זה באמת מבאס...
לפעמים באמת יש אנשים שלא יודעים איך להכיל את העזרה והסיוע שהם מקבלים.
כבתחילה
אבל זה בגלל שילדתי בקורונה והיה אסור מבקרים חוץ מהבעל.. אבא שלי דאג להשיג לי אבל רציתי לפגוש את המתנדבות ולהעביר חוויות.מרגש...
התובנה ממש נכונה.
בנוסף ללימוד תורה, חשוב מאד גם ליישם אותה ולראות במציאות את הערכים אותם לומדים.
אחד שנוהג בשיטה הזו...
בתחילת הקורונה ממש, כשהיינו בבידוד, העירייה נתנה לכל המשפחות המבודדות (אז, עוז היינו בערך 20 משפחות... ממש בהתחלה) משחקים עוד כל מני מרעין בישין מתוקים...
והניחו לנו את זה מאחורי הדלת בשיטה הזו "הנח דפוק וברח" 
שושיאדיתברשותכם כמובן
מי? ואיפה?
אני, עם אמא שלי, בעזר מציון. בשילוב הרווחה וגם במערך הרכבים המתנדבים, העברת תרומות מח עצם, הרבה שליחויות ובמהלך הקורונה היו עוד המון פרטים קטנים, בבתי חולים, אצל קשישים ואנשים עם צרכים מיוחדים.
איזה חלק אהבתם בהתנדבות?
אוהבת מאד, את החלק של ההתנדבות ברכב, הרבה פעמים מכירים אנשים חדשים, משוחחים, מעודדים, משמחים, נפרדים לשלום ומתברכים, הרבה מהחולים\ אנשים שהיו צריכים עזרה שלנו ברכב, שומרים איתנו על קשר יום יומי, גם היום, ממש נחמד להעביר זמנים של נסיעה, בעשיית חסד עם אנשים
מתי הרגשתם סיפוק גדול במיוחד?
במהלך הקורונה כמתנדבת מחלימה, יצא לי הרבה לבקר בבתי קשישים, לתת להם אוכל, ועל הדרך קצת לעזור במה שהיה צריך... היתה סבתא חמודה ששמחה מעל ומעבר, ברכה אותי בלי סוף וסיפרה לי שהיא מחכה שאבוא, כי הקורונה הביאה אותה למצב של בדידות... היא סיפרה לי ממש בדמעות את כל מה שהיא מרגישה, איך היא חווה את המצב ולמה ומי היא מתגעגעת...
התרגשתי מאד, והרגשתי סיפוק גדול, שכ"כ עזרתי לה
היו דברים/תובנות שהועילו לכם בחיים המעשיים?מהם?
התובנה הגדולה ביותר, שמתעצמת מיום ליום בעקבות ההתנדבות שלי, היא ש"אהבת חינם" ו"חסד" הם מושגים שצריכים להיכנס בשגרה אצל כל אדם ואדם, רק כך תבוא הגאולה ברחמים. כשעמ"י עוזרים זה לזה ואוהבים זה את זה.
ויה"ר שנזכה תמיד להיות מהנותנים! ❤
באמת שהרעיון עצמו ממש מטופש בעיניי, כדי לקבל בגרות חובה להתנדב?
זה ממש מוציא את ההתנדבות מההתנדבות.
למחויבות עצמה התנדבתי בכמה מועדוניות לילדים עם קשיים שונים. (לא אפרט מחשש לחשיפה)
אבל במסגרת האולפנא התנדבתי פעם או פעמיים באגודת אפרת, וזה גרם לי להתעניין בוויכוח ה"בעד בחירה- בעד חיים" בארצות הברית וכמובן שאני בצד בעד החיים.
והייתה את ההגרלה של עזר מציון בכיתה ט' או י' (שממש לא השקעתי בה כי ידעתי שאני לא אצליח לגייס כמות משמעותית).
הייתי פעם בהתנדבות בבית אבות וזה היה הכי מביך. עם ילדים אפשר לשחק ולעשות שטויות, אבל זקנים הם באמת אנשים מבוגרים ומכובדים יותר ממני, וסתם הרגיש שהפרעתי להם כשהייתי צריכה לשיר שירי חנוכה או לחלק תפזורת מטופשת.
מישהו מכאן מתנדב/ת פעיל/ה /התנדב/ה פעם בארגון חסד כלשהו?
כן התנדבתי בכלמני
מי? ואיפה?
ראי את תשובה 1 עם קשישים ובגמח וכלמני
איזה חלק אהבתם בהתנדבות?
לשמח אנשים את התחושה של הנתינה
מתי הרגשתם סיפוק גדול במיוחד?
ברגעי שיא נניח בפרידות או בשלבים עם פרוייקטים גדולים יותר . או אחרי מצב שהיה קשה כי לא הצלחנו לתת ואז מצאנו פיתרון
היו דברים/תובנות שהועילו לכם בחיים המעשיים?מהם?
הרבה , הקשישים לימדו דברים מעניינים ובקישורים שונים שהשתמשתי בהתנדבויות אני משתמשת עד עכשיו כשחלקם לא ידעתי שהיה לי לפני
עכשיו תורך הרמוניה
גם התנדבתי בכל מיני...
אבל ההתנדבות שאני הכי מחשיבה וגם הייתה לי הכי מגוונת זה בשירות לאומי בעיקר בשנה הראשונה ובעיקר לארגן פרוייקטים קהילתיים שרואים אנשים נהנים, ויודעים שאתה אשכרה עשית את זה והקדשת זמן מהחיים שלך לעבוד על כל פרט ובשירות לאומי אתה בעיקר מרגיש של כולם כזה כאילו התפקיד שלי הוא נטו לעשות טוב בכל מקום שאני אלך, רק לשמח, רק אחרים, אין בכלל התרכזות בעצמי כמעט, וזה בא כל כך מרוכז- כאילו לא התנדבות פעם פה פעם שם אלא שנה שלמה... וואללה בפועל מה שאנחנו עושים בחיים זה לדאוג גם לעצמינו אבל גם להיות חלק מאחרים, לא לדאוג לעצמנו בשביל עצמנו, ולפעמים שוכחים את זה אז שנה אחת אולי תחזור לאיזון ותצא מעצמך ותוציא מעצמך עד שזה יהיה טבעי שזה הטעם בחיים ולא משהו אחר!
השנה השנייה שלי לא הייתה כל כך כזאת כי הייתה במשהו הרבה יותר ספציפי ופחות קהילתי, אבל בעיניי חסד זה בכל מפגש עם אנשים, לתת להם הרגשה טובה, להיות טובי לב, לוותר, להתחשב, להציע עזרה, להשאיר נקי אחרינו במקומות ציבוריים, לחשוב על מי שעובד מאחורי הקלעים (מי כמוני יודעת) על שוטפי הכלים, על מי שמסדר את הכיסאות, על כל אחד שלידך שעובד ועושה ואם אתה יכול להקל ממנו קצת אז למה לא להיות שותף
והתנדבות זה משאיר שממש מחבר אותך לחיים ואנשים שונים, והתרומה של זה זה שאתה נהיה מקצועי יותר בתחום מסויים... מי שמתנדב עם ילדים, או עם חנ"מ או עם חולים או עם קשישים או עם רווחה וכו' פשוט נהיה מבין בעניין
הרמוניההייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
שבשליטה עצמית יש מרכיבים:
רצון
טריגרים
מודעות
יישום
התמדה
בגלישה יש
רצון-
כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)
מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)
טריגרים-
מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)
כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)
מודעות
יישום
התמדה
דומים בכל נושא של שליטה עצמית
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
