ומאידך,

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות..

אני חושבת שאי אפשר לשפוט בנאדם רק על פי המראה שלו.

עובדה שלא מתחתנים רק על סמך תמונה.

אני לא יודעת אם המראה שלי מעיד על הפנים.

ולמה חסר שכל בדייטים?

כל אחד והפשט שלו..

אגב, זה פסוק מהתורה?

זה לא מהגמרא?

ביטוי דומה לענין זה נמצא בגמרא: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
ביטוי זה נמצא בש"ס בשלשה מקומות לגבי שלשה ענינים שונים.
במסכת בבא בתרא דף קלא ע"א עניינו שעל הפוסק לפסוק על פי הבנתו הוא.
במסכת סנהדרין דף ו ע"ב עניינו שאל לו לדיין לחשוש שמא קיים מידע העשוי לשנות את פסק הדין, והמידע נמצא מעבר ליכולתו להגיע עליו. אלא יפסוק לפי המידע המצוי בידו.
במסכת נדה דף כ ע"ב עניינו שלא יחשוש הפוסק שמא עליו לבחון את נשוא הפסק בתנאים שונים, אלא יפסוק כפי המצב ברגע זה.
 

אולי משהו בעיניים ובחיוך לפעמים רומז על מי עומד מולך.. (איזה זיק שובב בעיניים או נניח חיוך עדין וביישן)

אבל בגדול ממש לא...

וזה אחד הדברים הכי מטעים שיש..

לפעמים זה הלבוש שמעיד על משהו

לפעמים אני רואה בתמונה מישהי עם עיניים טובות (אם מישהו מבין למה אני מתכוון)

ואני רואה אח"כ שצדקתי.    ובכל זאת אני חושב שזה יכול להטעות.

נגיד ככה, לדעתי הוא יכול להעיד אבל השאלה מי בקיא בהבנת הסימנים.

אבל אם מדברים על יפה או מכוער, לדעתי ממש ממש לא

אני נגיד נראה שונה לגמרי מאיך שאני מתנהג

אם למשל מראה הוא תורשתי וגם אופי מושפע מנטיות תורשתיות... אז הגיוני שיהיה קשר

וגם, מי שיש לו מראה יפה למשל, זה ישפיע על המעמד החברתי שלו, וזה ישפיע על האישיות...

יש גם משהו מורכב יותר, שזה השפעה של האופי על המראה - אומרים שאפשר לראות על הפנים של מישהו את האישיות שלו. כמו שאפשר לראות כעס או כאב, אז ברמות עדינות יותר אפשר לראות תכונות קבועות יותר. אבל לא יודע אם זה נבדק.

להרחבה:

מבחן סונדי – ויקיפדיה

פנימיות וחיצוניות הרבה פעמים משלימות ומבטאות את האופי. לא תמיד. לא אצל כולם. 

בדור שלנו יש הרבה יותר אפשרות להשקיע גם בפנים וגם בחוץ ונוצרת מעין הרמוניה כזאת של שלימות. (שזה מעניין.. אח גאולה!)

זאת בעיקר מודעות אישית ובחירה של כל אחד האם על סמך הנתונים שהוא קיבל הוא מנסה להתאים את זה לפנימיות שלו. 

אם דיברת באופן "יבש" על מראה מולד, אז כל אחד מפרש אנשים שהוא רואה על סמך ההרגשות האישיות שלו, והרבה פעמים הן לא טועות. אבל יש הפתעות.. אפשר לחשוב על מישהי על סמך נתונים חיצוניים שהיא רצינית למשל, אבל פתאום כשמדברים איתה היא פשוט לא. (קרה לי עם מישהי.. ולא חסר דוגמאות..) 

אצלי המראה שלי מאוד מעיד על האופי 

גם מאוד חשוב לי שתהיה התאמה בין פנים לחוץ

דווקא בגלל שאני חושבת שרואים הכל על הפנים של הבן אדם

אז מביך להיות עם מידות רעות וזה משתקף על הפנים

עיניים מאוד מספרות על האדם

מאוד משקפות את הלב שלו.

וכל השדר הכללי 

ממש אפשר לראות קשיחות לעומת רכות

מופנמות לעומת מוחצנות

רגישות

אסרטיביות

שכלתניות

רואים את זה אין אפס. 

@חצילים נראה לי אתה מסכים

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.