שאלה לבנות - איזה דברים גורמים לכן לבכות?אור וחיים

המשך לשרשור - בנים - לקראת נישואין וזוגיות

 

רמזו שם שבנות בוכות בתדירות יותר גבוהה מבנים, אפילו ברמה של פעם בשבוע ואולי אף יותר. 

 

ואני תוהה על מה יש לבכות בתדירות כל כך גבוהה? גם אם הייתי בוכה כל פעם שכואב לי, זה היה קורה פעם בהרבה זמן. ונראה לי שלרוב האנשים, החיים די סבבה רוב הזמן, ורק פעם בתקופה קורה משהו כואב. 

 

אז איזה דברים גורמים לכן לבכות? מאיזו סיבה אתן בוכות בתדירות יותר גבוהה מבנים?

שכואב לך ממכה?חדשכאן
כי יכול לכאוב גם בלב.
זה יכול להיות תסכול, או אכזבה, או עלבון.
כולנו נתקלים בזה כל הזמן.
טוב אז..חיים של

בנות לא בוכות פעם בשבוע ואפילו יותר.

זה נשמע לי מוגזם ולא הגיוני.

(האמת גם חיכיתי שבנות תגבנה על זה משו..)

אני באופן אישי בוכה כשמישהו פוגע בי.

זה לא קורה לי המון אבל יכול לקרות פעם או פעמיים בשנה.

 

*לא כולל דמעות התרגשות מכל מיני דברים..

פעמיים בשנה?הפי
ממוצע..חיים של
למה? זה הרבה מידי?
את מיוחדת לדעתיהפי
לא חושבתחיים של
טוב.. נחכה לתשובות
לגמרי! זה באמת חריג ממשנועה גבריאל
איזה הרבה... בואי תחלקי איתי קצת ;)מיונז


חריג למדיחתולה ג'ינג'ית

חושבת שהרבה יותר נפוצות בנות שבוכות פעם בשבוע

כולל בכי התרגשות

בכי בכי?חיים של
טוב אולי לא. אבל סף בכי או משהוחתולה ג'ינג'ית

באמת בכי רציני פעם בשבוע זה הרבה...

אף פעם לא בכיתי ממש מהתרגשות... וגם לא מצחוק.שושיאדית

אולי התרגשתי ממש, בלי קשר לבכי.

 

 

אוקיהפי
תסכול... לחץ..כעס..
תסכולחופשיה לנפשי
וזה תלוי גם באדם וגם בתקופה
לפני שנה+ הייתה לי תקופה נוראית שהרגשתי מזעזע אבל בכי לא היה
דווקא ממה שאני הבנתי מהשירשור ההואekselion

שהבנים ממש בכיינים (ואני בינהם)

נתחיל מזהנופת צוף

פעולה קטנה אך גדולה מאד, שקוראת תדיר
חיתוך בצל
כמעט בכל ארוחה, בכל תוספת, לכל תבשיל נכניס את הירק האגדי- הבצל


אתם רוצים שנהיה במטבח ונדע לבשל ואז שואלים למה אנחנו בוכות?🤦‍♀️

חחח מילהנועה גבריאל
יכולים לטגן משהו במטבח ואני בסלון בוכה, נורא ואיום חח
(התגובה המתבקשת)נוגע, לא נוגע
ממקלמנטי

תסכול, אכזבה ממשהו שלא הולך, 

כשאני מתחרטת על  דברים שעשיתי/ אמרתי/ התנהגויות לא במקום,

כשאני מרגישה שפגעתי במישהו, כשמישהו עצוב בגללי,

כשפוגעים בי,

בהתבודדויות - כשאני פורקת על קושי או מהתרגשות על אמת שיוצאת ודברים טובים.

מוות, סרטים עצובים/ מרגשים וכאבי שיניים (אולי לא ממש בכי, יותר כמו יללות)

 

 

זה בעיקר.

וואיחיות צבעונית
אני יכולה לבכות כל יום.

זה יכול להיות כאב/צער/התרגשות/התפעמות וכו וכו
רגשות מתפרקים אצלי בבכי.
זה בעיקר קורה בזמן התבודדויות ושיח עם ה'.
לפעמים זה גם דברים שטותייםנועה גבריאל
אבל ההורמונים במצבים מסויימים גורמים לנו להגיב ככה..
ואני אישית יכולה לבכות אם ממש פגעו בי או מלחץ..
ולכן רוב הבכי שלי יבוא מלחץ מודחק או מפחד משתק.
אני מתעבת את המילה הזאתהפי
ושמה בישראל הוא?נועה גבריאל
הורמונים?
כןהפי
אם את מתעבת כי את חושבת שזה תירוץמיונז

אז אני גם פעם חשבתי ככה והגעתי למסקנה שזה לא תירוץ. זה באמת ככה.

זה בהחלט יכול ללשגע את הגוף והנפש חבל על הזמן...

