כל כך משמעותית בזמן כל כך רגיש.

אני לא אומרת לך דווקא לחכות שנה, אבל חודשיים כן.

אם זה באמת יהיה לך טוב, אז זה יהיה טוב לך גם עוד חודשיים, ומה הלחץ? כל הסיבות ל"כן" יהיו נכונות גם בעוד חודשיים.

מהנסיון שלי תמיד אחרי לידות אני כזה- בא לי עוד אחד הרגעעעעעעע, ואחרי שלושה חודשים אני חושבת- את נורמלית? מה נפל עליך? 

אז לפחות מהנסיון שלי, חכי חודשיים אם זה רצון אמיתי הוא ישאר לך. 

ומוסיפה עוד שתי נקודות- 1)לא כתבת מה דעת בעלך בנושא. 2)המון עזרה מהמשפחה זה לא משהו שבונים עליו. זה יכול להיעלם ברגע אחד, ואז מה? אם את יכולה להסתדר בלי העזרה הזו ורק נוח לך בינתיים לקבל אותה כל עוד היא קיימת, מה טוב. אבל את חייבת להיות ערוכה לזה שאולי יום אחד לא יוכלו לעזור לך מכל מיני סיבות הגיוניות. האם תסתדרי אז? כי אי אפשר להביא ילדים לעולם על סמך זה שיעזרו לך.

אבל את מקריאה מערך של שיעור

החיים הם לא שיעור כתוב על דף, הם שיעור אמיתי, במציאות, עם מבחנים.

זה טוב שיש לך רצון למשהו מסוים, אבל אם בעתיד השאיפות שלך יתנגשו במציאות, תזכרי שזה בסדר לקבל החלטות שונות, ושהקב"ה הוא *שותף* ביצירת הילד. שלושה שותפים באדם. ולכן לכל אחד מהשותפים האלו יש את הזכות לומר גם לא, אני לא יכול עכשיו.

הקב"ה נתן לחלקינו שיניים עקומות , קוצר ראיה, נטיה להשמנה, וכולנו הולכים ומטפלים בדברים האלו ולא מחכים שהוא יסדר את זה בעצמו.

גם בילודה בע"ה, אם רוצים ואפשר- נהדר, אם בנקודת זמן מסוימת קשה נפשית\פיזית הקב"ה לא מצפה ורוצה שנשב ונלד עד שנתמוטט, אלא שניקח החלטות מושכלות שקשורות לבריאות שלנו כמו בכל נושא בריאותי אחר. 

אני יותר חושבת שזה ענין של גישה לחיים אם מסתכלים עליהם אחרי כמה ילדים והרבה נסיון, או ממבט של התחלה חדשה כיפית ובלי מושג על האתגרים בהמשך 

העיקר שיהיה לך טוב, תבחרי בטוב, הרבה כוחות ובריאות, ושהקב"ה ישלח לך בקלות שמחה ובריאות כמה ילדים שתייחלי אליהם. 

כמו שכתבתי לך למעלה ,את בחלק של המיעוט (המיוחד ביותר!) 

נכון, מסכימה איתך שיש נשים שיגידו אחרת, ובכל זאת, הן מיעוט בעולמינו זה.

ואכן לכל הסתכלות יש מקום ולכן שימי לב שפתחתי את דברי במילים - אני יותר חושבת

אגב, שמת לב מה אמרתי? כי את אומרת לא נכון לומר מה שאני אומרת, ומה שאני אומרת זה ציטוט:

אם רוצים ואפשר- נהדר, אם בנקודת זמן מסוימת קשה נפשית\פיזית הקב"ה לא מצפה ורוצה שנשב ונלד עד שנתמוטט, אלא שניקח החלטות מושכלות שקשורות לבריאות שלנו כמו בכל נושא בריאותי אחר

<ואגב גם לפותחת המלצתי לחשוב על זה עוד חודשיים, לא עוד שנתיים>

מענין, את לא מסכימה איתי? כי את כותבת על עצמך שהכל טוב לך, זאת אומרת, למיטב הבנתי לא נתקלת בקושי בריאותי או פיזי והחלטת להתעלם ממנו?

