סתם בשביל הדוגמא - סוכרת.
נניח ולבעל שלכן היה סוכרת
כאמחור אתן יודעות שאם אין איזון לסוכרת ונניח הוא לא החדיר ישר אינסולין עלול להתרחש אסון .
אז איך הייתן חיות ?
הייתן רגועות ?
הייתן מתקשרות לשאול אותו שהגיע לעבודה וכו' ?
אם היה יוצא עם הילדים - הייתן מוודאות שהגיעו ? הייתן מתקשרות פעם בשעה לבדוק ?
שתפו אותי...
תודה לכן - סליחה שפתחתי כבר 2 שירשורים רצוף ..
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
נניח ובן הזוג שלכם היה עם כדורים מסוימיםה' אלוקינו
אם מדובר בכדורים של מחלה פיזיולוגיתאני10
ולא מחלה נפשית - לשחרר לשחרר לשחרר
אם מדובר במחלה נפשית והכדורים מאזנים אותו וזה קריטי - ממעט ההבנה שלי בנושא כשלא לוקחים כדורים זה כי *כבר* נמצאים בחוסר איזון (ואמנם זה גורם לחוסר איזון גדול יותר ונראה שחוסר הלקיחה הוא הגורם, אבל בעצם זה התחיל בגלל שהוא כבר היה על הסף. שוב - לא אשת מקצוע, זה מהכירות אישית. אולי אני טועה)
אז אם את חוששת שהוא לא במצב מאוזן - הייתי פונה לאיש מקצוע.
אם הוא מאוזן או שאלה כדורים להפרעות קלות (חרדה, ocd שזה פשוט עוזר לתפקוד אבל לא משהו שיוציא אותו מאיזון) - לשחרר לשחרר לשחרר
ובגלל שעניתי גם בשרשור השני ואז ראיתי את זה..
יקרה, אני כל כך כל כך מבינה אותך. אני הבנאדם הכי לחוץ בעולם, ושהכל יהיה כמו שצריך וששום דבר לא ישתבש. אבל צריך באמת לעשות את ההפרדה בין עצמנו לאנשים אחרים. וגם אם האנשים האחרים הם היקרים לנו מכל - צריך לתת להם את המרחב שלהם, לעשות את הדברים כמו שצריך, וגם לטעות מדי פעם. גם אם אנחנו יודעים איך כדאי להם לפעול שלא יהיו תקלות..
זו עבודת נפש עצומה, אבל בסופה זה משתלם לכולם.
בהצלחה ❤
אם מדובר במחלה נפשית והכדורים מאזנים אותו וזה קריטי - ממעט ההבנה שלי בנושא כשלא לוקחים כדורים זה כי *כבר* נמצאים בחוסר איזון (ואמנם זה גורם לחוסר איזון גדול יותר ונראה שחוסר הלקיחה הוא הגורם, אבל בעצם זה התחיל בגלל שהוא כבר היה על הסף. שוב - לא אשת מקצוע, זה מהכירות אישית. אולי אני טועה)
אז אם את חוששת שהוא לא במצב מאוזן - הייתי פונה לאיש מקצוע.
אם הוא מאוזן או שאלה כדורים להפרעות קלות (חרדה, ocd שזה פשוט עוזר לתפקוד אבל לא משהו שיוציא אותו מאיזון) - לשחרר לשחרר לשחרר
ובגלל שעניתי גם בשרשור השני ואז ראיתי את זה..
יקרה, אני כל כך כל כך מבינה אותך. אני הבנאדם הכי לחוץ בעולם, ושהכל יהיה כמו שצריך וששום דבר לא ישתבש. אבל צריך באמת לעשות את ההפרדה בין עצמנו לאנשים אחרים. וגם אם האנשים האחרים הם היקרים לנו מכל - צריך לתת להם את המרחב שלהם, לעשות את הדברים כמו שצריך, וגם לטעות מדי פעם. גם אם אנחנו יודעים איך כדאי להם לפעול שלא יהיו תקלות..
זו עבודת נפש עצומה, אבל בסופה זה משתלם לכולם.
בהצלחה ❤
פיזיולוגית . לשחרר? ז"א לא להתקשר וכו ?ה' אלוקינו
לא.. הוא ילד גדולאני10
אם הוא נמצא בטיול לבד במדבר ואת יודעת שהוא ברגיל שוכח וקצת מעופף, אולי הייתי אומרת לך להתקשר פעם ביום (לא יותר מפעמיים!) ולשאול איך הוא ועל הדרך להשחיל שאלה על זה..
אם זה לא הסיטואציה והוא בעבודה עם עוד אנשים סביבו, או בדרך - אם חס וחלילה יקרה לו משהו יהיה סביבו מי שיעזור.