אוהו יכולרקלתשוהנ


נכון מאד.שושיאדית

המציאות נקלטת בלי פרופורציה, והוויסות הרגשי כנראה לא עובד משהו משהו ולכן קורות כל מני תגובות, כמו בכי, אטימות מוגזמת, סתם עצבים על כל העולם, פגיעה מדבר פעוט.

קודם כל לא כל הבנות בוכות בתדירות גבוההאפרת????
אבל אם כן אז זה כשיש יום ממש דפוק, או כשמדברים עם השם, או אם פגעו בי..... באופן כללי זה קורה פעם בשבועיים כזה אלא אם כן זו תקופה כזו שאז בוכים כל יום חח
לא בטוחה שרוב הבנות בוכות פעם בשבוע..מעלות
אישית הכאב אצלי בדר"כ לא מתבטא בבכי
במידה וכן, חייב להיות איזה טריגר שיגרום לו לצאת

אלא אם כן מדובר על בכי בסיטואציות מרגשות
מה שקורה לי כמעט פעם ביום בממוצע
...לב אוהב
עבר עריכה על ידי לב אוהב בתאריך ט' באייר תשפ"א 20:36

רגשנית יחסית.

 

יכולה לדמוע מדברים שקשורים לעבודת ה'

כשפוגשת אנשים שמרגישה קשורה אליהם

געגועים וכזה

פרידות מאנשים אהובים

בתהליכים נפשיים גם יכולה לבכות או לדמוע אם יוצא לי לעשות. 

 

ב"ה לבכות מתוך פגיעה כמעט ולא יוצא לי. רק אם הפגיעה באמת עמוקה מאדם שקשור אליי 

 

 

פעם ביום (תקופות נדירות)- פעם בשבועיים או שמשהו תקוע🤭פרח-אש
עומס בפנים (רגשי נפשי עייפות וכו')
חוץ מזה רגשות . געגוע . עצב. תסכול. התרגשות .

זה לא חייב להיות התפרצות בכי ולרוב זה לא לרוב זה פשוט רגע כזה עם כמה דמעות

הסרטון נחמן על הנושא
שושיאדית

ואוו היא בוכה באופן מוגזם....

 "אאהההאההההאההההה!!" מי בוכה ככה? רק תינוק... לא?

 

 

זה תקופותהרמוניה

בממוצע פעם בשבוע

אל תבכי ילדהekselion


חחח אתה מדבר אליי? ראיתי מה כתבת על עצמך...הרמוניה
אני בכיין אבל לא כמוך כל שבוע זה מוגזםekselion


עדיףהרמוניה
בשעת העצב גלגל העשב?;)
חח סתם סתם אין קשר פשוט לבכות זה מצויין
זה לא מעצב זה מחיים

פשוט אופי כזה שהעצבים הפנימיים רגישים יותר
אבל את אבא שלי בחיים לא ראיתי בוכה לדוגמא והוא כן עדין אז לא יודעת
חחח מי לימד אותך את זה?נוגע, לא נוגע
וכמו שאמר חברי למעלה- אל תבכי ילדה
עוד יהיה לך טוב
צאי אל החיים
שוב לאהוב

בטוח את מכירה
חחח כמובן...😊הרמוניה
אני יודעekselion

יש בבכי משהו מיוחד שממש נוגע בנפש

אבל סבתא שלי תמיד הייתה אומרת "שטו מאץ' משהו לא טוב"

 

אולי אבא שלך בוכה בלילה

בדיוק אין על סבתא תמיד תשמע לההרמוניה
אני אשאל את אמא שלי
בעצם אני אשאל אותו (כשהוא יגיע הבייתה) נראה מה הוא יאמר
>>הרמוניה

 

-אבא אתה בוכה בלילה?
-‏-בלילה אני ישן
-‏-חחח אבל אומרים שבנים בוכים בלילה ולא ראיתי אותך בוכה
-‏-בהלוויה של אמא שלי בכיתי, לא זוכרת?
-‏-כן אבל חוץ מזה אתה בוכה לפעמים?
-‏-אני אדם רגיש אבל ב"ה הקב"ה לא נותן לי סיבות לבכות
-‏-אבל אין לך צורך כזה לפעמים?

-‏- 😳

-‏-חחחחח בסדר בסדר (הולכת.. לפני שאשלח לפסיכיאטר...)

חחח אז תתחתני ובעז"ה תהיה לו סיבה טובה לבכותנוגע, לא נוגע
חחחח איך הוא יבכה וואי וואי... סתם לא יודעת😂הרמוניה


הרמוניה בגןנוגע, לא נוגע
(שם של אולם למי שלא מכיר)
חח אה באמת?הרמוניה
פשש איזה מקום יפה... האורות זה ממני בטח
😄מישהו איתי
אחלה אולם..
אמן!מישהו איתי
וכן למר
אמןנוגע, לא נוגע
וכן ל@הרמוניה

יאללה תמשיכי
אמן!הרמוניה
וכן ל @ekselion
חח זרמת, יפהנוגע, לא נוגע
חחח למה לאהרמוניה
תודה תודה בקרוב אצלי באמתekselion


תעביר את זה הלאה..מישהו איתי
אוווף אוקי אוקיekselion

וכן 

למר @נשמה כללית

תודה תודה..הָיוֹ הָיָה

מי רוצה הלאה?