מה שכתבתי שזו גישה של מי שעכשי ומתחילה את החיים, התכוונתי למשפט הזה בעיקר שהיא כתבה :

לגבי השיקולים כמו בריאות האישה, פרנסה ושלום בית, במקרים קיצוניים כדאי לשאול רב לגבי מניעה ובשאר המקרים לתת למי שמשגיח עלינו לעשות בשבילנו את הטוב לנו ביותר, הוא הרי לא עושה דברים שמזיקים לנו

מה שאת מתארת , זו גישה שאת מחוברת לעצמך, מכירה בקשיים, מכירה בכוחות, שואלת שאלות, מקבלת החלטות מושכלות לפי מה שמתאים לך והיכולות שלך.

אני הכי מסכימה עם זה בעולם!

אני היה נשמע לי מהצורה שהיא כתבה (אולי טעיתי בהבנתי אותה) גישה שלא מחוברת לאשה ולהרגשותיה בכלל אלא יותר - אם תאמיני שיהיו לך כוחות אז יהיו לך, סוג... ורק אם את בקשיים קיצוניים אז לשאול רב

הגישה הזו בעיני היא לא גישה בשלה. אבל, יתכן ולא הבנתי אותה נכון, ויתכן שכן הבנתי אותה נכון והיא עדיין תאחז בדעתה גם עוד 10 ילדים. הכל בסדר, כתבתי את דעתי, ומותר לא להסכים.

אבל מה שאני מבינה ממך ומה שהבנתי ממנה זה דברים שונים לחלוטין

בעיני חלק משמעותי מהביטחון שלי בהקב"ה זה נותן לי את הביטחון להבין מה הגבולות שלי להכיר בהם ולכבד אותם. זה חלק מהמערכת האמונית שלי. לא סותר אותה. ולכן אם אין לי כוחות זה לא בגלל שאני "מסתכלת מלמטה וזה מחליש אותי" או משהו בסגנון. להיפך.

כתבת ממש יפה. אהבתי מאד

הקצנת ממש

ואם יש לך חמש צפופים ועוד אחד בדרך ואת מרגישה מלאת כוחות ונחת אז כן את אחת מיחידות סגולה וזו מחמאה ענקית! תרגישי מוחמאית לגמרי

אני בטוחה שיש נשים שיכולות, אבל אני גם בטוחה שהן מיעוט ויחידות סגולה. כל הכבוד לכן 

<נכון שכל אדם יודע מה טוב לו, אבל היא שאלה אותנו , אז כל אחת עונה מה שטוב לה מן הסתם >

אחרי שמסיימים ללדת.... מאחלת לך שגם אז תכתבי ככה...

בעולם דרכים טבעיות למניעת הריון... והן פשוט היו תוחיות בשיטת המודעות לפוריות חחח

באמת משמח וכיף לקרוא את זה, לדעתי כל עוד שאת יכולה ללדת זה דבר גדול,

כל כל ילד זה נשמה עולם ומלואו, לי יש שלושה ילדים רצופים והשם יעזור לי הלאה,

ושוב ברוך השם שאת רוצה וגם לבעלך לא אכפת לו תלכי על זה, ובעזרת השם יהיה 

לך רק טוב וחסד כל החיים אמן.

לא צריך לקבל החלטה של עכשיו- או בעד שנתיים. אפשר להתחיל בקטנה, שלושה חודשים להתאוששות זה ממש מינימום, ואז לחשוב שוב. בכל נקודת זמן אפשר לחשוב שוב, ולקבל החלטה אחרת. זה לא שחור או לבן.

מיד אחרי לידה , לדעתי האישית (כי שאלת את דעתינו בסופו של דבר) ממש ממש לא.

אני, מהמקום האישי שלי, ממש הייתי רוצה להביא עוד.

עם כל ילד, הלב מתרחב, ה' שולח כוחות, הבית גדל וצומח.

ואם יש לך תנאים טובים לזה, אשריך!

גם ככה זה לא באמת בידינו.

אפשר לאפשר, וה' שולח שפע דרך הפתח שאנחנו פותחים. 

בקיצור. בעד!!

התגעגענו אלייך בכל ליבנו

איזה כיף שבאת .לשמחנו!!

העצה שלי - לא לבשל זה מחשל!

מאוד חשוב שהבעל לא יתרגל ואת המטבח לבדו יתפעל

איזה רעיון, ממש שגעון!

שייקח לו מנה חמה מהארון🍜

לדחוף את כל הבלגן למגירה...

