מחפשת תגובות חכמות - לא צודקותאנונימית בהו"ל
היה איזשהו עניין שהפריע לי, אז דיברתי עם בעלי ביום ראשון ניסיתי להתקבל ממש בעדינות וזה כנראה היה יחסית בסדר, אבל במשפט האחרון שאמרתי הוא נפגע.
מאז הוא לא מוכן לדבר איתי. ברמה שהוא לא מרגיש טוב, הלך לרופא ולא ידעתי. הוא לא מוכן להגיד למה הוא לא מרגיש טוב.

בסוף הוויכוחים שלנו תמיד אני מתעצבנת, כי אני רוצה לדבר והוא לו. ואיכשהו זה תמיד מתמסמס והוא אף פעם לא מוכן לדבר אחר כך על מה שהיה.

אז כדי שלא שזה לא יגיע עכשיו לריב ופיצוצים ביקשתי ממנו שנעזוב את זה עכשיו, אבל לפחות שאני אדע שאחרי כך נוכל לדבר, כי זה דברים חשובים שיכולים כל פעם מחדש אבל כאמור, הוא לא מוכן לדבר אחרי שהכל נרגע, ותוך כדי ריב זה לא מוצלח.

אז השאלה,
א. איך אני משחררת עכשיו? את האמת שזה מחרפם אותי שהוא לא מוכן לדבר, בקושי הסכים להסביר לי למה הוא כועס ופגוע. וגם עכשיו זה שהוא פשוט לא מוכן לייצר איתי שום שיח וגם לא מוכן להגיד כלום לגבי זה שנדבר אחר כך. (למרות שהוא יודע שזה יעזור לי לשחרר)
ב. איך אחרי ששיחררתי, אני מצליחה להעלות שוב את הנושא בצורה רגועה שתוביל אותנו למקומות טובים? מרגיש לי שתמיד כשאני מנסה לדבר איכשהו זה מתפקשש ואז הוא לא מוכן להקשיב. אז גם טיפים איך להעביר ביקורת בצורה נכונה וגם איך לא לשכוח להעביר אותה, כי הרבה פעמים יש לי פשוט נטייה להעביר הלאה כדי לא להיכנס לריב.

תודה תמיד שקראה.
אני יודעת שזה לא כל כך הוגן מה שהוא עושה, גם אם הוא כועס זה לא הוגן שהוא לא מדבר איתי. אבל אני לא מחפשת תגובות צודקות. פשוט כי אני גם ככה עצבנית. אז אני מחפשת אם מישהי יכולה להאיר את זה מכיוון אחר איך להתמודד עם הפער הגדול הזה בינינו. (הוא מבחינתו לא לדבר אף פעם, אני מבחינתי לדבר כל הזמן ולא להפסיק)
אולי מכתב?מיואשת******

תכתבי לך מכתב אחד לשחרר הכל.

שימי בצד

עוד שבוע תכתבי שוב משהו רגוע ושקול שמנסה להסביר לו יפ מה מפריע לך

שימי בצב

שבוע אחר כך תעברי על שתי המכתבים, תערכי, תנסי להוציא מכתב אחד עדין ומתומצת. ולתת לו. 

תודה!אנונימית בהו"ל
ניסיתי פעם מכתב
אני לא בטוחה שהוא באמת קורא אותם.

אבל אולי זה בגלל שהבאתי לו את זה עדיין בשעה שהוא כועס

אני אנסה
וואי זה כל כך קשה לי לא להתעצבן. מרגישה שאני עוצרת את עצמי בכוח
כל הכבוד לך שאת עוצרת את עצמך. מהממתמיואשת******


מנסה:ציפיה.
דבר ראשון, לגבי האם איך שהוא מתנהג כרגע זה הוגן או לא- תזכרי שבתוך כל אחת ואחד מאיתנו יש ילד/ילדה קטנים. ולפעמים יש התנהגויות שנובעות משם. התנהגויות ילדותיות, מוזרות, אבל הן מגיעות משם. וחשוב להבין את זה, ואצלי, לפחות, כשאני מבינה למה אני מתנהגת כמו שאני מתנהגת לפעמים, זה עוזר לי להיות סבלנית יותר כלפי עצמי.

עוד משהו: הרבה פעמים אנחנו מפתחות דפוסי התנהגות במצבים מסויימים. הזמן הנכון להפנות את תשומת הלב לדפוסים האלה הוא כשאנחנו רגועות. אז לעתיד, מתישהו תנסי את ובן הזוג שלך לשבת על הסיפור. לנסות להבין את הדפוסים ומאיפה הם מגיעים. ואם לא מתאים לשבת איתך, תנסי להבין איך אפשר לגרום לו לרצות ללכת לייעוץ כלשהו.

ולגבי השאלות הספציפיות שלך:
הלוואי שהייתי יודעת איך לשחרר. אני גם תקועה בזה מלא פעמים וממש מתקשה בזה. אז אין לי אלא לשלוח לך כוחות וברכת הצלחה.
לגבי השאלה השניה: לומר לו שאת רוצה לדבר איתו על זה. לבקש ממנו שיתן זמן קונקרטי יחסית שיהיה לו נוח (לא "מתישהו", אלא "מחר אחרי צהרים נצא לשבת איפשהו וננסה לפתוח את זה").

הרבה הצלחה.
ולגבי איך להעביר ביקורת:ציפיה.
לנסות להשתמש במילים לא מאשימות. להפחית ב"אתה מתנהג/עושה" ויותר "לי קשה עם", "אני אשמח ש".
לסובב את הדברים ככה שאת ה"בעיה", ולא הוא.
כי לפעמים ביקורת מתפרשת כמו האשמה, ואז הצד השני נכנס למגננה ואין שום סיכוי כמעט להגיע לשיחה מפרה.
תודה רבה!אנונימית בהו"ל
אני באמת משתדלת יותר להבין.
וגם משתדלת להעביר ביקורת בצורה שאמרת, איכשהו זה לא עובד
רק מנסה כיוון של הסברדבורית
זה שלא מוכן לדבר
לפעמים זה ממקום שמתקשה מאוד להסביר את הרגשות שלו במילים
שמתקשה לווסת את עצמו
שמרגיש מאוד פגוע ולא יודע איך לבטא את זה החוצה
ואז כשמדברים הוא מרגיש שהוא עוד יותר נרמס
כי הוא לא מצליח לבטא את עצמו ככ מהר כמו השני
והוא לא מוצא את ההסבר ההגיוני לכאב שלו
ומצד שני כואב לו מאוד
אז כדי למנוע כאב הוא לא רוצה לדבר
סוג של מנגנון הגנה
בסוף משהו כואב לך
ומשהו כואב לו
השיחה צריכה להוביל למקום שתרפא את הכאב
של שניכם
כמו שכתבת בכותרת, לא כדי להוציא את הצדק לאור
אם הוא ירגיש שאת רוצה לדבר
כי את רוצה לעזור לו
לעזור לכם
לצאת מהמקום הכואב
להביא נחמה ומרפא
הוא לאט לאט ישתף פעולה עם זה יותר
זה בדיוק זהאנונימית בהו"ל
ואני מבינה את זה.
הוא אומר לי גם, אני לא יודע לבטא את עצמי.

אבל זה עדיין קשה לי מאוד מאוד
כי אני מנסה ללכת לקראתו, ואני יודעת שאני מתעצבנת אז עשיתי אימון אישי ואני כבר כמעט ולא מתעצבנת. ואני משחררת מלא ומשתדלת להחליק דברים ולדבר בצורה נעימה. ותמיד אני אבקש סליחה אם נראה לי עשיתי משהו לא בסדר

והוא לא, לא יבקש סליחה כמעט אף פעם, גם אם שנינו נפגענו. וזה שהוא לא יכול להסביר את עצמו, גרם לזה שנגיד בהריון הוא היה מאוד רחוק ממני (פיזית), אבל לא ידע להסביר את זה. אז כמה שניסיתי להבין הוא לא הסביר ולא היה מוכן לדבר.
אז בסוף שיחררתי, ולא קיבלתי חיבוק כמה חודשים, אבל את מבינה אותי למה זה פוגע בי?
אבל כן, אני מנסה להבין גם את הצד שלו, אבל לפעמים זה קשה בכל אופן
כתבת ממש יפה!בארץ אהבתי
עזרת לי גם להבין את המקום הזה יותר... תודה!
וכלי זהב של הילה ואילן יפרחדבורית
נקרא "חציית גשר"
מכירה?
כלי ממש טוב לתקשורת
עזר לנו מאוד במצבים כאלו תקועים
אם תרצי ארחיב
אני אשמח מאודאנונימית בהו"ל
תודה
סליחה שלקח לי זמן לכתובדבורית
חציית גשר
זה הולך ככה
לכל אחד מכם יש עולם, והרעיון הוא לחצות גשר לעולם השני.
הוא יכול להזמין אותך או את אותו
"רוצה לחצות אליי גשר?"
או להיפך, לבקש מהשני לבוא לביקור.
הרעיון הוא לשמוע בלי בקורת
את יכולה לספר לו או הוא לך על איזה נושא שירצה
העיקרון הוא כזה: בלי ביקורת
בלי שאלות של "אבל למה לא פשוט..?"
בלי למה
רק "ספר לי עוד"
ו "אני שומע/ת"
ושאלות סקרניות אפשר קצת
בלי הערות
ומידי פעם שיקוף
"אז אתה אומר שכשאתה נכנס הביתה אתה מרגיש ש...., זה נכון מה שאני אומרת? ככה אתה מרגיש?"
ואם זה לא מדוייק אז בבקשה תסביר לי שוב
זה נשמע נורא טכני, אבל זה פותח עולמות!!!!!
לשני הצדדים.
אחכ מגיע השלב של הצעת עזרה
"איך אני יכול/ה לעזור לך?"
וכאן המספר יכול לבקש מבן הזוג בקשה
בן הזוג מוודא שהבין את הבקשה
ולבסוף מודים אחד לשני על ההקשבה/ שיתוף.

