מה תעשו כשבעל הבית יחליט לפנות אתכם ותצטרכו לארוז את כל חפציכם,

ואז זה יקרה לכם שוב אחרי שנתיים,

ופעם נוספת אחרי עוד 5 שנים.

אני הייתי נשבר אחרי הפעם הראשונה, ויש לי שכנים שעוברים דירה בתוך השכונה שוב ושוב בגלל חוסר מזל עם בעלי דירה.

מוצאים מקום אחר לגור בו, מביאים מובילים שגם אורזים ופורקים ואין שום בעיה. 

זה קצת, אבל שווה כל שקל. 

גם בגלל כאב הראש הכרוך במעבר דירה וחיפוש דירה אחרת, עדכון הכתובת אצל כל החברות וכו',

גם בגלל שאתה לעולם אורח בביתך - לא יכול לתלות תמונה בלי לבקש אישור מהבעלים (אולי אני מגזים, אבל הרעיון ברור),

ובעיקר בגלל הקושי הפסיכולוגי מכך שאין לך בית יציב וקבוע - חלקת אלוקים על האדמה הזאת.

רוב בעלי הדירות מעדיפים לשמור על שוכר טוב. 

אתה גם יכול לעשות שינויים בבית - על חשבונך ולתקן אם וכאשר תעזוב. (מעולם לא חשבנו פעמיים לפני שתלינו תמונה). 

אנחנו אפילו שמנו סורגים לילדים על החלונות. (גם אפשר אח"כ לפרק אותם ולקחת איתנו). 

חוץ מזה, כל כאב הראש על המשכיר: הלך הדוד? 5000 שקלים? שיהיה לו בהצלחה. 

נזילה? אינסטלטור? המשכיר משלם. 

שידרוג מעלית? שער חניה? הנה עוד 2500 שקלים שהמשכיר ישלם. 

לי אין שום בעיה פסיכולוגית עם זה. 

אולי פעם היתה בעיה למצוא דירה - היום, ב"ה, יש אינטרנט וזה לא כ"כ מסובך. 

כאב הראש שבלהיות בעל דירה גדול לאין ערוך מכאב הראש של השוכר. 

כשאתה קונה פיצה, הבצק הוא על חשבון הפיצרייה?

לא, הוא כלול במחיר שאתה משלם על כל הפיצה.

לא מכיר בעל בית שיצא מופסד מכך שהוא השכיר בית, בגלל כל מיני תיקונים והשלמות שהוא צריך לשלם עליהם.

תוסיף את הריבית של המשכנתא, את התיקונים, את האגרות, מה שאתה רוצה. התשלום של דמי השכירות מכסה את זה.

זו הדירה שלו.

כמובן שאם השוכר עשה נזק לדירה, הוא יצטרך לשלם - אבל נזקים רגילים של בלאי, הם על חשבון המשכיר. 

לרוב בעל דירה לא יוצא מופסד, אבל ודאי שיש לקזז כמה אלפי שקלים טובים מהרווח שהוא עושה על תיקונים. 

בא נגיד שבעיני, להשכיר דירה, זו השקעה לא מאוד טובה - גם התשואה לא משהו וגם יש המון כאב ראש. 

זה נלקח בחשבון בעלות הכוללת שאתה משלם, כל מי שמשכיר דירה יודע שהוא יצטרך להוציא סכום מסוים בשנה על תיקונים.

כשמחשבים כדאיות של רכישת דירה לצורך השכרתה, מקובל להשתמש בחישוב בתשלום שכירות כפול 10 עבור כל שנה, כלומר מניחים מראש שדמי שכירות של חודשיים יילכו לכיסוי הוצאות.

במילים אחרות:

עדיין יותר משתלם לי לגור בדירה שלי, כי תשלום השכירות שאני חוסך הוא הרבה יותר גבוה מעלות התיקונים שלא הייתי משלם אם הייתי שוכר.

נ.ב.

אני מתעלם כאן מהאלטרנטיבה של הכסף, בהחלט יכול להיות שבחישוב כלכלי קר יהיה יותר משתלם במקרים מסוימים להשקיע את הכסף בבורסה במקום לקנות בית. הגבתי ספציפית ביחס למחשבה כאילו התיקונים הם אלה שהופכים את השכירות לכלכלית.

ולא תמיד יש תיקונים ככה שהוא לא יכול לחזות מראש מה יקרה. יש תיקונים של אלפי שקלים ויותר. 

