וכ-ל הגוף שלי תפוס וכואב..
אני יודעת שעם הזמן זה ישתפר והגוף יתרגל..
אבל בנתיים- מה אפשר לעשות?
שרירים שלא הכרתי בחיים תפוסים לי😳
מחכה בציפייהאני דווקא להפך- נהנת מההרגשה הזאת שהשרירים כואבים אחרי האימון, זה אומר שעשיתי אימון טוב 
תעשי מתיחות קלות כדי לשחרר את השרירים
בנותיי הקדושות, הטהורות והתפוחות, 🤰
ברוכות הבאות לשרשור שיעלה אתכן למדרגות גבוהות!
ידוע שאישה לפני אחרי ובאמצע היא כמרכבה לשכינה,
אך לעיתים המרכבה עושה פנצ'ר... וזו פשוט פדיחההההה!
אולי בטעות, עם מח של פירה
העברת רב קו בתור אצל הרופא?
או אולי בחדר לידה, מול צוות של מומחים,
פלטת שטויות שגרמו לכולם להיות המומים? 😱
אנא, פרקי את שקי הדמעות והצחוק,
ספרי לי על פדיחה, גם אם היא מהעבר הרחוק!
האם בכית כי נגמר החלב במקרר? 🍅
או ששכחת איך קוראים לבעל שאיתך מתגורר?
אני אתחיל בווידוי אישי ומרטיט:
פעם, בשיא התפיחות והחום הכבד,
ניגשתי לשכנה עם חיוך די עובד.
ליטפתי לה את הבטן בשמחה וגילה,
התעניינתי בחום ואהבה: "נו, מתי הלידה?"
היא הביטה בי במבט קצת מוזר...
ואמרה: "הרבנית, זה סתם מאפה שנשאר!" 🥐
עכשיו תורכן, צדקניות יקרות!
אל תהיו חסודות ושתקניות,
ספרו על הבלבול, על הטימטום ועל השטיות.
מה אמרה המיילדת? איך הגיב הבעל הקדוש?
והאם הצלחתן בסוף לא לתלוש לעצמכן את הראש? 🤯
מחכה לסיפוריכן בכיליון עיניים,
שתזכו לבנים זכרים ולבנות עם לחיים פעמיים! 🤱✨
שאלתי מכרה מה עוד לא ילדת?!
ואמרה לי ילדתי לפני כמה ימים 🙊🙊🙊
מחליפה את הגננת הקבועה בשלושה גנים.
יש גן אחד קשה ממש שאני משקיעה את הכוחות שאין לי שם.. היום קיבלתי מהורי הגן מתנה למשלוח מנות ביימי על סך 80 ש"ח.. נעלבתי קשות, לא הגבתי אפילו מרוב שמתחשק לי לזרוק להם את זה בפרצוף.ז
אשמח לשמוע בתור אימהות מה אתן חושבות? האם יש סך מינימלי שמכובדים להביא או שהיום בגלל שיש שתי גננות ושתי סייעות פשוט התקמצנו על הכסף?
לק"י
ובהחלט אפשר לעשות משהו צנוע יותר...
או לוותר על סעודות כאלה.
(בגן חובה אצלינו בימי הולדת היו עושים ארוחת בוקר די פשוטה. בגלל שיש אלרגיה לחלב אז אין. יש עוגה).
שלום אהובות, קדושות וצדקניות
רוצה אני אתכן להכיר
ללמוד לכבד ולהוקיר
ולכן בשרשור זה
כל אחת מציגה את עצמה
עם עובדה נכונה ולא נכונה
ספרי לנו יקירה
מהם מעשייך ביומיום ובשגרה
ולמה דווקא לך מגיע כתר ועטרה 👑
ומתכבדת אני בזאת להתחיל,
אני ידועה כ"הרבנית הקדושה"
נשואה לעטרת ראשי האדמו"ר שליט"א
ילדינו מניין כפול שלושה
מעסיקים אותי ביום ובלילה
במטבח אני לעשות מפליאה
מרק עטלפים ורול לביאה 🍜
מי יודעת מי מכירה
מהי העובדה הנכונה?
כל אחת שמגיבה,
מתייגת ניק רנדומלית בתשובה

אני בתסבוכת קטנה שמרגישה גדולה עליי.
כרגיל אני והתחושת מחויבות, אי נעימות, תקראו לזה איך שתרצו.
אבל (!!) מהבתים שאני ובעלי מגיעים- דווקא, כן חשוב לי להתאמץ בדברים האלה.
להלן המקרה:
כידוע אני ובעלי לא מרבים ביציאות זוגיות בחוץ, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת זמנים וילדים וכו'. מעדיפים כבר זמן זוגי בבית..
