ויותר מזה, בגלל שכל ההריונות עד עכשיו באו ב"ה בקלות, ובכלל שאני רואה סביבי כמה זה לא ברור מאליו (כולם אצלנו נקלטים בשניה, הבעיות מתחילות אחרי...) אז במודעות שלי שכל רגע זה יכול להיות גם אצלי.
ההריון השלישי שלי היה הריון בסיכון אז הייתה מן תחושה של הנה נעים להכיר- ככה נראה התיק שלי.
ובהריון הרביעי שוב הייתה ההרגשה שסטטיסטית הפעם זה צריך ליפול
וב"ה כל תחילת ההריון היה בסדר,
ואז כשכבר שיחררתי אז היה דימום וכעסתי והייתי מתוסכלת שדווקא כשלא הייתי מוכנה זה הגיע ובכיתי נורא באותו יום
אבל אז הדימום פסק ולא חזר בכלל והיה ממש מוזר מבחינת התחושות.
וזהו, אז גם אני איתך בתהיות
אין לי מושג מה "נכון" לצפות, אבל לפחות ההכרה שזה לא ברור מאליו בכלל בחסדי ה'
וגם לדעת שלכל אחת (ואחד) יש את המסלול שלו בחיים ואי אפשר לדעת מה המוקשים שיהיו אצלנו.
וכשיש לי חשש מנסיון מסויים, אז אני חושבת אם הייתי עוברת את הנסיון הזה מה הייתי לומדת ממנו? איך הוא היה מגדיל אצלי את האישיות? את עבודת המידות?
ואז אני מנסה להתחזק ולדמיין מה הייתי מוכנה לעשות כדי שהדבר הזה יילקח ממני ואז עושה אותו.
(נגיד אם יהיה קושי כלכלי אהיה מוכנה לתרום יותר צדקה כדי שזה יעבור, אז אתרום יותר צדקה ככה שה' לא "יצטרך" לתת לי את המכה בשביל שאוכל לצמוח מזה)
מה שנקרא מניעה מראש 🤭
אני יודעת שזאת מחשבה קצת ילדותית אבל אותי זה מחזק ועושה לי טוב בנפש. מקווה שלא אשבר אם בכל זאת אצטרך להתמודד עם מה שאני מפחדת ממנו.
וכמובן להתפלל ולהודות ולהתפלל.
ולכאוב ולחזק את מי שזה קורה לו.
פעם גם הייתה עולה לי בי התהייה בתפילת ר"ה שנה שלא תפיל בה אשה את פרי בטנה,
תפילה שהייתה גורמת לי כזה רטט שלא עוזב אותך.
הרי סטטיסטית ברור שזה יקרה למישהי אז איך אפשר להתפלל על זה כ"כ חזק?
ומתחזקת מהתשובה שה' כל יכול.
ה' מעל הסטטיסטיקה.
לגבי כל עמ"י ואני בתוכם.
אז זה יכול לקרות. להאמין ולהתפלל.
וגם עוזר לי לענות למחשבות האלו, שמה אני, אני רק כלי.
ילד זה אהבה, ילד זה אושר, ילד ממלא אותך באופן לא מוסבר. אבל זה לא רק זה, זה הרבה יותר מזה.
ילד זה אדם בפני עצמו, ילד זה המשכיות, אני בעצמי "רק" ילדה.
ילד זה עוד נשמה מעמ"י שעתידה לרדת לעולם. בעצם ה' "משתמש" ברחמי בשביל להמשיך את עמ"י.
זה לא שלי ולא בשבילי.
אם ה' ירצה להשתמש בי השנה להוריד נשמה לעולם אשמח להיות כלי שרת לרצונו. ואם לא- אז אמתין למתי שהוא יהיה צריך לי.
וככה כל יום שמתגברות הבחילות ומתגברים הפחדים אני אומרת לעצמי על יום האתמול הנה צלחתי עוד יום בשליחות. בקושי הצלחתי לנשום אבל עשיתי את זה.
ועדיין בתחילת היום שאחריו עוברת בי המחשבה האם בתכנון שלו אלד ילד בריא בעיתו ובזמנו או שצפוי לי לסיים את השליחות קודם?
ומנסה להתחזק שאצליח למלא את השליחות מה שתהיה...
שיהיה המשך הריון תקין וקליל בע"ה
עם מחשבות טובות ומעצימות
ולידה קלה בעיתה ובזמנה בידיים מלאות ורק בריאות!
)