שיחיה העייף הלאומי, היינו מתווכחים עד שקלטתי שהוא פשוט באמת כל הזמן עייף. ושלחתי אותו לעשות בדיקת דם ולקחת חוסרים... אולי חוסר בברזל או משהו? כדאי לבדוק ולא להזניח...

הלוואי והיה לי איך לעזור...

אני רק

וכן, גם אם הוא באיוש הוא מסכן את עצמו!! כשאת שומעת על דברים שהוא עושה זה פשוט מחרפן לראות את הזלזול מצד האנשים שאין להם חצי מושג מה זה צה''ל

אין לי כח לפרט, גם לא רוצה שיהיה אאוטינג

אבל לשמוע כמו אמירות תגידי תודה שהוא באיו"ש זה מחליש בטירוף.. בטח כשאני יודעת שהוא מסתכן שם יום יום, דקה דקה

שה' ישמור עליו ועל כולם

תודה רבה רבה על השירות שלכם.

בזכותכם עם ישראל חי.

עם ישראל חי לא קורה מעצמו. זה קורה בזכותך.

מעריצה!!!!!

אני כותבת מכיוון אחר של התמודדות בחיים והתמודדות מאוד מאוד לא פשוטה

אנשים לא יבינו לעולם את הניסיון של השני

ואת תמצאי תמיד את אלה שיזלזלו ויקטינו, לא יבינו למה בכלל את צריכה תמיכה

ובמילים אחרות-זו בעיה שלך תתמודדי (כביכול)

וכואב לי ושורף לי שלא קיבלת שום משלוח, אם את מסכימה תכתבי לי בפרטי מאיפה את ואני באה להביא לך עד הבית

המצב הזה פשוט בלתי!!! 🤬

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.

הלוואי שתסכימי לכתוב איפה את נמצאת ואולי מישהי פה תשלח לך ארוחה או תעזור לך למצוא נערה שתשחק קצת עם הילדים ותעסיק אותם קצת.

כואבת ובוכה איתך

בעיקר מתפללת

זה נשמע כל כך כל כך כל כך קשה

כל הכבוד לך, באמת, על כל רגע שלך שאת מתפקדת, ולא משנה איך וכמה

את אלופה ממש🫂🫂🫂🫂

כל כך מזדהה.

ונגעת לי בלב.

בדיוק היום דמיינתי כמה המלחמה הזו (קודמותיה) היתה שונה כל כך ואפשרית, אם הוא היה בבית.

ומזדהה גם בקשר לשכחה של כל העולם.

איפה את גרה?

הייתי רוצה לתת לך משהו אם את קרוב.

חיבוק גדול גדול!

לא כולם מפנימים באיזה ימים אנחנו.

את יודעת וזה מה שחשוב

בהצלחה עם הילדונת 💚

ההתחלה הכי קשה, להתרגל למקום חדש, בלי גן, הכל הפוך, לאט לאט..

מקווה שישתפר בהמשך 🤗

הערכה בסיסית אבל גדולה מאוד לזה שאת אמא. אחרי שילדתי את הילד הראשון שלי הערכתי כל אמא על פני היקום בצורה מטורפת.

ועל כמה וכמה לכמה פיצקים. 

הערכת אקסטרה על זה שאת בהריון, מביאה נשמה חדשה לעם ישראל כולו!! וואו

ואקסטרה אקסטרה שאת מחזיקה את המשפחה לבד בלי הבעל בשביל כולנו

ה' יברך אותך המון המון!! והשכר שמור

הלוואי היה לי איך לעזור לך חוץ מתפילות. אשתדל לפחות להתפלל

אם יש דרך אחרת להועיל את מוזמנת לכתוב, נראה לי שישמחו כאן מי שיכולה

קראתי משהו שפסיכולוגית כתבה שעכשיו כל התפקיד שלנו כאימהות הוא להשאיר את הילדים בחיים, אולי גם להוסיף ארוחה או שתיים ביום.

אז את, שאת גם מגויסת ובלי בעל איתך, וגם נמצאת במקום זר ולא מכיל - על אחת כמה וכמה!

