שים על רמקול
אני צריך לשמוע גם את הצד השני

לנהל שיחות מעניינות בשלל הגוונים (עסקים, ביורוקרטיה, בית ומשפחה, ייעוץ פיננסי וזוגי, רומנטיקה, תמיכה הדדית ועוד...) וכל זה... מתחת לחלון שלי 😁

תודה לכם😁
הם משמשים לי קלטת נעימה לאוזן במיוחד בשעות הצהריים, אין כמו להאזין לשיח מרנין ומלבב שכזה, שלא לומר גם בשעות הלילה האפלות, על כל פעולותיהן הנועזות, האינטריגות והתככים שביניהם, גם לזה זכיתי לא פעם להיות עדה😁

ואתם המדברים בפון בקול!! שימו לב למאזינים! למה להעמיד אותם במצב של חוסר טקט והאזנה כפויה לשיחות?

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר". נראה לי בס"ד מאי בנייהו, דרבי יהודה בן פזי דהביא הכתוב (תהלים צא, טו) 'עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה' סבירא ליה עושין כך דרך ודוי שהם אומרים ודוי על אשר גרמו צער כביכול לשכינה. וריש לקיש דהביא פסוק (ישעיה סג, ט) 'בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר' סבירא ליה עושין כן לנחם לבבם כי תיבת לוֹ היא קרי וכתיב ודרשינן לתרווייהו והכי קאמר כיון ד'לוֹ צָר' על כן 'לֹא צָר' אינה נחשבת זו צרה כי ודאי סופה להתרפאות דאם אין אנחנו ראויין יעשה השי"ת בשביל צער השכינה!ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים כז, יג) 'לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב הֳ'' פירוש משום לו ולא דקרי וכתיב האמור בפסוק 'בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר' אזי הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב הֳ', דאם אין אנחנו ראויין יעשה בעבור שכינתו יתברך ואף על גב דתהלים קדים לישעיה, רוח הקודש מרמזת מבראשית על מה שנאמר באחרית כי הכל מסודר למעלה.ונראה לפרש בס"ד הטעם דלא ניחא לריש לקיש בפסוק 'עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה', משום דזה יש לומר על דרך שנאמר (בראשית כח, טו) 'וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ' כלומר בעזרתך, וכן (רות ב, ד) הֳ' עִמָּכֶם, וכן (שופטים ו, יב) הֳ' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל, רוצה לומר כשהוא בצרה אנכי אהיה בעזרתו.ועוד נראה לי בס"ד הטעם דלא ניחא לריש לקיש בפסוק זה משום דאיירי בצדיק דכתיב (תהלים צא, יד) 'כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי' שאפשר צדיק גמור כזה דוקא מגיע צערו לשכינה כביכול ולכך מביא פסוק 'בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר' דאיירי בסתם בני אדם.ועוד נראה לי האי קרא עדיף ליה, דקאמר להדיא 'בְּכָל צָרָתָם' דקאי על כל צרה הן גדולה הן קטנה אבל קרא ד'עִמּוֹ אָנֹכִי' יש לפרשו דוקא על צרה גדולה של נפשות וכיוצא דלא אמר בזה כָל.

Ben Yehoyada on Taanit 16a:4

וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי תֵּבָה? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי: כְּלוֹמַר: (תהלים צא, טו) "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". נראה לי בס"ד מלבד טעם הגמרא עושים בזה סימן טוב כי דיו לעולם שישתמש בחצי השם (עירובין יח, וכתיב (תהלים קיח, ה) 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ־הּ' נמצא הרפואה של הצרה תהיה משם יָ־הּ ואם תניח אותיות תֵּיבָה על אותיות אֵפֶר לעשות מהם צירוף אחד יהיה הצרוף כך תְּרַפֵּא יָ־הּ כלומר בשם יָ־הּ תרפא לישראל.