אפשר שוב? אני לא אתנגד לעוד ברכההרמוניה

כמה שיותר יותר טוב

ואני גם אתן לעוד מישהו כאן

@חיים של

שתזכיekselion

לדעת מי את באמת 

ותתמקצעי בכשפות מים

 

וכמובן זיווג הגון ועוד ועוד

😁😁🤗 תודההה!הרמוניה

(אני אגלה לך בסוד שאני באמת כבר ממוקצעת בזה אבל תמיד יש עוד... אולי נגלה שיש גם כשפות דם או משהו כזה;))

אויש אל תזכירי ליekselion

אני כמעט מאבד את זה בבדיקות דם 

אז קל וחומר שזה לא הכיוון שלי 

 

 

בקושי להדליק גפרור אני מצליח

חחח לא הבנתי מה הקשר של הגפרור אבל?הרמוניה


🙄ekselion

אני כשף אש אם עוד לא שמת לב..

וואללה לאהרמוניה

לא מכירה את מה ששמת בפרופיל שלך

🤦‍♂️ קוראים לו מורף והוא לא קשור בכללekselion


טוב טוב...הרמוניה


יאללה, וכן לך.הָיוֹ הָיָה

מגיע לך

 

אמן! תודה!!😁הרמוניה


אמן ותודהחיים של
ו @חדשכאן שעזר לי היום עם הסקר
בבקשהחדשכאן
ותודה ל@אורה2x שעושה טראפיק
איזה...שושיאדית

אני מדמיינת את אבא שלי בסיצואציה הזו...

 

הוא ירקוד משמחה שאני עפה...

 

הוא בחיים לא בכה נראה לי...

כשסבא שלי נפטר הוא לא בכה, גם מאד קשה להצחיק אותו... רק גיס שלי מצליח להצחיק אותו באמת (וזה כי הוא חסר טאקט)

 

בעז"הנוגע, לא נוגע
אבל קודם תסיימי תיכון כמובן..
שלא יבלוט הכיסוי הראש אם תנסי להעתיק בבגרות

חח סתם
בעז"ה בעיתו ובזמנו בקלות ובמהירות עם חתן צדיק נחמד מצחיק ויפה


ונשמע אחלה אבא..

שושיאדית

חזק!

 

אני צריכה להעביר את זה ל4 נשואות (עוד מעט 5) שיעברו איתי בגרות... רח"ל

 

אממ... כן, אחלה זה תמיד נחמד

חח באמת?נוגע, לא נוגע
אז עכשיו את הבולטת..
"זאת עם הקוקו"
חחחחח אשכרה!שושיאדית

הזייה איך שהעולם מתהפך!

---קשדר
כמה את צריכה ללמוד, גברת
הגיס שלך הוא לא חסר טקט. הוא גאון רגשי. הוא יודע שאבא שלך לא יצחק אלא אם כן מישהו יעשה או יגיד משהו טיפשי בצורה שאף אחד לא ייעלב, ויהיה סתם משהו מעניין, סתם "סקופ" שלא קרה כלום.
סלח לי אבל אני יודעת למה אבא שלי צחק.שושיאדית

וזה בגלל שהוא נוהג בחוסר טקט!

 

אבא שלי צוחק עליו, לא ממנו...

וכן, יש בזה משהו, הוא חושב  כל הזמן איך להצחיק אותו.

הרבה פעמים הוא לא מצליח... וחוטף עקיצות, אבל כשהוא מצליח... חחח אתם חייבים לראות את נאור בעניים שלו!

 

אבל אני חושבת שכאלה אנשים, צריכים לשמח אותם, לא להצחיק סתם.

ואני נוקטת בשיטות משלי יום יום.

 

 

===קשדר
ברור
כי אבא שלך הוא בדיוק כמוך והוא מרבה לחשוב.
הוא צוחק כי באותו רגע יש משהו חדש שהגיס ילמד
בדיוק כמו שאת, רק שאת מרחפת - בשונה מאבא שלך - (כלומר לא כמו שאת חושבת שאבא שלך מרחף. מי שמרחף זה רק את), ולכן את היית עסוקה להסביר, אבא שלך יודע שהוא מבין לבד, הוא רק מתקן אותו תוך כדי צחוק כי גם לאבא שלך יש טקט. אני מקווה שאת מתחילה להבין
לא חשבתישושיאדית

שאבא שלי מרחף...

 

ואני מבינה יותר ממך, אל תדאג.

יש לי יותר מידע ממה שכתבתי, וסמוך עלי שאני יודעת בדיוק מה מצחיק אותו, למה וכמה.

ומה משמח, ומה מרגיז.

 

רק שאני לא יודעת מה גורם לו לבכות, אם כי בחיי הוא לא בכה...