זאת חוויה שעד שלא מנסים לא מבינים איך היא יכולה להקפיץ את הזוגיות שלכם!!!

הקרדיט להילה ואילן יפרח
אבל זה הכל מבוסס על מישהו שמוכן לדבר איתך ולעשות את זהמיואשת******


אכן, כלי לתקשורתדבוריתאחרונה
מצריך שיתוף פעולה
צריך לנסות אותו כשרגועים לא בזמן מריבה
גם אני אשמח לשמועמכחול
קשה אפילו להתחיל להסביר לך איפה את טועהאמאשוני
רק לפי הסוף אפשר להבין כמה את רחוקה כ"כ מלהבין אותו.
ובלי להבין אותו אין מצב שתוכלי להביא אותו לידי שיתוף שלך.
סורי על החריפות אבל את חיה קצת ב... תוך עצמך.
תנסי לשים את עצמך שניה במקום ניטרלי. ובאים אלייך שני אנשים.
תתחילי מלקרוא רק את הסוגריים.
הוא והיא. אוקי כל אחד עם אופי תקשורתי הפוך לחלוטין. תזכרי שאת הניטרלית
ואז תקראי את הכל...

מקווה שככה תצליחי להבין עד כמה את מסתכלת על המציאות רק מנקודת המבט שלך.

תארי לך את מנסה ללמד עיוור מלידה איך נראה פרח:
העלי כותרת נראים בצורת טיפה (איך נראית טיפה?)
בצבע אדום כמו של עגבניה (מהו הצבע האדום של העגבניה?)
הגבעול הוא קו כזה (איך נראה הקו שאת מנסה לתאר?)
העיוור לא מבין כלום ואת ממשיכה לנסות את כל המאמצים שלך לתאר לו איך נראה פרח ע"י המחשות מעולם הראייה, מנסה ממקום מאוד חיובי עם המון רצון טוב, מנסה מנסה מנסה עם כל הכח והתיאורים האפשריים.. עד שאת מתעצבנת.
במקום, פשוט, לצאת מהריבוע של אדם רואה, להיכנס לריבוע של אדם עיוור... ולתת לו למשש את הפרח.

זה בערך מה שאת עושה עם בעלך.
מנסה לפעול בדרכים שמתאימות לאדם שקל לו לדבר, שצריך לפרוק, שמבחינתי דיבור זה טוב שתיקה זה רע.

"אני יודעת שזה לא כ"כ הוגן מה שהוא עשה... אני לא מחפשת תגובות צודקות"

מאיפה הביטחון הזה שכולם יענו לך שהוא נוהג בחוסר הגינות? מאיפה הביטחון שכולם יחשבו שאת צודקת?

הביטחון הזה נובע מאותו מקום שאדם רואה מתאר לעיוור צבע אדום כצבע של עגבניה.

זאת את, זה מה שאת מכירה, ככה ביליתי את x שנותייך בטוב ובנעימים, ככה יצרת קשרים, ככה פתרת קונפליקטים, ככה בנויה תפיסת עולמך, ו-פתאום יש אדם שלא נכנס למשבצת הזאת..

הי אתה, בוא אכניס אותך. בוא אלמד אותך. ככה נראה העולם. צריך לדבר. אתה לא מדבר? נו אז תתחיל לדבר? למה אתה לא מדבר? נו כבר תדבר!!!!

את עצבנית? שתי כוס מים ותירגעי.
את רגועה? בואי תכירי עולם חדש. עולם קסום ומופלא. עולם מאתגר אך מלא בכל טוב.
לא הכל בחיים זה דיבור ולהוציא החוצה.
תתפלאי, אבל יש עוד דרכים לתקשר.
בואח תנסי להכיר ממקום נקי את העולם הזה. בואי תלמדי להעריך אותו.

אני לא אוכל לתת לך הצצה מלאה לעולם הזה. אבל תנסי לחפש במקורות מידע אחרים. אני רק יכולה להמליץ לך ללמוד על זה.
מתוך הלימוד תגיע גם הערכה. הערכה לאותם אנשים ששותקים. הערכה לאותם אנשים שתוכם מלא פנינים ואוצרות יקרים, הערכה על אותה שליטה. על המחסום שהם שמים על פיהם.

כשאת מרגישה מלאת הערכה תשתמשי בכלים שאת מכירה. דיבור. חיובי. תחמיאי לו בכל הזדמנות:
תודה שלא החזרת לי, תודה שלא צעקת, תודה שלא הוצאת את העצבים שלך באותו רגע, תודה שהיית שם בשביל להקשיב מבלי לענות, תודה שלא פגעת בי ע"י משפט אחרון מיותר, תודה שאתה חושב לפני שאתה מוציא משפט מהפה ולא אדם חסר טאקט.
תודה תודה תודה.

מתוך הערכה כנה ואמיתית. מתוך כבוד לאופי שלו ולמי שהוא. כשלא תתקפי מבחוץ בדרישות (לפחות שאדע שאח"כ נוכל לדבר) אלא תבקשי רשות בעדינות להיכנס לתוך הבפנוכו שלו, אני בטוחה שהוא יחוש מספיק ביטחון להכניס אותך. ובמקביל גם ירצה להיכנס לעולם הזה שלך.. ולראות גם את הטוב שבו ולא רק התוקף.

רק כשתצליחו להכיל באמת את השוני בינכם, זה את עולמו של זה, אני בטוחה מליון אחוז, שכבר תמצאו את שביל הזהב שלכם לתקשורת מיטבית ולשיתוף.

בהצלחה!
וואואנונימית בהו"ל
מצד אחד קשה לי לראות את מה שאת כותבת. כאילו מלא ביקורת עלי ועל ההתנהלות שלי וכתבת בצורה קצת חריפה.
לא, אני לא מנסה לראות רק את עצמי.
לא כתבתי כאן על האימון אישי שעשיתי כדי לעבוד על העניין (שעזר, ממריבות כל שבועיים, למריבות פעם בשנה), ולא כתבתי עוד כל מיני דברים שהיה צריך טיפול מבחוץ, ולמרות שזה עניין של שנינו רק אני הלכתי ונלחמתי בשביל שנינו.
לא, לא פירטתי פה על הכל וכל מערכת היחסים שלנו כי זה מורכב מידי ולא מתאים להודעה אחת.

למה כתבתי את מה שכתבתי?
כי בעבר כבר כתבתי כאן משהו, אומנם קצת יותר מפורט וקצת יותר מסביר את הסיטואציה ואז כתבו לי כאן בחלק מהתגובות שזה באמת לא בסדר לא לדבר בכלל וכו' וכו'.

אני מעריכה אותו מאוד, ויש לי הערכה גדולה לצדדים בו שהם כל כך שונים מהצדדים שלי.
אבל אנחנו שונים מאוד מאוד מאוד
וזו נקודת החוזק של הזוגיות שלנו
אבל זו גם נקודת השבירה שלנו
ויש פעמים שזה קשה מאוד

מצד שני, אולי יש נקודות שאני באמת צריכה יותר לשים לב אליהם ואני אנסה יותר.
אני מתייחסת רק לנקודת צורת התקשורת ולא לכל המכלולאמאשוני
ואני בטוחה שאת מתנהלת מדהים בדברים אחרים...
ועדיין את לא מוכנה לקבל שיש עוד צורות תקשורת וזה לדעתי מה שמביא לחסימה בנושא הזה ספציפי.
הרבה פעמים כשאומרים "לדבר" (צריך לדבר על זה) הכוונה לתקשר את זה. להעביר את המסר.
לאו דווקא בדיבור. לך נוח בדיבור והוא מוכן להקשיב? מעולה.
אבל למה הוא חייב גם לתקשר ע"י דיבור?
כי לך נוח ככה? אז לו לא נוח. תכבדי ואל תלחצי.

את מתארת מצב של או לדבר או לסתום ולקבור את הבעיות. זה לא נכון. יש עוד אפשרויות.
ברור שלא לקבל חיבוק כמה חודשים כשזה מפריע לך זה לא פתרון... אבל יש עוד דרכים להשגת שיתוף פעולה חוץ מדיבור. אתם צריכים למצוא את הדרך המתאימה לכם, אבל את לא תכירי אותה מתוך לחץ. את לוחצת והוא משתבלל זה מה שאת בעצמך מתארת, לא אני המצאתי את זה...

אנשים שקשה להם לדבר לא יתחילו לדבר אם ילחצו עליהם לדבר. זה לא עובד ככה. בדיוק הפוך.
איזה עוד אפשרויות יש חוץ מלדבר?ריבוזום

לא שואלת בציניות. באמת מנסה להבין אותך, זו שאלה שעלתה לי גם בקריאת ההודעה הראשונה. האלטרנטיבה נשארה לי חידתית ובאמת אשמח להחכים בתחום הזה.

הרבהאמאשוני
הבעות פנים, קשר עין, מגע, מעשים, מחשבה, שתיקה, גרפולוגיה...
זה מכלול.
הרבה פעמים הדיבור דווקא ממסך ומפריע.
את המושג "לב של אמא" את מכירה?
איך הוא נבנה? מתקשורת של דיבור?

