קישור לחלק א':

נורמלית או לא נורמלית???! - נוער וגיל ההתבגרות

נורמלית או לא נורמלית???! 

חלק ב'

חלק ב'

זה היה נראה חלום. אך זה היה ממשי מידי מכדי להיות חלום. היא צבטה בחוזקה את זרועה, מנסה להבין אם אכן זו מציאות. אך לצערה אותות הכאב אכן הורו כי זו המציאות.

היא הביטה בו שנית, ידו עדיין נשארה מושטת. תחושת קבס עלתה בגרונה, ובחוסר ברירה היא הושיטה את ידה  לשלום.

"נדבר?" הוא שאל אותה.

המחנק בגרונה התחזק. היא רצתה לצעוק לא ולברוח, אבל היא כבר מזמן שכחה איך אומרים את המילה לא. אז היא רק אחזה בבטנה ופלטה לעברו חלושות, "אבל... איך הגעת לפה??? ולמה... למה אתה נראה כ"כ, איך נאמר אתזה בצורה עדינה?! מבחיל?? או שזה ביטוי עדין מידי?"

הוא צחקק קצרות, החזיר את שיניו הארוכות לתוך פיו, ונעמד דום. נראה היה כי צבעו הירוק הולך ונעשה עכור מרגע לרגע, אך זה כלל לא הפריע לו. והוא ענה לה בטון עמוק: "את מודעת לזה שאני חלק מימך??! כלומר, את מכלילה את עצמך בהגדרה 'מבחילה'."

היא הביטה אליו מזועזעת, אך הוא רק הוסיף קצרות "נחמד?! נכון?!"

עכשיו היא כבר הבינה שהוא לא מתכוון לעזוב אותה כל כך מהר. היא התישבה על אבני החצץ בחוסר אונים, ודמעות של חוסר אונים עלו בעיניה.

"הי!" הוא קרא לה.

היא הרימה את עיניה והביטה לעברו. היא הסתכלה ותמיהה מטורפת אחזה בה. 'הוא מכחיל או שאני מדמיינת????'

"מדמיינת! מדמיינת!" קראו לעברה קולות פנימיים.

אך היא השתיקה אותם וקראה לעבר היצור בתסכול: "אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן???!!"

הוא התיישב לידה בשיכול רגליים ובצחקוק קצר החל לדבר.

"אני הדימוי העצמי שלך, ואם את רוצה את יכולה לכנות אותי בשם החיבה שלי אגו. אני זה כל התכונות שאת מייחסת לעצמך, תכונות האופי שאת חושבת שיש לך, מה את חושבת שהחברה חושבת עלייך, מה את חושבת על עצמך, ואפילו איך הגוף שלך נראה בעינייך.

זה בקצרה. בפועל אני כולל עוד הרבה מרכיבים ופרמטרים שונים. ואם נסכם זאת בשלוש מילים 'אני זה את!'"

שתיקה סמיכה שררה בינהם כדקה ואז הוא הוסיף.

"תמהת מקודם על המראה ה'מבחיל' שלי- שלך?! אז הריני לבשר לך כי את היא זו המעצבת אותי.

המראה שלי משתנה בהתאם למה שאת מרגישה, חושבת, ועוד כמה דברים שעוד נדבר עליהם בהמשך..."

דמעות מעורבבות של אימה ותמיהה עלו בעיניה, ולהפתעתה גם צבעו הלבין מעט.

הוא הסתכל עליה, ואמר לה בקול רועד: "צבעי משתנים בכל עת, אך מאז שנכנעת לקולות אני רק הולך ודועך, צבעי הולך ומעכיר, ואני אחוז דיכאון".

"אז מה עושים?????" היא שאלה אותו כשהבינה שהוא מחכה לתגובתה. "אין לי סיכוי! אני לא נורמלית, וזהו!!! וגם אם פעם הייתי, אחרי הקולות הללו אפסה כל תקווה"

"באמת זה מה שאת חושבת?! הוא שאלת אותה וקם באחת על רגליו.

ידיו החלו לנו מעלה ומטה בהתלהבות גוברת והוא צעק לה: "בואי איתי!!! אני ילמד אותך אחת ולתמיד מה זה נורמלי!"

"מהההה??" הפחד טיפס בגבה, והיא הרגישה כבולה. לא מסוגלת להשתחרר מהקולות. מפחדת מהשינוי.

לבסוף היא באה אחריו, בתפילה חרישית שלא תתחרט.

היא חשבה על הגרוע מכל.