#########קשדר
יש לך יותר, גם לי יש יותר. זה שאמר הכתוב "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל. וימת יהושע בן נון עבד ה' ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמונת חרס אשר להר אפרים מצפון להר געש. גם על הדור ההוא נאספו אל אבותם, ויקם דור אחריהם אשר לא ידעו את ה' וגם את המעשה אשר עשה לישראל"
#########קשדר
*בתמונת צ"ל בתמנת
זה שוב אתה?שושיאדיתאחרונה

אתה מתחיל לעיף אותי, לא הבנתי מה אתה רוצה להסביר פה...

כנראה שהוא רגיש לייטekselion

לי יש קטע שאני בוכה מסרטים (מצוירים בעיקר) 

אמא שלי אומרת שקיבלתי את זה מסבא שלי הוא גם כן היה ככה ואני נקרא על שמו

רגיש לייט 😄הרמוניה

מעניין... יפה

"אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויהחסדי הים
אונאתה קרובה" (בבא מציעא נח ע"ב)
וגם כי לאשה יש זיכרון רגשי חזקהרמוניה

זוכרת חוויות ושומרת אמונים או טינה

אני ממש לא בוכה בתדירות של פעם בשבועמדרשיסטית20
אולי רק בתקופות מאוד ספציפיות.
ויש שני דברים מרכזיים שגורמים לי לבכות-
תסכול/מועקה וסרטים 🤭😅
תסכול, יאוש, לחץ, כעס, אבל נראה לי בעיקר תחושת חוסר אוניםחתולה ג'ינג'ית


יש בנות שממש בוכות פעם בשבוע - שבועיים?חיים של
גם אחיות שלכן? והאמהות שלכן והחברות שלכן?
זה נשמע לי מוזר
כן. אני חושבת שזה תקופות בחיים גם.אני זמנית כאן
למה מוזר?קלמנטי

יוצא שאני בוכה לפחות פעמיים שלוש בשבוע, לא עכשיו בכי קולני אבל כן דמעות .. הדמעות  פשוט יוצאת... (עם עצמי, לא בציבור)

ואמא שלי נראה לי גם ככה, קצת פחות.. (אולי ממנה ירשתי את זה)

אני אני אנימיונז

מנפנף

אה וגם חברות שלי ואמא שלי וכומיונז
נראלי שאניהפי
זה לא קבוע זה גם תלוי באיזה תקופה ..
בדרך כלל זה דמעות לעשר שניות וזהו .
לא עכשיו בכי קולני שלא מועיל לאף אחד

ואני לא יודעת להגדיר את זה .. אבל מצד אחד יש בי חוסן האנשים שבוכים מסרטים מצוירים למשל נראים לי ממש דבילים .
מצד שני אני יכולה לבכות מעייפות או עומס או חוסר אונים גם מדברים לא קשים אז גם זה דבילי נראלי .
יש לי חברה כזו...שושיאדית

פעם הייתי יותר חברה קרובה שלה..

אבל כבר לא יכולתי לסבול שהיא כל יום מתקשרת ובוכה או בהפסקה היא בוכה...

 

זה ממש העיק עליי...

 

אין לי בעיה ואני הכי מבינה את הצורך לקבל תמיכה, אבל באיזשהו שלב הסברתי לה שחבל שהיא ככה...

היא סתם הורסת לעצמה את השמחה, ובן אדם שבוכה כל יום זה כבר לא ממש שפוי ושתחשוב איך היא תוכל לשפר את זה כדי שיהיה נעים לה ולסביבה.

וואיתופסת אומץ
חח יכולה לבכות כל יום.. לא חסר ממה. בעיקרון כל רגש, אבל בעיקר מתיסכול, כאב וצער על אנשים, התרגשות כזאת של שמחה וגעגוע בתפילות, ומשמיעה של שירים וניגונים.. וכמו לבוש, הרבה כשפוגשת אנשים שקשורה אליהם.
דמעות שקטות יכולות להיות כמעט בכל מקום ורגע, אבל בכי ממש וגעגוע בהקשר של עבודת השם, בעיקר מול עצמי ואלוקים.

לגבי מה שכתבת לפני השאלה, יכולה להבין מאיפה נובעת הפליאה. אבל בכי לא תלוי רק במצב החיצוני ובמה שקורה מסביב בחיים, אלא הוא בעיקר תלוי מצב פנימי. (ובעומק הוא לא תלוי בכלום). זאת אומרת, הבכי הוא אמנם תגובה פנימית למשהו חיצוני, אבל קיים כמנגנון פנימי שטבוע בתוכנו, כשלכתחילה הוא חשוף ומעורר בקלות מעצם המפגשים בחווית החיים. התגובה לא תלויה במצב החיצוני אך היא כן מושפעת ממנה, וככל שקיימת נטיה לחוות רגשות יותר בעוצמה, כך החוויה לא עוברת ליד, אלא מורגשת לעומק ונספגת פנימה.

