אמאלה. אפשר להפיל מפחד?? (הפלה בכתבה שבקישור)אנונימית בהו"ל
אני חושבת שהיא הרגישה לא טוב עוד לפני זהאין לי הסבר
לא חושבת שאפשר להפיל מפחד, אבל אחרי שהרכב נוסע בצורה כזאת מסוכנת וזורקים עלייך אבנים- אני לא אתפלא אם זה קשור לכך.
בעיניי זה רצח לכל דבר.
חשוב לי להוסיף עוד משהו-אין לי הסבר
מה שהם רוצים זה שנברח מהארץ.
אני מבינה את הפחד והחשש שלך, אבל אנחנו צריכים לזכור שהפחד שלנו הוא הנשק שלהם.
(כן, גם לי יש חששות, אבל חשוב לא לתת לזה להשפיע עלינו ועל ההתנהלות שלנו🙏)
לא מעניין אותי מה הם רוציםאנונימית בהו"ל
יש לי חברה שגרה בחו"ל, לילדים שלה אין מושג מה זה פחד.
ואני גרה במדינת ישראל, אמורה להיות חופשייה בארצי, ובמקום זה אפילו להגן על עצמי אסור לי כי אז יעצרו אותי במקום את המחבל.
אז כן. אני מעדיפה לעבור לגור בחו"ל אם רק בעלי היה בעניין.
תחושות ממש קשות😔חצילוש
את צודקת בתחושות שלךאין לי הסבר
אבל מה יש בחו''ל?
שם אין רצח? אין שוד? אין אנטישמיות?
שם אין שחיתויות ממשלתיות? אין בלאגן וטרור?
אני גדלתי בצל פיגועים לצערי, ואין לי חרדות.
חששות יש, תמיד.
אבל פחד והיסטריה אין.
להיפך!
יש לי תחושה חזקה של גאולה באוויר!
אני מאמינה שמתוך הקושי יצמח לנו אור!
עמ''י זה ה-מקום של היהודים!!
''אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב''ה מצילנו מידם''
אני חושבת שיש לנו הזדמנות אדירה להתחזק באמונה...
ובנוסף, מה שתשדרי לילדיך- זה מה שהם יזכרו.
תשדרי פחד- הם יגדלו לחרדות.
תשדרי אמונה- הם יגדלו לגאולה.
כן. אני חוששת מאוד.
(לא מהפלה, אלא שבעלי ייכנס לעזה).
אבל עם זאת אני בטוחה ב100% שהקב''ה איתנו! הוא שומר עלינו ומכוון הכל!!!
אי אפשר לשכוח זאת.
לא סתם נאמר-
''להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות''
דווקא בלילה, כשחשוך וקשה, האמונה שלנו נמדדת.
ישר כוח חיזקת אותי.רויטל.
יש גם שם אבל הרבה פחותאני10
מתי לאחרונה שמעת על פיגוע נגד יהודים בקנדה? מתי לאחרונה היתה שם מלחמה? כמה שחיתות יש שם וכמה פשע? אני חושבת שבכל מדד טוב שם יותר מאשר פה..
גם מקומות שהופיעו דוקא לא מזמן בתקשורת בעקבות פיגועים נגד יהודים הרבה יותר שקטים ובטוחים *רוב הזמן* מאשר כאן, ובטח שזה לא ברמה של כל שנתיים להכין את המקלטים (בקושי יש שם מרחבים מוגנים בכלל) או להסתגר בבתים.
גם אם את שומעת על 5 פיגועים באירופה באותו שבוע (די נדיר) זה פרוש על פני יבשת גדולה, זה לא כמו 5 פיגועים בשבוע בירושלים.. וזה לרוב במקומות די ספיצפיים.
גרתי בחול לתקופה, וזו היתה התקופה הכי קלה ופשוטה שלי מבחינת חרדות. תקופה מדהימה ושלוה. ובחלק מהזמן עוד היתה מלחמה פה בארץ והיו שם גם אנשים פחות אוהדי ישראל. אבל גם באזורים המוסלמיים לא חששתי יותר משאני חוששת פה, באזורים מוסלמיים.
לא אומרת שצריך לקפל פה את המדינה וללכת, אבל אפשר להבין את הרצון הזה, במיוחד למי שגדל תחת חרדה תמידית מפיגועים.
באופן אישי מזדהה עם כל מילה של הפותחת.. הרגשתי כאילו אני כתבתי את זה (כולל החלק שאם בעלי היה בענין כבר היינו בחול
)אז אם הערבים מנסים להשפיל אותנו נוריד ראש?אין לי הסבר
ושוב-
אני גדלתי בצל פיגועים, אבל ב''ה אין לי שום חרדות!
ההרגשה והתחושה תמיד הייתה שאם מנסים לשבור אותנו לא נישבר (בכללי כגישת חיים, לאו דווקא בעניין פיגועים), ההורים שלנו לא נתנו לשום דבר לשבור אותנו.
כל פיגוע שהגיע חיזק לנו את האמונה שלנו בארץ ובקב''ה.
אנחנו עם הנצח!!
לא צריכים להתרפס ולברוח מבני ישמעל!
הגיע הזמן שעמ''י יפסיק להיות נרדף ומושפל
כן. כי זה מה שהממשלה שלנו עושה.אנונימית בהו"ל
כי בחו"ל אני לא אצטרך להקריב את המשפחה שלי.
אז לך אין חרדות.
יש לך מושג לכמה ילדים יהודים ומבוגרים יהודים יש חרדות נוראיות?
מצטערת אבל לא נשמע לי מספיק מוצדק שאנשים יחיו בפחד תמידי ולא ישנו בלילה ויקיאו מפחד ועוד שלל תופעות רק בשביל לא לתת לערבים את מה שהם רוצים.
אז במקום לתקן את מעדיפה לברוח?אין לי הסבר
''ארץ ישראל נקנית בייסורים''.
את לא רוצה לקנות את א''י?
את לא רוצה קשר ושייכות לארץ הקודש?