Ben Yehoyada on Taanit 16a:3

זָעַקְנוּ בְּצִנְעָא וְלֹא נַעֲנֵינוּ, נְבַזֶּה עַצְמֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא. קשה מאי בזיון איכא בזה שהם מבקשים רחמים בפרהסיא, ואם בעבור הנחת האפר דמניחין שם, הנה כשהיו בצנעא בבית הכנסת לא נתבזו שלא הניחו אפר? ועוד בפרושא אתמר על הזמנה ולא על האפר!ונראה לי בס"ד כי בעת שישראל עושים סליחות ותחנונים על גשמים או על איזה צרה שלא תבא ואין נענים, הם מתבזים הרבה בעיני האומות כי אומרים איה המה דבריכם שאתם אומרים (דברים ד, ז) 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּהֳ' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'. ולכן אומרים בזינו עצמינו כצנועה בבית הכנסת שצעקנו ולא נענינו ובזה נתבזינו אצל בני האומות ששמעו בדבר הזה ועתה נבזה עצמינו בפרהסיא ברחוב העיר שהכל רואין אותנו בעיניהם ובודאי אחר כך ילעגו לנו כאשר רואין שלא נענינו.

Ben Yehoyada on Taanit 16a:1

מַאי (יונה ג, ח) "וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם"? אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִלּוּ גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בַּבִּירָה, מְקַעְקֵעַאֶת הַבִּירָה כֻּלָּהּ, וּמַחֲזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו.. נראה לי בס"ד דאם גזל מריש ובנאו והוא נותן דמיו עדיין זה נקרא חמס יען דאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא סב.) גזל לא יהיב דמי, חמס יהיב דמי, ואם כן נמצא העון יצא מסוג גזל ונרשם בכפם בסוג חמס וכיון דאמר 'מִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם' שמע מינה דאפילו חמס לא נשאר אצלם והיינו כי היה מקעקע כל הבירה ומחזיר המריש עצמו.ועוד נראה לי דריש 'כַּפֵּיהֶם' לשון כיפה, שאם הקורה בכיפה מקעקע הכיפה ומוציא את הקורה מתוכה ומחזירה.

Ben Yehoyada on Taanit 16a:9

אֵין שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם, אוֹמֵר אָדָם שֶׁל צוּרָה. פירוש בעל דרך ארץ ומצויין במלבושיו ומהלכו ודיבורו. ולפי דברי מהרש"א שפירש חכם במילי דעלמא, נראה לי להכי קרי ליה 'בַּעַל צוּרָה' כי מילי דעלמא הם צורה ודמיון למילי דשמיא.ובני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו פירש רוצה לומר צדיק שיש לו צלם אלקים על פניו. אי נמי שיוכל להלביש דברים בתוך דברים, עד כאן דבריו נר"ו.

Ben Yehoyada on Taanit 16a:10

וּשְׁפַל בֶּרֶךְ. פירש רש"י עניו. ונראה לי לכך קראו וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, כי ברך רוצה לומר עניו שרואה עצמו רך הן בעניינים הנפשיים הן בעניינים הגופניים וזהו בֶּרֶךְ 'ב' רַךְ' שהוא רך בשתים. אך יש שהוא עניו מבחוץ ובלבו מתגאה בענוה שלו כאותו הכומר שהיה בזמן הרמב"ן ז"ל, לכך קראו 'שְׁפַל בֶּרֶךְ' שהוא שפל בחוץ ובפנים וזהו ב' רך.ומה שאמר בֵּיתוֹ רֵיקָם מִן הָעֲבֵרָה, כי ידוע על בעל עבירות כתיב (חבקוק ב, יא) 'אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק' וכן אמרו רבותינו ז"ל (תענית יא.) אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק' ולכן על זה שהוא צדיק שאין לו עבירות אמר 'בֵּיתוֹ רֵיקָם מִן הָעֲבֵרָה' רוצה לומר ריקם מן צעקות ועדיות של עבירה שאין אבני ביתו וקירותיו זועקין ומעידין עליו בעבירות ואין נשמע קולם מאחר שהוא נקי. גם אמר רֵיקָם, בהיפוך אתוון מִקִּיר.ועוד נראה לי בֵּיתוֹ רוצה לומר גופו רֵיקָם מִן הָעֲבֵרָה כי העבירות רשומין על עצמות גופו של אדם כדכתיב (יחזקאל לב, כז) 'וַתְּהִי עֲו‍ֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם'.