מותר שהילדים לא יתקלחו, מותר שהם יעשו שטויות (גם אם ירימו עלייך מבטים בסביבה), מותר שהם יזללו ממתקים ומותר שהם יישארו עם אותם בגדים כמה ימים.

וזהו, תטפחי לעצמך על השכם על זה שעברתם למקום שבו הילדים יכולים להישאר בחיים, ושאת בכלל מצליחה קצת לכתוב את מה שעובר לך בלב❤️❤️

מקווה ממש שתמצאי מקור תמיכה כלשהו בטרפת הזו... גם הפורום זה טוב, אבל אם אפשר גם מעבר...

ותודה רבה וגדולה לך על הכול!!!

וכמה תודה והערכה מגיע לך מכולם!!

ובינתיים לפחות שולחת חיבוק,

ותודה!

ואולי אם מתאים לך לכתוב, אפילו דרך מנהלת, איפה את כדי שאם את קרובה אולי מישהו מכאן תוכל להושיט יד.

אפשר שתכתבי כאן שכתבת למנהלת, ומי שרוצה לעזור תכתוב למנהלת הזו ואם זה קרוב ישדכו ביניכן, משהו כזה אולי? 

עונה לגבי השאלות איפה אני, כרגע אני בעיר אחרת מאיפה שאני גרה. אני אצל המשפחה שלי אבל הם ממש מתעללים בי. ממרידים את הילדים נגדי ומשפילים אותי עד עפר.

אני על הקרשים, שוב אחרי סשן ארוך של בכי. בדיוק התקשרתי לבעלי ואנחנו חושבים לסיים את הסבב ולעבור לגור בנתיים במקלט, אין לי אוויר

אני ממש מעריכה את כל הרצון לעזור אבל גם מתפדחת להחשף אחרי הפריקות האישיות כאן

שמחה שהחלטתם לסיים את הסבב, אני חושבת שעם כל הכבוד לצבא ולמצה היום, בתקופות מסוימות מותר להגיד לצבא גם "לא"!!!

יש תחליף לכל אחד...הכל יהיה בסדר
תחזרו למקלט למקום בטוח ונעים בשבילכם ותשתקמו יחד
 

מתלבטים מאוד מאוד

דווקא כי אין כמעט סד"כ, ובפועל אין מחליף ... וזה אומר שעל חברות שלי יפול הרבה יותר וגם הן על הקרשים

של צורך גדול במשפחתיות ומצד שני, יודעים שזה יפול על מישהו אחר
לא יודעת מה לומר
אבל יש אולי פתרון ביניים?
למשל שבעלך יצא לחופשה ארוכה יותר?

מבינה אותך כל כך.כל כך מכעיס שכל פעם אותם אנשים נושאים בנטל עוד ועודעד שהמשפחה קורסת.הלואי ואנשים יבינו שזה כל כך לא יהודי לשבת מהצד."עימו אנוכי בצרה"ואת אמא ואישה לביאה.בזכותך ניגאל.ולגבי משלוח מנות- אולי לא קיבלת כי את לא בעיר שלך ואנשים בגלל המצב מפחדים להסתובב.חזקי ואמצי.

מאוד מבינה אותך ...

אני העדפתי להישאר בבית לבד עם הילדים למרות שאין לי ממד (אבל יש מקלט וברור שאם אין מקלט אז המצב שונה) לא כי המשפחה לא תומכת אבל אני יודעת שחוסר שגרה ביתית ישגע עוד יותר את הילדים שלי .. אז עוד יותר כשאין תמיכה לא שווה להישאר בסביבה רעילה

כמובן שהביטחון מעל הכל ואני ממש ממש מקווה שתמצאו פתרון , חיבוק ענקי ענקי

אני גם גרה בבית בלי ממד ובלי מקלט ובעלי מגוייס, אבל אני יודעת שהבית שלי זו השפיות שלי ולא הולכת לאף אחד.