כשתתקלי בסיטואציה אמיתית בהקשר הזה, מציעה לך איפה שהמילים גורמות לחסימה, להפסיק לדבר. לחשוב חזק חזק את המסר שאת רוצה להעביר. לשדר הכלה, אכפתיות, אהבה, תמיכה. בלי מילה אחת.
ובמקביל לשבת ולהתבונן. לקלוט. אולי קל לי להגיד כי ככה נולדתי. קולטת את העולם.
אבל גם מי שלא כזה מסוגל לתרגל את זה.
מנסיון של חברות שניסו את זה עלי
השדר שאת משדרת יועבר בגלים. אני לא יודעת להסביר איך, אבל יודעת להגיד שזה עובר.
במקביל אצל אותו אחד שאת מנסה לתקשר איתו, החומה שבנה מתחילה להתמוסס כי את לא לוחצת לדבר. ואת הוא מתחיל לשדר אלייך אותות ואת קולטת. ומשדרת לו בנינוחות שלך ובביטחון שלא צריך לדבר, שאת קולטת אותו בלי מילים. והוא עוד יותר משתחרר. וככה לאט לאט.
יכול להיות שעדיין מה שמציק לו ימישך להציק לו. אבל את תדעי על זה הרבה יותר.
ולפעמים, הוא בעצמו ימצא את הפתרון מתוך עצמו, ע"י כל מה ששידרת לו. וזה יהיה פתרון הרבה יותר מוצלח ממה שהייתם מגיעים אליו ע"י דיבור.
ולפעמים מתוך הנחת והכבוד לשפה שלו, הוא יצליח לחבר מילים לתחושות שלו.

במילים הרבה פעמים אפשר לטעות. גם בבחירת המילה וגם בטון שהיא נאמרת. בצורה שתיארתי כמעט אין מקום לטעויות.

בבית אנחנו מתרגלים את זה המון. האמת אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל הרבה פעמים אחרי שעוצרים מריבות במקום לדברר את האירוע אנחנו יוצרים "מעגל שיח" בלי מילים.
וזה עובד. כי זה לא משנה מי התחיל ומה בדיוק קרה. ילד רוצה שיראו אותו, ולראות אותו זה לא רק ע"י מילים.

אנחנו גם מפתחים את יכולות הדיבור, לא מזניחים את המקום הזה, אבל גם נותנים מקום לתקשורת אחרת. להבעת צרכים בדרך אחרת.

בדיוק עכשיו עברנו גל של הסתגרות ותסיסה עם הבכור שהשתמשנו הרבה בתקשורת ללא מילים, וכבר עכשיו מתמודדים עם גמגום חריף של אחותו. אני אקח אותה לקלינאית תקשורת, אבל גם כדי להבין אותה, מסתכלת לה בעיניים. ומנסה להגיע אליה ללא מילים. ומבינה. לפעמים מחבקת, לפעמים גוערת ורומזת, והיא מבינה אותי ללא מילים.
אצלה כמעט תמיד בסוף יצא איזה משפט שניסתה להגיד ולא יצא בתוך הסיטואציה (שבד"כ לא מוסיף משהו על ההבנה שכבר הגעתי אליה, אלא מחזק אצלה את היכולת להתבטא במילים)
אצל הבן זה לא היה נגמר בדיבור. וזה בסדר.

ודוגמה קטנה שיכולה להסביר:
כמה דרכים את מכירה כדי להגיד "אני אוהב אותך"? האם במילים זאת הדרך הכי חזקה להעברת המסר?
האם תינוק צריך לדבר איתך במילים כדי שתביני אותו?

דוגמאות קטנות שניתן ללמוד מהם על המכלול.
אני לא פוסלת שימוש בדיבור. דיבור זה טוב ונצרך ואולי גם רוב התקשורת בין בני אדם. בסדר. אבל כדי להשתמש בדיבור צריך לתת את המרחב ולהשתמש באי דיבור בזמן שצריך את זה.
ולהגיד "הוא לא מייצר שום שיח לגבי זה שמדבר אח"כ" זה בדיוק לחסום את הדרך לתקשר בלי מילים. זה בדיוק להיות לא מסוגל להכיל את התקשורת של השני. זה בדיוק לחסום את האותות שהוא משדר. זה בדיוק מה שיגרום לו לברוח מכל צורת תקשורת כלשהי, זה בדיוק מה שיביא לפיצוץ. חבל.
הוא לא חייבאנונימית בהו"ל
כלום.
אבל אנחנו לא מדברים כמעט על שום דבר, כי אני מבינה שזה לא מתאים לו.

אז למדתי להגיד את רוב הדברים במשפטים קצרים ופשוטים
ולמדתי לא לחפור
ולמדתי שלא יהיו לנו שיחות נפש ארוכות וזה אל מעיד על אהבה / חוסר אהבה
ולמדתי שהוא כמעט ולא משתף אותי במה עובר עליו ולפעמים אני אגלה דברים רק ממישהו אחר שהיה בסיטואציה

ובאמת למדתי כל כך הרבה דברים לגבי תקשורת

אבל באמת שאם משהו חוזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אני לא מבינה איך אפשר לפתור את זה בעוד דרך חוץ מלדבר?

לא, אני לא מצפה שהוא ידבר ויסביר כל מהלך שלו.
אבל אם כל פעם שאנחנו רבים (גם אם זה קורה פעם בכמה חודשים), זה נראה אותו הדבר ואם גם אחר כך כשאני מבקשת ממנו לפחות תסביר לי אז איך אתה רוצה שאני אתנהל. תסביר לי איך יהיה לך יותר נעים שאני אדבר על משהו שמפריע לי, אז בנקודה הזו ספציפית אני מרגישה במבוי סתום.

אבל אם יש דרך אחרת להבין מה אני אמורה לעשות בסיטואציה מסוימת, כשאני חושבת שהתנהלתי בסדר (לא היו צעקות מצידי, כן? לא ציניות, פשוט דיברתי בצורה שנראתה לי נכונה) אבל הצד השני לא חושב ככה ולא מוכן להסביר, אני אשמח ממש לדעת. (לא נכתב בציניות, באמת מנסה להבין)
ממש לא מסכימהמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ג באייר תשפ"א 11:58
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ג באייר תשפ"א 11:48
לדבר עם בן או בת הזוג שלך זה דבר בסיסי. איזה סוג של דיבור אם זה שיחות נפש או דיבור פשוט של- נפגעתי ממך, זה כבר שייך למה שאת מדברת עליו.
להיפגע ולברוח ולשתוק ולהסתגר בקופסא זו לא התנהלות זוגית או חברתית תקינה.
מי שיתנהג ככה בחברה ינודה, וילמד איך להסתדר או ישאר בודד יחסית.
מי שיתנהג ככה בזוגיות יפסיד. וזה לגמרי כן אשמתו.
קשה לו לדבר? שילך ללמוד איך לדבר. הוא לא אילם ולכן הדוגמא של העיור לא קשורה לדעתי. אם הוא לא ידוע הוא יכול ללמוד. תקשורת בסיסית זה מאסט. ותקשורת זה דיבור. לא פנטומימה

את מדברת על אנשים שלא אומרים את המילה האחרונה ולא צועקים וזה נפלא, יש מרחק גדול בין אנשים כאלו לאנשים שפשוט תמיד תמיד שותקים.
אגב שתיקה בשעת מריבה נחשבת כסנקציה ולפעמים אפילו על גבול האלימה כשמגיעים לטיפול זוגי מדברים גם על אנשים ששותקים ומענישים את בן הזוג בשתיקה שלהם.
אז לבוא ולומר לאנשים שיעריכו בני זוג ששותקים ככה בגלל שהם פוט לא מבינים אותם זה ממש לא קשור בעיני

משהו מענין על ההבדלים בין סוגי שתיקות בזוגיות
שתיקה קטלנית - יפעת אבני
ניסית פעם לתקשר בפנטומימה?אמאשוני
אם לא הצלחת לכי תלמדי את זה, מה הבעיה לבטא את עצמך בפנטומימה? את לא משותקת, נכון?
דיבור מבחינתך שווה להפקת צלילים?
ותתפלאי, אנשים שלא מרבים לדבר מסתדרים נהדר בחברה. הרבה יותר מאנשים שהדיבור מתגלגל על לשונם בקצב המחשבה.
החברה ערוכה לקלוט אנשים כאלה הרבה יותר מדברנים שזוכרים להם את הדיבור שלהם לטוב ולרע במשך שנים.
מסכימה שבזוגיות זה יותר מאתגר, על אחת כמה וכמה עם מי שאינו מכיר את הסגנון,
זה עדיין לא אומר שכל האמת נמצאת בצד אחד.
וזה בטוח לא אומר שלחץ יעזור.
במקום לשלוח אותו ללמוד לדבר, הייתי שולחת את שניהם ללמוד לתקשר.
כששניהם ילכו ללמוד לתקשרמיואשת******
אז ילמדו אותו לתקשר בדיבור
וילמדו אותה להקשיב לו יותר
אבל זה מה שילמדו שם. לא ילמדו פנטומימות. מנסיון.
בסופו של דבר הכל מתגלגל לדיבור
האנשים שאת מדברת עליהם בחברה הם אנשים לא דברנים. סבבה. מה טוב. לא אנשים שתקנים לחלוטין. לא אנשים שבורחים. זה לא אותו דבר.
את שמה אנשים ששותקים מאה אחוז מהזמן עם אנשים שבוררים מילים באותה קבוצה. זו לא אותה קבוצה.

