טוב, התרגלתי כבר ללופ הזה של "זה לא יגיע כנראה" והשלמתי עם המצב, מתרגלת לשגרה.
חיה כרגע אצל ההורים מה גם שעוד יותר זורמת עם מה שיש ומרגלת למציאות הזאת, אפילו לא רוצה לחשוב עם מה יהיה כי זה לא מזהיר בנושא הזה.
העניין שאני כן מקבלת הצעות ויוצאת, אבל בתודעה אני לא שם.
זה קשור אני מניחה גם לכל הקשרים שעברתי וגם לתחושה שגם אם אתחתן אז זה לא ימשך ח"ו.
לא סומכת על עצמי כל כך ולא יודעת כמה הבן אדם השני יאהב אותי למשך זמן. או כמה אני אצליח לאהוב את עצמי כל כך הרבה למשך זמן עם עוד בן אדם.
כאמור, ניסיתי ללכת לאימונים אישיים, לא כל כך עזר.
מתפללת לה', תן לי חשק, תן לי רצון, אני יודעת שהוא נמצא שם, אז מה?? מה עושים? לאן אני הולכת?
יוצאת עם בחור, יצאנו פעמיים, עכשיו גם המצב הזה קצת מונע מאיתנו להפגש אז אין רציפות בקשר.
מרגישה ששנינו בורחים מלהעמיק אבל שנינו מחפשים את זה.
אז אני לא רצינית? מה הפתרון ריבונו של עולם? איזה תסביך.
הנה, יש מצב חירום, פעם כשהיה מצב של מלחמה החשק והרצון להתחתן היה גדול יותר ועכשיו כלום,זה אפילו לא בראש שלי. והזמן עובר, והשנים עוברות.
מה הייתם עושים? (ללכתלטיפול\אימון זה די כללי, מה גם שכן יצא לי לנסות, מי שיש לו עצה שהוא מכיר ויודע מקרוב אשמח לפתרון או סתם לתמיכה, תודה.)
סופריקה. 