עמ''י נרצח במשך שנים בגלות וכל התפילה שהייתה ליהודים היא ארץ משלהם.
אז עכשיו הגויים מנסים לקחת את ממה ששייך לנו- אנחנו ניתן להם?
אז כן, זה מפחיד שזורקים עלייך אבנים בדרך הביתה.
מפחיד שבעלי אולי ייכנס לעזה.
מפחיד שתהיה אזעקה בלילה וניכנס לממד.
אבל אני באמת מנסה להבין- למה הפתרון שלך הוא לרדת מהארץ?
את באמת מאמינה שלי יש איך לתקן?אנונימית בהו"ל
משהו מעוות שם למעלה והוא כבר לא תלוי בי.
אני רוצה את א"י, לא בתמורה לחיים של המשפחה שלי.
הגויים מנסים לקחת את המדינה ואת החיים של המשפחה שלי, לי יותר חשובה המשפחה שלי.
ולא מפחידה אותי המילה לברוח.
אם בלברוח אני אגרום שהמשפחה שלי תשאר שלמה ואף אחד לא יקריב את חייו אז כן. אני *בוחרת* לברוח.
כן. אני מאמינה בלב שלם!!!אין לי הסבר
את לקוחה של המדינה או שותפה בה?
אם את לקוחה שבאה להינות ולהרוויח אני מבינה למה את רוצה לברוח.
אני אישית רואה את עצמי שותפה. מה שאני לא מסכימה איתו אני הולכת לתקן!! כמובן שזו תהליכיות ושינויים לא קורים ברגע, אבל הם יקרו!
(לא סתם הלכתי ללמוד חינוך. יש לי שאיפה גבוהה יותר מאשר להיות מורה...)
תאמיני בעצמך.
כי אם לא את- מי כן?
אני מאמינה בעצמי ולכן בטוחה שאני יודעת להגן על המשפחה שליאנונימית בהו"ל
במה את שותפה ויכולה לגרום לשינוי? בבחירות? בהפגנות? בלתת את עצמך כצאן לטבח?
באמת מנסה להבין
(בחינוך את לא תצליחי לתקן דברים שקשורים לביטחון היהודים במדינה)
נתתי את הדוגמא של החינוך כ*דוגמא*אין לי הסבר
בעניין הביטחון-
אני שולחת את בעלי כל שבוע לצבא להכשרת מפקדים חדשים. מרגישה שזה עושה המון.
בנוסף, במקום בו אני גרה אני מראה נוכחות יהודית.
אני פועלת ב2 חזיתות, ולכן מורידה מעצמי את החזית של שינוי פני הממשלה. אם את רוצה את מוזמנת לקחת לידייך את החזית הזו..
ואני בוחרת בחזית של לשמור על המשפחה שלי בריאה ושלמה.אנונימית בהו"ל
טוב.אין לי הסבר
למה את מצטערת?אנונימית בהו"ל
אנחנו מדינה דמוקרטית
כי זה נשמע שמי שגר בארץ מפקיר את המשפחה שלואין לי הסבר
אז כבר לא יודעת מה לחשוב.
כואב לי שחלק מהאחים שלי רוצים לברוח מהבית...😐❤️
מי שגר בארץ וחי את האידיאלים שאת מדברת עליהםאנונימית בהו"ל
אני לא במקום הזה ולא מחפשת להיות במקום הזה.
באותה מידה אני יכולה לומר שמדברייך נשמע שמי שמעדיף לעבור למדינה אחרת כדי לחיות חיים בטוחים יותר אז לא אכפת לו מארץ ישראל ומעם ישראל.
אבל אני מבינה שלא, ושלכל אחד חשוב משהו אחר ובסוף כולנו עם אחד גם אם סדרי העדיפויות שלנו שונים.
חלק מהאחים שלך כבר עכשיו ברחו מהבית שלהם, בתוך מדינת היהודים!
וגם שם הם לא בטוחים.
אני גם במקום שלךסמיילי12
אבל מנגד, לא רואה מציאות בה לא אחיה בארץ ישראל.
אז אני שומרת על המשפחה שלי. ואם היינו גרים באיזורים הנפיצים הייתי ככל הנראה עוזבת.
אבל עדיין נשארת בארץ ישראל.
וממש ממש מבינה את המקום שלך.
כשיש פחד קיומי יומיומי זה לא נורמלי.
ואם הם היו בחו''ל?אין לי הסבר
לא היינו בורחים מהבית?
אני לא אמרתי שמי שבורח לחו''ל פחות אכפת לו מהעם והארץ,
אבל מי שבורח לחו''ל הוא לקוח של המדינה.
ההבדל בין שותף ללקוח בקצרה:
יש חטיף חדש בסופר על המדפים.
לקוח- יקנה. החטיף מלוח מידי. מה הוא יעשה?
לא יקנה יותר.
ויגיד גם לכל החברים שלו לא לקנות!!
פעם הבאה שירצה חטיף הוא יקנה חטיף אחר.
שותף- אחד שעובד בחברה. יקנה. החטיף מלוח מידי. מה הוא יעשה?
יילך להנהלת המפעל ויעדכן אותם שהחטיף מלוח מידי.
אז אני בוחרת להיות שותפה של המדינה, ולכן אם יש פגמים אני לא אלך למדינה אחרת אלא אבדוק ואחשוב מה בר שינוי.
ואני בוחרת להיות לקוחה 🤷♀️אנונימית בהו"ל
לקוח יכול להתלונן עד מחר ואולי יתייחסו ואולי לא.
אני לקוחה.
ולא הבנתי את השאלה שלך על חו"ל.
זה מה ששאלתי כל השרשור
אין לי הסבר
אני לא מצפה מלקוחה לקחת אחריות על המדינה....
לגבי השאלה על אם הם היו בחו''ל-
יהודים בחו''ל לא יוצאים מביתם?
בואי נתאר מציאות שכל עמ''י יורד מהארץ בטוענה ש''הארץ מסוכנת'' ''ארץ אוכלת יושביה'', מה אז?
עדיין יהיה בטוח ליהודים בחו''ל?
