אני שנה א בלימודים
היוםם חזרנו ללמוד פרונטלית פעם ראשונה..
א י ן ס י כ ו י שאני אשרוד ככה את התואר!!!!
פשוט מיואשת
קיבלתי כל מיני כאפות כזה.. אני חייבת להתעורר על החיים שלי.. פשוט גיליתי שאני כלום..
אין בי כלום
למדתי באולפנה הכי דוסית בארץ, אני בנאדם שמח והכל
אבל פתאום אני מבינה שפשוט אין בי כלום..
אין בי שום ערך שמוחזק מעצמי
למה לעזאזל רק עכשיו בגיל כזה אני צריכה להתחיל לברר דברים כאלה אצלי??ואיךך עושיםם אתזה????
ואין, גיליתי שנהייתי בודדה.. מאז שאני בלימודים אין לי באמת איזה מסגרת איזה משו וזהו.. לבד
אין לי תכלית בחיים אין כלום
למה לחיות?(חלילה לא ממקום אובדני..אני רוצה לחיות!!!אני רוצה אבל **טעם** לחיים!!!)
בקיצורר סופריקה
לא מצליחה ככ להביע את עצמי..מקווה שהובן


