל בין גרידה ללידה שקטה

אני לא אומרת שהבחירה שלך לא לגיטימית

רק מסבירה בחירות אחרות

מתוך מחשבה שאני לא אעשה הפלה בשום מצב ובשום תנאי - אלא אם חס וחלילה יתגלה שהעובר עם מומים קשים שלא יאפשרו לו לחיות. וכמו שאמרו אחרות, יש דברים שאפשר לדעת אותם מראש ולהתכונן אליהם. אני מכירה כמה תינוקות שנולדו עם מום בלב והבדיקות אפשרו לגלות את זה ולתקן את המום בינקות, כשהוא יכול היה לסכן את חייהם אחר כך כילדים גדולים יותר או מבוגרים אם לא היו יודעים.

חוץ מבדיקות פולשניות כמו דיקור מי שפיר. קודם כל שקיפות וחלבון עוברי זה לא רק לגילוי תסמונת דאון, לפעמים מגלים עוברים ממש פגועים וכדאי לדעת בשלב כמה שיותר מוקדם  כדי לחסוך כאב לב בהמשך. חלבון עוברי מגלה גם עוד פרמטרים חוץ מסיכון לדאון וטריזומיה 18, כמו סיכון לבעיות שלייה שיכולות לגרום לעיכוב בגדילה ורעלת הריון. ובלי שום קשר להפלה או לא הפלה, אותי מלחיץ לא לדעת. אם אני לא עושה בדיקות אז לא מרגיע אותי, להפך אני בלחץ שאני לא יודעת מה קורה. מרגיע אותי לקבל תוצאות תקינות של בדיקות. רק מי שפיר לא אעשה אלא אם יש צורך אמיתי, כי בכל זאת יש סיכון מסוים בבדיקה.

בעיקרון הייתה אצלנו אזעקה אחרונה בשבת

ולפניה היה מתישהוא באמצע שבוע לא זוכרת מתי.

לא מחזירים את כל המעון, רק חלק מהילדים

ורק ילדים להורים חיוניים נשארים עד 16:00

כי חייב לישון בממד ולא לכולם יש מקום בממד 

כמה אפשר להסיק מזה.

כי נגיד יש מקומות שאפשר לפי ההנחיות לפתוח, אבל אין מספיק מיגון. אז מראש החזירו רק חצי מהילדים

אז למשל במקרה הזה, אני לא יודעת אם זה נכלל בספירה שלהם או לא

אם זה כמה הגיעו ממי שיכלו בפועל לחזור,

או כמה חזרו מהמקומות שבהם היה אפשר לחזור, כולל מקומות שבהם חזרו חלקית, ואז מראש יש פחות ילדים.

בכיתה של הבת שלי הגיעו אתמול 19 מתוך 30.  ובכל לי בבית הספר הגיעו בערך 75% מכיתות א-ג. שאר הכיתות לא חזרו.

זה כולל גם תלמידים מחוץ לישוב שמגיעים בהסעות, שחלקם הגיעו עצמאית וחלקם לא הגיעו.

הגיוני שהיום יגיעו יותר.

אצל הבן שלי הגיעו 23 מתוך 25. אצלם יש פחות תלמידי חוץ.

בגן של הבת שלי, החזירו רק חצי גן. אז הגיעו 13 מתוך 14. אבל עוד 18 ילדים, של הקבוצה השנייה, בכלל לא יכלו להגיע.

ובעלי בבית

וגם חששתי ממש

אבל זה היה מוצלח גם לה וגם לי

היא נהנתה סוף סוף מחברה

בבית משעמם לה

ולי היה קצת שקט לנשום

היה טוב לכל הילדים.

אפילו שהיתה אזעקה בזמן שהם היו במסגרות.

אם טוב לכם בבית, לא חייב לשלוח.

אם היה לך טוב איתה בבית, וגם ככה את ובעלך בבית אז למה שתרצי לשלוח?

לק"י

בעיני יותר מוזר לא לחשוש.