אבל רק על דבר הבא היא לא חשבה!!

לוּאַי הָיְתָה יָד אָחוֹת

הַמְלַטֶּפֶת כְּתֵפִי לְעֵת עֶרֶב

לוּאַי הָיָה חָבֵר

עָלָיו הָיִיתִי נִשְׁעָן בְּנופְלִי

לוּאַי בֵּין בְּדִידוּת מְשַׁתֶּקֶת

עוֹד אֶמְצָא שׁוּב אֶת עַצְמִי

לוּאַי בְּלֵילוֹת הַכְּפוֹר

תַּכְרִיכֵי הַמִּטָּה יִסְפְּגוּנִי לְתוֹכָם

אֶל עוֹלָם נְטוּל אוֹר

אֶל רַכּוּת הַחֲשֵׁכָה הַמְלַטֶּפֶת

לְלֹא צְלָלִים, לְלֹא כְּאֵב

לְעוֹלָם שֶׁל שִׁכְחָה זוֹהֶרֶת

לוּאַי לֹא אֶסְתּוֹבֵב חֲרִישִׁי

חַי בֵּינֵיכֶם כְּמוֹ פּוֹסֵעַ עֲלֵי קֶבֶר

לֹא אַפְגִּין מוּעֲקוֹתַי

צַלְּקוֹתַי הַמְּדַמְּמוֹת

הַהוֹלְמוֹת שׁוּב וָשׁוּב

כְּמוֹ אֵפֶר

לוּאַי חֶשְׁכַת הַשֶּׁלֶג הָאַחֲרוֹן

תִּמְחֶה אַף אֶת דִּמְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה

לוּאַי בְּפוֹסְעִי חֶרֶשׁ אֵלֶיהָ

אֶמְחֶה אֶת זִכְרוֹנִי מִלִּבָּהּ

בְּמַגַּע יָד חִוֶּרֶת

הַמְלַטֶּפֶת צְרָחוֹתַי

אֶפְסַע חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ

עַל עומֶק שְׁאוֹל

דִּמְיוֹנוֹתַי

אָשִׁיר רַק הֵד

שֶׁל זִכָּרוֹן יָשָׁן נוֹשָׁן

מַחְבֶּרֶת מַצְהִיבָה

הָאוֹגֶרֶת אֶת שִׁירַי

אֶת לִבִּי הַמְּרַטֵּט

הָרָוּוּי נָהָר וָדָם

שֶׁל אֵשׁ וְשֶׁל קֶרַח

וְאֵינְסְוֹף שֵׁדִים מַכִּים

הַנּוֹשֵׂא מַרְאֵה פָּנֶיהָ

כְּמוֹ לִגְיוֹן שֶׁל מַלְאָכִים.

קמת בבוקר

אבל אתה ממש

חושב שמיותר

בשביל מה?

לא רוצה יותר

כמו עץ שיבש

החלום נגמר

קבור עמוק באדמה

פתאום קול מתעורר

משהו מתחיל מחדש

אתה לא מיותר

בריאה חשובה בעצמה

תחיש תמהר

לבית מקודש

איך שאתה

המלך רוצה בתפילתך

שוב אני מאחר

את רגילה לחכות לי

תמיד פה

הרוח מתחילה קצת קר

את לא זזה

זה מציק רק לי כנראה

הבאתי פרחים

לא בשביל להיות מנומס או שלא תכעסי

כי אני רוצה

אחליף את הישנים שכבר יבשו

מחכה שתדברי

שתשברי את השקט

אבל את לא מדברת

את מחכה

אז אני שובר את השתיקה המעיקה

מספר לך על החיים וכל מה שעבר עלי

מהפעם האחרונה שדיברנו

תמיד היית ככה שקטה אבל עם הזמן זה כבר מרגיש מוגזם

עכשיו אפילו יותר

זה כבר מרגיש כמעט לבד

ואני אומר לך את זה

שעות כבר כאן

הרגל נרדמת

השמש שוקעת

אני קם מארגן קצת מסביב

מנקה

מדליק נר

חושב קצת ומדליק עוד כמה

מתכופף לחיבוק ונשיקה

יוצא בצעידה לאחור

גונב עוד מבט בשם שלך

סגן דוד גולובנציץ ז"ל

בְּעֵת כְּחֹל שָׁמַיִם הוֹרִיק,

נָשָׂא אֶת מַבָּטוֹ לַמֶּרְחָק,

חָגוּר אֵפוֹד, מַבָּטוֹ דָּרוּךְ,

סוֹחֵב עַל שִׁכְמוֹ מַשָּׂא קְרָב.

