יש קשר שהוא לשם הקשר
ויש קשר שהוא למען תועלת מסויימת (לא משנה איזה)
אלו שני מהויות שונות של קשר.
לגבי המהויות השונות של הקשר אפשר לראות אותם ביחס בקשר בין ישראל לקב"ה לבין הקשר של שאר העמים עם הקב"ה.
הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת שהגויים פנו לקב"ה כדי שיתן להם תורה ומצוות:
" אמרו לפניו: רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת; מי שלא טרח בערב שבת - מהיכן יאכל בשבת? אלא, אף על פי כן: מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה. לכו ועשו אותה."
הקב"ה נענה לבקשתם (אע"פ שהיא לא מוצדקת) ונתן להם את מצוות סוכה ('מצווה קלה', כך אומרת הגמרא).
הגמרא ממשיכה בסיפור:
"מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהלים ב, ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו מקדיר"
הגויים מגלים זריזות יתרה במצווה שניתנה להם ומיד מקיימים אותה!
מה הקב"ה עושה? "יצאתם מהבית לסוכה? הינה עכשיו שיא החמסין! נראה אתכם!"
מה הגויים עושים בתגובה? עוזבים בכעס את המצווה
אבל תבואו ותגידו - זה לא פייר! למה הקב"ה נותן להם מצווה ואז עושה להם מזג אוויר נורא דווקא? זה נשמע לא טוב.
ולכן גם הגמרא ממשיכה: "הא (=הרי) אמרת אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו!" (רש"י - "בטרוניא - בעלילה")
הגמרא עונה שהקב"ה לא עושה זאת רק לגויים אלא גם לישראל
"משום דישראל נמי זימני (=לפעמים) דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא (=נמשכת תקופת תמוז החמה עד סוכות) והוי להו צערא"
ואם ישראל סובלים יש להם דין 'מצטער פטור מן הסוכה' ואז הם גם לא מקיימים את אותה המצווה כמו הגויים -
"והאמר (=והרי אמר) רבא מצטער פטור מן הסוכה" - אז לכאורה שווים הגויים וישראל ואין להעדיף את ישראל על פני הגויים ולתת להם תורה ומצוות!
עונה הגמרא -
"נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי?!"
אמנם ישראל פטורים מהסוכה אבל הם לא בועטים בה בכעס והפגנתיות כשהם יוצאים ממנה בגלל הפטור!
והינה ההבדל בין קשר תועלתני לקשר לשם הקשר (הרב קוק קורא לזה "קשר של חיים" -)
קשר לשם הקשר - גם כשיש צורך לעזוב את הקשר ולא להיות בו - עדיין יש מטרה. עדיין יש כבוד. עדיין יש משמעות.
קשר תועלתני - מתי שהתועלת מפסיקה להיות מהקשר - אז מרגישים בזבוז על כל מה שהיה.
אשמח לפידבקים, הערות והארות.