ואת מה שנשאר על הרצפה,

עם רגל להכניס מתחת לספה.

ואז לשבת עם כוס קפה.

איזו עיצה נהדרת!

בזכותך אני את הבית מסדרת🧹

ולי יש עצה נדושה

ילדי החליטו פה אחד

ששבת הוא יום כה מיוחד

עד כי בגדיו גם הם קדושים

ואותם אין מכבסים 😅

מכאן למדנו בקל וחומר כמובן

שסל הכביסה יהיה לבן

כך הסל תמיד ריק ישאר

לבן וטהור כאור הנר

את קדושת השבת נרגיש כל השבוע

ואיש לא ישאל מדוע

(כי איש אלינו לא יגש,

כשהריח לאפו יורגש)

כתבת יפה ביתי הנהדרת,

את עצתך הריחנית אני בחום מאמצת🤩

ואני כאן עם עצה נפלאה לחמות

בכל פעם שכלתך אכלה כמויות

לטפי לה את הבטן בליטוף מתרגש

דמייני בוודאות ששם נכד חדש מתחדש 

את אחת הנשים המקסימות!

בטוחני שכל הנשים פה לך מודות🙏🏽

חמותי היקרה, את אשה עם נשמה

אבל האף שלך - זו ממש תעלומה

במקום לדחוף אותו לכל סיר וצלחת

תשמרי אותו בבקשה... עמוק בתוך המטפחת

יודעת את ביתי הקסומה,

שבעבר היו מוחטים את האף בממחטה?🤧

קני לחמותך אחת כזו משובצת,

בטוח שהיא מהנוסטלגיה תעשה נרגשת🥺

ואני רק בקצרה אומרת

לרבנית הצדקת-

את כה נפלאה ונהדרת!

את בנות ישראל מזככת

בכשרונך הרב לעזרה ותושיה נחלצת

בטוחני שהצלת בתים רבים בישראל

שירבו כמותך בעזרת הק-ל!!

ולבנות פה בפורום הנכבד והנורא-

עצה על הדרך, ממש בקטנה:

מי שרוצה להיות מאושרת ושמחה

תסתכל כל יום בדשא של השכנה!

כן כן זו עם המטפחת הירוקה.

תשווה גוון עלים, גובה עשבים

תמדוד את רעננות העלים

ואת יפי המטפחות

תמדוד בסרגלים

ככה אני בטוחה

מובטח לה מלא חופניים נחת ושלווה!

רעיון מקסים!

ועוד יותר, ביום נעים.

בשבילכם ארשום טיפ חשוב ומחכים

בלילה, רק אחרי שעולים למיטה

זה הזמן להיות צמאים, זו השיטה

כוס מים תזכרו לבקש

ותזכרו שצריך לפעמים להתעקש

תודה לך הרבנית הקדושה

מקווה שאני לא עושה לעצמי שום בושה

את משמחת אותנו מאוד

למשימותיך תמיד אתייחס בכבוד❣️

הצלחת לשמח את ילדי ישראל,

שאת המוח אוהבים לפעמים לבלבל😅

להיזכר שהם רעבים

אחרת איך יהיו בריאים???

סתם הטרלתי

נפלתן בעקיצה

זה לא פורים בלי שרשור ממים

שרשור ממים יפתח במהרה

בימים הקרובים או בשנה הבאה 

איזה צדקנית

זכית להעלות חיוך

על פנים של אישה גמורה מעייפות

העיצה שלי בהתאם לאווירה

אם את עייפה- תישארי ערה

ככל שהעייפות גוברת

את ערה נשארת

ככה בטוח תצברי כוחות

לעוד יום מלא באנחות

בזבוז גמור ללכת לישון

עדיף להמשיך בפורום לגלול 

שיצא לי בחרוזים חחח

זה באמת מהעייפות

אני גרועה בזה בעיקרון

חיכינו לך לרוות קצת נחת

ובזכותך בימים קשים כאלה

בא חיוך הפלא ופלא.