כרגע ליהודים טוב בחו''ל כי יש שגרירויות, יחסי ציבור של מדינות עם ישראל, ודאגה של הממשל ליהודים בתפוצות.
מה את חושבת שיקרה אם כולנו נברח לחו''ל?
היית אומרת שאני צריכה לומר שאני לקוחהאנונימית בהו"ל
למה שלא ייצאו מביתם? איבדתי אותך.
ולא יקרה. לא כולנו נרד מהארץ.
האידיאליסטים ישארו כאן בכל מחיר.
ואני לגמרי בעד, מי שמרגיש שמסוגל לחיות פה אז שישאר.
אני לא מסוגלת לחיות כאן במציאות הזאת. לא מסוגלת.
ואת לא מצליחה להבין את זה כי לטענתך אני רק צריכה לחזק את האמונה שלי והכל יסתדר, אז עד שאחזק את האמונה שלי אני עדיין אעדיף לעבור לחו"ל כדי להצליח לישון בלילה.
גם לה חשובה ארץ ישראל, תהיי בטוחה.כל היתר חולף
אפשר גם לדאוג למשפחה שלך ולפחד וגם שכלל ישראל יהיה חשוב לך.
א. לא הגזמתי דיברתי מהלבאין לי הסבר
לדעתי כן 🤷♀️כל היתר חולף
לדעתך מה? הגזמתי?אין לי הסבר
חיבוק, מבינה מאוד את מה שאת אומרת...כל היתר חולף
אוליאני10
אבל כאדם פרטי - בסוף אני קודם כל דואגת לחיים שלי, לחיים של המשפחה שלי, לבעלי, ולילד שכרגע בדרך.
כשסבא שלי הושפל בגרמניה בידי זאטוטים נאצים הוא החזיר להם (במזל לא קרה לו כלום אז). מעולה. אבל הוא הצליח לברוח והמשפחה שלו נספתה. לפעמים צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שאם אף אחד לא מגן עליך, ומי שאמור להגן עליך - הממשלה, המשטרה והצבא - לא עושים את עבודתם, אז אולי כן. אולי צריך לחשב מסלול מחדש.
גם אני גדלתי בצל פיגועים איומים, וההורים שלנו ניסו לשמור ולהגן עלינו. אבל אותי זה שרט בנפש, ממש. אני עם חרדות עד היום ספציפית בנוגע לזה, וזה עולה גם בתקופות קשות כשהקושי נובע מדברים אחרים. תמיד החרדה הקיומית שם.
אולי את חזקה ממני, אולי את בריאה יותר, ואני מאחלת לך בכל ליבי שתמשיכי להרגיש ככה, אבל לא כולנו חזקים, וגם לא כולנו רוצים להיות גיבורים.
לא רוצה להיות גיבורה, לא רוצה למסור את הנפש, לא רוצה להישאר לבד. פשוט לא.
כותבת את זה ועולות לי דמעות בעיניים. רק היום בעלי נסע לעבודה ופשוט פחדתי עליו. חיכיתי לדעת שהוא בסדר, שהגיע בשלום. אני מחכה שהוא יגיע הביתה כבר ואדע שהוא בטוח ולא בדרכים שבהן הוא מועד לתקיפה בכל רגע.
אז את צודקת, עם ישראל לא צריך להתרפס, אבל אין לי את הדרך לעשות את זה לבד. זה משהו שהממשלה צריכה לעשות, ואם היא לא עושה את זה, אז אני מעדיפה לחיות במקום רחוק, מצידי בלי יהודים. לא אכפת לי כלום, אני רוצה לחיות במקום בטוח עם המשפחה שלי..
אבל עמ''י מורכב מפרטיםאין לי הסבר
מה אז??
מה היה קורה אם כל אחד היה דואג למשפחתו ולא הולך לגור ביישוב. או ירושלים. או כל מקום בארץ.
מה אז???
אני באמת שואלת.
מה יהיה?
אנחנו לא יכולים לדאוג כל אחד לעצמו, ואת יודעת למה?
כי כל ישראל ערבים זה לזה!!
אנחנו עם אחד.
משפחה אחת.
את צודקת, אבל זה לא אפשרי כשלפרטים אין יכולת לפעולאני10
אם זה היה המצב - הייתי מסכימה איתך לחלוטין. אבל כשאני רואה לינץ ביהודי ואף אחד לא נעצר, פרעות בערים מעורבות ומי שנעצר זה יהודים, רקטות במשך 20 שנה על יישובי הדרום ולא שמים עליהם כי מי יודע איפה זה בכלל (רק לפני כמה ימים ראיתי כותרת ראשית הזויה - 20 שנה לירי על שדרות. ופשוט היתה כתבה מיוחדת על זה, כאילו זה משהו להתגאות בו).
אז אני מבינה שאנחנו מלא פרטים שמוכנים לעשות הרבה, אבל המוכנות הזאת חסרת משמעות כי ידינו קשורות.
זה לא יעזור גם אם יהיו עכשיו 2 מליון חיילים ושוטרים בירושלים, אם לא יאפשרו להם לפתוח באש על מי שמאיים עליהם.
אם רק הייתי רואה שהממשלה מנסה, ואכפת לה, והיא רואה אותנו - אני בטוחה שהתחושות שלי היו אחרות. אבל זה פשוט לא המצב.
אז למה את שותקת?אין לי הסבר
אם הממשלה לא עושה את תפקידה תצעקי את הקול שלך!!
כן כן, גם ל''אזרח הקטן'' יש כח!!!
את ממש מזלזלת ביכולת של עצמך לחולל שינוי!!!
(סליחה אם אני נשמעת תקיפה🙏 אני באמת מאמינה בזה❤️)
שמעת על ההפגנות נגד הגירוש מגוש קטיף?אני10
מה שאפשר אני עושה - אבל זה מצטמצם לשני דברים: ללכת להצביע ולתרום לעמותות שפועלות בדרכים חוקיות להשבת הריבונות (נגיד קניית בתים ברובע המוסלמי ובשייח גראח).