ואם טוב לכם בבית, אז בכלל...

והכי טבעי שתרצי שתהייה לצידך ואיתך בטח בתקופה כזו.

אצלנו פתחו ושלחתי, אבל ילדים גדולים יותר.

וסוף סוף הצלחתי לעבוד במרץ

כמעט ואין אזעקות אצלנו ב"ה

כשיש או שממשיכים כרגיל או שיוצאים למיגונית או שמתאספים בחדר אחד בבית- תלוי בתגובות הילדים

וכולם עצמאיים...

אבל אצלנו חזרו אתמול

הבנות שלי בגנים ממש מול הבית וזה אפילו יותר מוגן מלהיות בבית כי אין לנו ממ"ד

והן ממש ממש נהנו!

שלחתי את שניהם בזמן.

הגדול נסע בהסעה (במקום הסעה שעושה סיבוב 20 דקות בשגרה עשו להם הסעות מקוצרות יותר..)

את הקטן גם שלחתי בזמן.

בדיוק אתמול היו אצלנו 2 אזעקות (אחרי שלא היה משישי), הכיתה של הקטן עברה ממש בקלות לחדר גימבורי שהוא גם המרחב המוגן

אצל הגדול היה לו ממש נחמד כל החוויה - מסםר לי שהגננת חילקה ג'לי לכל מי שפחד אז אמר לה שגם מפחד וקיבל (הגננת גם כתבה לי שהוא סיפר לה עם חיוך ענק על הפנים שמפחד ורוצה לקבל חחח)

בקיצור, חוויה ממש.

שברגע שיפתחו אצלינו אשלח בשמחה רבה וברוגע

כל המקומות לימוד שלהם עם מקלטים, והם מתורגלים.

אני ממש אוהבת להיות עם הילדים שלי ובחגים וחופשים נהנים מאוד אבל כבר נהיה מאוד קשה החוסר שגרה.

ואני מקנאה באנשים שגרים במקומות שנפתחו בתי הספר

ממוצע אזעקה אחת כל איזה 12 שעות

אין פה ככ הרבה אזעקות

מאוד נרגע

מבחינתי אפשר לנהל שגרה עם מרחב מוגן קרוב

אבל אצלנו בשומרון יש המון אזעקות (קצת פחות מהמרכז) ועדיין פתחו אצלנו את המסגרות, רק אתמול בערב- לילה היו 3.. ומה התירוץ שפתחו בכל זאת - שפה אין טיומי טילים אלא 'רק' רסיסים, כאילו לא ראינו מה רסיסים יכולים לעשות..

בקיצור, כמה שהמסגרות עושות טוב לבנות שלי וכמה שאני יודעת שגם בזמן אזעקה יהיה בסדר, הלב שלי עדיין לא שלם לחלוטין.

אני, אגב, עדיין לא חזרתי לעבודה. עדיין לא ישנה טוב בלילה (חוץ מהאזעקות, הגדולה שלי מתעוררת לפעמים מחלומות רעים וקוראת לי), מפחדת שתיהיה לי אזעקה בדרך ואין לי איפה להתגונן, ובכלל, הגדולה לא נמצאת במסגרת למשך יום מלא, אז בינתיים מנסה להצל את הזמן עד שאלך לקחת אותה 

ממש אבל

האמת תלוי בכם

אמרת שיעשה לך טוב להתארח אז זה שיקול

אבל מה זה ??

הקטע הוא שלוקח לי זמן לעכל ולעבד שיחות

רק אחרי כמה שעות אני קולטת וואלה מה אנחנו פראיירים מה נסגר

אם טוב לך להתארח ואת יכולה להרשות לעצמך את הסכום - תסעי

בסוף תחשבי מה את כן מקבלת מזה שאת נוסעת

לא פייר, לא סבבה, הזוי אפילו - אבל תדאגי לעצמך 

כואב ברמות לשמוע שמעיפים נוכחות של אח אחר (ולא משנה מה הסיבה גם אם היא הכי מוצדקת).

