ומה אם נמאס.
מה אם לרגע אחד,
רק רגע אחד, נמאס לי.
נמאס מהמאבקים.
נמאס מההסתרות.
נמאס מלספר על החברה ההיא כשהכל זה בעצם אני.
נמאס מפריקות חסרות תוכן שהם הכל סתם.
נמאס מלילות רייקים ולא נגמרים.
נמאס מסיפורים.
נמאס מכל הבולשיט הזה.
אני רוצה יותר מזה.
רוצה משו שהוא מעבר לכל החרא הזאת שאני ממשיכה לאכול בלי סוף.
אני לא יודעת מה, העיקר שיהיה עוצמתי. וסוחף. ויציב.
|אורחת|
יש עוד בוגרים ברחבי הפורומים?
כאלה שרוצים לפתוח איתי דיונים מרתקים?
ועכשיו ברצינות, איך עובד כל הקטע הזה של יצירת פורומים ונטישתם?
כלומר, לכאורה הפורום הזה משחק בדיוק על המקום של צעירים מעל גיל 20,
משו בסגנון, אין באמת הבדל,
או שבעצם זב גם העתיד הצפוי לצעירים מעל גיל 20?
אני אשאר בתהיותיי,
ממילא אף אחד לא קורא את זה...
וראיתי שהוא בעצם עם מטרה אחרת.
פעם היו פה המוווווון פורומים שקשורים לעזרא...
כי שיגע אותי כי פתאום חשבתי ואז אמרתי ואלה למה שיהיה מגיע לנו להיגאל?
קראתי אפשהו שהקדוש ברוך האו הוציא אותנו ממצרים בשביל לעבוד אותו, לקיים את המצוות שלו באהבה ועם רצון
וזה מחייב אותנו שבשביל להיגאל ולהיות ראויים לזה אנחנו צריכים להיות 100 אחוז שיהיה מגיע לנו
כי לא מגיע לנו כלום כלום ואז כשאנחנו בקושי מקיימים תמצוות ואיזה עם אהבה ורצון אז למה שיהיה מגיע לנו בכלל?
וזה העציב אותי ממש
ופתאום שכתבת את זה שאפשר לצעוק לה' גם ממט שערי טומאה ועדין הוא יכול להוציא אותנו ולגאול אותנו גם שלא באמת מגיע לנו, סתם לוידעת, זה שימח אותי..
|חח נכון
#בראשעת|
יש פה פורום נטוש. פורום שאימצנו לעצמנו. כדי שנוכל לכתוב אחת לשניה ולהשתרשר מבלי שיראו אתזה אנשים שאנחנו לא רוצים שיראו. מוזמנות לפרוק, לשתף, לכתוב תובנות וגם לעשות פה את כל השטויות שלנו. אז כולם עושות על עקוב ונכנסות מידי פעם לקרוא את מה שכותבים פה. מותר להגיב כשמרגישום צורך, ברגישות אבל(;
כותבים כל פעם מאנונימי, ובסןף הכתיבה כותבים את הכינוי.