Ben Yehoyada on Taanit 16a:11

מַאי (ירמיהו יב, ח) "נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ"? וְכוּ' זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בחגיגה (חגיגה יג מלאך סנדלפו"ן גבוה מחבירו מהלך חמש מאות שנה עומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו, וכתבו התוספות מתפילות של צדיקים הוא עושה עטרות עיין שם. ולזה אמר 'נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ' על שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שאין לו רק קול ואינו שלם בכונה ומחשבה וחושב שהוא נותן עטרות עלי בקולו! על כן שנאתיה, דקול לבדו אינו כדאי לעשות ממנו עטרות!או יובן בס"ד מן המעלות שצריך להיות השליח צבור שלם בהם אשר נאמרו לעיל יש שלשה שהם לעיכובא והם: ענוה לימוד יראה, ראשי תיבות 'עָלַי' והיא חשבה דאלו השלש שהם ראשי תיבות 'עָלַי' נָתְנָה אותם בְקוֹלָהּ הערב דהיינו שיהיה קולה הערב הוא תמורת שלשה אלה שיספיק לבדו בעד השלשה למלאת חסרונם.

Ben Yehoyada on Taanit 16b:1


ובזה פרשתי (ישעיהו מט, טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ, רמז בזה על כ"ף של כְּאַלְמָנָה וכ"ף של כְּאוֹיֵב שאמרתי תיבות אלו בתוספת כפי"ן וזה הוכחה שלא אטוש אותך לעולם, אלא חוֹמֹתַיִךְ הם נֶגְדִּי תָּמִיד להחזירם ליושנם, וארמון על משפטו ישב כבראשונה.ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה, (תהלים מז, ב) 'כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף' שלא תבלעו אותו בקריאה בשתי תיבות הנזכרים. ומה שאומרים בקינה (איכה א, א) 'הָיְתָה כְּאַלְמָנָה' אף על פי שהוא דבר טוב כאשה שהלך בעלה למדינות הים ולא נתאלמנה היינו מפני שיוצא מדבר זה חיוב עליהם כשהם מתערבים עם העכו"ם דנמצא בזה דינם כאשה שמזנה תחת בעלה.

Ben Yehoyada on Taanit 20a:3


(מלכים א' יד, טו) "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה [בַּמַּיִם]", מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם. נראה לי בס"ד ישראל הם מקום מים שהם זרע אברהם שהוא בחסד בסוד מים וגזעו מחליף שהם זרע יצחק שהוא בגבורה שתתחלף על ידי המיתוק ושרשיו מרובין שהם זרע יעקב אשר שרשיו מרובין למעלה שאחוז בשלשה פרצופין ושמותיו מרובין כמו שאומרים בכל יום בתפלה 'עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ־בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן' ונמצא שרשיו מרובין. וידוע כי אותיות השם של האדם הם צנורות השפע שלו.

Ben Yehoyada on Taanit 20a:4


וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס, לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. נראה לכן כתיב (משלי ד, ז) 'קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה' והיינו קנה חכמה הוא קנה שכותבים בו תורה וקנה בינה הוא קנה שכותבים בו נביאים וכתובים נמצא זכה קנה לשלש שהם תנ"ך לכן נמשלו בו ישראל שהם עם תליתאי.

