(בעקבות שיחה שהייתה לי עם אדם חילוני, ולהלן השאלות שלו)
ידועה התשובה שהעולם נברא כדי שהאדם לא יקבל טוב עם בושה... אוקיי
אז רגע, הוא ברא את הבושה או שהיא עובדה בשטח שהוא אמור להתמודד איתה?
ושנית, הרי אלוקים הוא כל יכול
היה עושה קומבינה (ישתיל בתודעה, אנאערף) שהאדם יהיה בטוח שהוא עשה ועשה ועכשיו הוא מקבל שכר
וזהו, חלאס כל הבלאגן.
גם אני לא יודע תשובה לזה...
על כל סיבה יהיה אפשר לשאול ''אבל הוא יכל לעשות שהסיבה לא תהיה קיימת'', כך שזה קושי לוגי מובנה בתוך כל הסבר שתאמר. ואכן הרצון האלוקי הוא מעל הלוגיקה האנושית.
והוא רצה לתת שכר וכו' וכו'
אם בסופו של דבר התירוץ מסתבך ואתה בא ואומר "ככה הוא רצה וזהו"
לא אמרתי שזה לא נכון. זה נכון, אבל אי אפשר להבין את מה שמעבר לכך
שהוא כל יכול, זה יותר מעצבן מאשר מתיישב.
זה לא שיש כללים והוא יכול לחרוג מהם, זה הוא קבע מראש שנרגיש בושה..
הרי בסוף השורש הוא כי ככה ה' החליט שיהיו חוקי הטבע, לא?
לא הבנתי, מחילה...
כי ככה ה' ברא אותנו.. ולמה הוא החליט לברוא אותנו ככה?
ורגע, הבושה היא לא משהו שהוא בעצמו ברא?
היא בעצם משהו שהוא אמור להתמודד איתו?
אגב, ר' נחמן כותב שעם ישראל יותר חשוב לו מהאמת.
תוצר של מה? לא הבנתי.
אני שואל האם הוא מתמודד איתו, לא אנחנו.
זאת השאלה בכותרת.
מה אנחנו אמורים להיות?
הוא רצה מישהו שיקבל טוב ויודה לו על זה נכון? אז מה הבעיה?
שיעשה ימות משיח, ימות לא יודע מה.. מה זה משנה.
אין תכלית למסע אם יכולת לעשות אותו דבר בלעדיו
וכן, הוא צריך את התודה שלנו... זו הייתה המטרה שלו
איך כתוב "ואבית תהילה וכו'..." העולם נברא בשביל האמונה ככה כתוב. זה הדירה בתחתונים לפי מה שאני מבין. אגב, מאיפה המילים האלה?
לא התכוונתי "צריך" כמו שאנחנו צריכים משהו, אלא שזו המטרה
לפי הבנתי זה הפירוש של "דירה בתחתונים"
זאת שאלה להתהלך איתה כשבא לך להתהלך...
אבל מה עם זה שבכלל לא בא לו על המסע הזה
האמת שאני התכוונתי בעיקר לאדם חילוני ששואל:
"למה אתה מצפה ממני לאהוב את בורא עולם, או להתמסר להוראות שלו כשתכלס נראה שסתם הוא שם אותי פה כי התחשק לו תכנית ריאליטי עם אקשן"
אני אמשיך מחר.. אני עייף
אוי טאטע!מלאכים לא מקבלים טוב כמה שידוע לי הם סך הכל משרתים.
וכתוב שבעולם הבא בני האדם יהיו לפנים מהמלאכים - יותר קרובים לקב"ה
חופשיה לנפשיבסוף את אומרת שצריך מצב שלא יהיה הסתר כדי שתהיה לו דירה.
תעשה את זה מהתחלה וזהו.
בעצם ה"כדי שלא יקבל טוב עם בושה" מקפל בתוכו משמעות עמוקה יותר. הביטוי המקורי שבו משתמשים הוא "מאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפיה" (מי שאוכל את מה שאינו שלו בזכות, מפחד להסתכל בפני זה שמיטיב לו).
עכשיו, ככה: המון יצורים בעולם, עליונים ותחתונים, מקבלים את טוב ה', אבל אינם נקודת מבט אוטונומית - אין להם בחירה; הם ידו הארוכה של הקב"ה; אין להם "מבט למעלה".
ודבר שהקב"ה ביקש ליצור בעולם הוא דווקא נקודת מבט אוטונומית - אצל בני אדם - שיכירו במלכות ה'. ולכן חשובה אצלנו הבחירה, והאחריות, והגמול - בשביל קיום האוטונומיה הזאת. זה יותר עמוק מסתם חשש מבושה.
ובסופו של דבר, בלי ספק הקב"ה יכול היה שלא לברוא את העולם בכלל, או שלא היה מבקש ליצור אוטונומיה שתכיר במלכותו. למה כן ביקש וכן ברא? ככה.
[עריכה, כדי להדגיש: "מאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפיה" הוא לא סיבה שנותנים לעצם בריאת העולם, אלא למנגנון של בחירה, שכר ועונש.]
וב"ה די מצאתי.
אם יהיה לי כח מתישהו אז ארשום...
ויש תשובה מאד יפה של הרב אבינר על זה
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתלהגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
האם אתם חושבים שיש לזה גיל? סטטוס?
לדוג'-
ללמוד משהו מסויים רק כאשר מגיעים לגיל ספציפי.
לשדך רק אם כבר נשואים..
וכו'.
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:
י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:
>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!
לכל דבר יש את הזמן שלו
אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.
ג
(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל… לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)
אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו
יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.
יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...
ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.
ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי
ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!
ככל שהגיל גבוה יותר -
קל יותר להגשים חלומות.
כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות
והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל
אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים
באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.
אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..
הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..
ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה
מסכים איתך לגמרי,
וחבל שככה הורידו לך.
(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)
ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר
אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!
כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.
אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק
ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...
אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף
בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן
שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -
אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום
לראות לוויתנים במקומם הטבעי,
ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר
או משהו...
איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.
ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,
אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -
מה הבעיה?.....
חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על
הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת
בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב
הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)
אל תגזימו.
בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.
לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה
אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיאחרונהוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
איך בכלל אתם מודדים את זה?
מה נחשב הצלחה?
נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל
אפשר בתשלום.
אשמח להמלצות מנסיון.
אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה
יש גם ליבי
משפטים של "שתיקה היא לא נייטרליות, היא עמדה".
כמה חזק אני אמור לצעוק בשבילך?
"גיניתי במשרד" ~ אורי אורבך, שם שם
