שכל פעם שיש איזה פרידה כואבת
במיוחד שהיו רגשות והיה רצון לקשר
אז לפחות בתוך הכאב יש נחמה שיגיע מישהו אחר יותר מתאים וכו'
אבל כל פעם זה מחזיר אותי למחשבות על הומואים או לסביות, אבל בעיקר הומואים
ואני מרגישה שזה פשוט מייאש אותי 
כי אני אומרת איך הם מתמודדים?
מה הייתי עושה אם הייתי הומו?
הייתי נופלת לייאוש כנראה
כי במה אפשר להתנחם?
איך אפשר לחיות חיים ללא תקווה שתזכה לחוות אהבה?
ושאהבה שלך היא בעצם, אסורה?.. זה מזעזע בעיניי.
זה אחד הדברים שלא נותנים לי מנוחה ברצינות אני אומרת.
אפשר לשאול למה בעיקר הומואים? איזה הבדל יש בין הומואים ללסביות?
לעצם העניין של העבירה
נכון שאצל גברים העבירה יותר חמורה. אבל גם אצל נשים זו עבירה. וגם להן אין פיתרון אחר מלבד לעבור על ההלכה. ככה שבאופן מעשי אין הבדל בין הומואים ללסביות. שניהם צריכים להתמודד עם חוסר האפשרות לבטא את המשיכה והרגש שלהם.
לא יודעת מרגיש לי יותר חוסר אונים המצב של הגברים..
רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא ח - "נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר 'כמעשה ארץ מצרים לא תעשו' (ויקרא יח, ג)". זה אמנם לאו כללי, אך עדיין איסור תורה. אמנם לא באותה חומרה של האיסור אצל גברים, ששם זה איסור כרת, ונחשב גילוי עריות. אך עדיין זה לאו.
לכן גם בצד של הנשים זה חוסר אונים באותה מידה.
אני באמת מציע להחשף לנושא הזה...
זה חשוב לדבר על הדברים הללו והדברים האלה צריכים לומר לנו הרבה.
כל הכבוד על הרגישות..
אני חושב שצריך להרחיב את מעגל הרגישות לאוכלוסיה הרגישה הזאת.
אם היה כלפיהם מענה רגיש וכנה - הדברים היו נראים אחרת היום.
אגב -
זה ממש לא נחמה מבחינתי אבל יש פסוק מפורש בנביאים שאם הייתי(/היינו) זוכה להבין אותו היתה נחמה -
ישעיה נו -
ג אל-יאמר בן-הנכר, הנלווה אל-ה' לאמור, הבדל יבדילני ה' מעל עמו; ואל-יאמר הסריס, הן אני עץ יבש.
ד כי-כה אמר יהוה, לסריסים אשר ישמרו את-שבתותיי, ובחרו, באשר חפצתי; ומחזיקים, בבריתי. ה ונתתי להם בביתי ובחומותיי, יד ושם--טוב, מבנים ומבנות: שם עולם אתן-לו, אשר לא ייכרת
סליחו לי על הביאוס לגבי התגובות כאן -
זה באמת מרגש הרגישות נפלאה שמעלה @לב אוהב -
אך זה לא העיקר שכדאי לנו ללמוד מהשרשור הזה וזה נראה לי מוציא את ההקשר מהעניין החשוב שמדובר.
עלינו לכאוב את כאב אחינו. כי נפשנו הוא.
מבשרך אל תתעלם
אם מבשרך אז קל וחומר מנפש אחיך
יש כאן טרגדיה בקרב אחינו
שלא מקבלת מספיק מענה
ויופי שאנחנו נקים בתים ונחיה באושר ועושר
אבל מה איתם?!
כיום 'הומו' זה קללה.
צריך להפנים מה זה אומר. איזה יחס מקבלים אנשים כאלה, שכל אחד והא עולם ומלואו.
וזה מעצים מאוד את הבעיה הנוראית שכבר עכשיו קיימת אצלם.
יש סלידה ופחד מנושא ולכן לא מתייחסים לזה בצורה רגישה לעיתים קרובות בציבור שלנו.
יש כאלה שהמתמודדים את זה ע"י שינוי הערכים ואז עוד איכשהו יכולים לחיות עם עצמם.
אבל מי שרוצה להדבק בערכי התורה, מה איתו?
הרבה פעמים הוא אפילו לא מקבל אמפתיה בסיסית למצוקה שבה הוא נמצא.
הם מרגישים שכל העולם נגדם. זה נורא.
בתור מי שממש לאחרונה נחשף קצת לנושא אני חושב שצריך בעיקר להעלות את המודעות.
בתור אחד שלא נמצא בתוך זה אני יכול אולי לומר את מה שאני רוצה מבחוץ -
אני מאמין שהחוסר רגישות נובעת מחוסר מודעות במקרה הטוב או פחד במקרה הרע.
י"ר שנראה עולם מתוקן ואנושי יותר.
