זה באמת מבאס...

לפעמים באמת יש אנשים שלא יודעים איך להכיל את העזרה והסיוע שהם מקבלים.

מרגש...

התובנה ממש נכונה. 

בנוסף ללימוד תורה, חשוב מאד גם ליישם אותה ולראות במציאות את הערכים אותם לומדים.

אחד שנוהג בשיטה הזו...

בתחילת הקורונה ממש, כשהיינו בבידוד, העירייה נתנה לכל המשפחות המבודדות (אז, עוז היינו בערך 20 משפחות... ממש בהתחלה) משחקים עוד כל מני מרעין בישין מתוקים...

והניחו לנו את זה מאחורי הדלת בשיטה הזו "הנח דפוק וברח"

ברשותכם כמובן

מי? ואיפה?

אני, עם אמא שלי, בעזר מציון. בשילוב הרווחה וגם במערך הרכבים המתנדבים, העברת תרומות מח עצם, הרבה שליחויות ובמהלך הקורונה היו עוד המון פרטים קטנים, בבתי חולים, אצל קשישים ואנשים עם צרכים מיוחדים.

איזה חלק אהבתם בהתנדבות?
 

אוהבת מאד, את החלק של ההתנדבות ברכב, הרבה פעמים מכירים אנשים חדשים, משוחחים, מעודדים, משמחים, נפרדים לשלום ומתברכים, הרבה מהחולים\ אנשים שהיו צריכים עזרה שלנו ברכב, שומרים איתנו על קשר יום יומי, גם היום, ממש נחמד להעביר זמנים של נסיעה, בעשיית חסד עם אנשים

מתי הרגשתם סיפוק גדול במיוחד?
 

במהלך הקורונה כמתנדבת מחלימה, יצא לי הרבה לבקר בבתי קשישים, לתת להם אוכל, ועל הדרך קצת לעזור במה שהיה צריך... היתה סבתא חמודה ששמחה מעל ומעבר, ברכה אותי בלי סוף וסיפרה לי שהיא מחכה שאבוא, כי הקורונה הביאה אותה למצב של בדידות... היא סיפרה לי ממש בדמעות את כל מה שהיא מרגישה, איך היא חווה את המצב ולמה ומי היא מתגעגעת...

התרגשתי מאד, והרגשתי סיפוק גדול, שכ"כ עזרתי לה

היו דברים/תובנות שהועילו לכם בחיים המעשיים?מהם?

התובנה הגדולה ביותר, שמתעצמת מיום ליום בעקבות ההתנדבות שלי, היא ש"אהבת חינם" ו"חסד" הם מושגים שצריכים להיכנס בשגרה אצל כל אדם ואדם, רק כך תבוא הגאולה ברחמים. כשעמ"י עוזרים זה לזה ואוהבים זה את זה.

ויה"ר שנזכה תמיד להיות מהנותנים! ❤

באמת שהרעיון עצמו ממש מטופש בעיניי, כדי לקבל בגרות חובה להתנדב?

זה ממש מוציא את ההתנדבות מההתנדבות.

למחויבות עצמה התנדבתי בכמה מועדוניות לילדים עם קשיים שונים. (לא אפרט מחשש לחשיפה)

אבל במסגרת האולפנא התנדבתי פעם או פעמיים באגודת אפרת, וזה גרם לי להתעניין בוויכוח ה"בעד בחירה- בעד חיים" בארצות הברית וכמובן שאני בצד בעד החיים.

והייתה את ההגרלה של עזר מציון בכיתה ט' או י' (שממש לא השקעתי בה כי ידעתי שאני לא אצליח לגייס כמות משמעותית).

הייתי פעם בהתנדבות בבית אבות וזה היה הכי מביך. עם ילדים אפשר לשחק ולעשות שטויות, אבל זקנים הם באמת אנשים מבוגרים ומכובדים יותר ממני, וסתם הרגיש שהפרעתי להם כשהייתי צריכה לשיר שירי חנוכה או לחלק תפזורת מטופשת.

מישהו מכאן מתנדב/ת פעיל/ה /התנדב/ה פעם בארגון חסד כלשהו?
כן התנדבתי בכלמני

 מי? ואיפה?
ראי את תשובה 1 עם קשישים ובגמח וכלמני 
איזה חלק אהבתם בהתנדבות?
לשמח אנשים את התחושה של הנתינה 
מתי הרגשתם סיפוק גדול במיוחד?
ברגעי שיא נניח בפרידות או בשלבים עם פרוייקטים גדולים יותר . או אחרי מצב שהיה קשה כי לא הצלחנו לתת ואז מצאנו פיתרון 
היו דברים/תובנות שהועילו לכם בחיים המעשיים?מהם?
הרבה , הקשישים לימדו דברים מעניינים ובקישורים שונים שהשתמשתי בהתנדבויות אני משתמשת עד עכשיו כשחלקם לא ידעתי שהיה לי לפני 

עכשיו תורך הרמוניה

גם התנדבתי בכל מיני...

 אבל ההתנדבות שאני הכי מחשיבה וגם הייתה לי הכי מגוונת זה בשירות לאומי בעיקר בשנה הראשונה ובעיקר לארגן פרוייקטים קהילתיים שרואים אנשים נהנים, ויודעים שאתה אשכרה עשית את זה והקדשת זמן מהחיים שלך לעבוד על כל פרט ובשירות לאומי אתה בעיקר מרגיש של כולם כזה כאילו התפקיד שלי הוא נטו לעשות טוב בכל מקום שאני אלך, רק לשמח, רק אחרים, אין בכלל התרכזות בעצמי כמעט, וזה בא כל כך מרוכז- כאילו לא התנדבות פעם פה פעם שם אלא שנה שלמה... וואללה בפועל מה שאנחנו עושים בחיים זה לדאוג גם לעצמינו אבל גם להיות חלק מאחרים, לא לדאוג לעצמנו בשביל עצמנו, ולפעמים שוכחים את זה אז שנה אחת אולי תחזור לאיזון ותצא מעצמך ותוציא מעצמך עד שזה יהיה טבעי שזה הטעם בחיים ולא משהו אחר!

השנה השנייה שלי לא הייתה כל כך כזאת כי הייתה במשהו הרבה יותר ספציפי ופחות קהילתי, אבל בעיניי חסד זה בכל מפגש עם אנשים, לתת להם הרגשה טובה, להיות טובי לב, לוותר, להתחשב, להציע עזרה, להשאיר נקי אחרינו במקומות ציבוריים, לחשוב על מי שעובד מאחורי הקלעים (מי כמוני יודעת) על שוטפי הכלים, על מי שמסדר את הכיסאות, על כל אחד שלידך שעובד ועושה ואם אתה יכול להקל ממנו קצת אז למה לא להיות שותף

והתנדבות זה משאיר שממש מחבר אותך לחיים ואנשים שונים, והתרומה של זה זה שאתה נהיה מקצועי יותר בתחום מסויים... מי שמתנדב עם ילדים, או עם חנ"מ או עם חולים או עם קשישים או עם רווחה וכו' פשוט נהיה מבין בעניין

סתם

אני ופרח-אש היינו אחראיות על משהו... זה היה מרכזי בחיים שלנו אבל אין מה להשוות כי אני הייתי בזה רק שנה והיא הייתה בזה כמה שנים... והיא באמת נתנה לזה תנשמה וזה אפילו לא מתאר מספיק

אבל זה עדיין משהו משותף... 

מעניין מה עם זה עכשיו @פרח-אש דברי איתי אם יש לך מושג

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים