אולי עוד לא הסוף, אבל בהחלט מתקרב.
אני בסוף שבוע 34, עתידה ללדת בשבוע 38 עם זירוז בעקבות מצב רפואי שלי (הריון בסיכון).
משבוע 28 בערך אני נמצאת פעם בשבוע אצל הרופא ופעם נוספת במיון נשים בעקבות עובר קטן.
קמתי הבוקר ומרגישה שנגמר לי האויר. אני לומדת תואר קשה מאוד נמצאת סביבו הרבה. מרגישה שנגמר לי הכוח. מצד אחד אני שמחה שיש לי עוד זמן, אני נהנת מהחופש שלי ומהזמן שיש לי. מצד שני, די, כבר קשה. אני כל היום אצל רופאים, נעה בין שבועות שהם בנחת ומבקרת רופאים "רק" פעמיים בשבוע, לשבועות שפתאום צץ משהו ואני כל יום כמעט במיון. פשוט אין אויר. אני עייפה ותשושה, מנסה להדביק כמה שאפשר את הפער שכבר נפער בלימודים ופשוט רוצה לשמוע שזה עובר.
ברור לי שאחר כך פחות פשוט, אז אני לא יודעת מה אני רוצה יותר, "להתקדם" לשלב הבא, שהתינוק המתוקי שלי יהיה איתי, או "להקפיא" את הזמן ולהצליח קצת לנשום אויר.
אני בעיקר מוצפת.
בעקבות המצב שלי שאני כל הזמן אצל רופאים אני מרגישה שקשה לי לשקוע בהווה, לחיות את עכשיו. המחשבות רצות כל הזמן קדימה.
אשמח לשמוע את העצות שלכם איך לעבור את הארבעה שבועות הקרובים בצורה מיטבית כי בנתיים מאוד קשה לי.
אני בסוף שבוע 34, עתידה ללדת בשבוע 38 עם זירוז בעקבות מצב רפואי שלי (הריון בסיכון).
משבוע 28 בערך אני נמצאת פעם בשבוע אצל הרופא ופעם נוספת במיון נשים בעקבות עובר קטן.
קמתי הבוקר ומרגישה שנגמר לי האויר. אני לומדת תואר קשה מאוד נמצאת סביבו הרבה. מרגישה שנגמר לי הכוח. מצד אחד אני שמחה שיש לי עוד זמן, אני נהנת מהחופש שלי ומהזמן שיש לי. מצד שני, די, כבר קשה. אני כל היום אצל רופאים, נעה בין שבועות שהם בנחת ומבקרת רופאים "רק" פעמיים בשבוע, לשבועות שפתאום צץ משהו ואני כל יום כמעט במיון. פשוט אין אויר. אני עייפה ותשושה, מנסה להדביק כמה שאפשר את הפער שכבר נפער בלימודים ופשוט רוצה לשמוע שזה עובר.
ברור לי שאחר כך פחות פשוט, אז אני לא יודעת מה אני רוצה יותר, "להתקדם" לשלב הבא, שהתינוק המתוקי שלי יהיה איתי, או "להקפיא" את הזמן ולהצליח קצת לנשום אויר.
אני בעיקר מוצפת.
בעקבות המצב שלי שאני כל הזמן אצל רופאים אני מרגישה שקשה לי לשקוע בהווה, לחיות את עכשיו. המחשבות רצות כל הזמן קדימה.
אשמח לשמוע את העצות שלכם איך לעבור את הארבעה שבועות הקרובים בצורה מיטבית כי בנתיים מאוד קשה לי.