עצה חשובה קדושה ונוראה

לכל אמא אשה ורעיה

הזמן יקר וקצר וחשוב

ואין לבזבזו על דבר שלא ישוב

שינה, אכילה, והנאה- זה לחלשות

חבל ממש על כל הדקות

זמן לעצמך זה ממש מותרות

ואפשר להספיק המון מטלות

אז בלי להתלונן ובלי לפהק

רוצי את כל האחרים לפנק

ואל תשכחי לספר לשכנות

שלפסח את סיימת ת'ארונות

לחרטט בביטחון ומתוך מחשבה

כי כשהמוח כבר פירה מרוב הריונות ולידות

וגם העיניים נעצמות והמחשבות נודדות

אז העיקר שהחרוזים איכשהו משתלבים

גם אם תוכן של ממש הם לא מלווים

ואם המשפט האחרון היה נשמע לא הגיוני

זה כי את העצה שלי מיישמת גם אני...

אבאלה מוח פירה.. פחד...

באלי להסתובב עם שלט על הגב

זהירות מוח פירה.

כי אני עושה פדיחות על ימין ועל שמאל

אז לפחות שתהיה הכנה

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

בסביבות גיל 1.8 זה עבר לה.

אצלנו הרגשתי שזה סוג של תעסוקה בשבילה.

הבעיה היא שהיא לא מוכנה לרדת מהכסא אוכל

והיא עוד לא הולכת

ואם היא תמשיך לשבת כל היום איך היא תתקדם?

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בעיקר בעלי משתגע מזה

כי הוא כל היום איתה

היא יודעת יפה לבקש לשתות ותוך כדי הארוחה מבקשת שתיה גם מידי פעם

לא מדברת אבל דורשת את שלה יפה מאוד 😅

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

של החרדיות

רוצות להיות כמו כולן ולהביא כמות מקובלת של ילדים (מינימום 5-6)

שזה דבר שלא מאפשר מניעה ארוכת שנים

(3 שנות מניעה זה מעט בעיניי)

ברור שתרגישי שונה בחברה כזו

יש לי חברה חרדית

שהיא בכלל לא בקלאסה

ויחסית עם מחשבות עצמאיות בנושא ילודה

יש לה 4 ילדים

ועדיין שמשהו איים על הפריון שלה טרם הזמן

היא מיהרה לעשות שימור פוריות

למרות שהסיכוי שהיא היתה מממשת אותו אפסי

ככה נראה לחץ חברתי

אני הייתי שם

כעוף מוזר

בין נשים שכל הזמן יולדות

וזה חלק מהסיבה שעזבתי

לא רק בגלל שקשה להיות שונה

בגלל שלא רציתי להיות חלק מזה

זה מאד מובן שקשה להיות שונה

הייתי אומרת שקשה יותר לגדל ילדים שלא רוצים אותם (וזה נכון)

אבל אני לא אגמד את הקושי להיות שונה

כי זה באמת קשה

ומצריך

התמודדות

יכולות נפשיות

ומבזבז אנרגיה 

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני

שיהיה בהצלחה 

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...

וחיבוק על החוויה!!

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)

בהצלחה לכם!!❤️❤️

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.

הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.

(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

האמת שאני אף פעם לא עושה סקירה מוקדמת, אני עושה אולטרסאונד רגיל בזמן הזה.

אבל גם טעות של זו שקבעה לך, היא אמורה לתת לך תור לפי תאריך ווסת אחרונה.

אולי תנסי לנדנד במוקד של הקופה

לק"י

הגעתי סתם עם הילדים.

אז רק מזדהה איתך...

הייתי פשוט קובעת סקירה מאוחרת ממש בשבוע הראשון שאפשר לעשות שזה בעצם התור שיש לך כרגע נראלי.

מוקדמת היא לא ככ משמעותית..

ובעצם אפשר לעשות מוקדמת עד שבוע 19 ומאוחרת אפשר מ20 או 21 אז זה לא כזה משנה אם עושים רק מאוחרת...

לבת שלי היה ניתוח בקיץ, וקבענו תור לביקורת,

לקחתי חצי יום חופש בזמן שלא התאים בכלל (הייתי צריכה לשתף מלא אנשים בהשלכות וכמה זה חשוב מרוב עקימות אף)

נסעתי באוטובוס עם הקטנים כי אין חניה וזה..

באמת הייתה טרחה עצומה

נפגשתי עם בעלי, עלינו למרפאה וגילינו שפספסנו ביום.

עכשיו עזבי את הטרחה והפאדיחה

תור חדש נקבע לעוד כמה חודשים ולבינתיים היא עוד עם ההגבלות של הניתוח ומפסידה מלא דברים..