רק שולחת לך חיבוק על הרגישות והלב הטוב שלך, אכן כינוייך הולם אותך ויש לך לב שמלא באהבה 
לא לפרגן לעצמי חח אלא שבאמת והלוואי שיהיה לכך מענה
וטוב סתם גם לפרוק באמת...
זה מדהים בתוך כאב לראות עוד אנשים חוץ מאותך...
ומזדהה עם הכאב על להטב דתיים בענייני חתונה, אחד הנושאים שמביאים אותי לתסכול ממש..תחושת חוסר אונים מול זה שאין באמת פיתרון תמיד
וזה ממש תחושת חוסר אונים
מעניין. התגובות שלך מזכירות לי סוג אישיות שמוכרת לי
ואני אקרא את זה בע"ה. רפרפתי בקריאה וזה נראה מרתק מאוד.
אני מחפשת מענה אבל לא רק בהבנה ברור שיש לזה סיבות רוחניות והעולם הזה כולו תיקונים וגלגולים
והכל באמת מוזר ונעלם ומסתורי
אבל אולי בתפילות שלנו אפשר להועיל להגיע לאיזשהו ריפוי... איכשהו
לא מבינה איך אפשר לשפוט..
מי בכלל יכול לשים את עצמו במקום ולהגיד איך לנהוג ומה היה עושה אילו.. זה לא פייר.
מרגש אותי גם השיח הזה.
עצם הדיון הזה, עצם האמירה
כי הציבור צריך לעבור שינוי תודעתי קודם כל בעצם השיח על התופעה.
אי אפשר להגיד "זה ההתמודדות שלו וזה הניסיון שלו בחיים כמו שלך יש ניסיון שקשה לך איתו"
זה פשוט חוצפה בעיניי בכלל להשוות את זה לניסיון רגיל כמו שיש לכולנו עם עבירות
כי להיות בהבנה שאתה לא יכול לממש תשוקה ורגש רומנטי בשום אופן וצורה ולפיכך
1. לא יכול להקים משפחה
2. אין איך להנצל מעבירה
3. לא יכול להרגיש אהוב רומנטית.
זה לא נתפס. אם מבינים את ההשלכה של זה, וברגעים שניסיתי להכניס את עצמי לנעליים של להט"ב
זה כמעט חרדה. זה פשוט חרדה.
זה מבוי סתום ללא יציאה.
ומילא ונגיד אתה שומר את עצמך שלא להתאהב.
מה קורה ריבונו של עולם שמתאהבים או נדלקים...
טוב אני לא אכנס לכל ההשלכות של ההתמודדות של זה,
אבל זה באמת עניין שלא רק מצריך הכלה ורגישות והבנה
אלא גם פתרון. אני מחפשת פתרון!
ולבנתיים רק בתפילה יש דרך לבקש את זה.
והרב שרלו ענה לך יפה... כאילו אהבתי את איך שהתייחס לזה מהיבטים שונים
מצד אחד, אני כן מסוגל להבין את האכזבה שלהם.
מצד שני, אני חושב שלהתנגש בקיר שוב ושוב ושוב זה כואב לא פחות מאשר להיות בכלא.
להכשל שוב ושוב במבחן זה כואב יותר מאשר לא להתקבל ללימודים.
מישהו שיודע שאין לו איך להתקדם במסלול מסוים, פנוי להתקדם בדברים אחרים. מישהו שיודע שהדבר הכי מרכזי בחיים שלו הוא להתחתן, והוא צריך ועקרונית מסוגל, ופשוט נכשל - חי את העליות והמורדות האלה כל הזמן. טלטלה שהדבר היחיד שמחזיק אותך בחיים זה התקווה.
"כל פעם שאני מתאכזבת, אני חושבת מה על אלה שאין להם אפילו אפשרות"
אתה יודע שגם לרווקים אין מסלול חלופי (בטח לא מסלול שמותר הלכתית)? מי שנכשל במסלול הראשי נמצא בדיוק באותו מקום כמו מישהו שלא יכול להקים משפחה מראש.
אז כל ההבדל הוא בין מאסר עולם לבין כלא שבו אתה מגיש בקשה, מוציאים אותך לשבוע מהכלא לתא מעצר מאוורר יותר, מחזירים אותך פנימה, ואתה שוב צריך לרדוף אחרי עורכי דין ולהשקיע כסף וזמן ומאמץ ומחשבה ולהתאכזב שוב...
אתה יודע כמה רווקים בני 45 מסתובבים בעולם? אנשים שיודעים שתיאורטית עוד יכולים להתחתן, אבל ויתרו? וכמה בני 55, 60?
😞שמתם לב כמה פעמים המילה הומו הופיעה כאן?
ובכן, 12 פעמים.
בפורום דתי.
בפורום עם דתיים מגוונים, משלל רקעים.
אף אחד לא ביקש לנצזר.
אף אחד לא חסם.
ככה, פשוט, המילה נכתבה והעולם המשיך להסתובב.