ההגדרה: לא מרבים לדבר
היא לא אותה הגדרה כמו: שותקים.
בואי נגדיר את זה ככה:אמאשוני
אנשים שלא מרבים לדבר, ומרבים לדבר איתם, נהיים שתקנים.

תאמיני לי שגם במנזר השתקנים משתמשים במילים.

ותתפלאי או לא, כשאנחנו היינו בטיפול זוגי ההמלצה הייתה לא לדבר
לתקשר בלי מילים.
לא לברוח. לתקשר.
וזה היה הרבה יותר קשה ומביך מאשר להתבטא במילים (לי לפחות)
אבל היה לנו הרבה יותר מועיל ועוצמתי וכלי לחיים.

אז כנראה שמטפל טוב ממש ולא כזה שאומר את מה שכולם אומרים
יודע בעצמו "לקרוא" את מי שמולו ולהתאים לו את הטיפול שנכון לו.
קודם כלאנונימית בהו"ל
תודה לך על התשובות. את פותחת לי זווית ראייה אחרת גורמת לי לחשוב מכיוון אחר. אז תודה על זה.

אבל, כן קצת קשה לי עם מה שאת כותבת.
ואני אסביר,
כמו שאת כותבת - בן אדם שתקן אי אפשר להכריח לדבר בכוח..זה רק גורם לו לשתוק יותר.
אז יש גם את הצד השני - בן אדם שהדרך שלו לבטא את עצמו במילים, כשהוא מתבקש לא לדבר - הוא נחנק מבפנים. תחשבי כמו בלון שממלאים אותו בעוד ועוד ועוד מים.
בסוף הוא יכול להתפוצץ.
כמו שכתבת לי לפני כן, את עצבנית? אז תשתי כוס מים ותרגעי.
זו בערך משימת חיי ללמוד להיות סבלנית יותר, רגועה יותר. אז זה לא כל כך פשוט.

וכמו שכתבתי למעלה, ברוב המקרים אני כן מנסה לתקשר אחרת, וחושב שברוב הזמן שנינו מצליחים לתקשר אחד עם השני בצורה טובה

אבל יש פעמים שאני לא מצליחה. האם אני גאה בזה? לא. האם אני שמחה בזה? לא. אבל אני אנושית.
וכמו שלו יש צורך לשתוק, לי יש צורך לדבר.
ואני מרגישה שאת מציגה רק את הצד הטוב של השתיקה, ורק את הצד הפחות טוב של הדיבור.
יש צדדים טובים לשתיקה ויש לה גם צדדים פחות טובים, כנ"ל לגבי דיבור.

מישהו שעושה מעשה בלי להסביר, יכול מאוד לפגוע.

ואני שמחה שהלכתם לטיפול זוגי ומצאתם מה נכון בשבילכם, אבל בעלי לא מוכן ואני הייתי מאוד שמחה ללכת למישהו שיעזור לנו לגשר על הפער, אבל אם הוא לא מוכן זה לא אפשרי. אז אני צריכה ללמוד לגשר על פער, לבד, בלי מילים. באמת שזה קשה.
נראה לי שאנחנו מדברות בקווים מקבילים מיואשת******
אני מדברת על אנשים שבורחים משיח ומשתמשים בשתיקה ככלי. וזה מה שנשמע לי מהפותחת. וזה התנהגות לא קבילה לחלוטין.
אם אני מבינה אותך, את מדברת על מישהו שמנסה לתקשר אבל לא דברן אז לא יוצא לו כל כל טוב.


אלו מקרים שונים ממש.

וואלה, תמיד יותר נחמד לומר למי שיותר קל לו לקבל להשתנות. האפ זה תמיד נכון? לא. לפעמים מישהו הוא באמת לא בסדר והוא באמת צריך לעבוד על זה. ולעקם את הבן זוג שלו שיתאים להתנהגות לא נורמלית זה אולי קל יותר אבל לא בהכרח נכון יותר.
(הפותחת כל הזמן מתארת כמה היא עשתה עבודה והתקדמה ועדיין היא מרגישה אשמה שהיא לא לגמרי עומדת במטלה של לקבל אותו ב ד י ו ק איך שהוא. היא תמיד מרגישה רע עם זה. למה?? אולי הוא צריך גם לקבל אותה ב ד י ו ק איך שהיא? מי קבע? ואולי, מה שנכון בעיני, זה שהיא עשתה מלא עבודה וגם הוא יכול לעשות קצת. ולהיפגש באמצע, אבל זה לא קורה. )

לי המקרה המתואר נשמע ממש לא תקין ולא קביל. היא עושה עבודה והוא ממשיך להתבצר ולשתוק.
ואת מתארת את עצמכם, שרק את יודעת אם זה מקביל למה שהפותחת מתארת אבל איך שהוא זה לא נשמע לי ככה.
תודה לךאנונימית בהו"ל
את האמת את מעודדת אותי.
כי באמת יש לי הרבה את עניין האשמה ואני תמיד מרגישה אשמה אחרי וויכוח, וכמעט תמיד רק מבקשת סליחה.

רק לגבי העבודה, העבודה שלי מאוד ברורה. הלכתי לאימון, הוא יודע את זה, אני מאוד משתפת, הוא יודע מה קשה לי, מה הנקודות הרגישות שלי ועל מה אני עובדת כדי להשתפר.
אני לא יודעת, כי הוא לא משתף.
אני בטוחה שהוא גם עובד, ולקחת לנו הרבה זמן ללמוד לחיות אחד עם השני והשנתיים הראשונות של הנישואים היו מאתגרות. אני בטוחה שהשינוי נובע מעבודה של שנינו. אבל אצלי זה נוכח ומדובר ואצלו זה לא.
אז בסך הכל אני כן חושבת שיש הדדיות בין שנינו.

בנקודה הזו ספציפית של דיבור אחרי ריב, אנחנו מאוד שונים ועוד לא הצלחנו לגשר על הפער.
וכן, זו שתיקה של "נפגעתי ממך, את לא יודעת לדבר כמו שצריך, אז אני לא מוכן לדבר איתך ואין לי שום שיח איתך". וככה הכעס ממשיך עד שבאיזשהו שלב זה נעלם, לפי הבחירה שלו.
אז קשה לי עם זה שאני קצת תלויה באוויר, בלי לדעת מתי נחזור למצב רגיל, מתי אוכל לדבר איתו בצורה נורמלית (אפילו בלי קשר לנושא הוויכוח) והתחושה היא שמהשלב הזה הכל תלוי בו ומתי הוא יפסיק לכעוס ואני אמורה לשחרר עד כולם. וקשה לי עם זה
מאד משמח לשמוע שיש הדדיות מיואשת******
אני חוזרת לרעיון הראשון שלי של מכתב
מכתב בלי שיפוטיות בלי כעס, ממקום מעריך. תכתבי כמה את מעריכה את העבודה שהוא עשה, שאת מזהה את זה, שאת מעריכה את זה. תספרי גם על העבודה שאת עשית, ותגידי איפה קשה לך. שהשתיקה הזו מרגישה כמו עונש, פוגעת בך, שהוא בטח לא מתכוון אבל כך את מרגישה, ושיעזור לך להבין מה הוא צריך ואיך את יכולה להגיב במצבים כאלו בצורה ששתיכם תרגישו יותר טוב. תכניסי הרבה מילות הערכה ואהבה באמצע.
סהכ את מתארת מצב שעבדתם קשה על הזוגיות שלכם, אז יש לכם אהבה גדולה, וזה מדהים ומקסים.
קשה לו לשמוע, תנסי לתת לו לקרוא
💕💕
תודה❤️❤️אנונימית בהו"ל
אני חושבת שנכתב זה באמת הפתרון הכי טוב
יעזור לי גם לדייק את עצמי.
רק צריכה לעשות את זה בנחת, כדי שיהיה כתוב בצורה טובה ויעביר את מה שאני רוצה להגיד.
היא לא מקבלתאמאשוני
היא מוותרת. זה שני דברים שונים.
לקבל (אפשר לחפש מילה אחרת יותר מתאימה) באה ממקום מבין ומכיל.
הפסקת הדיבור הוא ממקום של כבוד, של בחירה.
ויתור מגיע ממקום שחסמו אותי ולא הצלחתי לחדור את החסימה. הרמת ידיים.
אין עם מי לדבר...

כשאדם הולך ברחוב ונתקל החסימה כנראה שיחזור על עקבותיו, אולי ינסה שוב את אותה דרך כעבור זמן מה.
אדם שהולך ברחוב ומרגיש שהדרך הזאת לא נכונה עבורו, יחפש דרכים חלופיות.