זה נשמע נוראי וקר לב ואף אחד לא רוצה להגיע למצב הזה, אבל באמת צריך לזכור שהוא סהכ חי עד שהוא פגש אותך, אז (בהנחה שזה לא משהו שהתפרץ לאחרונה) כנראה שהוא בסדר ;)
לא פירטת ככ אם הלחץ שלך זה כי הוא מעופף ושוכח הרבה פעמים לקחת כדורים/לשתות, אם זה כי הוא שונא את זה ומזניח, או אם הוא לוקח את הכדורים ואת סתם לחוצה שמדי פעם הוא ישכח ויקרה משהו נוראי.
אם הוא מעופף - אני גם מעופפת ולוקחת כל יום פרנטאל, אז שמתי לעצמי 3 תזכורות בפלאפון סביב שעת האוכל לקחת את הכדור. פותר הכל ובעלי שתמיד דואג שאשכח יודע שזה לא יקרה
אם הוא שונא את זה ומזניח - הייתי מדברת איתו בזמן רגוע ושואלת אותו מה יכול לעזור לו לעשות את זה. לפעמים גם מבוגרים צריכים תמריצים. אני בטוחה שהוא לא רוצה שהמצב שלו ידרדר, אז השאלה היא רק איך *הוא* עוזר *לעצמו* להקפיד
אם הוא לוקח אותם ואת פשוט חוששת - לא להתקשר ולא שום דבר. יום יומיים תרגישי נורא ולאט לאט זה ישתחרר..
אם זה נורא נורא לוחץ עלייך, את יכולה לשתף אותו בשיחה רגועה שאת מאד דואגת לו ומאד היית רוצה להתקשר ולוודא שהוא בסדר, אבל את לא רוצה להציק. אם הוא סבבה עם התזכורות שלך ונחמד לו לדבר באמצע היום, אז מעולה, הוא יגיד לך. ואם זה טוב לו השחרור, אז פשוט לתת לו את המקום הזה.
הוא אבי ילדייך, כמו שאת סומכת עליו לטפל בהם, תסמכי עליו לטפל בעצמו
אם זה לא הסיטואציה והוא בעבודה עם עוד אנשים סביבו, או בדרך - אם חס וחלילה יקרה לו משהו יהיה סביבו מי שיעזור.
זה נשמע נוראי וקר לב ואף אחד לא רוצה להגיע למצב הזה, אבל באמת צריך לזכור שהוא סהכ חי עד שהוא פגש אותך, אז (בהנחה שזה לא משהו שהתפרץ לאחרונה) כנראה שהוא בסדר ;)
לא פירטת ככ אם הלחץ שלך זה כי הוא מעופף ושוכח הרבה פעמים לקחת כדורים/לשתות, אם זה כי הוא שונא את זה ומזניח, או אם הוא לוקח את הכדורים ואת סתם לחוצה שמדי פעם הוא ישכח ויקרה משהו נוראי.
אם הוא מעופף - אני גם מעופפת ולוקחת כל יום פרנטאל, אז שמתי לעצמי 3 תזכורות בפלאפון סביב שעת האוכל לקחת את הכדור. פותר הכל ובעלי שתמיד דואג שאשכח יודע שזה לא יקרה
אם הוא שונא את זה ומזניח - הייתי מדברת איתו בזמן רגוע ושואלת אותו מה יכול לעזור לו לעשות את זה. לפעמים גם מבוגרים צריכים תמריצים. אני בטוחה שהוא לא רוצה שהמצב שלו ידרדר, אז השאלה היא רק איך *הוא* עוזר *לעצמו* להקפיד
אם הוא לוקח אותם ואת פשוט חוששת - לא להתקשר ולא שום דבר. יום יומיים תרגישי נורא ולאט לאט זה ישתחרר..
אם זה נורא נורא לוחץ עלייך, את יכולה לשתף אותו בשיחה רגועה שאת מאד דואגת לו ומאד היית רוצה להתקשר ולוודא שהוא בסדר, אבל את לא רוצה להציק. אם הוא סבבה עם התזכורות שלך ונחמד לו לדבר באמצע היום, אז מעולה, הוא יגיד לך. ואם זה טוב לו השחרור, אז פשוט לתת לו את המקום הזה.
הוא אבי ילדייך, כמו שאת סומכת עליו לטפל בהם, תסמכי עליו לטפל בעצמו
וואו , זה מביא לי כאפה התגובות שלכםה' אלוקינו
ואני שמחה בזה ....
הוא לוקח את הכדורים ולא מזלזל בהם
אבל תמיד אני רוצה לדעת שהגיע לעבודה וכו'...
