ילדים פחות חושבים בצורה עמוקה.. הרבה דברים מאוד מוחלטים להם... 

ברגע שגדלים ומתחילים לפתח חשיבה עצמית ומתלבטים אז מתעייפים קצת ומגיעים למסקנה שלא הכל שווה לעשות ולא בשביל הכל שווה לעבוד קשה ולרוץ ולהתעייף...

כמובן שיש עוד מלא סיבות, אבל בטח יכתבו אותן.. אז זה בקצרה

את בטוחה שזה קשור לעמדה עצמאית ומחשבה מעמיקה?

עמדה עצמאית זה אחד הדברים הקדושים בחיינו.

אולי זה קשור לכך שילדים עוד סקרנים ביחס לעולם ועדיין לא מכירים אותו?

לעומת מבוגרים שחושבים שהם כבר מכירים את העולם ומשתעממים מנו... זה נראה לי הכיוון. (@דמעה)

מה את אומרת?

אני חושב שהשיח שלנו הוא שונה גם אם התוכן זהה, והשיח הזה משמעותי והוא גם משליך על התוכן.

אנסה להוסיף עוד רובד שישלים את מה שכתבת (ולא לחלוק, מאוד הגיוני שגם תסכימי איתי) - 

מה המטרה של מורכבות? להפוך את החיים לפשוטים? 

איך בדיוק? פשוט מאוד. ברגע שאתה מחבר את כל החלקי הפאזל (המורכב) את רואה את התמונה ברורה (פשוטה).

ברגע שהמורכבות היא לא מספיק מתוחכמת, לא מספיק טובה - היא ממילא לא מספיק הופכת את התמונה לברורה. אדם שתקוע בין לבין אז הוא לא שם ולא שם ובאמת המצב הזה הוא איכסה.

אבל זה לא בגלל שהוא מורכב אלא להיפך, בגלל שהוא לא מספיק בעל חשיבה מורכבת - הוא צריך להמשיך לעבוד על החשיבה המורכבת שלו שתהיה יותר טובה ואז הוא גם יראה את החיים בצורה פשוטה ויוכל לשמוח בהם!

הבנת את הנקודה?

אני לא 'מאשים' את המבוגרים (וגם את לא כמובן) בגלל שיש להם חשיבה יותר מדי מורכבת אלא 

אני מאשים אותם בגלל שאין להם מספיק חשיבה מורכבת! 

ז"א - המחשבה השיכלית צריכה להיות על גב הרגש הטבעי ולא במקום...

ועוד הארה שאני רואה צורך להוסיף - נכון שרוב המבוגרים ככה וזאת החברה שאנו חיים בה היום אך זאת ודאי לא השאיפה שכדאי לנו לצפות מבנאדם שמתבגר. בעזרת ה' שנזכה לעוד אור גם ובעיקר כמבוגרים..

אני חא מתכוונת לשלוח אותך לסבול ולקרוא אותם, אבל בקצרה אומר, שכשאנו ילדים אנו עושים מה שאנו רוצים. לאט לאט החברה והסביבה מדכאת את זה. 

או כי " זה כבר לא מתאין" או "לא לגילך" או שזה פשוט לא חינוכי.

או עוד הרבה סיבות.

וכאשר בנאדם נכשל כשהוא ילד, אז הסביבה מעודדת אותו ושמחה שהוא ניסה, ואילו כשהוא גדול, אז מענישים אותו, צוחקים עליו וכו'.

ואדם שמנותק מהרצון שלו הוא בנאדם מדוכא.

אז ברור שלא כולנו בדיכאון.

אבל לפעמים אנחנו קצת מנותקים מעצמנו...

והרבה פעמים ניתן לראות בני אדם שמחוברים לרצון ולאמת הפנימית שלהם ואז הם מאושרים...

ויש גם עוד בחינה של "אין שכל- אין דאגות" לא מבינים- אז לא דואגים אז משוחררים

לפעמים אני רוצה לעשות דברים אבל אני יודעת שזה מעלה גיחוך וילדותי...

לא רוצה לפתוח את זה אבל לפעמים גם בגלל שאני אישה ואני צריכה לכבד את עצמי אני מרגישה שיש דברים שכבר לא ראוי לעשות וזה מבאס...

ולפעמים סתם אני מצטערת על זה שכבר אי אפשר לשחק כמעט ולחיות חיים יותר מהנים... 

מה מעניין בטיולים השנתיים והלקחים החינוכיים מימי המנדט הבריטי עד היום?

או, מה מעניין בבניה על החופים הפוגמת באיכות הסביבה??

מידי פעם יש טקסטים סבירים וזהו

הרוב היו מעניינים דווקא...

 בסוף סיכמת בזה שהתעייפו

לחלוטין עם התיאור של ה'מבוגרים'.. אבל הבנתי את הרעיון.

לדעתי,

כי הם חייבים לעשות דברים, וילדים עושים שלא מתוך מחויבות
יותר קשה לעשות כשחייבים.. גדול המצווה ועושה..

ו..ילדים עוד לא טעמו טעם כישלון, הם אופטימיים באשר לסיכויי ההצלחה, וממילא שמים כל מה שיש להם על השולחן ולא טורחים לשמור רזרבות למידת הצורך..

ויש עוד הרבה סיבות..

שהשכל הרבה פעמים הורס

אבל כן, מסכימה איתך...

ותודה רבה, שימח אותי לשמוע...!

שחבל שפחות נהנים כבר ופחות זזים וגמישים באופן טבעי... צריך ללכת לחדר כושר בשביל זה

אם היינו שומרים על קצת מאורח החיים של ילדים (לא יודעת איך יש דרך לעשות את זה באופן מעשי)  היינו יכולים להרוויח חיים יותר בריאים...

לא היית הולכת לנוח בו מן הסתם אלא מנסה להפיק את המרב ולעשות בו כמה שיותר

לילדים אין תפיסה כלל של עבר הווה ועתיד, הכל כאן והכל עכשיו, מה שיש פה ועכשיו, קיים, מה שלא, לא. מי שחי כך ודאי יחיה תמיד את הרגע עד למקסימום שלו. 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.