Ben Yehoyada on Taanit 20a:5


אָמַר לוֹ: רֵיקָה, כַּמָּה מְכֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִין כְּמוֹתְךָ?. נראה ודאי דאין כונת רבי אלעזר על צורתו אלא על הנהגתו ודרך ארץ שלו מפני שנראה לו שהוא אדם פחות ובאותו מקום נוהגין שלא יתן הקטן שלום לגדול ואם יתן הרי זה מבזה את הגדול ולכך כיון שראה שהקדים ליתן לו שלום הקפיד ודן אותו לגאה שיצא משורת דרך ארץ לכך הקדים לומר לו רֵיקָה כדי שיובן מה שיאמר לו מְכֹעָר אינו אומר על הצורה אלא על ההשכלה והנהגה שלו שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירוֹ מְכֹעָרִין בדעת כמוהו שנותנים הקטנים שלום לגדולים.אך עם כל זה שגה רבי אלעזר בדבר זה יען מפני שאותו אדם היה מכוער ביותר ולכן דבריו מובנים דקאי על צורתו ובזה נעשה לו ביוש גדול וגם נראה מזלזל ביצירה חס ושלום ולכך כאשר השיב לו אמור לאומן, הרגיש רבי אלעזר בשגגתו ותכף בקש מחילה ולא עוד אלא זלזל בכבודו ביותר שטייל אחריו לבקש ממנו עד שהגיע לעירו ולא חש לכבוד עצמו בפני אנשי עירו וגם תכף נשתטח לפניו שהוא דבר יותר קשה מהנופל לרגליו ראה כמה חסיד היה אף על פי שבשגגה דבר. ונראה לי נִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו להראות הכנעה כנגד כל האיברים שביזה.ומה שאמרו שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי רַבִּי, מוֹרִי מוֹרִי, פירוש רבי בחלק הנגלה רבי בחלק הנסתר מורי במידות מורי בדרך ארץ.

Ben Yehoyada on Taanit 20b:1

אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי. קשא הוה ליה למימר 'כך וכך אמר לי' דלא עשה מעשה אלא דברים דבר!ונראה לי כונתו בדברים אלו עשה מעשה של שפיכות דמים דאזיל סומקא ואתי חוורא (בבא מציעא נח, ואמר לו אף על פי כן מחול לו כי כונתו לא היתה לבייש אלא כונתו כאשר פרשנו לעיל שהלעיג על מיעוט דרך ארץ שראה בו יען שאדם גדול בתורה הוא ובודאי אין כונתו להלעיג על הצורה והיצירה ולא חשיד בהכי.

Ben Yehoyada on Taanit 20b:4

דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ וְלָא מִסְתְּפִינָא. יש להקשות ומה בכך אם יקיף ולא יסמוך על הנס? ונראה לי רצה לפרסם שבחו של רב אדא בר אהבה וגם להודיע לעולם תוקף המעשים טובים להגין בעולם הזה גם במקום סכנה ובודאי רב ושמואל נפיש זכותייהו אך מענוה אין רוצים לסמוך על זכות עצמן.והא דלא אקפד רב אדא בר אהבה בהאי עובדא כמו שהקפיד בעובדא דרב הונא, התם שאני שהנס ניכר להדיא דתכף ומיד בעת שיצאו מהמפתן נפל הבית מה שאין כן בכותל דנשאר קיים אחר שהלכו מאצלו וגם כל העולם הולכים ואין מקפידים (תהלים קטז, ו) שֶׁשֹׁמֵר פְּתָאיִם הֳ'.

Ben Yehoyada on Taanit 20b:5

שֶׁמֻּבְטָח לָכֶם כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי בַּבַּיִת, אֵין הַבַּיִת נוֹפֵל. אף על פי שהיה עניו מאד אין כונתו בזה להגדיל עצמו אלא כונתו לומר כי השטן שמח ביסורים שלו שהם קשים ממיתה ואינו חפץ במיתתו אלא רוצה שישאר חי ביסורים אלו לכך ישתדל שלא יפול הבית עליו.