וממה שאני קראתי והתרשמתי זה דווקא הפוך, שהיא כל הזמן רוצה לדבר על זה (עוזר לי לשחרר) והוא מנסה קצת לצאת מתוך עצמו ולשתף פעולה עד שזה מתפוצץ והוא משתבלל הרבה יותר עמוק ממה שהיה בהתחלה.
עכשיו אני לא באה לחלק ציונים, כן?
אין פה מישהו טוב ומישהו רע,
אבל כשכותבים "גם כשהוא כועס זה לא הוגן שהוא לא מדבר איתי" "מבחינתו כל היום לא לדבר" יש כאן חוסר הבנה וחוסר הכרה והשלמה עם מציאות אחרת.
ומשפטים כמו בלי דיבור אין תקשורת, או תגיד לי זמן ונקיים בו את הדיבור, רק מעצימים את חוסר ההכרה במציאות האחרת.
ואני בכלל לא מדברת על הזוגיות שלי, רק לגבי מה יאמרו בטיפול שיתפתי שאפשר אחרת,

אני מדברת בעיקר מתוך העולם שנולדתי אליו, שילוב של עדה אחת שבה לא מדברים (מתקשרים נהדר בדרכים חלופיות)
ועדה אחרת שבה מדברים יותר מדי (עוזר לשחרר)
דווקא את יכולת ההתבטאות במילים למדתי מחברות. הן לימדו אותי לדבר (להוציא מהלב) ואני לימדתי אותן את השפות האחרות.
היינו יושבות ומסתכלות אחת לשניה בעיניים דקות ארוכות ואז מנחשות מה השניה רצתה להביע. מפעם לפעם זה היה מדוייק יותר ועמוק יותר.
כשרבים על משהו, הרבה מאוד מהדיבור הוא לא דיבור קונקרטי אלא הצפת רגשות, ואת זה אפשר לעשות בעוד דרכים.
אז השתיקה היא לא מוויתור אלא מחיפוש דרך חלופית.
טוב. אני לא מקבלת את זה.מיואשת******
דיבור זה בסיס. בלי דיבור אין תקשורת.
לשבת ולהסתכל בעיניים זה לא תחליף לדבר
ומבחינתי מי שלא מסוגל בכלל לדבר , בשום מצב, יש לו בעיה. אמיתית.
ואם תרצי לומר שיש לו בעיה אמיתית איתי אז זה גם בסדר. אני לא מקבלת מציאות של מישהו שלא מוכן לדבר, אפילו קצת, בשום מצב, ולא מוכן לבוא לקראת וללמוד לדבר, אפילו קצת, בשביל לתקשר בדרך הנורמלית. כן, לדעתי. בסדר. לדעתי זה הדרך הנורמלית וכן, בעיני יש נורמה וצריך ללמוד ליישר קו עם המינימום של הנורמה.
לשתוק בכל מריבה ולתת לבן זוג שלך לנסות לנחש מה לעזאזל הוא עשה לא בסדר, זה סוג של אלימות מילולית (לא בעיני, כי אם בכללי זה מוגדר ככזה)
גם להתפרץ תמיד ולשגע את השכל בכל מריבה בלי לתת מרווח נשימה זה אלימות מילולית.
יש דרך אמצע
צריך ללמוד אותה
בעולם שלי היא לא כוללת לשבת ולהסתכל בעיניים ולשחק משחק ניחושים.
זה אולי אםשרי באיזה פיצוץ של פעם בשנה אבל לא כדרך חיים, כל פעם שיש ויכוח על מישהו שאמר איזה משהו או עשה משהו קטן לא במקום, איחר לחזור מהעבודה למשל, שכח לקנות משהו שביקשתי ממנו או לא יודעת מה, שהשני ישתוק , ואני אתחיל להושיב אותו לניחושים בעיניים. לא ריאלי ולא נורמלי.
בלי דיבור אין תקשורתאמאשוני
לא כי דיבור זה 100% מהתקשורת.
נגיד ודיבור זה 70% תקשורת. סבבה?
כשאין הבנה וקבלה ל30%, גם לא יהיה את ה70%.
כשמישהו מנסה לשדר מסר בדרכים שלו, וחוסמים לו אותם, הוא לא ינסה ללמוד להשלים את המסר במילים. לעולם.
ולא צריך לנחש, צריך לחוש. ואדם שצריך את הספייס שלו ולא מקבל אותו זה לא נקרא לחוש אותו. ואדם שמקבל את הספייס שלו ישדר עוד דברים. וכשגם הם יתקבלו ירגיש מספיק ביטחון לצאת מהשבלול שלו ולפגוש את השני. משמע- לדבר איתו.
כנראה שזה לא יהיה "על כוס קפה" כמו שאוהבים להגיד, כמעט אף פעם זה לא יהיה באופן רשמי.
אבל מהיכרות מצטברת לומדים לקרוא ולהשלים את הפאזל.
אז יכול להיות שבאופן רשמי כל מריבה בפני עצמה לא יהיה לה "סוף" רשמי,
אבל במכלול הדברים יהיה אפשר לדעת מה מפריע גם בלי שהוא ישתמש במונח "מפריע לי ש..."

וזה לא סותר בכלל את העבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו...
אבל הסכמתי איתך בנוגע לשלושים אחוז וגם יותר מזהמיואשת******
כמו שכתבתי לך באחת ההודעות למעלה- יש הבדל בין ״שותקים״ לבין״ ממעטים בדיבור״
אני מקבלת את השני לא מקבלת את הראשון.
נראה לי מיצינו
קראתאנונימית בהו"ל
את שאר התגובות שלי?
חוץ מהתגובה הראשונה.
כי הסברתי, שרוב הזמן למדתי לתקשר אחרת.
וכתבתי שאם פעם חשבתי שכל דבר וכל נושא צריך שיחה רשמית, אז למדתי שממש לא.
ולמרות שהייתי שמחה לדבר יותר, אני מבינה שזה לא ככה.
אז לרוב אני מדברת קצר.
אומרת משפט לגבי משהו וזהו. אנחנו מבינים אחד את השני

אבל הפעם לא הצלחתי, ותמיד תמיד אני מאשימה את עצמי שהכל בגללי ורק ההתנהלות שלי היא מה שגורם לכל הדברים.
רק הפעם העזתי לכתוב שיש משהו לא הוגן גם בזה שהוא לא מוכן לדבר. ופתאום זה צבע את כולי בצבע הזה של זאתי שלא משחררת ורק מעיקה.

שוב, אני לא חושבת שאני טלית שכולה תכלת. ממש לא. ואני גם לא חושבת שזה בסדר שאמרתי לו "תגיד לי זמן ונדבר". זה מגיע מתוך של ייאוש. לא גאה בזה, לא חושבת שככה צריך להתנהל שיח. לא חושבת שכל האחריות בזה היא עלי. (וסוף סוף אני גם אומרת את זה לעצמי, כי יש לי נטייה להתקרב עצמית ולקיחה בלעדית של האשמה עלי)
מסכימה עם כל מילה.שוקולד פרה.


יקרה אשתדל לעזור לך.רויטל.

תראי בכל זוג יש אחד נפשי(רגשי) והשני ממש לא,

אחד עצבני והשני לא, אחד פחדן השני לא וכן הלאה

אחד צועק השני מדבר בשקט,אחד אוהב אורחים השני 

לא וזה ממשיך אחד חסכן השני פזרן וכ,, וכ..עכשיו שאת 

יודעת שהוא הפוך ממך, לכן שיחות נפש פה לא כל כך

יעזרו כי זה לא העניין שלו,את צריכה לדעתי לדעת את

החולשות שלו,ואז תדעי איך לדבר אתו בלי להיכנס לחולשות

שלו, בינתיים מצדך לעשות הכל שיירגע ולהחזיר את השלום

על כנו,כי לא לדבר עם הבעל כבר כמה ימים זה ממש נורא גם

לכם ובטח ובטח לילדים,בהצלחה רבה רבה לך אמן.

 

תודה נשמהאנונימית בהו"ל
בינתיים נרגענו, אנסה לפעם הבאה.
רק כעס לפעמים זה דבר שקשה לשלוט עליו, מניחה שכולם נופלים בזה לפעמים.
איזה מתוקה את עונה לאחת אחת יפה מצדך.רויטל.


למדתי ממך ;)אנונימית בהו"ל
אם תרצי תוכלי להתייעץ עם הרבנית שלי היא מומחית לבעיות האלה.רויטל.


אני חושבת שדיבור זה אחד הדברים הבסיסיים בזוגיותבארץ אהבתי
בסופו של דבר, אי אפשר לפתור קונפליקטים בלי שיח. גם אם הבעל יכול לתת חיבוק ולשכוח ממה שקרה, לאישה זה לא עובד.
וזה נכון, יש פער אמיתי בין יכולות השיח של הבעל ושל האישה, ויש הבדל משמעותי בצורך שלהם לשיחה, וכבר חז"ל עמדו על ההבדל הזה (עשרה קבין של שיחה…).

אני מבינה מאוד את הקושי שלך. אם אי אפשר לדבר על דברים, הקשיים נאגרים ומצטברים, ולאורך זמן זה יכול לפגוע ממש בקשר.
אני לא מכירה את הקשר שלכם, אז אני לא בטוחה אם מה שאני אכתוב יתאים, אבל אני אנסה לכתוב מה שאני חושבת שאני הייתי עושה.
אני חושבת שלפני שמדברים על דברים שמפריעים באופן ספציפי, צריך לקבוע שיחה על 'איך מדברים על מה שמפריע'. להגיד לו שיש נושא שחשוב לך לדבר עליו ואת מבקשת לקבוע זמן לפתוח אותו. להבהיר לו שמבחינתך זה קריטי שתדברו על זה. אפשר לשאול אותו אם הוא מעדיף שתכתבי לו על מה את רוצה לדבר (ואחר כך לדבר על הדברים בע"פ), או שהכל יהיה בע"פ, אבל זו שיחה שאת מרגישה שהנישואין שלכם תלויים בה.