אני במקומך לא הייתי משלמת על דירה, מעדיפה להשקיע את הכסף הזה כדי לעשות לי חג נחמד יותר בבית.

יכול להיות שזה מה שחמותך הבינה, שבכל מקרה לא תשנו אצלה ולכן הציעה לאח אחר?

ואולי פשוט לומר לה שאת מבולבלת ולשאול מה קורה? 

זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאת מרגישה מופלת לרעה מול משפחה אחרת של בעלך.

האם התחושה הקשה (והצודקת) הזאת מקדמת אותך?

כנראה שלא.

כשאנחנו מזהים שנעשה לנו עוול סביר לפעול לתקן את העוול.

אבל כשאי אפשר לתקן, לא יעזור לכאוב את זה.

לכן השאלה היא לא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה כשאפשר לקבל בחינם

אלא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה בשביל להתארח בליל הסדר (כי אין אפשרות להתארח בחינם בכל מקרה)

בתור אחת שכמעט תמיד תעדיף בית,

דווקא ליל הסדר יש בזה משהו מאוד מקל להתארח אז אולי כן שווה את ההוצאה.

אבל לא מבינה מה הקטע🤔

וכן ברור שיש מלא מלא יתרונות. למשל שכבר שנים אני לא מתארחת אצל אף אחד 

אף אחד לא אומר באמת מה הוא חושב ואז נוצרים מצבים אבסורדיים כאלה שכל צד מרגיש שנדפק וסותם בשביל הצד השני.

יכול להיות שחמותך חושבת שיהיה לכם יותר נוח להתארח בדירה נפרדת או שהיא חוששת שמשהו בבית שלה לא יהיה לך נוח.

קשה לדעת מה הסיבה.

בכל מקרה בגלל שזה חד פעמי הייתי סותמת.

אגב פעם בר"ה שכרנו דירה בעיר של חמותי בשכונה אחרת.

רצינו לעשות איתם 2 סעודות, עם אח אחר עוד סעודה, וסעודה נוספת לבד. ככה היה לנו יחסית המון חופשיות, ולא לגמרי חג לבד.

חמותי חשבה שאנחנו עושים סעודה לבד כי לא נעים לנו ובעלי לא הצליח לעמוד בלחץ ועשינו שם יותר מדי ארוחות לטעמי ויש מצב שזאת פעם אחרונה שהיינו שם אם אני לא טועה.

ואולי אם היא הייתה מכבדת את ההחלטה היינו עושים את זה הרבה כי באמת היה איזון מצויין ולכולם היה יותר טוב.

מה שאני באה להגיד זה שיש כאלה שאוהבים להתארח בתוך הבית של ההורים, ויש כאלה שמעדיפים בבית נפרד.

ולפעמים כשמציעים אחת מהאפשרויות האלו מתכוונים להיטיב ולא להרע.

אולי חמותך לא יודעת שאת מעדיפה את זה, או נלחצת מהאפשרות שתישנו אצלה ולא תהיה לכם פינה משלכם לאורך כל החג.

אולי היא נלחצת ממשהו אחר וככה טוב לה.

לפעמים צריך לקבל מרחב בחירה של האחר בלי לנסות להבין את המניעים שלו.

סה"כ לארח לליל הסדר זה המון טרחה, חבל להתמקד בסידור הלינה.

אם את מעדיפה את זה על פני ליל הסדר בבית, תתפנקי מזה שאת לא צריכה לבשל

ויכולה להכשיר מטבח ברגע האחרון.

תראי את הצדדים הנוחים את יכולה לישון עם פיגמה ומבחינת כסרש יותר בחופשיות

את יכולה לתת לילדים לאכול מה שאתם רגילים בלי שיפתחו עליכם עיניים.

את יכולה לצאת לסיבוב עם בעלך בלי לתת דין וחשבון.

אם חנוק לך מדי בצהריים יש לך פינה להיות בה.

יש מלא יתרונות, תחשבי עליהם.