נשמע מזעזע המצב שם

בעלי ממש נלחץ לשמוע אותי, אני בוכה בלי סוף

לא מצליחה לאכול ובקושי ללכת לשירותים (תמיד זה יהיה עם ילד אחד או יותר)

מה את עושה אז אם יש אזעקה?

אני מפחדת שזה קושי רגעי מול משהו שאולי חס וחלילה אפשר להתחרט עליו כל החיים 

דבר ראשון שולחת לך חיבוק גדול.

לא באתי לענות על הכל אבל רק להעיר על הפחד מלהיות במקום בלי ממד. אני לא יכולה בכלל להחליט מה נכון עבורך אבל אני חושבת על זה כהשתדלות של הקטנת סיכון, תוך תשלום מחיר סביר.

הרי מצד אחד הסיכון שח"ו דווקא אני אפגע מטיל הוא נמוך אבל הרבה יותר בטוח בתוך ממד ולכן אני נכנסת אליו.

מצד שני, אם צריך לשלם מחיר גבוה (ואני אישית מחשיבה את המחיר שאת משלמת כבלתי אפשרי) אז לדעתי, זה לא משתלם ולא נכנסים.

(וכמובן שגם כניסה לממד לא מבטיחה כלום. כמו שראינו לפני יומיים וגם בסבב הקודם מול אירן)

מקווה שזה עוזר. ממש ממש בהצלחה!

היו 30 איש, מתוכם 2 נהרגו.

ה7 האחרים היו מחוץ למקלט.

מציעה לראות בעיניים איך נראית שכונה אחרי נפילת טיל,

כל הבתים/ בניינים באיזור ניזוקים בצןרה קשה.

מי שבממד ניצל, מי שלא, הרבה יותר חשוף לפגיעה של הדף.

נכון שבפגיעה ישירה אין הרבה הבדל,

אבל בפגיעה בשכונה שהיא לא פגיעה ישירה, יש הבדל עצום.

עוד נתון לקחת בחשבון: כל יום שעובר, אפשרות ירי הטילים יורדת.

כי יש צוואר בקבוק של משגרים שברגע שיש שיגור הם מתגלים ונפגעים אז לא יכולים לשמש שוב ושוב. ההערכות דיברו על שלושה ימים (מאתמול) למנוע ירי מסיבי שיאתגר את יכולות היירוט.

עדיף לקחת קצת מרווח ביטחון.

נניח עד אחרי שבת ואז לבחון מחדש את הסיכון.

כשמסתכלים על החודש הקרוב כיחידת זמן אחת, אף אחד לא היה שורד מחוץ לבית אז עדיף כבר להרים ידיים ולוותר.

אם מסתכלים רק על הימים הקרובים עד סופ"ש אולי אפשר להסתדר רק עוד קצת.

בסבב איראן הקודם -כן נשארתי

מלאאא משפחות ככה .. בישובים כל מי שיש לו בניה רגילה מבטון ולא בניה קלה או קרוואן מרגיש אפילו במצב טוב

מבחינתי זה החיים שלי -הם פה

ואני עושה מה שאני יכולה

לא מה שלא

ולהשתגע אני לא יכולה להרשות לעצמי

בטח לא כשהבעל מגוייס

ובכללי החיים לימדו אותי שהשתדלות זה חשוב אבל לא לשכוח לא להקריב מחיר כבד מדי

ובלב מאמינה שהכל מושגח ולכן לא אקריב את בריאות נפשי בבשיל ממד אם הז מה שזה גורם

מחילה

בעיני אחן ספק שאמןרים להשאר בשגרה גם עבור הילדים

כמה שאפשר

ובתוכה להשתדל למשור על עצמינו במידות האפשרי

ככה לפחות כל מי שאני מכירה עושה

ותלוי איפה גרים כמובן

י ש מקומות פחות מועדים לפגיעה ויש יותר

אפשרות א לחזור הביתה

אפשרות ב להישאר איפה שאתם

אפשרות ג??

אולי לקחת צימר/ סבלט בערבה/ מצפה רמון לסופ"ש?

אולי להתארח חמשוש אצל חמותך?