ואני רוצה לשחרר מזה , זה מציק לי מציק מציק מציק
מרגישה רע עם זה לא יודעת מה הנורמלי במצב הזה איך להתנהג ועזרת לי מאד
הכל טוב! את אישה מקסימה ואכפתית ❤אני10
האדם היקר לך בעולם לפעמים רחוק ואת מתגעגעת ודואגת. זה מקסים!!
פשוט צריך לזכור שהגעגוע שלנו לפעמים מתלבש בצורה של לחץ או דאגה לא בריאה, ואז צריך לאזן את זה כדי שהחיבוק המדהים שלך כאישה לא יהיה כזה שיחסום אותו.
כל הכבוד לך על המודעות והרצון לעשות את הדברים בצורה הנכונה!!
פשוט צריך לזכור שהגעגוע שלנו לפעמים מתלבש בצורה של לחץ או דאגה לא בריאה, ואז צריך לאזן את זה כדי שהחיבוק המדהים שלך כאישה לא יהיה כזה שיחסום אותו.
כל הכבוד לך על המודעות והרצון לעשות את הדברים בצורה הנכונה!!
את אשה מקסימה ומיוחדת בכנות שלךמיואשת******
וביכולת שלך לומר שאת רוצה להשתנות ואת מבינה את המציאות.
ממש מעורר התפעלות
חושבת שאת יכולה ומסוגלת לעשות שינוי ומחזקת אותך לנסות, בטוחה שיהיה לך יותר טוב ורגוע ככה
קודם כל את כזו מקסימהאני זה א
גם בדאגה שלך אליו וגם בזה שאת רוצה לשחרר..
ואולימשווה לדבר איתו על זה להגיד שאת יודעת שהוא אחראי והדאגההשלל זה משהו לא מוצדק אבל שאם בא לו לשלוח לך הודעה שהגיע לעבודה בשלום זה ישמח אותך ובמקביל לעשות עבודה עם עצמך לא לדאוג מדי..
לראות מה מרגיע אותך ומה נותן לך תחושת ביטחון.
ואולימשווה לדבר איתו על זה להגיד שאת יודעת שהוא אחראי והדאגההשלל זה משהו לא מוצדק אבל שאם בא לו לשלוח לך הודעה שהגיע לעבודה בשלום זה ישמח אותך ובמקביל לעשות עבודה עם עצמך לא לדאוג מדי..
לראות מה מרגיע אותך ומה נותן לך תחושת ביטחון.
אני חושבת שיש הבדל גדולחולת שוקולד
בין לוודא שהוא לקח את הכדור שזה דבר פשוט (פשוט שיודיע לך כל יום אחרי שהוא לוקח) וזה בתכלס מה שבאמת חשוב שיקרה לבין לוודא שלא קרה פתאום משהו שהוציא אותו מאיזון, שזה משהו שנמשך לאורך כל היום וגם הרבה פחות עלול לקרות
לגבי זה-יעל מהדרום
לק"י
" ממעט ההבנה שלי בנושא כשלא לוקחים כדורים זה כי *כבר* נמצאים בחוסר איזון (ואמנם זה גורם לחוסר איזון גדול יותר ונראה שחוסר הלקיחה הוא הגורם, אבל בעצם זה התחיל בגלל שהוא כבר היה על הסף. שוב - לא אשת מקצוע, זה מהכירות אישית. אולי אני טועה)".
לפעמים אנשים פשוט שוכחים לקחת תרופה....
" ממעט ההבנה שלי בנושא כשלא לוקחים כדורים זה כי *כבר* נמצאים בחוסר איזון (ואמנם זה גורם לחוסר איזון גדול יותר ונראה שחוסר הלקיחה הוא הגורם, אבל בעצם זה התחיל בגלל שהוא כבר היה על הסף. שוב - לא אשת מקצוע, זה מהכירות אישית. אולי אני טועה)".
לפעמים אנשים פשוט שוכחים לקחת תרופה....
ברור ברור את צודקת לגמריאני10אחרונה
כשקראתי את הפוסט בהתחלה חשבתי שזה מחוסר רצון ולא הבנתי עד הסוף, אחכ כבר הבנתי שאולי זה לא הסיטואציה ופירטתי על האופציה הזו גם בתגובה הבאה שלי
אם לא היה לוקח סדיר הייתי דואגתדבורית
אם זו תרופה שהוא אמור לקחת והוא לא מקפיד עליה זה היה מדאיג אותי
אבל הפתרון שאת תקחי על זה אחריות ותתקשרי ותוודאי ותאכילי אותו בכפית הוא לא בריא בעיניי בכלל
לא לך ולא לזוגיות שלכם
הייתי מציעה לשבת יחד בזמן רגוע ולחשוב על פתרונות אחרים
אבל הפתרון שאת תקחי על זה אחריות ותתקשרי ותוודאי ותאכילי אותו בכפית הוא לא בריא בעיניי בכלל
לא לך ולא לזוגיות שלכם
הייתי מציעה לשבת יחד בזמן רגוע ולחשוב על פתרונות אחרים
הוא לוקח את הכדור בזמן ב"הה' אלוקינו
אז מה הבעיה?דבורית
תראי רגע מה כתבתי בלאני10ה' אלוקינו
מה עם אימון?דבורית
קאוצינג?