השבוע, יצא שיש 2 אירועים-אתמול היה אירוע מהצד שלו, חתונה לבת דודה. והיום יש בת מצווה לבת דודה שלי, היא ילדה יתומה מאמא שנפטרה בפתאומיות ביום בהיר, דוד שלי מגדל 3 ילדים לבד.
לאתמול, לחתונה של בת דודה שלו, דאגתי לבייביסיטר שמתאימה לקטנה שלי, כי היא קצת דרמטית והיסטרית אם זו מישהי שהיא לא מכירה או לא מתחברת.. למרות שהיה קשה לצאת מהבית מבחינת הילדים, קשה לי מאוד לשחרר וגם הקטנה שלי מאוד קשורה אליי, היא מתעוררת המון ומחפשת אותי.. במיוחד מאז ההיריון. למרות הכל, עשינו את זה. היה כיף, נהנינו.
לבת מצווה של היום- סגרנו את אחות של בעלי כבר מלפני שבועיים. אמרה שתגיע אבל תצטרך לישון אצלנו. בכיף. אממה?! שפתאום בתחילת השבוע היא מודיעה שהיא לא תוכל להגיע כי אמא שלה (חמותי) לא מרשה לה לעשות בייביסיטרים לאחים שלה כי היא מגיעה מאוחר והיא צריכה לחכות לה. (רק לציין, שהיא כבר בת 21, חוזרת מבילויים מאוחר על ימין ועל שמאל, פתאום כשמדובר בלעזור לאחים שלה- לא. ) היא אמרה שנחפש תירוץ כלשהו/שקר כלשהו שיאפשר לה הסכמה מאמא שלה לישון אצלנו- לא מצאנו. בקיצור, הבריזה לנו, בעל כורחה.
מה שקורה זה שהבת מצווה בירושלים, אנחנו מהמרכז. ללא רכב.
בנוסף, בשבת הקרובה זו שבת אזכרה לסבתא שלי, גם כן בירושלים. ולי אישית, כן חשוב להיות נוכחת ולכבד את אמא שלי (זו אמא של אמא שהיינו מאוד קרובות).
אז מה שמתבקש זה שאם אין בייביסיטר אז לקחת את הילדים איתנו ולהישאר לישון שם.. אבל הבעיה שיש תחפושות לבן שלי ביום שישי בבוקר ואין סיכוי שמוותרים על זה. אז חייבים לחזור.
יוצא שאחנו ניסע בחמישי, נחזור בלילה כשהילדים ישנים, עייפים, באוטובוסים. ואז למחרת אחרי המסיבה שוב לנסוע לירושלים. מוצש לחזור.
לא שהשבת זה מעין עולם הבא, זה קצת קשוח.. יש שם 3 ילדים יתומים שרוצים תשומת לב ומאוד אוהבים את הקטנים שלי ברמה שלקטנים שלי זה כבר לא נעים, וכל זהמן צריך למצוא את האיזון בין הילדים שלי לבין לא לפגוע בהם, הילדים.. בנוסף, דוד שלי קצת קשה לו באמונה, אז הרבה פעמים יוצא שיש ויכוחים על אמונה/דת.. אני רגילה אליו אבל בעלי מתקשה עם זה מאוד. בנוסף, במוצ"ש יש את האזכרה ה'רישמית' שזה בתפילת ערבית של מוצ"ש.. אני לא יודעת כמה זמן זה יקח אבל בעלי אומר שאיך שהשבת תצא הוא רוצה לעוף משם ולא לחכות לעוד אזכרה. אבל בתכלס, אין עניין למהר, כי אם אנחנו נצא מיד בצאת שבת באוטובוסים וברכבות, לעומת- אם נחכה לאזכרה, ואחכ אבא שלי יסיע אותנו הביתה- זה יצא אותו זמן רק בהרבה פחות כאב ראש..
בקיצור, אני מבינה שזה קשה לו..
אבל (!!) מה אני אמורה לעשות? לוותר על השבת?! לא שאני ששה להיות שם, אבל כן חשוב לי לכבד את אמא שלי. ואני אחזור על השורה השלישית שכתבתי למעלה- בעלי מגיע מבית שבו לא מתאמצים אחד למען השני במשפחה- כל אחד במסגרת המקובעות שלו (דוג' לעילף חמותי לא נותנת לבת שלה לעשות לנו בייביסיטר כי זה לא מתאים שהיא חוזרת לה מאוחר, למרות שאין בעיה שתישן אצלנו.. סתם, מקובעות, תירוצים.. ). כאילו אין התגמשות למען האחים/הילדים/המשפחה. לעומתם, אצלנו במשפחה- יעשו שמיניות באויר כדי לעזור אחד לשני, יעשו מאמצים עילאיים כדי שהשני יסתדר גם אם זה קצת גורם לי לאי נוחות. הכל למען המשפחה.