Ben Yehoyada on Taanit 21a:6

אָמַר לֵיהּ: מַה שְּׁמָהּ? 'חַנָּה', 'תִּתְיַפֶּה חַנָּה'!. קשא למה בעתירי דבי חמיו לא שאל שמותם הן בקללה הן בברכה, ועל אשתו שאל שמה?ויש לומר בפשיטות דאותם היו אנשים ואפשר דידע להו מעיקרא וידע שמותם אבל אשתו לא ידע שמה וגם צורתה לא ידע ואיך יכוין עליה אם לא יזכיר שמה.ועוד נראה לי בס"ד דעושר ועוני הוא חיצוני לגוף ואפילו אם לא יזכיר שמם בפירוש יכוין עליהם בסתם לומר על בית חמיו של רבי מני אבל בשינוי הגוף שיתייפה צריך להזכיר שם בעל הגוף כי זו שאלה חזקה יותר וצריך לברר דבריו בתפילתו.אי נמי קרוב לזה עניות ועשירות אינו דבר חדש בעולם בכל שעה אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים וגלגל הוא שחוזר בעולם, ולכן גם אם יכוין בסתם על בית חמיו של רבי מני יחול עליהם מה שאין כן שינוי הגוף הוא דבר חדש ואינו נמצא כזאת בעולם ולכך צריך שיזכיר שם הגוף בתפילתו כדי שתחול עליו גזרתו.

Ben Yehoyada on Taanit 23b:10

דְּמִטּוּבֵיהּ אוֹטִיב לְעַמֵּיהּ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר בזוהר הקדוש בהך עובדא דבאו החכמים אצל רשב"י בשביל עצירת גשמים דאין הגשמים יורדין אלא אם כן נעשה זווג עליון במידות למעלה עיין שם, ולזה אמר דְּמִטּוּבֵיהּ אוֹטִיב לְעַמֵּיהּ.

Ben Yehoyada on Taanit 24b:3

מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי?. קשה וכי רבא עשה לכבוד עצמו דבר זה? והלא אם המלך דברה טוב בעבור כל היהודים שאמרה למלך לא להוי לך עסק בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו עביד להו! והמלך הכחיש בזה והסכים לעשות נסיון בירידת המטר שלא בזמנו וזה הנסיון יהיה בנין אב ויסוד מיוסד שלא להרע ליהודים כלל ועיקר מכאן ולהבא ואינו בשביל רבא לבדו, ואם לא יעלה הנסיון ודאי יצמח רעה חס ושלום לישראל מכאן ולהבא שלא יהיה חושש מגזירות רעות אשר יגזור עליהם, ולמה הוה רתחא על רבא?ונראה לי בס"ד דרבא בקש גשמים מרובין כאשר ירדו בימי שמואל כדי לפרסם הנס ביותר ובשביל קיום הנסיון היה די לירד מטר מעט ולכן הוכיחו אביו מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי? רוצה לומר לבקש גשמים מרובים מאד שלא לצורך כי אם רק ליפות הנס לעשותו כאשר היה בזמן שמואל הנביא ע"ה באומרו (תהלים מד, ב) בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וּבְעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ, דלכך אָתָא מִטְרָא עַד דְּשָׁפוּךְ מַרְזְבֵי דִּמְחוֹזָא לְדִגְלָת.

Ben Yehoyada on Taanit 24b:4

קוּם וְאַשְׁנִי מִדּוּכְתִּיךְ, דְּרַתְחֵי עֲלָךְ מִן שְׁמַיָּא. נראה לי בס"ד דהמזיקין לא היו שלוחים אליו מן השמים ולא גזרו מן השמים בכך אלא שר השדים כיון דידע דרתחי עליה משמיא אז מאיליו ומעצמו נתגרה בו ושלח חילו להזיק לרבא כי מצד טבען הם רוצים להזיק לצדיקים ורק הם מתייראים מסטרא דקדושה, וכיון דידעו דאיכא רתחא אין להם מורא ופחד אם יזיקו!ומאחר שהם באים מצד בחירתם אין באים להזיק בעוד שבני הבית ניעורים אלא ממתינין עד שישנו בני הבית, ולכך כיון ששכב רבא על מטתו בתחלת הלילה תכף ומיד בא אליו אביו בחלום והגיד לו הדבר הזה יען דהמזיקים לא באו עדיין למטתו מפני שעדיין בני ביתו ניעורים בחדר שישן בו רבא ואמר לו שיקום ממטתו וישנה מקומו ולא חש פן יבואו אחריו המזיקין למקום השני מפני שהשר שלהם לא שלחם אלא לאותו החדר שמטתו של רבא שם והם לא ישנו תפקידם ושליחותם ולא ילכו לחדר אחר, וכן עשה רבא קם במהרה ושינה מקומו והמזיקין ניגשו להזיק אחר שישנו בני הבית ואף על פי שראו המטה רקנית עשו חבלות במטה ושפכו חמתם בה ולא הלכו לחפש אחר רבא כי הם היו שלוחים רק לאותו החדר בלבד.

Ben Yehoyada on Taanit 24b:5

אָמַר לָהּ: בִּתִּי! מַאי אִכְפַּת לַךְ? מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיַדְלִיק יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיַדְלִיק. קשא איך אומר לה 'מאי אכפת לך' והלא אין נהנין ממעשה נסים! דאפילו על נר חנוכה אמרו אסור להנות ממנו וכל שכן זה. ודוחק לומר משום דהנאת הנר בליל שבת מצוה ולהכי שרי.ונראה לי בס"ד כי הם לא היו צריכין לאותו הנר בשבת כי זה הדליקה בתו ובודאי אשתו דרבי חנינא בן דוסא גם היא הדליקה נר והיו אוכלים לנר אשתו דרבי חנינא בן דוסא.ובזה ניחא לן לתרץ דקדוק אחר דקאמר הָיָה דּוֹלֵק עַד שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ אוּר לְהַבְדָּלָה דמשמע שהדליקו נר אחר ממנו כדי להבדיל לאורו וקשא אמאי לא הבדילו על נר זה עצמו? אך כפי האמור ניחא דזה היה מעשה נס וקיימא לן (משנה ברכות ח, ו) אין מברכין על הנר במוצאי שבת עד שיאותו לאורו, ואין נהנין ממעשה נסים לכך הדליקו נר אחר ממנו וברכו על נר השני דכהאי גוונא אין לחוש להנאת מעשה נסים.ברם יש להקשות במאמר זה כמה דקדוקים, אמאי ראה אותה עציבה? דהא ודאי עד שהרגיש בפניה שהיתה עצבת ועד ששאל והחזירה לו תשובה שנתחלף לה השמן בחומץ ועד שאמר לה מי שאמר לשמן וכו' עברו כמה רגעים שכבר הדליק החומץ! ואם כן התחיל הנס דהחומץ לא ידליק אפילו חצי רגע ומה גם דודאי שפכה החומץ על גוף הפתילה וכיון שהיתה שרויה בחומץ לא תדליק כלל וכיון דנדלקה אם כן ראתה הנס ואמאי נעצבה?ועוד יש להקשות למה האריך להזכיר חלוקת השמן? די לומר 'מאי אכפת ליך הקב"ה יאמר לחומץ וידליק'! ועוד למה הוצרך הנס להיות גדול כל כך שישאר דולק עד מה שאמר? ועוד הלא הם היו מלומדים בניסים וכמו שאמרו על אשתו שאף היא להביא מרדה נכנסה ואמאי עציבת?ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (שבת לב.) אם עושין לאדם נס מנכין לו מזכיותיו, ובודאי לפי גודל הנס כן יהיה ניכוי הזכיות יותר גם ידוע ששם הוי־ה ב"ה פועל למעלה מן הטבע ומצידו אין הפרש בין דבר טבעי לדבר שאינו טבעי וכמו שכתב הרב בינה לעיתים על פסוק 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' (תהלים קיח, כג), כלומר דבר הוה ורגיל אף על פי שהוא הפך הטבע ורק 'הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ' אנחנו התחתונים אבל שם אלקים הוא פועל בטבע דוקא לכן אלקים עולה מספר הטבע [85] וכנזכר בספרי המפרשים ז"ל.ובזה תבין הטעם שיש כמה צדיקים שנעשה להם נסים תמיד שהם הפך הטבע ולפי הכלל הנזכר דבנס מנכין מזכיותיו אם כן אפסדו טובא! ואיך יתכן? ברם הענין הוא דאותם צדיקים הקב"ה יתנהג עמהם בשם הוי־ה ששם אין הפרש בין טבע ללא טבע והכל חשיב כדבר ההווה ורגיל וכמו שכתב הרב בינה לעיתים ז"ל על פסוק 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' ולכן אין מנכין מזכיותם כלום דאין זה חשוב לגבי דידם נס אלא כדבר טבעי ורגיל, אבל מה שאמרו מנכין מזכיותיו הוא לאדם שהשפעתו והנהגתו על ידי אותיות שם אלקים דאז כל דבר שהוא הפך הטבע חשוב נס.ולכן בתו של רבי חנינא בן דוסא היתה עצבה כי היא ראתה שכבר נעשה הנס שהדליק החומץ ונעצבה כי אמרה מי יודע כמה זכיות ינכו לי בעבור נס פלאי כזה! ואמר לו אביה מאי אכפת ליך? דאצלינו לא יש ניכוי זכות! כי הנהגתינו היא על ידי שם הוי־ה ב"ה ששם אין הפרש בין טבע ללא טבע כי לגבי דידן מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, שהדלקת החומץ לגבי דידן חשיבה כמו הדלקת השמן מאחר דהשפעתינו והנהגתינו היא באותיות שם הוי־ה דוקא ולא בשם אלקים, ואם כן מאי אכפת ליך ממעשה נסים? הכל שוה!ובזה ניחא שהיה מדליק עד מוצאי שבת, והיינו להורות לה מן השמים דבעבור זה הנס לא יחסר לה כלום מן זכיותיה, דאם נחסר למה הדליק ביום ללא צורך, והלא כפי רבוי הנס ירבה הניכוי מזכיות? אלא ודאי לא יש ניכוי זכיות כלל! ולכן מה אכפת לה ברבוי הנס דאם לא כן היה לה תרעומת בזה.ובזה יובן עוד דקדוק אחר דבתו קראתו חָלָא שהוא לשון תרגום ורבי חנינא בן דוסא קראו חוֹמֶץ בלשון המקרא שאמר יאמר לחומץ וידלוק. ונראה לי בס"ד דמספר שֶּׁמֶן [390] יתר על מספר חוֹמֶץ [144] מספר מוֹר [246] שהוא שם החסד הנקרא מור בסוד מוֹר וּקְצִיעָה וכו', והיינו לומר שנוסף על מספר חומץ מספר מור שהוא חסד ונעשה החומץ מספר שמן, ונרמז בזה כי הנס הזה נעשה להם בתורת חסד שאין מנכין מזכיות בעבורו.