הייתי עושה על זה עבודה עם מאמנת
אני בטוחה שזה מתבטא בעוד תחומים בחיים שלך
וזה נשמע שיש לך מוטיבציה לעשות עם זה שינוי
תפסי את ההזדמנות ותעשי על זה קצת חושבים עם מישהי מקצועית
כמה פגישות יכולות לעשות לך ממש טוב
הזדמנות להעצמה אישית ולהתבוננות
קחי את הנושא הזה כהזדמנות ומתנה!!
הייתי עושה על זה עבודה עם מאמנת
אני בטוחה שזה מתבטא בעוד תחומים בחיים שלך
וזה נשמע שיש לך מוטיבציה לעשות עם זה שינוי
תפסי את ההזדמנות ותעשי על זה קצת חושבים עם מישהי מקצועית
כמה פגישות יכולות לעשות לך ממש טוב
הזדמנות להעצמה אישית ולהתבוננות
קחי את הנושא הזה כהזדמנות ומתנה!!
אני גם בלי זהמקקה
מתקשרת תמיד לשאול שהגיעו. אם לקח ילד מודאת שהוציא מהרכב
נסיעות ארוכות מלחיצות אותי אז גם כשנסע רחוק מודאת שהגיע, ודאי עם הילדים
לא מתקשרת פעם בשעה
לגבי תרופות לא התנסיתי אך מאמינה שאם הייתי יודעת שלוקח אחריות הייתי משחררת ואם לא הייתי מזכירה
כמו שאני מזכירה לקחת מים לגינה למשל. איכשהו הוא לא זוכר את זה
נסיעות ארוכות מלחיצות אותי אז גם כשנסע רחוק מודאת שהגיע, ודאי עם הילדים
לא מתקשרת פעם בשעה
לגבי תרופות לא התנסיתי אך מאמינה שאם הייתי יודעת שלוקח אחריות הייתי משחררת ואם לא הייתי מזכירה
כמו שאני מזכירה לקחת מים לגינה למשל. איכשהו הוא לא זוכר את זה
ברורטרוטרו
הייתי "בודקת דופק" כל שעה נראה לי
לא חייב טלפוןיעללללל
אולי בייתי מתזכרת/בודקת בסמס שהוא לקח ולהראות לו דאגה
תלוי אם הוא ביקש תזכורת בכל מקרה זה התחום שלואמא בעבודה
בטח לא קל לשחרר לחץ וברוך ה' תמיד יש סיבות לחשוש, אולי משהו קרה יקרה יכול לקרות וגם בלי כדורים כאלו או אחרים, הדרכים בחזקת סכנה.
לדעתי יש תחומים שהם אחריות אישית את בודקת אם הבגדים שלו נקיים? בודקת אם תדלק לפני שיצא לדרך? בודקת אם חגר חגורה? האם לא מסמס בנסיעה? יש תחומי אחריות שאם תקחי את האחריות עליהם והוא בעצמו אחראי נכנסת לתחום שהוא לא שלך ואת סוג של אורח זר במקום
אם זה תחום אחריות כמו נגיד פח כלים שהם בתחום המשותף ונגיד סיכמתם שזה באחריות שלו אם תקחי אחריות זה כמו וואקום אין 2 מלכים שולטים בכתר אחד אם לקחת אחריות ניטרלת אותו מהאחריות.
ראיתי שכתבת גם בעניין המים לגיטימי לדאוג לבן זוג שיהיה אכפת לך ממנו לפעמים יותר ממה שאכפת לו(לא חסר דוגמאות הפוכות שהבעל דואג לכוחות של האישה שתמיד עושה יותר) אז השאלה אני חושבת היא האם זה לתועלת? האם הוא מבקש את זה? אולי אפשר לדבר ולמצוא דרכים בגבול היכולת שיעזרו כמו שישלח לך הודעה שהגיעה,
אבל התפקיד שלך לשחרר אם לא ולא לבדוק כל שניה אם הוא מחובר... הוא ביקש עזרה עם המים תנסי להזכיר לו בלילה להכין בקבוק שישים תזכורת את יכולה לתת רעיונות פרקטיים אבל לא לקחת את האחריות ממנו הוא יודע שצריך לאכול ואם לא אוכל בריא זה בעיה שלו , החרדות מהאכילה שלו זה הבעיות שלך... (סליחה על הבוטות).