ברמה הבסיסית, אני מאמינה שכולם נולדים כך.. אבל יש שוני משמעותי בין גברים לנשים בהקשר ליכולת להביע רגשות ביתר קלות וטבעיות ללא מחסומים. וגם בין המינים, התדירות משתנה מאדם לאדם כתוצאה מתורשה, חינוך, סביבה ונורמות חברתיות, מצב הנפש, ואם קיימים בה מגננות והגנות שמונעות ממנה להביע ולפרוק רגש כמו שהוא מבקש באמת. וכן בהקשר לאישיות ולאופיו.

באופן אישי ממש עצוב לי כשקוראת על כך שגברים פחות מביעים בכי ובין היתר כתוצאה מהנורמות החברתיות.. כי אני חושבת שבפנים כולם זקוקים לפרוק אנרגיה דרך בכי. זה ממש דיבור של הנשמה והלב שמאפשר סוג של היטהרות וניקיון פנימי וגורם להרגשת התחדשות.
תגובה יפהנוגע, לא נוגע
אבל אין לך על מה להיות עצובה.. (חוץ מעל אלה שלא פורקים בגלל נורמות חברתיות)
המנגנון אצלנו עובד אחרת. זה לא איזה באג..

הסיבולת שגורמת לנו לא להגיב בבכי נובעת מתכונות "זכריות" של אקטיביות ופעולה, עמוד שדרה, נתינה ועוד.
לכן במקום בכי יהיו אולי הצטמצמות והתכנסות עד שיגיעו הזמן והמקום שנוכל לתת.
ויש ויש כמובן
תודהתופסת אומץ
בוודאי שיש ויש, אני מדברת על אלו שמסיבות שונות למדו לאפק את הצורך הזה אצלם.

אבל אם אדייק, אני חושבת שלכל אדם באשר הוא יש צורך לבכות לעיתים. זה טמוע בכולנו.
חד משמעית יש הבדל בעניין בין גברים לנשים, ואני מודעת להבדלים שתיארת, אבל השאלה כמה מהם מושפעים לא מאותו מנגנון טבעי ובסיסי להתכנס למערה, אלא כמה נוסף לו מתוך התדמית המגדרית שהחברה מנסה ליצור.
אין סתירה בין התכנסות לבין נתינת מקום לרגש ושיחרורו בבכי. הרבה התפיסות האלו נמצאות בתת מודע כתוצאה מהנורמות.
אז נכון שיש מנעד רחב אצל הגברים, אבל גם אצל מי מהם שאצלו מלכתחילה היתה נטיה יותר קטנה להביע בכי ורגש בכלל, אני מאמינה שגם עליו זה השפיע עוד יותר, מצם היותו חי בחברה.

כי את רובנו לימדו מתישהו במהלך החיים, בין בצורה ישרה או בעקיפין, בין גברים או בין נשים, שלא נהוג ולא מתאים להביע רגשות בחופשיות, ואם כן - במקום ובזמן מסוימים, בצורה מסוימת. ולעיתים גם נאמר אפילו שיש רגשות שאסור להרגיש.
אני לא אומרת שאין צורך בוויסות רגשי, אלא להפך - לעבוד עם הרגשות ולתת להן מקום, ומתוך העבודה הזאת מתפתח גם הוויסות הרגשי.

וזה בסדר שיש עבודה לעשות... לכל הצדדים
אולי אני קצת יצור אבלנוגע, לא נוגע
אני לא בטוח/חושב שאת צודקת.
מה שכתבת שהצורך לבכות לעיתים- טמוע בכולנו, לענ"ד נובע מתוך זה שאת (והרבה מבנות מינך..) חווה את זה כדבר מרכזי.
אלו פשוט שני עולמות.
זה נובע לדעתי גם מהתבנית של נותן-מקבלת (מבלי להיכנס לכמעט אינספור הסייגים ומבלי לרדת לשורש העניין).
והיופי זה שהעולמות האלה משלימים זה את זה.

לפי"ז, ההבניה החברתית הזכרית היא לא רעה ואפילו טובה. הבעיה היא כמובן שלא כולם בשלים אליה, ובפרט בדורנו. זה כמו אימון כושר שמי שיתחיל מלהרים כבד מדי מההתחלה, יפול, אבל מי שיעבוד בשלבים או מי שבנוי מראש להתחיל עם יותר כבד, זה יקדם אותו.

ואגב, יש גם בכי של נתינה/שותפות עם הקב"ה. קצת קשה להסביר אבל דווקא אדם שלא בוכה על כאבו (לא מתוך הדחקה או התגברות אלא מתוך אופי ומקום נפשי כזה) יכול לבכות בכי נקי יותר על צער האחר.
מבינהתופסת אומץ
אני לא חוויתי את החוויה הגברית, אבל בזהירות אני אומרת שמהתבוננות פשוטה ראיתי שהנסיון החברתי ליצור תדמית מסוימת באמת יצר אותה, אבל לא כי היא בהכרח האמת הטבעית בבסיס.

