באתר פורטל בריאות הנפש בישראל, ומזדהה איתו מאוד.
מעתיקה לכאן:

אני, חולת נפש.
כן, צמד המילים האלה שאתם נוהגים להשתמש בו כדי לצחוק על מישהו או סתם להגיד לו שהוא משוגע, זה צמד המילים שאתם משתמשים בו כדי לקלל נהג שהתנהג בחוסר זהירות או מישהו שהבהיל אתכם. זה צמד המילים שמשתמשים בו כדי להגיד למישהו שהוא טיפש או מפגר.
אז אני חולת נפש..

ולא, אני לא משוגעת, לא נהגת שורים וגם לא מנסה להבהיל אף אחד. אני לא טיפשה ולא מפגרת..
אני מטופלת בתרופות שמאזנות אותי ומרגיעות את הסערות הפנימיות שפשוט כבר אי אפשר להכיל וגם מקבלת טיפול פסיכולוגי.. וחוץ מזה אני מנסה ככל יכולתי להחזיק שגרה, להיות בתפקוד כמה שאפשר, להיות טובה לאנשים שסביבי ולתת מה שאני יכולה לתת...

הרבה אנשים חושבים שאם אני פשוט אקום ואצא מהמיטה אז הכל יהיה רגיל. שאם אני אפסיק להגיד שאני רוצה למות החיים שלי יהיו תותים... הרבה אנשים מופתעים מזה שאני פשוט מדברת על זה בלי להסתיר, שאני לא מתביישת... אבל למה שאני אתבייש?

אני בחרתי בזה? אני אשמה???
אתם לא תגידו למישהו י'א חולה סרטן, או י'א חולה סוכרת, וגם לא י'א חולה אלצהיימר...
אז למה חולי נפש הפכו להיות סמל הטמטום?

אני דווקא פגשתי אנשים חכמים, מוכשירים, אמנים... תלכו במחלקה פסיכיאטרית, כל בן אדם שני מצייר מדהים באופן קיצוני, והראשון כותב בצורה בלתי רגילה, כל בן אדם שלישי מנגן או שר מדהים... אנשים חכמים מאוד שמבינים את החיים לעמקם בצורה שאתם רק חולמים עלייה...

אבל מי שהיה חולה, נשאר עליו כתם לכל החיים במקרה הטוב, כשהוא לא מסתיר... אבל כל כך הרבה אנשים חולים בלי לספר לאף אחד... מה יגידו השכנים, החברים, איך אני אראה את הפנים שלי בבית כנסת או אפילו בחדר כושר או בסופר... זה יפגע בשידוכים זה יפגע ביכולת להשיג עבודה ראוייה...
אז אנשים אוכלים את עצמם מבפנים, אנשים נשארים לבד בחושך סמיך ואפל ולא פונים לקבל עזרה, משפחות קורסות לתוך עצמם כי אין מי שיחזיק את הבית.. בני משפחה מנתקים קשר... וכשיודעים, אז מרחמים או מתרחקים, זה מסוכן ותכלס גם לא כל כך נעים לראות את זה...

אז המצב הוא שבמחלקות אונקולוגיות, כרורגיות, גריאטריות מגיעים אנשים לשמח ולעודד ודווקא במקום שהכי צריך שמחה, עידוד ואוזן קשבת, דווקא המחלקות הפסיכיאטריות שוממות ממבקרים... לא לגמרי, יש חברים טובים ומשפחות עוטפות..

אבל נדיר שתמצאו מישהו שבא סתם לעשות שמח... אנשים מאושפזים שם במקרה הטוב חודש אבל זה גם יכול להגמר בשישה שבעה ואפילו יותר... והשיעמום נוראי, הרגשה שאין על מי לדבר.. המון אנשים חווים השפלות ואיומים, פחד נוראי ממי שאמור לעזור.. מקבלים צעקות על דברים שלא בשליטתם וזלזול ברגשות.. וכל כך הרבה אנשים פשוט לבד... מאשימים את עצמם בלי סוף, כאילו שהם האנשים הכי רעים בעולם.. אבל תכלס, הבעייה שלהם היא שיבוש בהפרשת החומרים במח... כן.. זה גם קשור למבנה הנפש ולסביבה שגדלנו בה... אבל התרופות שמקבלים משפיעות על המח! וזה הגורם המשמעותי באיזון של בן אדם..

כשחבר חולה בסרטן החברים שרוצים להזדהות יעשו הכל בשבילו, יהו מלא עמותות שיחבקו ושיתמכו, שיתנו לילדים חוגים ופינוקים למשפחה... ואל תבינו אותי לא נכון, אני חושבת שזה לגמרי חשוב ואני לא מזלזלת לשנייה בחולי סרטן. אני רק תוהה למה הם כן והם לא.... בגלל שסרטן היא מחלה יותר פופולארית?!

אז מה אני מנסה להגיד,
פשוט תפסיקו לשפוט אנשים לפני שאתם מגיעם למקומם ויודעים מה עובר עליהם, תהיו אמפתיים, אל תזלזלו ואל תפסלו בן אדם בגלל שהיה לו משבר נפשי קשה.. אל תבואו ממקום מרחם, תבינו שאנחנו פשוט רוצים להיות חלק מהחברה, לא לקבל מבטים מרחמים וגם לא מבטים נגעלים.. אנחנו יכולים להיות חברי אמת, להיות קשובים ומכילים, להיות עובדים חרוצים ונאמנים, להיות בני זוג נפלאים אוהבים ומכילים... והאינטיליגנציה הרגשית שלנו, מפותחת ביותר....

אה ורק שתדעו, דיכאון היא המחלה השנייה הכי נפוצה בעולם, אחרי סרטן, זה יכול להיות כל אחד מכל חברה ומכל מקום, יכול להיות שזה גם מי שיושב לידכם באוטובוס, מתפלל ספסל מאחוריכם או נוסע ברכב שלפניכם... וזה גם יכול להיות אתם...

אה, ואם אתם מרגישים רע, בבקשה, אל תתביישו ללכת לטפל בעצמכם לפני שיהיה מאוחר מדי... ואל תתלבטו בגלל מה שאומרים אנשים...

אני אשמח לשמוע אותכם שם בשאלה קטנה שאלה על חסכון קטן - חיסכון השקעה וצריכה