מה עושים עם ילדים בזמן מתיחות ביטחונית בבית ובמרחב המוגן?
שומרים על קרבה פיזית – נוכחות וקרבה פיזית הן הפעולות הבסיסיות ביותר להרגעת ילדים בכל גיל. חשוב לשמור על קשר עין, מגע יד, ישיבה קרובה חיבוק וליטוף באופן המותאם לגיל. אין צורך בדיבור יתר ובהסברים חוזרים
מדברים בכנות אך בביטחון– חשוב לתת מידע אמין ופשוט. לומר "המצב לא רגוע בימים האחרונים" ולא "אין מה לדאוג, יהיה בסדר". להוסיף מה נעשה על מנת לשמור עליהם "אנחנו במקום בטוח עכשיו", גורמי הביטחון פועלים" וכדומה
מייצרים הסחת דעת בריאה – ליזום פעילות אקטיבית ומהנה שנעשית במשותף כמו משחק, מוזיקה, הכנת ארוחה . זה לא הזמן לנתח איתם את "המצב".
מונעים חשיפה לתכנים שאינם תואמי גיל – לשים לב לשיחות מדאיגות בין מבוגרים, לשמועות ומידע לא בדוק, ובמיוחד מנסים למנוע חשיפה מיותרת לחדשות
נותנים לגיטימציה לרגשות לא נעימים – מותר לפחד, לבכות, לרעוד, להקיא. כל אלה תגובות גופניות טבעיות במצבי לחץ. זו הדרך של הגוף להרגיע את עצמו. אל תיבהלו מזה ואל תמנעו מהם לבטא את עצמם דרך הגוף, הרגש או במילים
חוזרים לשגרה עם סיפור שלם - חשוב ליצור רצף בסיפור ולהדגיש שהאירוע נגמר: "הבוקר התחיל בצבע אדום, נכנסנו למיגוניות המשכנו לבית הספר ועכשיו אנחנו בבית מוגנים וממשיכים בשגרת היום
לסיום חשוב שתזכרו: אתם המקור לביטחון של ילדכם
הילדים, בכל גיל, מתבוננים עליכם, המבוגרים ותגובותיכם משמשות כ"משקפיים" דרכם הם מבינים את ה"מצב". שימו לב לתגובותיכם ובמידת הצורך פנו לסיוע.
---------
אם אתם או ילדיכם נחשף לאזעקות
ונתקף חרדה
*היומיים הקרובים הם הקריטיים ביותר כדי לעזור לו להירגע מהחרדה*
קודם כל יש לפעול על פי *מודל מעש"ה.*
זהו מודל לאומי פשוט וקצר
איך להגיש עזרה ראשונה נפשית בזמן אירוע חירום.
*המודל עוזר להחזיר את האדם לתפקוד*
*תוך דקה וחצי עד שתי דקות!*
*ומאפשר לכל אחד*
*להגיש עזרה ראשונה נפשית למי שנמצא סביבו*
*ולהחזירו מיידית למצב תפקודי תקין*.
כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות
המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם.
*המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים*
*להתערבות מיידית במצבי חירום*
וראשי התיבות שלו *מעש"ה*:👍👍
*מ – מחויבות*:
ליצור מחויבות שמעניקה תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד.
“חיים, אני אתך ואני לא הולך לשום מקום”.
*בזמן אירוע טראומטי האדם מרגיש בודד וחסר אונים.*
וחשוב להחזיר לו את התחושה שהוא לא לבד.
*ע – עידוד לפעילות יעילה:*
הנטייה שלנו היא להרגיע את נפגע החרדה
לתת לו כוס מים ולשלוח אותו לנוח. לא כדאי!
*במקום זה יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה*
*על ידי הוראות פשוטות*
*שמטרתן להפעיל אותה בהקשר של האירוע*.
*יש לגרום לו לפעול בעצמו*,
*לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע*.
*המטרה היא להחזיר לנפגע את תחושת השליטה.*
לדוגמה: אם היה ילד שהסתובב בחוץ עם חברים וחזר מותקף חרדה
“תתקשר לכל מי שהיה איתך,
ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.
או, אם חלילה מישהו נפגע,נפטר לא עלינו.
"תבדוק מתי תצא ההלוויה ומאיפה"
*ש – שאלות מחייבות מחשבה:*
*ערוץ התקשורת עם נפגע החרדה בזמן האירוע צריך להיות ערוץ שכלי ולא רגשי*
לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו
במהלך האירוע ואחריו.
יש להימנע מלומר לו בעת האירוע:
“זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”
*כן אפשר לומר:*
*תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”*
*או “איפה נמצא המרחב המוגן הכי קרוב אלייך?”*
*כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש*
*ה – הבניית האירוע:*
חשוב מאד לספר לנפגע *מה היה קודם ומה אח"כ*
*ולהדגיש שהאירוע הסתיים ונגמר.*
*לאחר מטח יריות*,
מומלץ לומר לנפגע חרדה שהיה שחווה את המטח:
“אתמול אזעקות/פגיעה בבתים/פגיעות בשטח פתוח.