הפתרון לחרדות מה שעוזר לי- זה להתחזק באמונה ללמוד או לקרוא משהו מחזק שהכל בהשגחה פרטית, אם את מתחילה לדמיין שמשהו קרה תנסי להתרכז במחשבות טובות והאם זה חששות וחרדות שוא תאמיני שהכל משמים ומה שקורה זה בכוחות שלך ה' נותן לך מה שנכון לך. וה' לא נותן ניסיון שאין לך כוחות להם ולנצל את הפחדים להתפלל לה' להגיד פרק תהילים אחד שכולם יהיו בריאים וזהו , להחליט משהו אחד שזה בגבול ההשתדלות שלך וזהו לעזוב את העניין, להתעסק בדברים אחרים אפילו בכוח לא לתת למחשבה להכנס עד שהשינוי בהרגל יהיה כמו טבע .
ואם זה מעשה נגיד תרופה הוא רוצה עזרה שיחליט מה מצפה ממך ולא לעשות מעבר. הזכרת פעם אחת כי ביקש תזכורת? זהו אחרי שהזכרת זה כבר לא בתחום שלך המקסימום שאת יכולה אם נגיד ראית שבאמת שכח כי היה יום עמוס תשאלי אותו ביקשת שאזכיר לך את זוכר? רוצה שאזכיר שוב? אולי תכתוב לעצמך פתק שלא תשכח.
לדעתי יש תחומים שהם אחריות אישית את בודקת אם הבגדים שלו נקיים? בודקת אם תדלק לפני שיצא לדרך? בודקת אם חגר חגורה? האם לא מסמס בנסיעה? יש תחומי אחריות שאם תקחי את האחריות עליהם והוא בעצמו אחראי נכנסת לתחום שהוא לא שלך ואת סוג של אורח זר במקום
אם זה תחום אחריות כמו נגיד פח כלים שהם בתחום המשותף ונגיד סיכמתם שזה באחריות שלו אם תקחי אחריות זה כמו וואקום אין 2 מלכים שולטים בכתר אחד אם לקחת אחריות ניטרלת אותו מהאחריות.
ראיתי שכתבת גם בעניין המים לגיטימי לדאוג לבן זוג שיהיה אכפת לך ממנו לפעמים יותר ממה שאכפת לו(לא חסר דוגמאות הפוכות שהבעל דואג לכוחות של האישה שתמיד עושה יותר) אז השאלה אני חושבת היא האם זה לתועלת? האם הוא מבקש את זה? אולי אפשר לדבר ולמצוא דרכים בגבול היכולת שיעזרו כמו שישלח לך הודעה שהגיעה,
אבל התפקיד שלך לשחרר אם לא ולא לבדוק כל שניה אם הוא מחובר... הוא ביקש עזרה עם המים תנסי להזכיר לו בלילה להכין בקבוק שישים תזכורת את יכולה לתת רעיונות פרקטיים אבל לא לקחת את האחריות ממנו הוא יודע שצריך לאכול ואם לא אוכל בריא זה בעיה שלו , החרדות מהאכילה שלו זה הבעיות שלך... (סליחה על הבוטות).
הפתרון לחרדות מה שעוזר לי- זה להתחזק באמונה ללמוד או לקרוא משהו מחזק שהכל בהשגחה פרטית, אם את מתחילה לדמיין שמשהו קרה תנסי להתרכז במחשבות טובות והאם זה חששות וחרדות שוא תאמיני שהכל משמים ומה שקורה זה בכוחות שלך ה' נותן לך מה שנכון לך. וה' לא נותן ניסיון שאין לך כוחות להם ולנצל את הפחדים להתפלל לה' להגיד פרק תהילים אחד שכולם יהיו בריאים וזהו , להחליט משהו אחד שזה בגבול ההשתדלות שלך וזהו לעזוב את העניין, להתעסק בדברים אחרים אפילו בכוח לא לתת למחשבה להכנס עד שהשינוי בהרגל יהיה כמו טבע .
ואם זה מעשה נגיד תרופה הוא רוצה עזרה שיחליט מה מצפה ממך ולא לעשות מעבר. הזכרת פעם אחת כי ביקש תזכורת? זהו אחרי שהזכרת זה כבר לא בתחום שלך המקסימום שאת יכולה אם נגיד ראית שבאמת שכח כי היה יום עמוס תשאלי אותו ביקשת שאזכיר לך את זוכר? רוצה שאזכיר שוב? אולי תכתוב לעצמך פתק שלא תשכח.