אולי להשאיר חלק מהילדים ולחזור לבד/ עם חלק מהם הביתה ולחזור למשפחה לשבת?

גם אני עם שניים + הריון והקפיצו את בעלי בשבת.

לפחות יש לנו ממ"ד תודה לה'.

ראיתי שכתבת שאתם חושבים לסיים את הסבב ובתור אשת מילואימניק אני תומכת בך!!

אין שוויון, העולם לא פייר והמילואים בפרט ויש מקום להחליט שעד כאן. חיבוק גדול. מקווה בשבילך שבעלך יזרום עם זה וכמה שיותר מהר.

ומי החסר טקט שאמר לך להגיד תודה שהוא לא בעזה??? נראה לכם שקל לנו יותר?? איזה הזיה!

מילואים זה קשוח נקודה.

דווקא אלה שבעזה לפעמים היציאות שלהם יותר טובות מאלה ביו"ש.

תני לי משהו אחד מהרשימה הזאת שלך ואני מתרסקת,

אז עם מצב כזה?

את מדהימה. ואני רוצה לשלוח לך גם חיבוק גדול ומחזק, וגם שתפנימי כמה את חזקה עם כוחות נפש שלא מהעולם הזה, וכמה את מסוגלת להתפנות ולראות את הילדים, כשאת בעצמך בתוך טירוף.

את מדהימה!

נשמעת התמודדות כל כך קשה! אתם ממש הכוח של עם ישראל! תודה לכם!

לא מצליחה להבין איך אפשר להתייחס כמו שאת מתארת למגוייסת עם ילדים ועוד במצב הבטחוני שיש עכשיו?!

מקווה שתמצאו את האיזון הנכון בשבילכם, שיעשה לכם יותר טוב מהמצב הנוכחי.

הייתי שוקלת לעבור למקלט במקום אצל ההורים..

שוב תודה תודה תודה!

בעז"ה שהקב"ה ישלח לכם שכר על כל הטובה שאתם עושים איתנו!

אנחנו בלי ממ"ד,

אף אחד לא חשב לארח אותנו או להציע לנו לבוא אליו...

וגם כשכבר מצאתי מקום אחרי הרבה בקשות, לא נתנו לנו הרגשה אמיתית שאנחנו רצויים וחזרנו כמו שבאנו.

חיבוק גדול

אין לי מילים אפילו

חיבוק גדול גדול 

כל השכנים הורידו סטנדרטים וזה יצא ממש בול.

חצי מהמשלוחים שמתי בשולחן החג (לחמים, סלטים, אפילו זיתים וכד' ועוגות עוגיות למנה אחרונה)

היה מגוון כיף וטעים ולא תקועים עם מלא ממתקים.

המבוגרים גמורים, הילדים עוד מוקדם להם לישון.

לקחת בחשבון את הזמן הזה, לתכנן פעילות מרגיעה.

(מקודם הוצאתי את הילדים לפארק לשעה, לא היה מוצלח. חזרנו. בעלי משחק איתם משחק קופסה עכשיו)

שנה הבאה כדאי לחשוב על משהו מראש.

אולי יצירה בבצק או משהו.

הירידת מתח של האחרי

אני גמורה על הספה. בעלי מעולף אחרי ששתה.

הקטנים פה ואין לי כח לקלח אותם ולהתקדם עם השינה.

מחר בעז"ה נוסעים להורים בירושלים, עוד יום של בלאגן.

שלא תהיה מלחמה בפורים🤭

(כאילו שזה תלוי בנו...)