בשיחה עצמה (או במכתב)- אני הייתי חושבת להתחיל מלתאר את המקום שלו. לנסות ממש להיכנס לראש שלו, להיעזר בהודעות פה שניסו לעזור לך להבין את הצד שלו, ולתאר שאת רואה כמה קשה לו לדבר על דברים שמפריעים, איך הוא היה מעדיף להמשיך הלאה ולדעת שהאהבה מכסה על כל הקשיים, וכו' (לא יודעת אם תיארתי אותו נכון, תנסי ממש להיכנס לראש שלו, מאיך שאת מכירה אותו).
אחר כך (אם זה בע"פ) אפשר לשאול אותו אם תיארת נכון, אם הוא רוצה להוסיף משהו, אם הוא רוצה לתקן אותך.
ואז אפשר לעבור לצד שלך. לתאר לו איך את מרגישה כשקשיים מודחקים, כשלא פותחים אותם והם מצטברים, כשאת מנסה להגיד משהו וזה רק מתפוצץ יותר. תתארי איך את מרגישה כשכן מצליחים לדבר על משהו (פעם היתה שיחה שכן הסתיימה טוב שאפשר להביא כדוגמא? או אפילו דוגמא מחוץ לנישואין?).
אפשר גם לספר לו שאת יודעת שהקושי הזה הוא לא רק אצלכם. הפער בצורך וברצון לדבר הוא פער מובנה בין נשים לגברים, והרבה זוגות מתמודדים עם הפער הזה. אבל להשאיר את הפער בלי מענה זה רק יפגע יותר בזוגיות שלכם. אתם צריכים למצוא את הדרך שכן תוכלו לדבר. למצוא איך כל אחד יכול לבוא לקראת השני, איך את יכולה לעזור לו להרגיש יותר בנוח בשיחה, להתאים את עצמך אליו, ומצד שני, שהוא יפתח את עצמו לאפשרות לשוחח שיחות כאלו.
אולי לא צריך לסיים את השיחה בפעם אחת. אולי בשלב הזה צריך לתת זמן לחשיבה, אולי לחשוב ביחד אם אתם מסוגלים ללמוד ביחד איך לנהל את השיחות האלו באופן עצמאי, או שאתם רוצים לפנות לטיפול מקצועי שיתן לכם כלים וליווי.
אבל בסופו של דבר, צריך להגיע בסוף להסכמה שמקובלת על שניכם. אולי אפילו לכתוב את המסקנות שהגעתם אליהם, לתת להם יותר תוקף.

ועוד מחשבה - נראה לי שאם כל השיחות המשמעותיות שלכם יהיו רק על קשיים שעולים, גם אם השיחות יהיו מוצלחות יותר ממה שהיה עד עכשיו, זה עדיין לא נעים שתמיד השיחות הן על משהו שלא הולך.
לא יודעת מה נכון לעשות, אם גם סוג שיחות אחר הוא לא אוהב. אבל כן הייתי חושבת ביחד גם איך ליצור מצב שרוב השיח הוא בכל זאת חיובי. אם לא בשיחות ארוכות, אז לפחות בהרבה דיבורים קטנים לאורך היום, שעדיין יתפסו את רוב הנפח של השיח.

מקווה שעזרתי.
ומתייגת גם את @נגמרו לי השמות שאם יש לה זמן להגיב, אז שווה לשמוע מה יש לה להוסיף בנושא...
תודה רבה מהממתאנונימית בהו"ל
אוהבת את התגובות שלך.
באמת נראה לי אני צריכה לחשוב איך להצליח לתקשר בינינו אחרי המריבה, בצורה רגועה, שתעזור לנו לפעם הבאה

אנחנו כן מדברים ביום יום, אבל הוא לא דברן בכללי (והוא יודע את זה). אז בכללי אין כמעט שיח "משמעותי".
רוב השיח שלנו הוא על איך היה היום, מה קרה בארץ וכו'. לא איזה שיחות ברומו של עולם.
אני רוצה להוסיף עוד משהובארץ אהבתי
בעצם השאלה שלך היא איך להצליח לדבר עם בעלך על דברים שמפריעים לך, כשהוא לא רוצה לקיים את השיחות האלו בכלל.
אז אני חושבת, כמו שכתבתי קודם, שצריך לדבר על הנושא הזה, ולראות איך אתם יכולים לבוא אחד כלפי השני כדי שלשניכם זה יתאים.
כשמדברים על זה, כדאי לנסות לברר איתו, אם הוא מצליח לזהות, מה קשה לו בשיחות שיש לכם עכשיו, ואז אפשר לחשוב על דברים שונים שאפשר לנסות, כמו -
לתזמן את זה בזמן שמתאים גם לבעלך, אחרי שהיה לו זמן להיות עם עצמו (אבל שהוא יבוא לקראתך בזה שהוא כן יסכים לבוא ולדבר אחרי שהצליח להירגע עם עצמו).
אולי יש מקום גם לנסות את השיטה של אמשוני - זמן של תקשורת בלי מילים. לראות אם זה עושה לכם טוב. אם זה נותן לו מקום שבו הוא מרגיש יותר בנוח. (באופן אישי זה נשמע לי שזה יכול להיות מדהים, אבל זה לא באמת יכול להחליף שיחה, לפחות לא בכל מצב. אבל אולי להוסיף את זה, לראות אם זה כן דרך שיותר קלה לו).
אולי יעזור לו אם לפני שתדברי על מה שקשה לך, תראי לו שאת מבינה גם את נקודת המבט שלו (זה דורש ממך לעשות עבודה מראש, לנסות באמת להבין את הצד שלו בלי שהוא מסביר את עצמו). אולי כך הוא ירגיש שהוא מובן גם אם הוא לא טוב כמוך בדיבורים, ויהיה יותר פנוי לשמוע אותך.

ובמקביל לכל זה, אני ראיתי על עצמי, שאם אני עושה עבודה עם עצמי לפני שאנחנו מדברים על מה שהפריע, זה הופך את השיחה בינינו אחר כך להרבה יותר נעימה מועילה.
כשמשהו מפריע לי, אני בסערת רגשות, ואז לא תמיד אני מצליחה להגיד את הדברים בצורה נכונה, אני עלולה להגיד דברים פוגעים, ואני גם לא זוכרת באותו רגע לדון לכך זכות, לזכור את כל הטוב שיש בבעלי חוץ ממה שמפריע לי כרגע.
פעם כשמשהו היה מפריע לי, היה לי מאוד קשה להמשיך הלאה בלי שעצרנו לדבר על זה מיד.
אני חושבת שהלימוד הכי חשוב שלי הוא לוותר על הרצון הזה לדבר מיד. אם אי אפשר באותו רגע לעשות בירור עם עצמי, אז אני מזכירה לעצמי שמעבר למה שקרה אנחנו אוהבים אחד את השני בכל מקרה ואפשר להניח את זה בצד לבינתיים. אבל בכל מקרה אני משתדלת לפני שאנחנו מדברים למצוא זמן לברר את הדברים - להבין מה הפריע לי, אבל גם לנסות לראות את הצד שלו, לראות מה אני צריכה ללמוד ממה שקרה, לזכור שגם אם בבירור אני צדקתי והוא טעה הפעם, יש גם מקרים שאני טועה ואני רוצה לסלוח לו כמו שאני רוצה שהוא יסלח לי, כי האהבה בינינו היא מעל הנפילות הקטנות שלנו. וגם לזכור שהכל זה ניסיון מה' ואני רוצה להצליח להתגבר ולא להגיב מתוך האגו שלי אלא לדעת לסלוח ולהידבק במידות של הקב"ה.
אחרי כל זה, אני כן אחזור וידבר איתו על מה שהפריע לי, אבל זה יהיה ממקום אחר לגמרי, מתוך אהבה ורצון לתקן את הביחד שלנו. ומתוך מקום שרואה אותו ומעריך אותו ולא רק מבקר אותו. ואז הרבה יותר קל לו לשמוע את הדברים.
הלוואי שהייתי מצליחה ליישם את זה תמיד ככה. זה לא כזה פשוט. אבל זה יכוון שלדעתי יכול לעזור.
תודה על התיוג יקרה, לא מספיקה לקרוא תגובות אחרות אבלנגמרו לי השמות

 

כותבת שני סעיפים שעלו לי מקריאת ההודעה שלך פותחת השרשור היקרה @אנונימית בהו"ל:

 

א. הבנת השוני בינך לבין בעלך 

 

ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."

כל אדם הוא עולם ומלואו,

וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / צפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...

 

ובגלל שיש שוני בין כולנו, במקרה הזה כמובן בינך לבין בעלך,

גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.

 

ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,

של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,

או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",

אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.

 

יש בעיקר 3 סוגים של מנגנוני הגנה:

 

התקפה

בריחה

קיפאון

 

התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם,

כדוגמת בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...

 

בריחה - בשמשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר  לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסחים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...

 

קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון...

 

וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)

יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,

אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה...

 

ובמקרה שאת ציינת,

נשמע שכאשר *את* מרגישה באיום משלך - המנגנון העיקרי שלך הוא ההתקפה,

בעוד שאצל בעלך המנגנון העיקרי הוא בריחה.

 

מה שיוצר עוד פער ביניכם, בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...

 

ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני...

 

כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו

ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה...

 

ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם!!!*

 

אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! כאילו, מה נסגר איתך בן אדם?!

 

ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע?! אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!

 

ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו

ואז בכעס כלפי השני גדל וגדל

ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...

 

אז הדבר הראשון שנעשה 

ננשום!

 

ונזכור ונבין - רגע,

אנחנו אנשים שונים.

 

*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.

*מותר* לי להרגיש מה שנאי מרגישה.

 

בעלי, על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.

*ןרק כאשר יחרגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח

 

ואני, על סך איך שאני בנויה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו...