מאמינה שבמידה מסוימת, אפילו אם היא די מזערית, ההשפעה החברתית היא כמעט בלתי נמנעת. אלו תהליכים שמתקיימים בתת מודע והופכים לתפיסות שמעצבות אנשים וחברה, ולא כולם מודעים לכך.
זה לא אומר שבבסיס ההבניה הזכרית מביעה רגשות בקלות וכ'ו, המבנה הוא אותו מבנה, ה' ברא את המבנים של כל צד בצורה פלאית ומשלימה.
אני מדברת על שינוי מזערי שנוסף מצד החברה על המבנה הבסיסי המשותף לכולם.
בסופו של דבר כולנו מורכבים מאנרגיה נשית וזכרית ביחד. אז מנקודת מבטי, היה ניסיון ליצור בחברה טיפה יותר הקצנה של הזכר לצד מסוים. והאמת, שלשינוי בין הדורות היתה השפעה קולקטיבית על כל מגדר באופן שונה. הרבה צדדים התבלבלו..

נשמע שאתה מאוד מודע לעצמך ויכול להיות שהחוויה שלך אחרת, ויכול להיות גם שאני טועה. הגיוני אפילו.. באמת מרגישה שההשפעה שעליה אני מדברת היא כל כך מזערית ושבעומק אין באמת סתירה בין מה שהצגת לבין מה שכתבתי.. אבל זה קצת יותר מידי לנסות להיכנס לזה עכשיו.

ומסכימה איתך לגבי מה שכתבת בסוף.
אאוץ' חח קצת ייבוש לא? כתבה כל כך יפה ומושקע...לב אוהב


..נוגע, לא נוגע
"לכי ואמרי לאומן שעשאני כמה חסר טקט, קר ומנוכר כלי זה שעשית"..

האמת שלי אישית מספיק שעושים לייק (למרות שמעדיף את התגובות שגורמות לאנשים לעשות..)
אבל תודה על הבקורת אני באמת צריך ללמוד להיות רגיש יותר (כלומר לוותר על חומת המגן..)

יישר כח@תופסת אומץ !
כתבת יפה, ניתוח עמוק וחכם,
תודה על ההשקעה, החכמתי
חחח לא לא הכל בסדר...לב אוהב

זה לא חלילה חוסר רגישות

אבל יישר כח על זה שאתה מתנצל ומשקיע בתגובה, זה גם לא ברור מאליו!

וגם להודות על הביקורת, 

בקיצור... 

יפה

 

תופסת אומץ
את קורעת.
יפה לך שאת מגיבה במקומי. מכירה אותי ישר והפוך ❤

ו@נוגע, לא נוגע
תודה על המילים, אבל הכל בסדר. חח אל תרגיש צורך לפצות בפירגונים.. נראה לי שפשוט רוב הנשים (לפחות לבוש ואני) מפרשות אחרת לייק בסוף שיחה. קצת כמו לשמוע אישה שמדברת הרבה ולענות לה: "טוב".
צפה לסערה קלה ;)

אבל באמת שאני ממש מעריכה את התגובה.
חחחח קורעת וברור חיימ ♥לב אוהב


חחחנוגע, לא נוגע
אגב
לך יש את לבוש
ולי יש את- לא נוגע
והתגובה המתבקשת-נוגע, לא נוגע
👍🏻
זה נכוןחיות צבעונית
אבל בא לי להוסיף שמול הקב''ה גם גבר הוא בבחינת נוקבא, אז שם זה כן שייך.

ולגבי החלק האחרון, הרבה פעמים דווקא מתוך כאב על עצמך אתה מגיע לכאוב על עוד כאלה שחווים את מה שאתה עובר ומגיע אפילו לכאוב את צער השכינה בכלל.


לגבי החלק השניתופסת אומץ
אני מסכימה איתך ומתחברת יותר למה שכתבת, אבל אני חושבת שהוא דיבר על כיוון קצת אחר. יש לכך דרכים שונות.
לענ"ד גבר מול הקב"ה יכול להיות לא רק בבחינת נוקבאנוגע, לא נוגע
אלא גם שותף (גם אישה אולי. אני לא יודע. כלומר בוודאי שכן השאלה אם באותו אופן)

לגבי החלק השני, זה כמו שכתבה תופסת אומץ
תודה על התגובהאור וחיים
עבר עריכה על ידי אור וחיים בתאריך ט' באייר תשפ"א 22:22

ממש הכנסת אותי לתוך החוויה הנשית. 

 

עכשיו יותר מובן לי ההבדל הכללי בין גברים לנשים בזה.

 

זה אכן עצוב אם מישהו לא פורק רגשות בגלל נורמות חברתיות. אבל עיקר ההבדל הוא במנגנון הנפשי השונה שיש בין גברים לנשים, וההבדל באופן שבו חווים את העולם. 