הלוואי שהכל יסתדר לטובה!! אולי תתקשרי אליהם פעם בשבוע לראות אם התפנו תורים?

גם אם זה לבד.

להליכה, לקניון, לבית קפה.

הכביסות והבית יחכו (מבטיחה😅).

זאת תקופה קשוחה במיוחד כשאין למה

לחכות.

היא תעבור בסוף,

עכשיו תנסי לעבור כל יום ביומו ולמלא את עצמך במה שאפשר כרגע.

האוויר של החוץ זה מה שהכי עזר לי באופן אישי.

לק"י

זה גם נחמד.

יש כל מיני מפגשים לנשים בחל"ד.

סתםםם

אבל באמת שהיציאה עושה טוב!!

מוזמנת להתקשר אלי כשאת שם אם באלך לפטפט..

אני גם חודשיים אחרי לידה גז יש לנו הרבה משותף חחח

באמת מוזמנת!

תכתבי לי באישי אם באלך

יעבור ובינתיים עשי צעד אחד קטן.

בהצלחה 😀

ולא צריך גם את זה וגם משלוח מנות 

לא יהיה להן זמן להנות מזה.

אבל את יכולה להכין מארזים קטנים כמו שתיארת בקופסה יפה ושיקחו הביתה בתור משלוח

אלא ביום ראשון הקרוב נגיד.. 

סמוך 

האמת שאצלנו לבת אחת החליטו שזה יהיה בשישי ולבת אחת בראשון אז זה קצת מבאס שלא יתחפשו ביחד😅

אם זה מוכן ודברים שאפשר לאכול בין לבין, מפנק ונגיש (כמו ירקות חתוכים ומאפים) ולא דברים שצריך לשבת עם צלחת (כמו נניח סלט וחביתה) אז הן לא ישכחו בטעות לאכול...

מקוריות או מחפשת משהו שיהיה זול?

כי בעיניי ארוחת בוקר זה כיף, אבל מושקע

אם זה מתאים לך, מהמם בעיניי. בצירוף פתק של פורים שמח ותודה רבה.

אבל אם את רוצה להראות הערכה, ולא לעבוד קשה, הייתי דווקא הולכת על משהו קנוי.

במיוחד אם זה צוות של גן ולא הרבה צוות, אפשר בסכום לא גבוה להביא משהו יפה.

קופסה יפה עם נייר גרוס, קרטון מיץ שוכב בצד אחד וכמה סוגי עוגיות בצלופנים בצד השני למשל.

ככה את קונה כמה סוגי עוגיות, ומחלקת כמה בודדות בכל צלופן ומשלבת את הסוגים השונים בכל משלוח. אפשר גם לגוון ונגיד לשים שניים של עוגיות,,אחד מרשמלו, אחד שוקולד או גומי.

תלוי כמה בא לך להרחיב או לצמצם.

אפשר כוס שתיה חמה ב5 שח מאיזה סטוק עם חליטת תה ב7-8 שח (אפשר לבקש שימלאו לך עד כמות שתעלה את המחיר שאת רוצה), עם שוקולד קטן וקופסה פיצית של דבש.

או כמו ארוחת בוקר - מיץ בקרטון/פחית/בקהוק זכוכית קטן, קרקרים/גריסיני בצלופן, יוגורט (רגיל או בצנצנת), פירות קטנים (יש עכשיו הרבה מבצעים על תותים, לא צריך קופסה, מספיק למלא קופסונת קטנה מהסטוק או לעשות שני שיפודים. גם התחילו להביא ענבים)

את יכולה גם לחפש מארזים מוכנים באתרים ולקבל רעיונות. אני ראיתי שהרבה פעמים ההבדל בין משלוח שנראה וואו למשלוח מבאס זה הקופסה או הנייר הגרוס והסרט שסוגר את העטיפה.. 

הרבה פעמים יש גם מבצעים סביב התקופה הזו.

נגיד קונים מיקס שוקולדים ומחלקים בין המשלוחים, כוס יפה ואיזשהו בקבוק שתייה בהתאם לתקציב.

אפשר גם ללכת לכל מיני חנויות בריאות כאלו, ואז אלו דברים במשקל שאפשר לבקש עזרה מה לקנות בהתאם לתקציב. (נגיד אגוזים מצופי שוקולד, חליטות תה, חלבה וכו')