אבל זה לא הרבה וממש לא מספיק. אני בספק אם אי פעם זה יהיה מספיק
אני גם לא מאמינה ככ בהפגנותאין לי הסבר
א. להתפלל. שכחנו כמה כח יש בתפילות הפשוטות. במקום להתפלל על ארוחת צהריים ומזגן אנחנו יכולים להתפלל על עמ''י, על המשיח, על גאולה! להתפלל שיקרה שינוי!
ב. לחנך את הילדים שלך(שזה עמ''י של מחר) לאמונה, לתחושת גאולה ולערכי ארץ ישראל.
ג. לגור במקום עם אידיאל. את מאמינה שצריך שיהיו יהודים ברובע המוסלמי? אז למה את לא גרה שם?
יותר רחב-
ד. היום יש רשתות חברתיות וקבוצות שמזרימות ערכים, שמסבירות, שזוערות, ותתפלאי לשמוע ששינויים קורים מפוסטים בפייסבוק (לאו דווקא שינויים פוליטיים)
ה. את תורמת לעמותות, אבל למה לך אין עמותה בעצמך? אם את מאמינה בזה- אז למה לא?
ו. נכון חב''ד מפיצים יהדות?
נכון ברסלב מפיצים שמחה ואמונה תמימה?
אז תפיצי את תורת הרב קוק!
תלכי לבסיסים, למוסדות, תספרי על הקשר של עמ''י לארץ ישראל! תספרי למה להפציץ ערבים לא סותר את המוסריות היהודית!
ובהכי רחב-
ז. תחתרי להגיע גבוה, להיות אישיות, שישמעו *אותך* יכירו *אותך*, שכל הממשלה תדע מי זו אני10!!
נכון, זה אידיאלים גבוהים.
נכון, שינויים לא קורים ביום.
אבל תנסי!!!
הכי קל לטמון את הראש בחול.
לא כל פעילות מתאימה לכל אחדאני10
יש לי אופי אחר,וחיים מסוג אחר ועבודה שלא בהכרח מאפשרת את מה שאת מתארת.
זה לא החיים שאני רוצה לעצמי.
יש אנשים שאם חסר גלגל הם הגלגל. אני לא כזו, לא באתי להיות חלוצה, לא באתי להסתכן.
אני רוצה חיים שקטים, שלווים פשוטים ובטוחים. מותר לי
זה שאני יהודיה לא אומר שאני חייבת לחיות במלחמה (לאו דווקא מלחמה כמו עכשיו בדרום. גם לחיות ברובע המוסלמי, או להקים עמותות או כל מיני דברים אחרים - זה לחיות את העימות הזה).
יש אנשים שזה מתאים להם, שזה מטעין אותם, שהם מרגישים טוב עם זה. אני לא כזו. כל פעילות כזו מרוקנת אותי, כל הסבר לאנשים על דברים אלמנטריים כמו - אנחנו לא רוצחים פלסטינים חפים מפשע, מעלה לי תמונות מפיגוע שהייתי עדה לו ומייאש אותי שלא משנה מה נעשה תמיד ישנאו אותנו וימצאו דרך לכעוס עלינו.
אני אולי עושה לעצמי אאוטינג רציני פה, אבל בעלי עוסק בדברים האלה, הוא בדיוק מתעסק כל היום בלנסות לעצור את הרוע הזה שמופנה נגדנו, בשלל דרכים. הוא באמת שמח מזה, הוא מרגיש שהוא עושה משהו משמעותי. אם הייתי עושה את מה שהוא עושה הייתי כבר מזמן אוכלת לו את הראש שאני לא יכולה לחיות כאן יותר (לא שאני לא עושה את זה בכל מקרה אבל בעצימות נמוכה יותר 🙈).
ואת יודעת מה? מתאים לי לטמון את הראש בחול. בא לי לחיות בנחת. בא לי לשבת עם החברים היהודים שלי בחול ולצקצק מרחוק על כמה קשה פה.
לא בא לי לחיות אידיאלים. לא רואה בזה מטרה. המטרה היא לשבת בנחת בארץ, לשבת בה בשלווה. אני לא דון קישוט ולא אלחם בטחנות הרוח עד החייל האחרון.
אני אצא למלחמה שיש לי סיכוי סביר לנצח בה, והמלחמה בממשלה אבודה מבחינתי.
לא יודעת כמה יצא לך להכיר לעומק אוכלוסיות לא יהודיות ו/או דתיות, אבל יצא לי הרבה, ואני פשוט מבינה שהקרב הזה אבוד לנו למשך שנים קדימה. אין פה דרך. יש מעט מאד אנשים יהודים בארץ שמאמינים שמגיע להם לחיות פה בזכות. לרוב יש אמונה מבולבלת ומלאת סתירות בנוגע להימצאות שלהם כאן.
אני מבינה שכל עוד הממשלה מסתכלת על הדברים בראיה הנוכחית שלה, וכל עוד העם נמצא באותו מקום כמו היום - אין לנו סיכוי לחיות פה בנחת.
ומצטערת, אני לא אשת חינוך,לא אהיה וגם לא מעוניינת להיות. לא רוצה לתקן את העולם. רוצה לחיות בנחת.
וכן, אני לקוחה של המדינה, לגמרי, ואם היא לא מאפשרת לי לחיות בביטחון מבחינתי אין לי מה לחפש פה.
לא מרגישה שהצלחתי להתנסח הכי טוב, אבל מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
אני חושבת שזה מהמם שיש לך אידיאלים ואת ממש לוקחת חלק אקטיבי כדי להוציא אותם לפועל, ואני לא כזאת גם באופי שלי וגם ברצון..
לא יודעת אם אי פעם נסתכל על הדברים אותו הדבר כי זה משהו מאד עמוק בעיניי, אבל מבינה את הגישה שלך.
הבנתי למה את מתכוונת...אין לי הסבר
(וד''א- אשתו כגופו, משמע אם בעלך עושה זה כאילו את עשית)
בכ''מ, אני מקווה שאת מסכימה איתי שהפתרון הוא לא שכל היהודים יברחו מהארץ ...