אפשר שאלת המשך?מישהו איתי
אתן חושבות שתדירות הבכי והסיבות שגורמות לו, מצביעות על הבדלים באופי?
מי שבוכה יותר רגישה יותר וכו, או שלאו דווקא?
כנראה..חיים של
וגם הבדל של אופי חם ואופי קר
לפעמיםתופסת אומץ
זה קשור לרגישות פנימית, לפעמים לרגשנות בכלל, ואם זה דפוס חוזר בנקודה מסוימת - סביר להניח שמדובר ספציפית על נקודה רגישה ולאו דווקא על האופי ככזה בכללותו.
אבל זה תלוי בהרבה מאוד דברים..

ובלי קשר, אני לא מאמינה שאין דבר כזה אדם לא רגיש, כמו שאני לא מאמינה שאין אדם שהוא לא רוחני. כולם כאלו, אבל לא כולם גילו את המקום הזה בתוכם. וגם כאשר הם כאלו, יש מנעד רחב של שוני ולכן יש נטיה לחשוב שאולי זה לא קיים אצלם. אבל בעיניי המקום הזה קיים מעצם היותנו.
לא התכוונתי שהן לא רגישותמישהו איתי
אלא יחסית בצד הפחות רגשי..
הכל בסדרתופסת אומץ
לא ניסיתי לרמוז שזה מה שכתבת. הוספתי כי הרגשתי צורך לדייק את הנקודה הזאת שכולנו בפנים רגישים, כמו שכולנו ב"ה מרגישים.. למען מי שחושב שהוא מנותק מהמקום הזה.
כןן בטח אופיהרמוניה
אבל זה סוג שונה של רגישות, לא שהיא לא רגישה אם לא בוכה
יש עוד דרכים להביע כאב לא רק בכי.. אז לא חושבתאני זמנית כאן
כןראשיתך
מופנמות לעומת החצנה רגשית ויכולת הבעה רגשית זורמת - כמה הרגש שבפנים יכול לצאת החוצה
נראלי זה יותר נסיבות החייםהשתדלות !
לא חושבת שיש קשר בין הסקלה של הרגישות לבין תדירות הבכי.
אפשר להיות עצוב גם בלי דמעות. לפעמים מונעים מהדמעות לצאת מכל מיני סיבות, לפעמים זה דווקא כי זה כואב מדי אז אוטמים.
ייאוש, תסכולעיגול קטן

בעיקר כשקשה..

יכול להיות גם פתאום בתפילה (לרוב קבלת שבת..) שהקושי והציפייה גוברים.

ממש תלוי תקופות, יש תקופות שזה גם פעם בשבוע, ויכול להיות גם פעם בחודשים
תלוי בתקופהאיכה
עבר עריכה על ידי איכה בתאריך ט' באייר תשפ"א 23:52
יש תקופות שאני יותר רגישה אז בוכה יותר מהר.

בגדול דברים שמתעצבנים אותי, נושאים אישיים מידי או רגישים מידי ועייפות גורמים לדמעות אצלי לרדת.

מדברים מרגשים ומשמחים ובתפילה נדיר שאני אבכה (נראלי יותר גרוע ממה שבנים לא בוכים) ומכאב אני עוד יותר לא בוכה.


בקיצור אני בוכה משטויות
לדעתיענווה1

מראש יש הבדל בין האופן שגברים חווים את העולם לאופן שנשים חוות אותו. ובאופן רגיל, ביום יום, פחות מצטבר אצל גברים רגשות שצריך לפרוק, או שמצטבר לאורך תקופה ארוכה יותר.

 

וזה לדעתי ההבדל העיקרי לכך שנשים בוכות בתדירות גבוהה יותר. אצלן באופן רגיל, ביום יום, הרגשות מצטברות מהר יותר, ולכן הן עלולות להגיע להצפה רגשית יותר במהירות ויותר בקלות. וכשהרגשות מציפות אותן, הן מרגישות צורך לפרוק אותן במהירות, כי אין עוד מקום להכיל וצריך להוציא הכול מהר. והבכי עוזר לשחרר את כל הרגשות מאוד מהר בבת אחת. 

 

בעוד אצל גברים הרגשות מצטברים יותר לאט. מה שמאפשר לרוב לרגשות להשתחרר לאט לאט לאורך זמן, מבלי להגיע להצפה רגשית, ומבלי להזדקק לבכי שישחרר את זה בבת אחת.

כלומר הרגשות מצטברים לאט יותר, מה שנותן לגוף זמן לעכל אותם ולשחרר אותם מעצמו. זה תהליך טבעי, שקורה במערכת הרגשית של האדם, שהיא מעכלת את הרגשות ומשחררת אותם, אם יש לה את הזמן לעשות את זה (כמו שאומרים שהזמן הוא התרופה הכי טובה ללב). לפעמים צריך לעזור לזה לקרות, על ידי מנוחה, התכנסות פנימה, לעשות דברים משחררים. אך באופן רגיל זה לא מגיע למצב של הצפה שדורש בכי, כי הרגשות כבר השתחררו הרבה לפני שמגיעים לזה. 