 

אבל אם כל אחד חושב כאן רגע *על השני* זה מאוד יכול לעזור.

 

כי במקום הכעס תגיע *ההבנה*

 

ההבנה שהוא שונה

ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע

ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה...

 

אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,

השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו

ואנסה לפרט אותו בסעיף הבא:

 

ב. יצירת דרכים יעילות לתקשורת.

 

ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,

מנסה לסכם לך כמה סוגים עיקריים שבהם,

כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,

כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו

 

 

 סוגים של תקשורות מקדמות:


1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת

צורת הביטוי

המסר הסמוי

 

תקשורת תוקפנית

אתה שקרן

האדם פגום באישיותו,

הוא שקרן בבסיסו

תקשורת כועסת

אתה אומר דברים שקריים

אתה בסדר אך הדברים שקריים

תקשורת עדינה

אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם

יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה

תקשורת נפגעת

לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה

אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,

אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת

תקשורת מקדמת

אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?

אני מקבל את הדברים שלך,

ומבקש שתקשיב לצד שלי.

 

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

 

-------------------

 

זהו בינתיים

בהצלחה רבה יקרה!

שתזכו להבנה שלמה וקירבה שלמה

 

תודה רבה רבה!אנונימית בהו"ל
את כותבת מדוייק
הסעיף הראשון זו תובנה שהגעתי אליה באמת לפני הרבה זמן, ובאמת הקושי הוא איך מייצרים תקשורת בכל אופן.

תודה רבה על הפירוט והתגובה
באהבה ❤🙏נגמרו לי השמות


לא קראתי תגובות קודמותמתחדשת11
קשה להצביע על הנקודה שגורמת לו להתנהג ככה. ולכן גם קשה להציע מה לעשות.
זה תלוי בכל מיני גורמים:
איך נראים הויכוחים שלכם בדכ
האם הוא היה ככה מאז ומתמיד או שהשתנה
איך הוא ביחס לאחרים. כלומר קשה לו להביע את עצמו גם כלפי אחרים או שאת רואה את זה רק ביניכם?


אני מבינה ממך שהוא לא רוצה לדבר גם אחרי שהכל נרגע?
לדבר מיד אחרי הריב זה באמת לא תמיד יעיל
אבל אם הוא לא מוכן גם אחרי, לטעמי יש פה משהו עמוק שמונע ממנו להביע את עצמו.
לטעמי צריך לגשת ליעוץ מקצועי

ממש בהצלחה יקרה
באופןאנונימית בהו"ל
כללי הוא לא דברן, לא ספציפי אלי.
כאילו, הוא טוב בלדבר עם אנשים, כן?
אבל לדבר על עצמו, רגשות, תחושות זה פחות.

וכן, הייתי שמחה ללכת למישהו חיצוני, אבל הוא לא מסכים.
זה גם חלק מהפער, שאני חושבת שהוא בסך הכל בסדר עם התקשורת בינינו ובסדר עם איך שאנחנו משלימים אחרי מריבה. רק אני לפעמים מרגישה שלא סגרנו קצוות, מרגישה שיש דברים שעוד מפריעים ומרגישה שאני לא יודעת איך לדבר מולו ולהגיד מה מפריע.
השאלה אם יש לו רצון ליצור את השיח גם אחרי?מתחדשת11
כי הבנתי ממך שלא
אם הוא כן מוכן לפתוח את הדברים אז את יכולה לתאר לו מה שאת מרגישה, מבלי האשמות כגון אתה גורם לי.. אתה מתנהג וכו
אלא: אני מרגישה ש.., קשה לי כש..
הוא לא חייב להיות דברן. גם אם הוא מגיב בענייניות ובתימצות, כל עוד הוא שומע ומקשיב ומשתפר יחד איתך
אז אתם במקום מצוין
לא חייבים להיות דברנים,
אבל כן חובה לתקשר ולהציף, ולהפיק לקחים איפה שצריך
את מעלהאנונימית בהו"ל
שאלות טובות.
אני אחשוב על זה

מנסה לאסוף את כל הנקודות שעולות כאן כדי להבין איך להתנהל אחרת.
מצד אחד להיות יותר רגישה, מצד שני לא לבטל את עצמי. כי אני מרגישה שאני קצת מרצה לפעמים, ולא יודעת להגיד לו מה מפריע לי.

תודה לך ולכל העונות
בהצלחה יקרה נשמע שאת בכיון הנכוו 💗מתחדשת11
תודה רבה על התגובה!אנונימית בהו"ל
❤❤❤מתחדשת11
בשמחה יקרה וחשוב לי להגיד לך שאתם לא לבד.
כל זוג מתמודד עם מורכבות כלשהי בענייני התקשורת
וכל זוג לומד תוך כדי תנועה מה מתאים לו ואיך..

בהצלחה😘
🌷שרשור פעילויות חינמיות לחופש הגדול!!!🌷אין לי הסבר

מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.

לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩

על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.

בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)

בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.

אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.

תודה רבה לכולן,

וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉

מוזיאון המשאיות ברמלהשיפור

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

פארק ההדרים רחובותשיפור

מדשאות, אגם עם ברבורים, מתקנים שווים, פינת חי קטנטנה

פארק אופקיםשיפוראחרונה

בעיקר המזרקות שוות, יש גם קצת מתקנים

💦 ירושלים והסביבהאין לי הסבר

עמק הצבאים-ירושליםאין לי הסבר

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

פארק טדי- מזרקותאוהבת את השבת

ליד ממילא

מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה

נדלקות כל שעה או שעתיים...

💦בנימין והשומרוןאין לי הסבר

💦מרכז הארץאין לי הסבר

פארק יד לבנים- פתח תקווהאין לי הסבר

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

פארק יצחק אוחיון בפ"תכורסא ירוקה.

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

גני יהושעכורסא ירוקה.

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

ספורטק נס ציונהשיפור

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

פארק ענבה במודיעיןהשקט הזה

פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.

פארק המומינים ראש העיןשיפור

מתקנים שווים ומזרקות

💦הצפון הקרוב (נתניה עד חיפה)אין לי הסבר

חיפה- הרכבלית- רב קו בלבד...אוהבת את השבת

יוצאת ממרכזית המפרץ

💦הצפון הרחוק (גליל, גולן...)אין לי הסבר

חניון האקליפטוס (אזור קרית שמונה)ytrewq

כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פארק המשפחה בקצריןהשקט הזה

פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.

יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.

ואו שרשור מעולה! מגיבה כדי לעקובטארקו

ממש! כיף שפתחת!!אוהבת את השבת

גופיה בלי תיקתקים במידה של תינוקותהשם שלי

הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.

הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.

אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.

ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.

מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?

חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.

או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.

אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.

אולי לגזור את הלמטה עם התיקתקים?שמש בשמיים

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אולי זה מה שאני אעשההשם שלי

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

תודההשם שלי

זה ממש יקר.

איזה ציצית את שמה לו לכזה גודל? אולי יש להם גופיהמאוהבת בילדי

את הציצית אני מתכננת להקטיןהשם שלי

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

למה לא גופיה ציצית?אשת בעלי

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

אצלנו גם רק גופיציצית..ציפור27

מוסיפה עוד יתרוןרק טוב!

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

נכון. גם אצלינו הם מתחילים בגיל גדול יותריעל מהדרוםאחרונה

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

אשמח להמלצה על מתקן לייבוש כביסהשואלת12

מחפשת משהו שיחזיק מעמד לכמה שנים.. יש דבר כזה?

לנו מתקן רגיל ממתכתהשם שלי

מחזיק מעמד כמה שנים.

וואי יפה. בשימוש כל יום?שואלת12

כיום לאהשם שלי

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

מתקן מתכת מאושר עדמאוהבת בילדי

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

יש!ממשיכה לחלום

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

לא ממתכת לדעתי. יש לי פלסטיק מאושר עדהמקורית

מעולה.

יש לנו פלסטיק. מחזיק מעמד שניםמנגואית

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

גם קניתם מאושר עד?שואלת12

לא. קנינו בחנות באזור חרדימנגואית

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

זה סתם חיפשתי תמונה דומהמנגואיתאחרונה

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

בא לי להניח תסכול(מצב כלכלי, זוגיות ועגלה לתינוק)אני נשארת אני..

המצב הכלכלי שלנו לא משהו

לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..

ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.

מה הבעיה

ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך

וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר

כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..

ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה

וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב

אבל זה מייגע

נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.

כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!

אני בהריון חדש

נו אין לי כח

מה עכשיו

לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק

אבל לאחרי הלידה אין לי

ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה

אני לא זורמת עם כל סוג

וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל

אין הרבה כאלה

ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש

זה סיוטטט

גרים בחור

אוף

ומה הקטע הזוגי

שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות

הוא לא יבין תמיד מה הצורך

הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים

ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים

ומותר לומר

כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך

גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר

גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..

בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת

אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי

וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש

אבל בא לי לשמוח..

ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..

ואם כבר..תמליצו לי על

עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..

אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים

אה ושתתקפל בקלות חובה

ותתפללו שאמצא מציאה טובה

יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי

חיבוק גדול!באתי מפעם

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

יש לך תכנון כלכלי לעתיד?אמאשוני

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אנחנו לא זוג צעיר בכלל..עם כמה וכמה ילדיםאני נשארת אני..