החג היה כמעט בתכנון המקורי מלפני המלחמה

הילדים חגגו עם משלוחי מנות לחברים

נסעתי כרגיל לסעודה להורים מחוץ לעיר

(האזעקה תפסה אותי בחניה צפופה בין מכוניות ועם ילדים רבים מכות

אז התרכזתי בלהשאר רגועה בסיטואציה ולא באזעקה

ואז מישהו יוצא מבניין ונוזף בי 'גברת את שומעת שיש אזעקה'

במקום להציע בנימוס מרחב מוגן

לכולנו שלום)

כך זה היה הגיוני מבחינת המשק

וגם מבחינת תאריך

הוא מהות מרכזית של החג (הזה ובעצם כל חג)

חג= בלתמים/ שינויים/ ילדים נרגשים/ מפגשים משפחתיים

ומצריך סבלנות וגמישות בכמות גבוהה

מסיבה מסוימת ובנוסף המלחמה לא יצא לנו להתארגן עד הסוף עם משלוחים לשכנים ומכרים ולא קנינו הרבה דברים בכלל

בבוקר נלחצתי נורא וניסיתי לצאת עוד לקנות

עצרתי ונשמתי ופשוט ממה שקיבלנו התחלתי לייצר משלוחים חמודים ממש ועוד נשארנו עם עודף ולמזלי לא הרבה כך שגם יהיה פחות זבל בבית

אז ממש הולכת לזרום על זה גם בשנה הבאה

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.

ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.

בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.

רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.

אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.

נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)

עם 'המנים' משוגעים, ובעל קורא שלוקח את הזמן...

כן. יש אצלנו גם מניין כזה (בד''כ אני מבקרת בו עם הקטנים רק להתרשם, בלי לנסות בכלל לצאת ידי חובה. גם מקשטים שם את בית הכנסת בתור ארמון, השנה גם 'תלו' את כל הארכי-מחבלים כעשרת בני המן... משקיעים).

לק"י

אני גדלתי על קריאה מהירה של סבא שלי ובלי רעש בהמן. וזה מה שאני אוהבת😅

בכללי כל שבת מגיעים איתי לקבלת שבת

לרוב משחקים עם חברים בגינה שמחוץ לבית כנסת.

לפעמים נכנסים לשבת לידי

לפעמים לא מתאפשר בגלל הקטן שבן שנתיים. לרוב האחיות הגדולות עוזרות איתו ומכינה הפתעה שינשנש וספר

זה הנורמה פה ..אני לא חריגה וברור שאם יפריע אצא מיד

ולוקחת בחשבון שאצטרך לצאת אפילו בהתחלה אם צריך מבחינתי מקסימום הרווחתי קצת אווירת חג

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.

לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לקראת פורים הבא ממש ממליצה לך מכל הלב לשלוח לעצמך מעכשיו תזכורת לחודש לפני (שימי לב שיש שני אדר, אז לא לטו בשבט) כדי להתארגן עם המשלוחים לפני כדי לא להיות בלחץ עם זה, וגם את יכולה להזמין את עצמכם מראש לדייט באותה תקופה כדי לדבר על זה...

אני חושבת שכמו שמתואמת כתבה.

אני בעיקר צריכה ללמוד להכיל את זה ולקבל את הדברים הטובים שבזה. כי יש.

אגב אני הבנתי הפוך את מה שהיא כתבה..

בכל מקרה אם את רוצה לקבל את זה - זה סבבה,את יכולה לעבוד על זה.

אבל אם את לא, אז גם אם נגיד שהשכרות היא דבר טוב - את לא חייבצ לקבל אותה... וראוי לדבר על זה ולהגיע להחלטה משותפת בנושא ולא החלטה חד צדדית.

זה היה נכון גם אם היה מדובר במשהו שקשה יותר לראות את הצד השלילי שלו, כמו למשל שהוא יחליט להתנדב בערבים במקום להיות בבית. אתם עדיין זוג, ויש לבעלך תפקידים, ואם הוא תורם זמן וכוחות בחוץ, זה גם על חשבונך ולאמירה שלך בנושא יש משקל. 

אבל כן נעשה תיאום ציפיות יותר רציני לקראת שנה הבאה

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.

מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️

אחפש ואשלח לך בע"ה.

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

עם דברים שיש לי בבית

זה ממש כיף לרוקן ארונות לפני פסח 

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??

(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

זה באמת מאתגר

וגם אצלינו אכלו את הממתקים שהבאתי ממשנת יוסף יום רביעי שעבר 🙃

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

שוקולד.

והכנתי ממש משלוחים ספורים

רק בשביל לצאת יד"ח המצווה.

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.