אני חושבת שהשאלה שלך זו שאלה שהיא ממש עבודה חיים. זה לא שיש תשובת קסם שתעזור לשנות הכל ולגרום לי או לך להיות פתאום סבלניות בכל מצב.
כי בעצם זו המטרה שבשבילה באנו לעולם - בשביל לעבוד על עצמנו, לתקן את המידות שלנו, ועל ידי כך להיות שותפים בתיקון העולם. ולכן זה צריך להיות ככה - עבודה של כל החיים, כשלאורך השנים הניסיונות משתנים ואנחנו משתנים, אבל כל הזמן יש על מה לעבוד ואיך לתקן.
על עצמי אני ראיתי שהמפתח העיקרי לעשות שינוי אמיתי בעצמי זה עצם החשיבה וההתבוננות בנושא.
לשאול שאלה בפורום זו כבר התחלה מעולה - לקבל רעיונות ודברים שעזרו לנשים אחרות ולנסות להשתמש בהם כדי להגיע גם לשינוי.
אבל אני חושבת שצריך למצוא את הדרך ואת הזמן להמשיך בבירור הזה לאורך זמן. לראות מתי הצלחתי להשתמש בכלים שנתנו לי, מתי אני רואה שזה לא הולך, כשיש סיטואציה שלא הייתי סבלנית כמו שרציתי אז לעצור ולחשוב איך כן הייתי רוצה לנהוג ומה היה יכול לעזור לי, וכו'.
כשאני מבינה שכל סיטואציה שעלולה להביא אותי לחוסר סבלנות זה בעצם ניסיון, או במילים אחרות הזדמנות שהקב"ה שולח לי לעבוד על המידות, אז זה נותן לי יותר רצון ומוטיבציה להצליח לעמוד בניסיון.
אבל את זה אני יודעת בשכל כשאני לא בתוך הסיטואציה, ובפועל כשאני תוך כדי, הרבה פעמים הלב שלי מוביל אותי לתגובות שבשכל אני יודעת שאני לא רוצה.
והדרך להעביר את מה שאני יודעת בשכל ללב ולמעשה זה על ידי ההתבוננות לאחר מעשה, ועל ידי תפילה.
על עצמי אני ראיתי, שאחרי שאני עוצרת כמה פעמים לאחר מעשה, ומנצלת את ה'כישלון' שלי לתיקון וחשיבה אמיתית איך לנהוג אחרת בעתיד, וחושבת מה יעזור לי לזכור את זה בפעם הבאה בתוך הסיטואציה, אז גם אם בפעם הבאה זה עוד לא יעזור ואני שוב אכשל, אחרי כמה פעמים אני כבר אשים לב גם תוך כדי, אני אזהה שאני בניסיון ואזכור להתפלל תוך כדי להצליח לעמוד בו, ולאט לאט אני גם אצליח לשנות את ההתנהגות שלי ולהגיד כמו שאני רוצה באמת.
מה שהכי קשה בדרך הזו זה באמת לפנות את הזמן לבירור ולהתבוננות הזו (זה לא רק זמן, זה גם פניות נפשית, והיצר הרע תמיד מוצא דברים אחרים שצריך לעשות…). אני לא יכולה להגיד שמצליחה להתמיד כל הזמן, אבל כן יודעת שזה חשוב לי אז מוצאת את הדרכים לעבוד על עצמי גם על הנושא הזה…
ואם מדברים על כלים מעשיים, אז קמה ש. כתבה מהמם על יצירת מסגרת חיצונית שיותר מאפשרת סבלנות על ידי זה שאני אהיה במקום מלא ושלו יותר, ובת 30 כתבה על טיפים מעשיים שיכולים לעזור להירגע בזמן הכעס, ואני רוצה להוסיף את הכלי שמשמש אותי הכי הרבה בתוך סיטואציה של כעס - לעצור ולהתפלל.
זה יכול להיות תפילה מאוד קצרה שרק מזכירה לי מה הרצון האמיתי שלי (אני ראיתי שלהגיד 'משוך עבדך אל רצונך' בסיטואציה שקשה לי, יכול לפעמים מאוד לאפס אותי. בטח אפשר למצוא עוד תפילות קצרות ועוצמתיות מסוג זה…).
וזו יכולה להיות תפילה כתובה (שכתבתי בזמן שהכל טוב, ועכשיו אני קוראת וזה מזכיר לי את מה שאני באמת רוצה. קצת דומה לפתקים של בת 30 אבל בצורת תפילה). היתה לי פעם תפילה שכתבתי לזמנים כעס על הילדים, ועוד אחת לזמני כעס על בעלי, ושתיהן הצילו אותי הרבה פעמים.
וכמובן, זו יכולה להיות גם תפילה בע"פ מתוך מה שעולה (אני היום לרוב אומרת בע"פ, אבל כן מתבססת על המבנה של התפילות שכתבתי לי פעם. יכולה לפרט על זה יותר אם תרצי).
ובעצם זה גם לא קל לזכור בתוך הסיטואציה להתפלל, וגם על זה צריך לעבוד. אבל ככל שאני עושה יותר פעמים התבוננות אחרי, ונזכרת שבעצם הייתי יכולה להתפלל, אז זה כבר יותר במודעות שלי ואז אני כבר מצליחה לזכור לפעמים תוך כדי.
ובהקשר הזה, פעם ראיתי משהו שממש ריגש אותי - באחד הפיוטים שה ספרדים אומרים בר"ה לפני התפילות, כתוב "המלך ה', דרשנוך ביום צרה, במרירות ליבנו כאישה מצרה…". בעצם, משווים את התפילות הגדולות של יום הדין לתפילה שיוצאת במרירות ליבה של אישה מצרה, אישה שמתפללת מתוך הצער שלה. אותי זה ריגש…
בהצלחה רבה! ותודה על השאלה החשובה...
רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...