ורק במקרים שקורים לעיתים יותר רחוקות, שמעוררים רגשות חזקים יותר, אז הם עלולים לבכות בשביל לשחרר את זה.  

 

כמובן שגם אצל בנות חלק גדול מהרגשות משתחררות באופן טבעי ללא הצפה. אך הן עלולות להגיע להצפה יותר בקלות. 

 

כמובן שאני מדבר על גברים ונשים בכללי. ובסוף אצל כל איש וכל אישה באופן פרטני, זה יכול לקבל גוון שונה. 

הכל בכל מכל כל! מיונז

מאיזו סיבה? כי לרוב ככה זה נשים. (מהדברים הבודדים בערך שאני מעיזה לסתגמט)

זה לא בהכרח מעיד על יותר רגישות אלא על דרך לפרוק רגשות.

 

 

לשאלתך ממה בוכים? אני יכולה לענות על עצמי מה יכול לגרום לי לבכות...

 

שמחה.

התרגשות.

תסכול

חוסר אונים

כשדברים לא הולכים כמו שרציתי והכל משתבש

שאני כועסת

כשפגעתי / כשכועסים עלי

כשאני נפגעת

שעמוס לי ומרגישה שמשתגעת מזה כבר ונאבדת

ממ וגם לפעמים סתם כי יוצא פתאום דמעות ככה בלי הסברחושף שיניים

 

ממ אגב, יש תקופות שהמעיין יותר נובע ויש תקופות שקצת פחות...זה תלוי בסף הרגישות שקיים אז

החיים נורא דינמיים כידוע...

היו לי תקופות שלא הזלתי דמעה מכלום... והיו לי תקופות מורכבות יותר שבכיתי כמה פעמים בשבוע אם לא כל יום...

זה לב.. בהצלחה לך לתכנת ולהבין אותו

 

ואגב, לא מדברת על בכי היסטרי, מדברת על הוזלת דמעות...

בכי בכי של ממש באמת קורה לעיתים יותר רחוקות... לא יודעת לכמת בדיוק.. משתנה ותלוי תקופה

מנסה, קשה, כי יש הרבהראשיתך
עבר עריכה על ידי ראשיתך בתאריך י' באייר תשפ"א 03:20
סרטון עצוב, סיפור נוגע, מחשבה כואבת, פרידה מהעבר, לימוד שהמילים בו כל כך חשובות שאני לא רוצה להיות רחוקה ממנו, מילים מתהילים, תפילה, סיפור על מכר או על משהו לא מוכר.
בקיצור, מחשבות. כל מחשבה שניה בערך מציפה את העיניים בדמעות.. לפעמים אני מזכירה לעצמי לא לפתוח את הבוקר במחשבות כואבות, לא עלי ולא על אחרים, כדי שלא להיות עייפה על הבוקר - שהעינים לא ישרפו ויהיו נפוחות על הבוקר, כי יש יום שלם עוד לעבור.

יש גם תסכולים שמעלים דמעות, בעיקר מהצהרים עד הלילה, ואז אני משתדלת לבלום את הדמעות ולנסות לא לנתב את התסכול לדמעות, לא להפוך כל דבר לדמעות, אלא לשנות את החשיבה על הסיטואציה.

מנסה להגביל את הבכי לדברים מרגשים ולא לרחמים עצמיים
לבכות?שושיאדית
עבר עריכה על ידי שושיאדית בתאריך י' באייר תשפ"א 17:22

אמ... ממש עם דמעות?

 

זה קורה פעם בחצי שנה כשיש תקופת משבר כזו, עם המון לחץ ואז כשכבר נשבר לי ויש איזשהו קש ששבר את גב הגמל אני בוכה איזה שעה, שעתיים... ממש עם דמעות.

או שמישהו חופר לי בנקודה פגיעה ורגישה שאני מעדיפה לא לדבר, אני משתדלת להתאפק ולא לבכות באמצע השיח... קצת נשימות וזה עובר.

כשפוגעים בי אני לא בוכה, רק מסבירה לצד השני או מעבירה. בד"כ לא נפגעת...

 

אבל בכללי אני לא בוכה, רק כשכואב לי מאד ברמה קיצונית לפעמים זה מגיע לבכי... אבל לא משהו מיוחד, בלי דמעות, אולי זה יותר צרחה מאשר בכי... חח לא יודעת... זה תלוי.

לא הבנתיהפי
מזה אומר לבכות בלי דמעות איך זה הגיוני
לבכות בלי דמעותשושיאדית

זה פשוט לשים ידיים על העיניים ולבכות... רק שהדמעות לא יוצאות... זה קורה בד"כ שכואב לי... כי אין לדמעות שלי סבלנות לגלוש, הם מתרכזות בכאב.

"""קשדר
נשמע שאת מרבה לחשוב
נכון מאד.שושיאדית

זה מה שאני עושה רוב החיים...

 

האנשים הקרובים אליי מכנים את זה "מרחפת" או "חולמת" או "מופרעת קשב" או מה שזה לא יהיה...

דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאראחרונה

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניהאחרונה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.