כְּנוֹשֵׂא שֵׁם מֶלֶךְ חֲדוּר תְּהִלָּה,

יְפֵה תֹּאַר וְזִיו תִּפְאָרָה,

יָדַע לְשַׁלֵּב יַחְדָּו בְּחֶדְוָה

יַד מַלְכוּת וְיַד תּוֹרָה.

כְּגִבּוֹר אֲרִי מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף,

כְּנֶשֶׁר יַגְבִּיהַּ מָעוֹף,

לוֹחֵם נוֹעָז, מִתְאַמֵּן לְלֹא הֶרֶף,

רִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד לִתְקֹף.

וּבְעֵת חַמָּה הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ,

נָדַם אַף צְחוֹקוֹ לָעַד,

וְאִלְּמִים נוֹתַרְנוּ, אֲחוּזֵי גַּעְגּוּעִים,

עַל מַלְאָךְ-אָדָם שֶׁאָבַד.

מְפַקְּדִים וּקְצִינִים סָפְדוּ וּבָכוּ

על אוֹתוֹ עֶלֶם חֵן מְיֻחָד,

מְפַקֵּד וְקָצִין מִצְטַיֵּן – הֵם אָמְרוּ –

שֶׁהִוָּה לְחַיָּלָיו דְּמוּת אָב.

וְהָעוֹלָם כְּמוֹ נָמוֹג,

נֶעֱצַר סִבּוּבוֹ

עֵת הָלַךְ דָּוִד וְלֹא שָׁב.

אֲבוּדִים וּבוֹכִים,

נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ,

כּוֹאֲבִים לֶכְתּוֹ לַשָּׁוְא.

ככה החיים

אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם

נולדים 2 תינוקות בעולם

על כל זוג שמתגרש

יש 4 שזוכים להתקדש

מרקבון

צומחת פריחה

ורק אחרי שיודעים עלבון

יודעים גם מהי שמחה

אחרי  כל שקיעה ארוכה

יש זריחה מאירה

יש שזוכים לקבל

מזה או מזה בנפרד

ויש כאלה

שזה בא להם מעורבב

אחיין חדש

אבל סבוש נפטר

היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים

אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.

ובמצב כזה

לאיזה רגש נותנים את הבמה

הרי שניהם באו באותה שניה

זה נקרא להקדים תרופה למכה?

לערבב עצב עם שמחה....

אני יודע שאני צריך לחכות

אבל אני כל כך בודד בתוך הראש שלי.

אני יודע שאני צריך לחכות

אבל אני מפחד מהחשכה.

אני יודע שזאת לא אהבה.

אני יודע שזה בדידות.

ואני יודע שיש לי מספיק כוחות בשביל לחכות עוד.

אבל מתי אוכל להביט בעיניים

ולהגיד שאת הדבר הכי יפה בעולם?

האם יש לזה סוף?

האם אהבה זה יותר מהתפשרות לטובת הבדידות?

כשזה זה - זה זה.

וכשזה משפט נדוש - זה משפט נדוש.

לא צריך להיות גאון בסטטיסטיקה כדי לראות כמה גירושים פיזיים ורגשיים יש.

לא צריך להיות מומחה בלוגיקה בכדי להבין שאף אחד בעולם לעולם לא יוכל יבין אותך באמת.

אבל אולי להיות מתמחה באמונה.

בלהיות רומנטיקן פתי.

אולי זה בעצם התקווה.

לזנוח את השכל

לשים בצד את הביקורת

ופשוט להיות פשוט.

אבל לא בא לי להיות פשוט.

לא בא לי פשוט לחיות.

לא בא לי להיות פתי.

אבל גם לא בא לי להיות חכם

לא רוצה להיות ציניקן שלא נהנה מהעולם ותמיד עסוק במחשבות של חי בסרט

לכן אני לא יודע כלום.

כי לא משנה מה אחשוב.

גם זה הבל.

בחושך ליל ובאור יומם,

בסופה, בסערה, בדומיה.

בצילצלי שמע, בנדנודי תרועה,

בשמש קיץ וברוחות חורף,

בפריחה, בקריסה, בשריפה.

בענן מצויר ובגשם ניתך,

בחיות מטפסות, באדם.

גם קצת משתנה אבל גם נשאר.

בעתיד,

בהווה,

בעבר -

הר.