אתמול בחתונה ראו את זה ממש, דודה שלו מחתנת, כל האחים שלה יושבים בחוץ, אין שום התרגשות למען האחות המחתנת.. גם לא במתנה.. אצלי אם אחד הדודים יחתן- וואו וואו איזו התרגשות, כולם עוזרים, כולם נותנים יד, כולם מאחדים ומתאגדים ביחד למען מטרה משותפת- למרות שלא תמיד מסכימים ולא תמיד זה הכל זורם.. אבל ערך המשפחה עליון!
ואני לא רוצה להתרגל להיות כמוהם. סליחה! אני רוצה שהילדים שלי ילמדו שלמען האחים/המשפחה עושים הכל! ככה, פשוט!
ברור שיש את הצד השני- של לתת אבל להרוג את עצמך. אבל אני חושבת שבימינו, הרבה יותר קל ללמוד להיות אגואיסט מאשר ללמוד להיות נותן ועוזר ומתאמץ למען המשפחה.
אני מבינה שזה קשה, לא פשוט,
אבל(!!) זה לא כל יום!
אפשר להתאמץ, במיוחד למען משפחה שעברה טראומה כ"כ גדולה באובדן האמא שהייתה מאוד דומיננטית (האבא בכלל לא תיפקד ולא היה מעורב).
ואז שבת.. אני יודעת שזה יותר מידי. באמת.
בקיצור, בעלי אמר שזה או לנסוע עם הילדים היום אבל לוותר על השבת
או
היום הוא נשאר בבית עם הילדים ואני נוסעת לבד, ואז נוסעים בשבת לשם.
הוא צודק ואני יודעת את זה.
אבל קשה לי לאכזב/להגיד 'לא' לאמא שלי. היא לא ביקשה. היא גם לא מצפה. אני יודעת. אבל משהו גם בקשר שלי עם סבתא שלי, וגם המחויבות והכבוד לאמא שלי- מרגיש לי מחייב.
אבל כן הייתה רוצה שנהיה כולנו יחד..
הם עושים כ"כ הרבה בשבילנו, באמת, אז אני לא אתאמץ למענה?!
בקיצור, כתבתי ונרגעתי אבל עדיין מתלבטת.
אני יודעת שזה לא הגיוני ולא נורמלי עם הילדים.
משפחה שלך וגם בת מצווה אין סיבה לטרטר את כולם באוטובוסים. אנחנו עם רכב והרבה פעמים מגיעים רק אחד מבני הזוג לאירועים כי אין בייביסיטר ואני לא מוציאה את הילדים מהבית בשעות כאלו (אלא אם כן זה אירוע של אחים שלי/שלו)
שאת תיסעי לבד היום
ותיסעו ביחד לשבת
זה מה שאני הייתי עושה...
ומאוד מבינה את הרצון למשפחתיות, אבל צריך תמיד לזכור שזה לא יבוא על חשבון המשפחה שלך.
אני גם לא הייתי מוכנה שהילד יפסיד יום תחפושות בגן אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד לאירוע ושהילד יהיה בגן.
אז זה יוצא שעושים בדיוק הפוך ממה שהוא רוצה-
כאילו הוא גם לא מקבל את היציאה היום.. וגם נכנס לשבת הזאת שהוא לא רוצה..
מסכן!
זאת הבחירה שלכם בין שתי האפשרויות המציאותיות
לפעמים את מוותרת ולפעמים הוא.
כשאת מוותרת את מסכנה?
בהתחשב בעובדה שאנחנו כמעט לא יוצאים למסעדות או מקומות יקרים
מן הסתם זה מה שאנחנו גם היינו עושים.
ואני לא חושבת שצריך לקשור בין אירוע משפחתי ליציאה זוגית.
כשמאפשר לקחת בייביסיטר ולצאת כזוג - זו באמת הזדמנות נחמדה וכיף להרוויח גם את הזמן הזוגי ביחד.
אבל המטרה היא לא יציאה זוגית, אלא להשתתף באירוע ולשמח את המשפחה. ואם הדרך לעשות את זה היא לבד - אז זה מה שהכי הגיוני לעשות.
ואם חשוב לכם גם זמן זוגי - אז תמצאו זמן אחר במקום שבו כן מסתדר לקחת בייביסיטר ותצאו לזמן זוגי שקט...
מהמרכז לירושלים ברכב זה לא נורא בכלל,
בתחבורה ציבורית זה סיוט .
בסיטואציה חד פעמית שיש הרבה אירועים משפחתיים יכול להקל מאוד.
איך שאתם חיים במשפחה שלך זה מהמם וזה שלכם, אבל בכנות, בשבילי זה חונק מידי.