בהצלחה ❤️

נשמע ממש ממש לא נעים שיש העדפות בין ילדים

אבל נשמע לי גם (ובאמת סליחה אם זאת לא הסיטואציה). שאת מצד אחד נהנת בקרבתם ורוצה שיארחו אתכם. ומצד שני כל הזמן מרגישה מחדש שהם לא שמחים בכם או מעדיפים אחרים על פניכם או שיש בכלל הרבה חוסר נעימות שלך שם.

אבל מה שמפתיע אותי זה שכאילו יש בך צד שכל פעם מופתע/מתאכזב מזה מחדש...

וזה לא ככ ברור לי.

מרגיש לי שכדאי לך לטובתך לעשות סדר בלב ובראש שלך מה קורה שם.

אני מבינה שהחיים מורכבים ומערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. אבל לטובת הנפש שלי, הייתי רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד מה באמת קורה לי שם ומהם מערכות היחסים. כדי לא לשבור את הלב כל פעם מחדש וכדי להנות ממה שכן יש.

האם סהכ הם אוהבים אותכם ורוצים גם בחברתכם?

אני מדברת רק על ההורים. שאר האחים ןהגיסים זה אירוע אחר.

האם באמת אתם נטל עליהם? אם כן, במה? בהכל? או רק הנוכחות של הרבה ילדים שמסתובבים?

אולי הבישולים?

אולי הזמנים בין הארוחות?

אולי השינה?

אם באמת את חושבת שחמותך אוהבת אתכם. ויש קושי עם הנוכחות שלכם- זה אירןע אחד.

ואז באירוע כזה אני אישית הייתי מקלילה הכללללללל

באמת

לשלם כמה שצריך

להפסיק להסתכל מה קורה אצל הגיסים והאחים האחרים

לשחררררררר

כי העיקר שאני יודעת שהיא בסוף באמת שמחה בי ובילדים ואוהבת לראות אותנו וזה משמח אותה.

זה הכל.

וכמובן בהנחה שזה גם משמח אתכם לפגוש אותה. אבל בלי תנאים. אי אפשר בעיני להתארח במורכבות שיש לכם וכל הזמן להסתכל מה אחרים מקבלים ומה אנחנו לא.... זה פשוט שובר את הלב כל פעם מחדש. ומעצבן ברמות. ומכעיס. ופשוט לא עושה טוב לאף אחד...... הרי גם ככה את לא תשני אותה. אז נותר לך רק לשנות את עצמך ולשמוח בזה שאתם מתארחים אצל חמות שאת אוהבת ושהיא אוהבת אתכם (למרות הכל).

אבל אם באמת את חושבת שבאופן כללי הנטל מכם הוא כל כך משמעותי עבורה עד שהיא רק נימוסית אליכם ומזמינה מנימוס אבל באמת לא הייתה רוצה שתבואו (שוב, גם בתנאים שהם פחות טובים- לישון בדירה אחרת למשל)- אז עם כל הצער והכאב. הייתי מפנימה את זה סופית ומפסיקה לצפות שיזמינו. מפסיקה לצפות לקשר קרוב. מפסיקה ליזום הגעות שלכם. זהו זה.

אי אפשר לחיות בעיני עם ההתנדנדות הזאת של אוהבים אותי אבל לא מכבדים אותי, מזמינים אותי, אבל לא רוצים שאגיע......

אני אישית לא הייתי יכולה לחיות ככה.

הייתי רוצה להקשיב עמוק פנימה, עם מכלול הזמן והחיים שאת מכירה אותם כבר מאז שהתחתנתם. ושואלת את עצמי בכנות- הם שמחים בנו או שלא.

ואז

אם מקבלת החלטה  שאני מאמינה להם שהם שמחים בי - אז אני יחד עם זה מקבלת בלי תנאים את התנאים שלהם לאירוח!!! ואני גם מחליטה בצורה מודעת לא להכנס לסיבות שגרמו להם לתנאים האלה. פשוט מקבלת את התנאים בלי להתכווץ אם אצל אחים אחרים יש דברים אחרים! ממש זורמת עם חמותי.