לא הפתרון, אבל לא רואה פתרוןאני10
הדבר היחיד שיוצא מלצעוק כאןאנונימית בהו"ל
איזה כח יש לאזרח הקטן?
לפי מה שאת אומרת לא צעקו כאן לפני כל פינוי וגירוש יהודים מביתם, כי אם היו צועקים הגירושים לא היו קורים.
אבל צעקו, בכל כוחם אנשים צעקו והתחננו ובכו. ומה קרה?
שוב, את לקוח של המדינה או שותפה?אין לי הסבר
או שאת תנסי לחולל את השינוי?
זה שתנסי לא אומר שתצליחי.
אבל זה אומר שניסית!!!
חייבת להגיב על זהחגהבגה
הדוגמא על סבא שלך מצויינת.
כי הוא היה בגלות, ואז מצויין שברח.
פה כשאנחנו בארץ שלנו, לאן נברח?
למקום שכרגע הוא שקט יותראני10
מעדיפה לנדוד בין מקומות בטוחים מאשר לחיות למשך זמן במקום לא בטוח.
לא חייבים להרגיש ככה, אבל זו התחושה האישית שלי
אני מבינה את התחושה מאוד. מאודחגהבגה
התור אדם חרדתי ברמות על.
אבל יש פה משהו נצחי והוא ארץ ישראל.
זה עניין של אידיאולוגיה, ולא ניכנס לדיון עכשיו...
❤❤אני10
תודה לך על ההבנה. באמת.אנונימית בהו"ל
אין לי כח לתוכחות על חיזוק האמונה כשהשכנים שלי מתים והבתים פה מתפרקים וכל היום יש אזעקות וצרחות ובומים.
זה קשה כל כך.. תהיי חזקה ❤❤אני10
אני מבינה אותך מאדמיואשת******
אני מאד מאמינה שצריכים לחיות יהודים ברובע המוסלמי, האם אני מוכנה לחיות שם בעצמי? בחיים לא.
מאד קשה לאנשים שחיים באש האמונה והאידיאל להבין את זה.
ולפעמים למצבים שונים בחיים מתאימים החלטות שונות.
תודה! באמת.אנונימית בהו"ל
המחשבה1234אנונימי
דווקא מה שקורה עכשיו במדינה אמור להוכיח לנו כמה טוב שיש לנו מדינה ושיש הרבה שנאה כלפי היהודים, גם אם במדינות המערב היא כרגע מסתתרת ולא מרימה את ראשה.
אז כרגע השנאה בארץ מרימה ראש על ידי הערבים שכאן, וב"ה שיש לנו צבא שיכול להגיב.
לאורך כל ההיסטוריה, גם במקומות שבהם יהודים הרגישו מאוד מוגנים, בסוף השכנים הגויים תקעו להם סכין בגב. פוגרומים ביהודים היו לאורך כל ההיסטוריה, השואה זו המכה החזקה מכולם שכנראה הוכיחה באופן סופי שאין לנו על מי להישען אלא רק על עצמנו.
אין לנו מקום אחר חוץ מארץ ישראל, באמת אין.
ואף אחד בעולם לא ידאג לנו אם אנחנו לא נדאג לעצמנו.
ברור שיש צורך ביותר הרתעה, וגם כאן לא הגענו למצב הכי טוב.
אבל יש לנו צבא, מדינה, ממשלה, יכולת להחליט על עצמנו בעצמנו.
יש כאן רגעים של שפל, וודאי.
אבל המצב שלנו כעם כאן, הרבה יותר טוב ממה שהיינו בו לפני קום המדינה.
ואני באמת באמת מבינה שזה קשה עכשיו, ויש חרדות נוראיות והמצב נוראי וקשה. ממש ממש ממש.
אבל חו"ל זה לא הפתרון
אשליה זה עדיין לחשוב שכמה טוב שיש לנו מדינהאנונימית בהו"ל
וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה.
אז לא. למדינה הזאת יש עוד הרבה מה לשפר כדי להפוך להיות מדינה שבאמת בטוח בה ליהודים.
ובדיוק ככה, אף אחד לא ידאג לי אם לא אדאג לעצמי.
והאופציה היחידה שיש לי לדאוג לעצמי היא לברוח מכאן למקום שקט יותר, כי כאן אם בעלי ירצה לדאוג לנו ולירות במחבל שמנסה לרצוח אותנו הוא יישב בכלא.
אגב, גם כאן יהודים מרגישים מאוד מוגנים ובסוף הגויים תקעו להם סכין בגב. תשאלי את כל אלה שמאמינים בדו קיום בלוד ודומיה.
אין לי מושג מה היה לפני קום המדינה וזה גם לא משנה לי.
אני חיה פה מעל 30 שנה ועוד לא יצא לי להרגיש 'כמה טוב שאני גרה במדינת ישראל'. וזה מה שמשנה לי.
אם אין לי פה ביטחון ולחברה שלי בחו"ל יש ביטחון אז אני מעדיפה עכשיו לחיות בשלווה מאשר לחיות בכזה מצב בלתי אפשרי רק כי אני משווה לפעם שהיה גרוע יותר.
אז בעיניי1234אנונימי
יכול להיות שכבן אדם פרטי, עדיף לי לגור בחו"ל.
אבל אני לא מסתכלת על עצמי רק הבן אדם פרטי.
ואני יודעת שזה אולי נשמע קלישאה, אבל אני באמת באמת חושבת שהשיוך שלי לעם ישראל הוא הרבה יותר גדול מהבן אדם הפרטי שאני.
וכעם, טוב לנו שיש לנו מדינה.
מה שקורה עכשיו לא מתקרב למימדים של השואה, שעמי העולם ידעו מה קורה (גם ארצות הברית) ולא עשו כלום.