יוצר מידי מחויבות, יותר מידי אירועים. בת מצווה למשל זה אירוע ממש מיותר בעיני להזמין את הבעל של הבת דודה ...
וואו, הייתי נחנקת אם הייתי מחויבת לכל כך הרבה דברים, אם זה זורם אז סבבה, אבל אם לא- אז לא.
תסעי לבד, למה לסחוב משפחה שלימה באוטובוסים?! זה הגזמה. תשחררי, את סתם מנסה לרצות את אמא שלך ואת הדודים ואת האחיינים ואת מי לא? תחשבי על בעלך כרגע וזהו.
אני איתך לגמרי בקטע של להתאמץ למען המשפחה, אבל אם ממילא תהיו עם הדוד וילדיו גם בשבת, עוד יותר אין טעם לטלטל את הילדים לארוע בחמישי בערב.
שאת רוצה ללמד את הילדים שלך שעושים הכל בשביל המשפחה - אבל בטעות את יכולה ללמד אותם כוונה הפוכה לגמרי - עושים הכל בשביל הבחוץ, בשביל הסבתא, הדודה, הבני דודים היתומים.
אבל בשבילנו - המשפחה האמיתית, לא.
אנחנו נסחב, נטרטר בעגלות ואוטובוסים, הלוך חזור ושוב הלוך חזור.
ההצעה שבעלך אמר הכי הגיונית.
שזה חשוב לאמא שלך שתבואו כולם
מי אמר?
יכול להיות שחשוב לה שאת תבואי וזהו, כמו שמתבקש
חודשיים אחרי לידה
אחרי יחסים הרגשתי כמו לחץ חזק באיזור וכאבים
עבר אחרי משהו כמו שעתיים
התור לרופאת נשים בעוד כמה חודשים ורופא מוקד לא בודק אחרי לידה
מה לעשות? האם להפסיק לקיים יחסים לדעתכן?
אני לא מכירה את התיאור שלך של לחץ - אולי רק מוורידים, אבל נראה לי פחות רלוונטי אחרי הלידה.
לא ציינת אם זה פעם ראשונה אחרי הלידה, שזה גם משמעותי ויכול להיות גורם, יכול להיות מאד שצריך שוב להתרגל, ולהירגע...
יכול להיות גם יובש שגורם לחוסר נוחות ולכאב.
נראה לי שתנסי אולי יותר לדייק מה הכאב, איפה מופיע, מה גרם לו...
פניה באפליקציה?
אני במאוחדת
אבל שווה לבדוק
אם יש זה עוזר מאוד מאוד
אבל זה מאוד נפוץ ויכול לקרות בגלל רפיון שרירים באיזור רצפת האגן...
ז"א זה יכול להיות כלום ויעבור מעצמו\ פיזיותרפיה שגם ככה חשוב וטוב לעשות...
תרגישי טוב!
נשמע לי תקין
לי עזר לשכב אחרי ולא לקום יותר מידי
ולשים קומפרסים קרים
אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן.
לא יודעת אם להימנע בינתיים או לא, אבל בכל מקרה מומלץ מאוד אחרי לידה, ולדעתי מה שתיארת זה בתחום האחריות שלה.
זה לדעתי חובה לכל אישה אחרי לידה..
שמעתי על מלא רופאים שלא בודקים את האיזור פיזית בכלל...
והם ממש מקצועית ואלופות.
אותי ממש הצילה הפזיותרפיסטית
שאלו אותי ואין לי מושג מה לענות..
בגדים יש לה מלא.. עגלה אוניברסיטה טרמפולינה אמבטיה יש..
משחקים לגדולים יש המון וכבר אין מקום
ספר לא משמח אותי.
שובר נמאס לי.. יש לי מלא ולא מצליחה באמת להשתמש בהם
עיסוי זה נחמד אבל לא מכירה מישהי מומלצת באיזור ואין לי כוח לברר וגם זה מסובך אם למצוא פתרון לתינוקת..
רעיונות?
שרשור פתיחה של רבנית השנההרבנית הקדושהערב טוב נשים צדיקות,
את החגיגה נפתח בשרשור של עיצות.
עיצות לשכנות,
וגם לחמות,
עיצות לבעל,
וגם לילדים.
שכולם יהיו מאושרים ושמחים!
וזכורנה בנותי הצדיקות:
שלייעץ לכולן זו מצווה אדירה,
גם אם יחשבו שאת פרה.
ואפתח בעיצה חשובה במיוחד:
כל אשה שעושה כושר,
להסביר לה שזה מפחית את האושר.
כך שאני לא אשאר בבטטתותי בדד.
ואוכל לקרוא בקול "הידד"!