פינו כבר את כולם/ניקו כבר את הכל כוחות ההצלה הגישו עזרה.
האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו”.
לאחר מכן הכי חשוב זה *לתת לאדם לספר את הסיפור שוב ושוב.*
*מההתחלה- לפני שהכל התחיל כשעוד היה בסדר,*
*ועד הסוף- אחרי שהכל נגמר והוא חזר הביתה.*
יהיה קשה לו לספר את ההתחלה והסוף,
הוא יספר את הרגע הטרגי שוב ושוב ולא יצליח לספר את הרגע לפני ואחרי.
*זה התפקיד שלכם לעזור לו.*
*לשאול אותו שאלות מכוונות כדי ליצור רצף של הסיפור.*
*לא לשאול שאלות על ההרגשה שלו!!*
*רק על מה קרה, ואיך קרה. לפי סדר ההתרחשות*
*דוגמא לשיחה של מודל מעש"ה:*
*לפנות בקול סמכותי לנפגע החרדה-*
חיים, אתה שומע אותי?
(לוודא שהוא אכן מקשיב, לגייס אותו בסמכותיות)
אני אתך ואני לא הולכת לשום מקום.
אני צריכה שתענה לי על כמה שאלות. זה מאד חשוב. אתה איתי?
(שאלות טכניות בלבד! לא שאלות לרגש!)
מתי הגעת למקום שהיה בו אזעקה?
איפה עמדת?
מתי בדיוק זה קרה?
איפה היית לפני שזה קרה?
מה עשית עשר דקות קודם?
ואז, איך זה התחיל?
ומה קרה אח"כ?
ואז, מה עשית?
איפה היה מוישי (חבר/ילד/אבא) בזמן הזה, ראית אותו?
מה מוישי עשה?
ומה קרה אחרי זה?
ואז, מה קרה?
זה ממש חשוב לי לדעת, מה קרה אחרי ששמעת את האזעקה ולא מצאת מרחב מוגן?
ואחרי שצעקת, מה קרה?
ואז אחרי שמישהו צעק לך להיכנס/לרדת לקרקע, מה קרה אז?
ואז?
ואח"כ?
ואיך יצאת משם?
מה עשית אחרי שיצאת?
איך נסעת חזרה?
מתי הגעת הביתה?
מה עשית דבר ראשון כשחזרת?
*כלומר, שאלות טכניות בלבד!*
המכוונות אותו לספר את הסיפור
מכמה דקות לפני שהאירוע התחיל ועד אחרי שהוא הסתיים.
*לאחר שסיים לספר את הסיפור עם ההכוונה שלכם,*
לבקש ממנו לספר את הסיפור שוב ושוב ושוב ביומיים הקרובים.
*לוודא שיספר כמה שיותר.*
בהמשך לאחר שסיפר את הסיפור ונרגע, אם הוא מסוגל לכך,
*אפשר ללמד אותו איך לעשות את אותו הדבר עבור מישהו אחר שהיה שם ונמצא בחרדה**.
*לבקש ממנו להנחות את אותו אדם בחרדה,*
*איך לספר את הסיפור מרגע לפני ועד רגע אחרי.*
*ממש כפי שאתם הנחתם אותו.*
חשוב להיות בפעולה שעוזרת לאחרים.
*זה מחזיר את תחושת השליטה שאבדה*
חיים, כמו שאתה נבהלת, אז בטח גם מוישי נבהל..
אתה רוצה לעזור לו שלא יהיה מבוהל גם?
הוא לא יודע איך להרגיע את עצמו.
נכון שאלתי אותך עכשיו מה קרה לך בדיוק,
מאז ששמעת את האזעקה ועד שהגעת הביתה?
עכשיו אתה הולך למוישי ומספר לו את הסיפור שקרה לכם כמו שסיפרת לי,
ועוזר לו לספר לך גם את כל הסיפור לפי הסדר,
מלפני שהכל התחיל עד עכשיו.
ככה אתה עוזר לו שהוא יבין מה קרה ולא יפחד. בסדר?
אתה יכול לעזור לו עכשיו?
אתם הולכים לחזור על הסיפור כמו ששאלתי אותך
שוב ושוב יחד עם מוישי במשך היומיים הקרובים, טוב?
ככה אתה עוזר גם לך וגם לו. בסדר?
בשיחה הפשוטה הזו- אתם משתמשים בארבעת ההנחיות לעזרה ראשונה נפשית.
כפי שאפשר לקרוא את התמלול של השיחה-
זוהי שיחה פשוטה ממש.
כל אחד שקורא את ההנחיות יכול לבצע כזו שיחה.
אנא העבירו לכל מי שיכול להיעזר בזה