3> 3>3 >ה' אלוקינו
תלוי בטיפול ובמחלה עצמהשירוש16
דוגמה 1: אני הייתי לוקחת כדור סרזסט פעמיים ביום. בפעמים שזה נפל על משמרת זה היה מאוד קשה לזכור לקחת אותו. גם כשהיה שעון מעורר לתזכורת לא תמיד הייתה לי פניות באותו הרגע לגשת לתיק ולקחת כדור ולאחר מיכן הייתי שוכחת. אז הפכנו את הכדור לעיניין זוגי - כמו שאני חייבת לקחת אותו בזמן (למנוע דימומים וכו) כך הוא חייב לתזכר אותי על בסיס קבוע. הפכנו את הנושא לאחריות זוגית במקום שכל האחריות תיפול עלי.
דוגמה 2:
בעלי היה צריך לקחת אנטיביוטיקה לתקופה מסוימת והוא מטבעו סולד מדברים כאלה וגם שוכח (בכוונה או בטעות.. זה לא ממש משנה. סוף פסוק - הרבה פעמים חזרתי הבייתה בסוף יום ושאלתי אותו על האנטיביוטיקה ופני המן חפו..)
שאלתי אותו אם הוא רוצה תזכורות או שהוא יסתדר לבד.
בסופו של דבר, הטיפול אינו מציל חיים ולכן אין סכנת חיים בשיכחה או דחייה של כדור. (שלא תביני לא נכון- אסור לדלג על מנות אנטיביוטיקה, זה מעלה את הסיכון להתפתחות חיידקים עמידים וזה ממש ממש לא מומלץ. אבל - זו לא סכנת חיים)
דוגמה 3:
אדם עם סוכרת סוג 1 שנוטל אינסולין באופן קבוע. זה באמת עיניין של סכנת חיים. אדם כזה שלא מטפל בעצמו ונוטה לזלזל בטיפול מועד לסיבוכים קשים בהמשך החיים ואף עלול לסכן אותם עד כדי מוות. (למשל - לקחת אינסולין ואחר כך לשכוח לאכול)
צריך לקחת בחשבון את סוג הטיפול, סגנון האדם שנוטל אותו וההשלכות של אי לקיחת הטיפול על חייכם המשותפים.
שוב, זה גם תלוי בדינמיקה ביניכם.
אם את מעוניינת לשאול לשלומו מתוך דאגה כנה לבריאותו זה מצוין - השאלה אם הוא מעוניין בכך.
אתן לך דוגמה: בעלי היה מתקשר אלי כמעט כל משמרת כדי לבדוק איך עובר עלי היום. זה מאוד נחמד אבל גם מאוד מתסכל. הרבה פעמים הוא תפס אותי בסיטואציות שונות בהם לא יכולתי לענות ולאחר כמה הייתי מאוד עסוקה ושכחתי לגמרי מהשיחה או בסיטואציה שלא יכולתי לענות וגם לא לנתק את השיחה/להפסיק את הצלצול וזה מאוד מביך.
לכן, קבענו שעם כל הכבוד והרצון שלו לתמוך בי ולהתעניין בשלומי (שזה מצוין ומבורך ותקין לחלוטין) זה צריך להעשות בצורה שמתאימה גם לי - ופשוט עברנו לוואטסאפ. הוא שולח לי הודעה באמצע העבודה ולא מצפה לתשובה במיידי אלא מתי שנוח לי לחזור אליו (זה יכול להיות גם אחרי 3 שעות..)
את דואגת לבעלך וזה מצוין וחיובי ורצוי. השאלה איך את מבטאת את זה בצורה שמתאימה לשניכם.
בהצלחה
דוגמה 2:
בעלי היה צריך לקחת אנטיביוטיקה לתקופה מסוימת והוא מטבעו סולד מדברים כאלה וגם שוכח (בכוונה או בטעות.. זה לא ממש משנה. סוף פסוק - הרבה פעמים חזרתי הבייתה בסוף יום ושאלתי אותו על האנטיביוטיקה ופני המן חפו..)
שאלתי אותו אם הוא רוצה תזכורות או שהוא יסתדר לבד.