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

אולי יש לי עגלה וטיולון של ספורטליין למסירההרמה

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

נשמע לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

מסכימה, גם אני עשיתי כך, מבחירה לגמרימתואמת

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).


@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!


(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

יש טיולונים מגיל לידהממשיכה לחלום

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

המלצה על סוג עגלהרק טוב!

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

אני מתחברת לקטע הזוגיניגון של הלבאחרונה

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

איזה בגד מטשטש הריון התחלתי? דתיהמעיין34

בגדים רחביםשיפור

לדעתימישהי מאיפשהו

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

אהה באמת? אוקי אז שמלה ירדה מהפרק.תודהמעיין34

תלוי באיזה גזרה..אנונימית בהו"ל

איזה גזרה חשבת?

מה שמטשטש , לא מבינה בזה הכל הולךמעיין34

אז רק שמלה ישרה לדעתיאנונימית בהו"ל

כאילו שאין לה שום חיתוך

טעות האנונימי, סליחהאנונימית בהו"ל

חצאית גינסהרמה

ממש!!!סטודנטית אלופה

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

תתחבי את החלק הקדמי של החולצה לחצאית זה בכלל מטשטשהרמה

אנסה, תודה❤️סטודנטית אלופה

ואי מהמם לא עלה באופציות אפילו. תודהמעיין34

או שמלה רחבה בלי גזרההשקט הזה

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

מהניסיון שלי איזה בגדים מטשטשים:כתבתנו

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

ואי תודה רבה רבה!מעיין34

גם כיווצים יכול לטשטשמקרמה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תודה רבה לכולן עזרתן לי מאודמעיין34אחרונה

התייעצות - שמות דומים מדי?*אורחת

נראה לכן סביר לקרוא לשתי אחיות נועה ונעמה, או שזה דומה מדי?

נועה ונעמה כן כי זה נשמע שונה מספיקטארקו

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

יש לי בן ובת עם שמות דומיםשיח סוד

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

מכירה אחיות עם השמות האלההשם שלי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

בעיניי ממש סבירשלומית.

נשמע לי סבבההשקט הזה

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מסכימהאמאשוני

תודה לעונות! אשמח מאוד לשמוע נוספות*אורחת

לדעתי בכלל לא דומה בצלילים, לגמרי הייתי קוראתnik

נראה לי שאני לא הייתי קוראתמכחול

מרגיש לי כן דומה מדי.

אני הייתי מפחדת שבהמשךנירה22

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

אמא שלי מתבלבלת גם בשמות לא דומיםהמקורית

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

חח בולהשקט הזה

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

כנל חח..טארקו

אני גם מתבלבלתמתיכון ועד מעון

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

גם אנישואלת12אחרונה

לילדים שלי יש שמות שונים, ובכל זאת,מוריה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

האמת אני מתבלבלת בכולם בלי סוף ולא דומה בכללבאתי מפעם

אני מתבלבלת בשמות והם לא דומים בכללים...

נשמע לי סבירשיפור

הדמיון124816

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

זה תלוי איך קוראיםהשם שלי

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

אני לא חושבת בכלל שזה דומהאוזן הפיל

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי נשמע דומה מדי...גויאבה45

מאנונימי כי אאוטינגאנונימית בהו"ל

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

הייתי קוראתצלולה

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

לדעתי הם לא דומיםסטודנטית אלופה

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

מראה על הטעם בשמות של האמא כנראהים...

לא שומעת שום דימיוןפה לקצת

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

כן נשמע קצת דומהAvigailh1

בן 11 חודשים ואוכלפה לקצת

היה על הנקה מלאה

הפסיק לינוק מעצמו ככל שהתבסס על המוצקים

עכשיו יונק רק בלילה (קצת לפני השינה כדי להירדם, ועוד פעם באמצע הלילה)

איך זה הולך עם הארוחות בגיל הזה?

אוכל ארוחה כל 3 שעות?

אני לא יודעת מה לתת לו כל פעם

בבוקר ב6 וחצי-7 אוכל ביסקויט ושותה מים

ב8 וחצי אוכל א.בוקר לחם עם גבינה/חומוס/שמנת/טונה וביצה.

ואז בסביבות 12 שוב ארוחה?

ב4 וחצי בערך אוכל א.מבושלת (בשרי בדכ)

וב7 א.ערב דייסת קוואקר עם פרי

מה אוכלים בין הבוקר לערב?

ועכשיו כשכותבת את זה, זה לא הרבה ההפסקה באוכל בלילה?

אשמח לשמוע את דעתכן ואם יש מה לשנות/להוסיף

אני רגילה לתינוקות עם תמ"ל שצריך לגמול אןתם בגיל שנה פלוס אז לא רגילה לדאוג ככה לאוכל.....

וואי עוקבת.שיח סוד

הייתי מעבירה לו את המבושלת ל12המקורית

וב4 שוב פעם משו

אצלי היה דומהמישהי מאיפשהו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

זו לא צריכה להיות ארוחה כל שלוש שעותהשקט הזה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

נשמע לי לוח ארוחות מעולהיראת גאולה

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

תודה לכן על התגובות!פה לקצת

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

אגס חתוך? אפרסק?יראת גאולה

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

מפחדת להביא לו ככה, הוא לא קטן?פה לקצת

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אפשר לתת לו פרוסה בידיראת גאולה

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

הבן שלי בן שנה ואוכל ממש הכל, לא טוחנת כלוםהשקט הזהאחרונה

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

רצועות של ירקותיעל מהדרום

הוא לא אוכלפה לקצת

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

חשבתי שאת מחפשת בעיקר בשביל נשנושיעל מהדרום

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

מספיק להביא לו נשנוש כארוחה?פה לקצת

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

אהה. נראה לי שפחותיעל מהדרום

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

אהה עכשיו אני מבינהפה לקצת

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

רצועות של ירקות אפויים זאת ארוחה מעולהשיפור

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

לא חשבתי על זה, תודה! נשמע מעולהפה לקצת

פריכיות אורז יותר בריא מביסקוויטשמש בשמיים

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

נראה לי שבטרם אומרים מגיל שנתייםאורוש3

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

אכן. הבת שלי בת 9 חודשים כמעט נחנקההמקורית

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

תחלקי את זה לארוחות עיקריות וארוחות בנייםמקרמה

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

מקפיצה לישמעונה

אני מכירה שאצל תינוקות מנת פירות היא ממש ארוחהיעל מהדרום

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אני רואה שכמה כתבו פה להקדים את הצהרייםפה לקצת

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

תשאירי לו מנה מיום קודםיעל מהדרום

רעיון מעולה!שיפור

מוסיפה כמה דברים ממש חשובים לדעתיצמאה

הוא בלי מטרנה?

  1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

  1. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

  2. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

  1. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

  2. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

תודה!פה לקצת

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

עגלה נוחה במדרגות- יש חיה כזו?nik

אשמח לשמוע מבעלות ניסיון..

יש לי ספורטליין סיילו בת 6.5, אבל בשניים הקודמים לא היו מדרגות בבית..

עכשיו המדרגות הן על בסיס יומיומי, והאמת שלי קצת קשה לסחוב אותה במדרגות.

יש עגלות טובות יותר? מה אני מחפשת?

גוגל מציע לי בוגבו פוקס 5, שיש לה איזה פיצ'ר מיוחד למדרגות, אבל היא יקרה ברמות..

קיצור אשמח להמלצות🙏

היירק לרגע 1

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

לגבי מדרגות,כנה שנטעה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

טוב לדעת! כי היתה לי איזושהי מחשבה כן להשקיע🫣nik

עונה לשתיכן- ספורטליין נחשבת עם גלגלים גדולים?nik

לא מכירה אבל לא צריכים גלגלים מאוד גדוליםרק לרגע 1

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

מוסיפה שלא משנ איזו עגלה מדובר על טיולוןרק לרגע 1

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

אז מה עושים בתקופת האמבטיה?nik

מעבירים למנשא?

בגדול כל החברות אומרות שגם טיולון אסוררק לרגע 1

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה מהכנה שנטעה

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

מדרגות יכולות להרוס את העגלההשם שלי

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

אין לי בעיה גם עם אמבטיה במדרגותהשם שלי

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

לי יש את הספורטליין xl , אני חושבת שהגלגלים שלההשקט הזה

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

הסיילו הרגיל מותר טוב מהאקסל מצד גלגליםהלוואייי

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

דווקא הגלגלים הגדוליםהשקט הזה

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

באמצע זה טוב.. ממש גדול זה כבד.קטן לא נחהלוואייי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

אז נשמע שהעגלה שיש לי תהיה מספיק טובהnik

תודה!

כן אה..מדרגות ועגלה זה לא שילוב מוצלח ככה או ככה🫣nik

תודה!

במדרגות יש שתי בעיותהשם שלי

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

את מתכוונת להוריד במדרגות או חהוריד מדרגה מדרגה?בוקר אור

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

מדרגה מדרגהnik

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

ואיך תעלי?בוקר אור

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

גם מדרגה מדרגה😅nik

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

מה עם דונה?רק לרגע 1

אופציה שנשקלת ברצינותnik

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

ממש לא נוחה במדרגות. יותר גרועה מכל העגלותיראת גאולה

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

טוב שאת אומרת😱nik

לדעתי דוקא מאוד נוח במדרגותרק לרגע 1

הדונה בהשוואה לעגלה רגילה?יראת גאולהאחרונה

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

גם לנו יש מדרגות בכניסה לבית~מרמלדה

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

גיליתי שיש סלקל של ספורטליין שאפשר להשכיב!nik

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

אולי יעניין אותך