או - שבהקשבה עמוקה למכלול שאר החיים המבטים ובעיקר הלב שאת יכולה להרגיש מחמותך - אולי מגיעה למסקנה שאנחנו לא באמת רצויים ולא שמחים בנו ואנחנו יותר נטל משמחה - ואז הייתי חוזרת הביתה בלב שלם ושמח.

כי אני רוצה להיות אהובה היכן שבאה.

אירוח- לעולם יהיה מתיש ומעייף ונטל. אבל למרות הכל עושים את זה כי שמחים במי שבא.

אז אני זוכרת שזה מעייף לארח. ואני זורמת עם כל הבקשות והתנאים של המארחים- בתנאי שאני יודעת בלב שהם אוהבים אותי.

אנחנו לא נשואים יומיים

וזו ההתנהגות הלא ברורה

פעם למעלה פעם למטה.., לפעמים מרגישים הכי רצויים שבעולם

ופתאום לא

אגב אני רק פורקת כאן.... את מה שיש לי בלב...,,.

אני לא באה אליכם רק כדי להתלונן.כי בסוף אני גם קצת באינטרסים שלנו כמו שהמקורית כתבה ,כי אני נהנית גם להתארח ולנוח.

ויש דברים שאני לא יכולה לכתוב ולפרט מחשש לאאוטינג גמור, נראה לי שהכל יוצא לא מובן במה שאני כותבת. אם אכתוב את התמונה המלאה אני בטוחה במיליון אחוז שהתגובות כאן יהיו אחרות ואתם תהיו אפילו בהלם

עם כל זה אני מאוד מעריכה את תגובתך ואהבתי. אז תודה 

אותך בפרטי על הקורס של ליאורה?

אין לי המלצה לפלטפורמה ספציפית, אבל אפשר לחפש תכנים שלו.

מזהירה מראש שהוא מדבר באופן טבעי על הרבה תופעות שנפוצות יותר אצל מתבגרים חילונים, אבל יש הרבה מה ללמוד.

לעקירת הרגלים רעים ולימוד הרגלים טובים

(למרות שאני בלמידה תמידית של התפתחות אישית בהרבה נושאים

אין לי כמעט על מה להמליץ כי אני לוקחת מכל מקום

מלמידה בעבודה

מתכנים אקראיים ברשת

מסיטואציות עם אנשים

ועוד

הדברים שמלווים אותי לאורך כל השנים

זה דווקא לא תוכן

אלא למידה אישית

התבוננות עצמית על סיטואציות שהיו> למידה מטעויות> תכנון לשיפור עתידי> יישום והתמדה

כי בעצם שום תוכן לא עושה עבודה

אלא רק נותן מידע

והוא הופך משמעותי רק בלמידה עצמית אמיתית)

על פסיכולוגיה חיובית, ולא במובן של "תחשוב טוב יהיה טוב.."

שמעתי כמה פרקים ורוצה להמשיך.

יש לה הרבה דברים מעניינים שפותחים מחשבה ומגבירים מודעות.

ולמה היא חושבת שהוא טוב

כי באינטרנט יש רק מידע שיווקי וזה לא עושה סדר בראש

אולי כשיולדים באוגוסט

בערב פורים בישלנו וארגנו את הבית לאירוח של סעודת פורים, ואז כשסיימנו בעלי היה צריך לצאת לערבית ולקריאת מגילה. לפני שהוא יצא הוא אמר לי: "יופי עכשיו תהיה לך איזה שעה לשבת בנחת על כוס קפה"

לא! עכשיו תהיה לי שעה לארגן חבורת ילדים מחורפנים ולרדוף אחריהם שלא יהפכו את הסלון המסודר!

ספויילר: שום כוס קפה לא הייתה בשעה הזו.

בעלי חוזר הביתה בערב, אחרי יום שלם שהייתי עם הילדים.