בסופו של דבר, הטיפול אינו מציל חיים ולכן אין סכנת חיים בשיכחה או דחייה של כדור. (שלא תביני לא נכון- אסור לדלג על מנות אנטיביוטיקה, זה מעלה את הסיכון להתפתחות חיידקים עמידים וזה ממש ממש לא מומלץ. אבל - זו לא סכנת חיים)
דוגמה 3:
אדם עם סוכרת סוג 1 שנוטל אינסולין באופן קבוע. זה באמת עיניין של סכנת חיים. אדם כזה שלא מטפל בעצמו ונוטה לזלזל בטיפול מועד לסיבוכים קשים בהמשך החיים ואף עלול לסכן אותם עד כדי מוות. (למשל - לקחת אינסולין ואחר כך לשכוח לאכול)
צריך לקחת בחשבון את סוג הטיפול, סגנון האדם שנוטל אותו וההשלכות של אי לקיחת הטיפול על חייכם המשותפים.
שוב, זה גם תלוי בדינמיקה ביניכם.
אם את מעוניינת לשאול לשלומו מתוך דאגה כנה לבריאותו זה מצוין - השאלה אם הוא מעוניין בכך.
אתן לך דוגמה: בעלי היה מתקשר אלי כמעט כל משמרת כדי לבדוק איך עובר עלי היום. זה מאוד נחמד אבל גם מאוד מתסכל. הרבה פעמים הוא תפס אותי בסיטואציות שונות בהם לא יכולתי לענות ולאחר כמה הייתי מאוד עסוקה ושכחתי לגמרי מהשיחה או בסיטואציה שלא יכולתי לענות וגם לא לנתק את השיחה/להפסיק את הצלצול וזה מאוד מביך.
לכן, קבענו שעם כל הכבוד והרצון שלו לתמוך בי ולהתעניין בשלומי (שזה מצוין ומבורך ותקין לחלוטין) זה צריך להעשות בצורה שמתאימה גם לי - ופשוט עברנו לוואטסאפ. הוא שולח לי הודעה באמצע העבודה ולא מצפה לתשובה במיידי אלא מתי שנוח לי לחזור אליו (זה יכול להיות גם אחרי 3 שעות..)
את דואגת לבעלך וזה מצוין וחיובי ורצוי. השאלה איך את מבטאת את זה בצורה שמתאימה לשניכם.
בהצלחה
3>3>3>ה' אלוקינו
זאת שאלה תיאורטית?חולת שוקולד
וואו בנות , תודה רבה רבה רבה רבהה' אלוקינו
לא זוכרת מתי הייתי ככה טעונה (טהרה)אנונימית בהו"ל
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
ממליצה ממש ממש מכון פועהשמעונה
קודם כל יעשו לך סדר, מה מותר ומה אסור. אולי גם יסבירו לך על ההיתר של ראשון, שלישי, שביעי, בלי קשר להראות להם עד. יש להם כתפיים רחבות מאוג והם אפילו ידועים כמחמירים, וכבר שנים התירו לי ראשון, שביעי ולא אמרו לי מעולםללכת לבודקת. גם דברו איתי בעניין כתמים והתירו
העמסת סוכר מאההבוקר יעלה
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
לא מניסיוןהשקט הזה
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
יש תמיסה בטעם הדרים ויש בטעם אפרסקיעל מהדרום
תשובהPandi99
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
מגיעים בצוםיראת גאולהאחרונה
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
אז איך מתכוננים לצום?אהבה.
די מלחיץ אותי,
שבוע 19 ובכללי מאד עייפה רב הזמן
קוואקר, דבש, הרבה שתיה.מוריה
לתגבר שתיה לא מהרגע האחרון. 3-4 ימים מראשכתבתנו
סיוט ללכת לשירותים הרבה אבל משפר מאוד את ההרגשה במהלך הצום
הרבה פירות נותן אנרגניה שמתפרקת לאט ולאורך זמןילדה של אבאאחרונה
אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
אני חושבתעוד מעט פסח
שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.
היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.
או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.
אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.
וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.
אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).
בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.
מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.
כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.
אחרי שבת מאתגרת, מתייעצת בקשר לבן שליאנונימית בהו"ל
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
רעיון לכיווןמתיכון ועד מעון
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אתם בהדרכת הורים כלשהי? (בעקבות הילדה על הרצף)מתואמתאחרונה
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
מישהי ילדה לאחרונה בבלינסון?שיפור
שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?
ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?