כשהייתי נער, כל כך נעלבתי מהשימוש ב"נטיות הפוכות" (המצאה של עצת נפש אם אינני טועה), ובהמשך הגיעה גם ההמצאה של הרב הראל - מת"מניקים (משיכה תוך מגדרית).
כאילו מה שאני, זה גס.
עוד לפני שעשיתי משהו, אני אסור.
עצם היותי כמו ש-ה' בראני, זה משהו שצריך לנצזר.
כמה כוח יש למילים.
הרי המילה "הומו" לא טומנת בתוכה אג'נדה כלשהי, זו מילה נייטרלית לחלוטין. כל אדם שלמד קצת כימיה, פיזיקה, מתמטיקה או סוציולוגיה מכיר את המילה הזה, שמשמעותה "זהה". כיתה הומוגנית היא כיתה עם תלמידים באותה הרמה, אדם הומוסקסואל הוא אדם שנמשך לאותו המין. ככה פשוט.
לא סתם יש כאלה שמפחדים להגיד "סרטן", ובמקום זה אומרים "המחלה" (במיוחד בציבור הדתי והחרדי). "היא קיבלה את המחלה".
לא סתם כשג'יי קיי. רולינג רצתה להמחיש לנו עד כמה וולדמורט הוא מפחיד, היא הראתה לנו שאנשים אפילו מפחדים לקרוא לו בשמו. ואז בספר החמישי הרמיוני קוראת לו בפעם הראשונה בשמו, ומציינת שהפחד מהשם רק מגביר את הפחד מהדבר עצמו. וואו, כמה שהיא צדקה.
ופתאום אני רואה את המילה הזאת נכתבת סתם כך, בלי שום מגננות, בפורום דתי. ככה, פשוט. יש הומואים. הם קיימים. זה לא גס להיות הומו, זה לא מסוכן לכתוב זאת.
אתם מדהימים, חבל שלא הייתם לצידי לפני 15 שנים.
בחיי, אחרי ששלחתי את מה שכתבתי, קראתי את זה פעמיים-שלוש, ואז הבנתי שמישהו יכתוב את זה.
ובכן,
שמעת פעם מישהו שאומר "אני מרוקאי"? ומה לגבי "אני בלונדיני/ג'ינג'י"? ואולי "אני מהנדס מחשבים"?
משום מה, רק כשהייתי אומר לאנשים "אני הומו", הם הזדעקו להגיד שזה לא מה שמגדיר אותי, שאני המון דברים והנטייה המינית היא רק אחד מהם...
עכשיו, ברור שזה נכון. ברור שלהיות הומו זה לא אומר להיות *רק* בן שנמשך לבנים. אבל למה הטענה הזאת לא מושמעת כלפי אינסוף אנשים אחרים, שאומרים על עצמם תכונות או עובדות אחרות? מי שאומר "אני מהנדס", זה אומר שהוא רק מהנדס וכל הווייתו היא הנדסה? ברור שלא, ולכן אף אחד גם לא יעיר לו על כך.
אגב, שים לב שהפתרון של הרב הראל לא רלוונטי לתשובה שלך, כי עדיין יגידו "הוא מתמניק", ואז התהייה שלך תישאר רלוונטית (בשונה מהפתרון של עצת נפש, "יש לו נטיות הפוכות").
(אני לא, זה רק לשם הדוגמה...). אף אחד לא אומר את זה מתוך מחשבה שזאת תמצית הווייתו בעולם.
למה אתה צריך לשמור על הדיבור שלך מפני המילה הומו? מה מפחיד אותך בה? מה היא מסמלת? והאם גם המילה "סטרייט" לא צנועה בעיניך?
אנחנו גולשים כאן מהנושא של של הפוסט, לא התכוונתי לנצלש ככה. לכן אשמח לקרוא את התגובה שלך, אבל לא אמשיך את הדיון הבאמת חשוב הזה מעבר לכך. המילה האחרונה תהיה שלך
זה באמת הרצון שלי
לעטוף אותם, להכיל, לחבק, להבין, להזדהות,
לכאוב איתם ביחד.
ולחשוב ביחד על פתרונות.
אבל קודם כל תמיכה
https://www.yeshiva.org.il/midrash/47031
אין שם פיתרון מעשי עדיין, זה רק מחזק את ידייך לגבי החמלה ואומר על המקום הראוי שלה
(אגב, לא קראתי את התגובות..)
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
נלאתי נשוא.
לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox
בשלושה
אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…
דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים
אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון
תפילות עם ניגונים
לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות
אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה
אם מצד תיקון ביזוי המועדות
כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)
ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)
לק"י
אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.
קצת מנוחה...
חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש
אשמח לרעיונות למקומות לדייטים
שיש לידם ממ"ד או מרחב מוגן..
בירושלים או באיזור המרכז (מודיעין ועד חצי שעה +- נסיעה משם)
אפשר גם בתי קפה וכו', אבל גם מקומות אחרים,
עדיף אפילו מקומות אחרים, כי בתי קפה רובם סגורים בפסח ..
תודה
יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש
