לפני כמה ימים אימי היקרה שתחיה מצאה מכתבים שאבי ז"ל כתב לה בזמן שהיו חברים/מאורסים,
זה היה בזמן שהיה בצבא (מילואים).
לקרוא את כתב היד של אבא ז"ל
ואת המילים שכתב
ובזמן שכתב, תוך כדי מלחמה,
ואיך שכתב
ועל אמא...
ועל האמונה שלו והאופטימיות ולמצוא את הטוב בכל דבר...
מה אני אגיד... פשוט צמרמורת. מרגש כ"כ כ"כ.
רציתי לשתף גם אתכם לפחות בחלק מהמכתבים 
שלום לך, טובה'לה
סוף סוף יכול אני להתפנות מעט-קט גם לוורוד שבחיים – אלייך טובה הרחוקה-הקרובה.
קרובה אמרתי? כן, בהחלט, את כל-כך קרובה אלי טובה!
אמנם לא נושם אני אותך עדיין, אך הנה רואה אני אותך מחייכת אלי בחיוכך החכם-העדין והמתקתק;
וכמו שואלת את: "נו, ישנת טוב הלילה מימון?"
- האמת היא – לא כל כך! תרצי, אנסה לשתף אותך מעט באחת מחוויותיי הלילה כאן (אשתדל, כמובן, לא לחרוג מגבול המותר.)
לילה לבנוני קר. לא עגלות ממעל, לא שלל אורות מהבהבים ממול, רק נשיאים אימתניים ורוחות מצליפות ללא רחם היישר בפנים הקפואות בשבטיהם הקרים-העזים
הנה לך מאבק איתנים משולש של ממש:
בעת ובעונה אחת עליי להיות דרוך כמו קפיץ לכל איוושה – רחש – לחש – רשרוש של אויב מתקרב. מאידך גיסא בטני הרכה כבר ספגה אל תוכה מנת קור לא קטנה מאמא אדמה וכמו משדרת היא לצדי גופי המתפתל : הנה עתה הגיע כבר תורכם להתחלק בנטל... אלא שמאומה לא יעזור כאן, אם כך ואם כך – הקור חודר עד ללשד העצמות ולא נותר אלא להשתעשע בתקווה המתוקה, שהזמן כבר יעשה את שלו.
פעם מטפסת היא כאיילה אלי לובן מצוקים ופעם – מתאמצת היא לבלום בחריקת שרשרת במדרונות התלולים.
טרטוריה של זו יש והיו מזכירים הם לי לפרקים במשהו את דפיקותיה הקצביות של הרכבת התחתית הניו-יורקית (איפה אני ואיפה ניו-יורק?!)
דרוכים היינו פנימית ולכל עבר לבל יפתיעונו חס "בני דודנו". ממשיכים היינו לשרך דרכנו ומי אתה מבול ומי את רוח סערה לפני חייל עברי העורק למעשה בתורה? (= הגנת מולדת טהורה)
טוב, טובה חביבתי, לא אוסיף אלאך ולא עוד אלעיטך מדיי בחוויותיי הפחות סימפטיות.
המרק החמים-הטעים שהמתין לי בחום-רוח לצהריים היה שווה הכל. חכי, זה עוד לא הכל! סלט תורקי וסלט ירקות גם סלט פירות, אלה רק מקצת המטעמים, שחברו כולם יחד לגוון את תפריטי העשיר, שהוגש על שולחן פורמייקה די נקי. המנה העיקרית כללה אורז לבן ברוטב מעלה אדים, בשר בקר כשר עשוי לטעמי, מלבד זאת ספלי שתייה קרה, כמובן.
אחרי ארוחת המלכים הדשנה הלזו קשה באמת שלא להודות לאל על כל הטוב והחסד שגמלנו באשר אנו.
ושמא חוטא אני בהרבותי לספר רק על עצמי.
האמת היא, שאני ממש מתגעגע אליך טובה. חסרה לי את ברכותך, חסרה לי את בעדינותך – אותם תפנוקים שכל כך התרגלתי אליהם אצלך בחברתך. צמאתי טובה לשיחתך החמה-החכמה לחיוכך המתוק ולחביבותך המלטפת.
שיחת הטלפון שלי איתך אתמול הייתה לי ממש כמו כנף שמש טובה ביום שלג המחממת את הלב.
אמנם חלק רב משיחה זו, פשוט, לא נקלט בשל איכות "המשדר", אך לא רציתי להטריחך ולאמץ קולך יתר על המידה.
אני מתאר לעצמי, שהיה לך די פנאי ליהנות מן המפגשים המשפחתיים האהובים עלייך ושאכן ניצלת זאת היטב.
אין לי כמעט כל מושג אילו אירועים מענייניפ היו לך בימים האחרוניפ בהם לא פגשתיך, אז ספרי נא לי טובה'לה הרבה על עצמך – אני מבטיח לקרוא כל מילה...
היי שלום טובה שלי, היי לי בריאה, והרבי לחייך כתמיד
ד"ששי חמות להורייך ולהוריי!
שלך בחיוך ובגעגועים,
מימון
נפלאה