אז אולי כבן אדם פרטי, לא משנה לי מה קרה כאן לפני שנולדתי ומה יקרה כאן אחרי שאמות. אבל אני לא רק בן אדם פרטי, אני חלק מכם ישראל ומאוד אכפת לי מה קרה לעם שלי לפני שהייתי פה ומה יקרה לכם שלי אחרי שאלך. אז אם נבחר לעזוב, אולי נינצל כיחידים, אבל נימחק כעם. והערך של עם ישראל והמטרה שלנו יותר גדולים בשבילי מאשר האדם הפרטי שאני.
האם זה אומר שאני לא מפחדת? ברור שאני כן.
זה אומר שלא קשה עכשיו והמצב נראה נורא ואיום? אכן.
אבל בהתסכלות רחבה, אנחנו במצב טוב הרבה יותר ממה שהיה, ונכון שיש ירידות, אבל יש גם עליות.
ואני כן חושבת שהמגמה הכללית היא עלייה, פשוט כשנמצאים בתוך החושך קשה לראות את זה.
ולגבי מה ש@אני10 כתבת. אני חולקת עלייך לחלוטין. לא מבינה איך אפשר בכלל להשוות בין מצב שבו יהודים היו במדינה שאין לה בהם ריבונות, שנאו אותם ולא הייתה להם יכולת לשינוי, לבין מצב שאנחנו במדינה שלנו, יש לנו כאן יכולת שינוי. אז קשה, ונראה שהממשלה רופסת? אז מפגינים, הולכים להיות חברי כנסת, נלחמים על דעותינו, בסוף זה ישפיע. מי היה חולם על זה בגרמניה הנאצית??
עם ישראל צריך לבחור בחיים.אנונימית בהו"ל
מהדברים שלך זה נשמע שעדיף שכולם ישארו פה עם עם ישראל, שיהודים לא ימותו פה לבד.
ומה המטרה שלנו? למות בשביל ארץ ישראל? לי אין מטרה כזאת.
לי יש מטרה לחיות ולקרב את הגאולה בעזרת תוספת חיים.
ושוב. אני לא משווה לפעם.
אני מסתכלת על המצב בשנים האחרונות, איפה יותר בטוח ליהודים? לא בטוחה שדווקא במדינת ישראל. יש עוד מדינות שבטוחות ליהודים.
אין לי איזה מטרה לגור בחו"ל או במקום ספציפי שהוא לא מדינת ישראל.
יש לי מטרה לחיות. בשקט.
אז אם יש לי אפשרות להישאר כאן ולקחת סיכון רציני שהמשפחה שלי תהרס בשם האידיאל או לגור תקופה במקום אחר ששם יותר בטוח כרגע ולהשאיר את המשפחה שלי שלמה, ברור לי לגמרי במה אני בוחרת.
וכמו שאמרתי בהתחלה, זה דיון תיאורטי.
אני אשאר בארץ כי זה המצב הנתון שלי כרגע.
אז אל תנסו לשכנע אותי להישאר פה
לא מנסה ;)1234אנונימי
לא אומרת שכולנו כאן צריכים להתאבד
אבל זו שאלה טובה האם צריך למות בשביל אדמה.
הערך שלנו הוא רק לחיות? פשוט לחיות?
אין ערך של קיום מצוות? מה עם עבודת ה'?
לאורך זמן זה לא תופס בחו"ל, אחוז ההתבוללות הם הוא עצום
לא. אבל הערך שלנו מתחיל בלחיות.אנונימית בהו"ל
זה אפשרי גם בחו"ל.
יש קהילות יהודיות גדולות בחו"ל שאני בטוחה שמצליחים לחיות שם מעולה כיהודים.
יכול להיות1234אנונימי
או שתגיע אליהם ההתבוללות.
חושבת שיש לנו עוד ערכים מאשר קיום מצוות.
כאדם עובד ה' המטרה היא לא רק קיום המצוות הפרטי שלי ושל משפחתי, אלא הקיום של עם ישראל כולו.
והדרך לדאוג לעם ישראל לדורות, היא כאן בארץ. גם אם זה קשה ונראה בלתי אפשרי כרגע.
נכון. לכן זנ לא המצב האידיאלי מבחינתיאנונימית בהו"ל
אבל כן בתקופה שפה כל כך מפחיד ולא בטוח לי אני אעדיף לעבור למקום אחר יותר בטוח, שבמקרה הזה הוא חו"ל.
בדיוק כמו שכשיש אזור תחת אש חלק מהאנשים בורחים לצד השני של המדינה, גם אז הם לא בסדר שהם בורחים במקום לתרום את חלקם?
ובעיניי, חלק מהקיום של עם ישראל זה שהמשפחה שלי תגדל בצורה בריאה ובטוחה.
הם לא יכולים לקיים 1/3 מהמצוות שתלויות בארץ...כל היתר חולף
נכון.אנונימית בהו"ל
ושוב, בעיניי זה פתרון זמני ולא פתרון נצחי.
מבחינתי זה בדיוק כמו אנשים שבוחרים בימים האלה לעבור לצפון, הם עוברים שם לתמיד? לא. הם עוברים לשם עד שתחזור להם תחושת הבטחון בבית שלהם ויוכלו לחזור אליו.
א''י שקולה כנגד כל המצוותאורוש3
מסכימה עם מה שאנונימית כתבה ומוסיפה -אני10
אלא שלפעמים צריך לחשב מסלול מחדש.
לפני 100 שנה גרמניה היתה בטוחה ליהודים, ואחרי 30 שנה כבר לא. לפני 40 שנה ישראל היתה בטוחה ליהודים, ואולי עכשיו כבר לא.
זה לא שיש מקום שאני נושאת אליו את עיניי והוא המקום לתמיד. אני פשוט חושבת שצריך לראות את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיתה לפני כמה שנים, או מבעד לאידיאלים שעלולים להרוג אותי..
אז בעלי ומשפחתו עלו לארץאורוש3
אני חושבתבת 30
לא בכולם. אבל יש הרבה.
האנטישמיות הולכת וגוברת.
האמת היא שכנראה אין לאן לברוח.
ארץ ישראל היא המקום של עם ישראל.
לא יודעת, חצי שנה באוסטרליה נשמע לי כרגע רעיון נפלא 
מיואשת******
בחו"ל יש קורונה ;)1234אנונימי
זהו, שבאוסטרליה אין! ויש קואלות! 
מיואשת******
ופינגווינים. וים. ונופים. ואנשים רגועיייייייים. חלום חיי חצי שנה באוסטרליה
(ואחר כך חוזרת ברור כן? לטילים ולמה שלא יהיה. אולי אני אתגייס לקרבי כשאסיים לגדל את הילדים <צונזר, לכו תדעו מה מותר לומר> )
אולי1234אנונימיאחרונה
אוסטרליה?בת 30
שריפות ענק
סופות חול מטורפות
גשמים והצפות נוראיות
אולי תחפשי יעד אחר...
צריך לתכנן את הטיול טוב. תפסיקי להשבית שמחות ;)מיואשת******
דברי עם הקואלותבת 30
אני אביא לך מתנה אחת הביתה איזו חית מחמד אליפות זומיואשת******
כל היום ישנה, ופרוותית, מה צריך יותר מזה?
היא לא צריכה איזה עץ אקליפטוס בחצרבת 30
מה הבעיה? יש מלא עצים בסביבה ונראה לי שזה במבוקמיואשת******
טוב. אז תביאי לי קואלה אחתבת 30
אין בעיה, רושמת אותך לאחת קואלה, גודל בינוני מיואשת******
ניצלוש הגון עשינו פהבת 30
פתאום בידוד נשמע לי כמו משהו רחוק ומוזריעל מהדרום
לא ייאמן איך התחלפה צרה בצרה🙊
בדיוק אני מדברת עכשיו עם מישהי שגרה בחו"לאחת פשוטה
היא מספרת שהאנטישמיות שם חוגגת
שמה שלימדו היום בביתי הספר שם זה על המדינה הכובשת והרוצחת.
ושמגבים שם את המחבלים.
אפשרחצילוש
נכון מאוד, איזה דבר נורא זה.רויטל.
אמאלה.. איזה מציאות הזויהמתחדשת11
בגמרא מסופר על אישה שילדה כי נבהלה מנביחותחלושי
יואוהנורמלית האחרונה
וילדתי. יש לי חברה כזו, שהפילה מבהלה מהכלב של השכןחבובוש
אפשר. שלא נדע. מאחלת לה פרי בטן וידיים מלאות בקרוב.הריוניסטית
אפשר? כן. במקרה הזה זה לא הסיפוראנונימיות
אאלט, הפלות קודמות היו בגלל המעצרים והחקירות במשטרהאל הר המוריה
אוי ואבוייייחצילוש
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל
תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !
אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.
יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה
במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה
אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!
רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית
אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵💫
קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר
הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק
אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן
אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק
ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )
וזה מחרפן אותיייי
ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי
ואני ממש רותחת
על סף דמעות
זה משגע אותי
בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה
אז במקום לנוח
קמתי מוקדם
סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר
הכנתי לעולם ארוחת בוקר
כביסה
בעעע
הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות
אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל
איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭
קשוחנעמי28
יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.
דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.
כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.
לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל
אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר
ב"ה לא מעשן או שותה
אבל אני מחורפנת
הוא קם לשירותים הולך לישון
בא לי לצרח עליו, באמת
ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים
הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28
יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.
יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.
אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.
אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.
זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו
אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️
כנסי לחדר
תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.
תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.
נבדק את זהאנונימית בהו"ל
יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק
אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו
זה לא אומר כלוםנעמי28
מצרפת לך את השאלותנעמי28
שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]
להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]
שליטה וניסיונות הפסקה
הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?
ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?
החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?
חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?
חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]
השפעה על הבריאות ואורח החיים
הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?
חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?
כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?
שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]
רגשות ומצב נפשי
זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?
בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?
אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?
שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?
תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]
מערכות יחסים, חברה ותפקוד
פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?
הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?
התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?
ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?
דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?
משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]
מספיק לענות בחיובנעמי28
על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)
העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.
הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.
התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.
זה לא אומר שכיף לואמאשוני
זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.
כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.
זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.
הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)
זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש
ואין לזה סוף.
רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.
בדיוקאפונה
זה מרגיש כאילו כיף לו
אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.
אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית
הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה
אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג
אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה
חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך
לא פשוט
חיבוק♥️
קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל
אני פשוט לא מסוגלת
זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה
ובכל זאת בחר
וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר
זה לא ניחושים
רק שהמשחק ניצח במקומי
אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית
חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה
שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.
לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור
אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה
מעניין באמתאנונימית בהו"ל
כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת
הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק
אם יש לו זמן בבוקר זה שם
בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות
אני לא מומחית לזההמקורית
אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים
מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית
אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני
ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה
ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים
ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב
ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר
ואז אולי זה יצליח ואולי לא
אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.
ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.
זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)
אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.
צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.
כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.
נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.
תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)
כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.
אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.
לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.
אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.
במקום לבזבז על זה אנרגיות,
תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.
מה שלא, להרפות.
מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.
זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.
קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.
זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.
תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!
את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!
❤️❤️
אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל
אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול
המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'
מרגישה שזה אותו דבר כאן
ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ
יצאתי מהבית עם הילדים
מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת
וזה עצוב לי
ואני גם כועסת
חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי
ואני לא מושלמת
וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל
יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול
אבל אני עצבנית
מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28
ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.
לכו למטפל שמתמחה במכורים!
אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.
קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.
ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)
אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)
תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.
זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.
זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני
לאבחן כדי לדייק את הטיפול.
בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,
בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)
זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.
צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.
ובשביל זה צריך טיפול.
אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.
גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.
תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'
יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.
למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.
יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.
מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.
ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.
אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.
בכל אופן הרבה כוחות 🤗
תשמעי יקירתיבאתי מפעם
נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.
גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.
אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.
שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️
תודהאנונימית בהו"ל
חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח
נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי
הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )
הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית
אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )
אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך
הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )
הציע ששבוע הבא נקנה משהו
אבל אני עדיין פגועה
והבית מסריח ואני השלמתי עם זה
יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה
לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו
הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי
חיבוק ענקאונמר
תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי
לא נגמר העולם היום.
ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.
ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.
ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל
זה נשמע ממש התמכרות
ודבר החשוב בעיני
זה להבין
שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.
יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.
אז בעז''ה ילמד לשלוט.
חג שמח יקרה ♥️
חיבוק ענקאפונה
הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.
אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.
משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.
בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.
את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.
יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.
זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.
מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..
לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.
מניסיון אישינעמי28אחרונה
אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.
למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.
טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.
בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.
כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.
אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.
אז זה משנה מאוד.
מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765
וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..
בקיצור יש לכן פתרון?
אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.
מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי
כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.
גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון
התור בשעה של פקקים?
שיהיה בהצלחה!!
כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765
הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.
אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?
מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..
את מחפשת מעבדה ?עוזרת
הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765
אומנם ערב חג,שמעונה
אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...
את חוששת מהבאת הזרע?Sheela
זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..
וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765
אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..
בדרכקל"ת
אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס
חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765
אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה
ושישי, מקווה שיהיה בסדר
תודה רבה לך🩷אריאל765
שיהיה בהצלחה רבהשמעונה
תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות
תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765
כי בעלי שם.
בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם
אה בקטע הזהטארקו
כן
והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...
באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765
מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)
וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..
בהצלחה רבה!!
לצאת מוקדם יותר?טארקו
זה עדיין בסדר...אורוש3
זה בסדר גמורחושבת בקופסא
לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.
גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.
בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.
לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765
בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..
יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?
לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה
איך היה?
אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.
חג שמח!
בהצלחה רבהמחכה להריון
אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה
הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏
תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765
התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
האמת שמה שקפץ ליעל הנס
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור
נסי לעבוד מהמשרד...
גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור
אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור
לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית
חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה
במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור
אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית
אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה
יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך
כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
הפרעת קשבאפונהאחרונה
זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.
הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..
הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.
זה מתחבר לחוויית החיים שלך?
אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),
אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.
לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.
מיינדפולנס מאד עוזר!
כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.
מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
וואו את אני במקרה?רקאני
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
מזדהה בטירוףמכחול
עוד כיוון שעולה לישלומית.
זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.
קשה לך בכללי עם החלטות?
ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.
מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית
חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני
אין לי עצות, רק הזדהות
להתחיל מצעדים קטניםכל היופי
אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.
אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.
מה אני מתכוונת?
היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.
נכון?
נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.
כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).
ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.
ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.
את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.
לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.
על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.
משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.
במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.
זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן
ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)
ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.
אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.
אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.
גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.
מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה
רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..
ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה
ועוד שאלהשמעונה
הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?
מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי
ושרשרת אליי בטעות?
התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה
מה שעזר לי -
להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.
למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.
לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.
לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק
שתיית מים בהריוןנועה לה
מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת
המים ממש לא טעימים לי
מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי
אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש
או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..
מישהי יודעת?
בטח שפטלרקאני
תודה על התגובהנועה לה
לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא
ברור לשתות פטלאיזמרגד1
מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂
רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל
שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,
ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....
חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו
אולי לימונדה ביתית?יום שני
יתן לך ויטמין סי
אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה
חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.
אפשר גם לקנות תפוזים סחוט
או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר
אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!
עדיף פטל אבלאפונהאחרונה
כדאי למצות עוד אפשרויות -
תה קר
חליטות
מים עם לימון
משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל
כתבתי כאן לפני חודש
בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה
אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים
בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר
ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין
השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות
ואני נשארת בבית עם הילדים.
אבל
קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!
קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות
וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה
קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה
ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.
אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי
ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים
אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.
אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף
קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום
שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה
האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?
כנראה שלא אכפת להן
כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!
ומצד שני-
השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!
אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה
או שלא?
מה היית עושה?
חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו
מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל
הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.
אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק
הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.
אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם
רק שהם לא😂
אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)
והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ
וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו
הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם
ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים
שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי
ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…
אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)
בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!
והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)
יצא מבולגן
לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…
ה' יעזור…
רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית
אינסטלציה
לימודים יחסית קלים
אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.
בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.
עוד רעיון-
מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...
בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים
יכול להיות טעות?
אסביר -
עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור
(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)
והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה
הבטא יצאה 2.3
כעבור שבוע...
הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים
אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)
אשמח אם מישהי פה יודעת
המוח שלי בהלם 🤔
אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית
ואת עם מניעה?
קטעים שלא תכננת
אחלה מתנה לשנה החדשה
מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים
תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️
אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3
וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון
נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..
תודה רבהשאלה גנים
מונעת עם דיאפרגמה 😉
נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור
חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי
הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן
רק טוב
תודה רבה!שאלה גנים
כאמור, דיאפרגמה 😅
זה אמיתי!!פרח חדש
אם אפשר לשאול
איך מנעת עם הדיאפרגמה?
הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?
כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃
כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים
מוציאה רק 6 שעות אחרי...
ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉
פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈
נראה לגמרי חיוביהשקט הזה
ולי בדיקות של לייף היו אמינות.
אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?
בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷
תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים
משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה
(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)
במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים
ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...
קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש
אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