עוד חודש וחצי בת שלוש.
התחלנו גמילה באוגוסט האחרון. התחיל מעולה, עד החזרה לגן.
שם היתה סאגה של פחד מהאסלה, שנפתרה בסיר שהבאתי לה ועם הזמן גם למדה לעלות על האסלות שם.
בין לבין היו פיספוסים, אבל לא משהו נורא.
היתה תקופה יחסית שקטה, עם התקדמות ולמידה.
בשלושת החודשים האחרונים בערך התחילה הדרדרות. בהתחלה קראתי לזה "פספוסים", אבל התדירות כ"כ גדולה, שבשלב מסויים כבר ברור שפספוסים זה לא.
גם בשלושת החודשים האלה, היו ימים שלמים מצויינים, שבהם היתה הולכת בבית לשירותים מיוזמתה, או הולכת לסיר. בגן ההרטבות לא הפסיקו. השיא היה החלפות של 5 זוגות תחתונים ומכנסיים ביום אחד.
בימים האחרונים, בערך מחופשת פסח, שוב הרטבות, גם מחוץ לבית וגם בבית.
ביום העצמאות כבר נשברתי. כשהתעוררה מתנומת צהריים לא החזרתי לה את התחתונים, לראשונה. השארתי אותה עם טיטול. אני מותשת.
היום שאלתי אותה מידי פעם אם יש פיפי. התשובה כל הזמן היתה לא. שתי דק' אחרי הפעם האחרונה ששאלתי, אמרה שכבר עשתה על האופניים שישבה עליהם.
המקום היחיד שהיא (כנראה) עושה לבד, זה כשהיא אצל המטפלת, שמכירה מגיל קטן מאד.