הבנתי שרק בביות מלא ועל בסיס מקום פנוי..nik
לא נכון, לא רק לביות מלאPandi99
חברה שילדה כך אמרה לי, טעות משמחת🙂nik
אני הייתי בחדר פרטי, היה מעולה. צוות מדהיםPandi99
ביות חלקי
החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר
ובצהריים איזה שעתיים
את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה
אין מיטה לבעל אלא כורסה נפתחת שהופכת למיטהPandi99
אני ילדתי שםמולהבולה
לפני 8 חודשים
יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי
אבל חדרים ממש יפים
הצוות, תלוי מחלקה
חברה שלי היתה. החדרים חלום והיתה מרוצה גם בכלליאורוש3
ואיך היחס שם ללידה טבעית ?הלוואייי
והעומס?הלוואייי
וכמה נשים בחדר ? רוצה תינוקיה רק לקצת אבל שתהיה
מידע מלפני 3 שניםמתיכון ועד מעון
ממש תלוי על מי את נופלת
ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש
רק קחי בחשבון שהאשפוז ממש קצרממשיכה לחלוםאחרונה
ויש נשים שזה חשוב להן
מה הסוד לחימום סלמון על הפלטה?רוני 1234
אם אני שמה בשכבה התחתונה הוא מתייבש
שכבה שנייה הוא לא מספיק מתחמם
שכבה שניה כשהתבנית מכוסה?יעל מהדרום
לפי הדעה שאנחנו הולכיםאבןישראל
אפשר להניח את הסלמון לא מוכן על הפלטה לפני הדלקת נרות והדג מוכן לסעודה בערב..זה מה שאנחנו עושים..
מכינה אותו קרוב ממש לשבתרקאני
ואז שמה שכבה שניה עטוף טוב
אם הוא לא עם רוטבהשקט הזה
אז שימי אותה שכבה ראשונה, בערך רבע שעה- עשריפ דקות לפני שאוכלים. הוא לא צריך להיות על הפלטה כל הזמן.
או שתשימי שכבה שניה ותורידי אותו קרוב לאכילה
להכין סלמון עם הרבה רוטבאורי8
כמובן להניח על הפלטה לפני כניסת שבת. בזכות הרוטב לא מתיבש בכלל
אני מקפידה על אורך החימום ושמה לא ישירות ממשכתבתנואחרונה
כלומר מניחה כ3/4 שעה לפני האוכל כדי שלא יהיה סתם זמן מיותר שמייבש אותו, מניחה על הגבהה נמוכה אבל לא קומה שניה (רשת צינון של עוגיות/ מכסים של צנצנת דבש וכד')
הזרעה על בסיס ביוץ טבעיליבא2
יעזור לי ממש לשמוע ממי שיודעת
מתי מתחילים מעקב?
אני יודעת לזהות את היום של הביוץ לפי הפרשות (תמיד אני צודקת כי שבועיים בדיןק אחרי מגיע המחזור)
השאלה אם להתחיל כשמתחילות הפרשות או ביום ה11 למחזור? הרופא לא כל כך הסביר לי.
תודה!
ממה שאני יודעתפצלושון
מעקב זקיקים מתחילים מיום 2-3 הרבה פעמים, לפעמים גם יותר מאוחר 5-6, תלוי בגישה של הרופא..
יש לך איך לשאול אותו או אחות פוריות?
קודם כל בהצלחהעוזרת
רופא שעושה הזרעה חייב לתת הנחיות מדויקות ולהיות איתך בקשר עד ליום ההזרעה
זה חלק גדול מההצלחה במעקב הצמוד
אם את יודעת מתי הביוץ פחות או יותרפרח חדש
תתחילי מכשבוע- חמישה ימים לפני
אין מה להתחיל קודם.. מיותר
תודה רבה לכן! עונהליבא2
הרופא פריון רק נתן לי מעקב זקיקים
אני עושה הזרעה דרך בית חולים, אז רק צריכה לעדכן אותם
אני יכולה ללכת לכל מרכז בריאות האישה לעשות מעקב? (בקופה שלי)
התחילו לי קצת הפרשות, זה אןמר שאבוד החודש או שיכולה להתחיל מחר?
שוב תודה רבה!!
לא אבוד בכללפרח חדש
ההפרשות מתחילות כמה ימים לפני
בהצלחה
כן הרופא אמור להגיד לך מתי להתחיל מעקבחושבת בקופסאאחרונה
יש שעות מיוחדות בבוקר ששמורות למטופלות פוריות. בדרך כלל ב7-8 כזה ואז הכניסה היא בלי תור.
אמורים להתחיל סביבות השבוע לפני הביוץ בדרך כלל.
במכבי יש מייל של אחיות ששולחים אליו את התוצאות ושואלים שאלות ואחיות קוראות את זה ומעבירות לרופא ומסבירות את התשובה. (אני שונאת את המייל הזה בטירוף. הן עונות רק פעם ביום, וצריך לדבר איתן ברחל בתך הקטנה כי הן לא מבינות כלום ממה ששואלים אותן וצריך לחכות עוד יום שלם לתשובה)
איך את אמורה לייצור קשר עם הרופא שלך?