Ben Yehoyada on Taanit 25a:2

כן להשפיע על ההיסטוריה, ועדיף לטובה

אם כבר מדובר על כבוד, מה יעזור לי הכבוד אחרי המוות?

מעצם הידיעה שאתה כה חשוב שידברו עליך גם כשתלך

אדרבה שלא ידברו עלי, שלא יעוררו עלי דינים בשמיים

וחוץ מזה שאין דבר נצחי יותר ומשמעותי יותר מפשוט להוליד ילדים.

אותך מעלה ותצליח ותתקדם!

ושיהיה מוצלח גם לך וגם למנהלים שלך.

ו... למה צריך מזומן בשביל לעלות על מונית?

לק"י

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

כי חלקם מעדיפים מזומן ממספר סיבות

קורה שאנחנו מפספסים ויוצאחם קצת צולעים. ההצלחה טמונה ביכולת להתעשת ולחזור מהר לעמוד על הרגליים.

באסה על ההתחלה הזו, מקווה שיצאת בכך ידי חובת ייסורים אם הייתה חובה כזו.

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

מחכים לשמוע איך היה...

כמו זמן מתאים ובעיניי אחרים לא, אמור להשפיע?

גיל הנישואים הוא דוגמא מובהקת לשוני לזמן המתאים בין מגזרים שונות, בין אורחות חיים שונים.  

גיל - אז ברור שהגשמת חלומות כן עשויה להיות תלויה בזמן או בגיל…

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

השאלה האם מלכתחילה אדם ימנע מעצמו?

להפך