פתאום שמתי לב שהבן שלי שפך קודם משהו.

אז בעלי אומר לי: למה את לא שומרת עליו?

הוא גם הלך לאיבוד אתמול.

מטפס על המשענת של הכסא.

מטפס לגובה בגן שעשועים.

עומד על השולחן.

אני עסוקה בלשמור עליו מדברים יותר קריטיים, אז פספסתי את מה שהוא שפך.

היא התכוונה הלחץ דם מהעצבים על הבעל חחחח

איך הגבת כשזה מה שהוא אמר לך?

שהוא לומד כרגיל, משאיר אותי כל היום לבד עם הילדים.

ואז בא אלי בתלונות.

בעלי העביר לי בוואטסאפ דברים שכתב רב היישוב על הנקיונות לפסח, שהשנה זה לא זמן רגיל ומה המינימום שצריך לעשות וכו'.

האמת הופתעתי כי הסטנדרטים שלי הרבה יותר נמוכים משלו וזה ממש אישיו אצלנו תמיד ועוד יותר השנה..

שאלתי אותו אם הוא קרא את ההודעה לפני שהעביר לי אותה אז הוא ענה: אויש, זה היה טעות, לא התכוונתי לשלוח לך...

לעלות לשיחת סינכרון.

(יש לנו משהו מחר מוקדם בצהריים וצריכים להיות מתואמים)

עניתי לו שנדבר מחר בבוקר.

הוא כתב לי שהיינו צריכים לעשות את זה אתמול.

מההה אתהההה אומרררר??? ואיפה אתה היית יומיים ולמה חיכית לשעת השיא??

(ילדים בלי מסגרות, בעל במילואים)

ורק אני לא הבנתי מה ניסו להשוות לחופשת לידה?

כאילו חופשת לידה אמורה להיות בנחת או משהו כזה? או שזה תחרות על הכאוס?

לא הבנתי

וגם מי המשורר? 

גם לא בזמן מלחמה

שעת השכבות זה לא זמן לעבודה

אנשים מנותקיםם

ממש מתאים לאחים קטנים לומר דבר כזה 🤭

בהצלחה ממש עם כל ההתמודדויות!

עברתי לידה שקטה עם תינוקת,  הדופק הפסיק פתאום בשבוע 23,

וזה בלתי נמנע לחשוב בת כמה היא היתה אמורה להיות היום..

תהי חזקה

הבאנו נשמות טובות שעשו את התיקון שלהן

ב"ה זכיתי ללדת לאחר מכן, בע"ה גם את, בקרוב מאוד ובקלות,  עם הרבה תפילות ואמונה שהכי טוב בשבילנו כבר בדרך

בע"ה שיהיו בשורות טובות טובות בקרוב!!

ורק חושבת על זה שהכי צדיקות שיש , האימהות, חיכו לפרי בטן הרבה.. כי הקב"ה מתאווה לתפילת צדיקים, וכנראה שאת נשמה גבוהה...

מקווה שזה בסדר לכתוב..

עוד חיבוק גדולללללללל

איתך בכאב הגדול!!!!!!!!🫂🫂🫂🫂🫂🫂

וואי אוף

כבר אמרו לי את זה בשנות הדייטים הרבות

וכבר אמרתי שלא בא לי להיות "נשמה גבוהה" ובא לי שסתם דברים יקרו בטוב

תודה רבה!

מחזק!

חיבוק לך

ובע"ה בקרוב ממש,תזכי גם את ❤️

שהקב"ה ימלא חסרונכם ובעז"ה רק קולות בכי של תינוקות יהיו אצלכם בבית

בקרוב ממש.

כואב ממש❣️

מתפללת בשבילך

תודה על התזכורת להיות רגישה יותר עם מי שסביבי

היה צריך להגיע עד ה8...

לא חושבת שכדאי.

אולי פורים הבא תהיה לבת שלי תחפושת חחחח

והזמנתי שמלות הריון לחורף חחח עוד שניה אין חורף וגם ההריון ייגמר