הוא לא יכול להכניס אותם לשכר הדירה. 

ולנו לא משתלם לגור בדירה בבעלותי. 

על ההון העצמי שיש לנו שאותו בחרנו להשקיע במקום לקנות דירה, עשינו תשואה בערך כפולה משכר הדירה שאנחנו משלמים. (וזה כשאפילו לא השתמשנו בכל החסכונות שלנו בגלל שאשתי רצתה שנשאיר סכום מכובד בפק"מ על כל צרה שלא תבוא). 

בעצם, יש לנו הון עצמי שאתו אנחנו יכולים לקנות דירה (עם משכנתא קטנה) או לגור בשכירות בדירה יותר טובה ולהרוויח כסף. 

כלומר, אנחנו מרוויחים פעמיים. 

ואי אפשר להתעלם מהאלטרנטיבה של הכסף - זה לב ליבו של הענין. 

התיקונים הופכים את השכרת הדירה ל*פחות* משתלם כלכלית ולהרבה יותר כאב ראש. 

כשאתה משקיע בבורסה, הני"ע לא יתקשר אליך להגיד לך שיש לו סתימה בביוב... 

אל תשכח שברכישת דירה אתה מקבל מהבנק מאות אלפי שקלים, ואפילו מעל מיליון, כך שאתה משקיע כסף שלא שייך לך - ולכן התשואה עשויה להיות גבוהה יותר מאשר בבורסה, אפילו אם הבורסה עולה יותר.

בנוסף, אפשר לקחת משכנתא יותר גבוהה ממה שאתה צריך - ואת הכסף הזה להשקיע (זה מה שאני עשיתי).

בסופו של דבר, אני מאמין מאוד גדול בהסתכלות על אנשים.

אם ארצה ללמוד איך לרוץ הרבה, אקרא ספר שכתב מרתוניסט (באמת עשיתי את זה )

אם ארצה ללמוד איך לקבל החלטות כלכליות נכונות - אסתכל על אנשים שהצליחו להרוויח הרבה כסף בחייהם.

נכון לשנת 2019, רק 15.8% ממשקי הבית בעשירון העליון - לא גרו בדירה בבעלותם. כלומר רוב בניין ומניין של האנשים שיש להם את היכולת הכלכלית לקנות בית, והם כנראה גם די אנטילגנטים ומבינים דבר או שניים בכסף, מעדיפים לגור בדירה בבעלותם.

לא הייתי ממהר לחשוב שכולם מטומטמים. 

שוב, בסופו של דבר לא כל דבר שיתאים לי יתאים לך, וברור שאין כאן איזו אמת אחת שאפשר להוכיח אותה באקסל והיא תהיה נכונה לכל המצבים. אבל כנראה שככלל, רוב האנשים מאמינים שיותר משתלם להם להחזיק דירה בבעלותם.

עם ריבית. 

זה לא משתלם. 

אני גם בדעה שזה מאוד מאוד לא חכם להשקיע כסף שלווית. 

זה רעיון איום ונורא. 

אני מסכים איתך שללמוד מבעלי ניסיון זה דבר חשוב - רובם יגידו לך שרכישת בית היא דבר לא כלכלי אלא רגשי נטו. 

בישראל יש איזו תפיסה גלותית ש"חייבים בלטה". 

כמו כן, אנשים בעשירון העליון יכולים להרשות לעצמם לעשות דברים לא כלכליים - שאחרים לא יכולים. 

כלכלית, זה לא משתלם. 

הם לא מטומטמים, פשוט הרגש חשוב להם יותר. 

בהחלט יש כאן אמת שאפשר להוכיח באקסל - מהבחינה הכלכלית. 

מהבחינה הרגשית - זה כבר ענין של סדר עדיפויות וזה אינדיבידואלי. 

אתה לא יכול לטעון שהרווחת יפה מאוד בבורסה, ואז להגיד שזה לא משתלם לעשות את זה עם הלוואת משכנתא (ריבית של 1%-3%). האם זה יותר מסוכן? כן, בוודאי. אבל יותר מסוכן =! לא משתלם.

זה שעשינו, ב"ה, רווח יפה בבורסה (וגם בנדל"ן) - לא אומר שכדאי ללוות כסף כדי לעשות את זה. 

למה? 

פשוט:

אף אחד לא מבטיח שהבורסה תמשיך להתנהג כמו שהיא מתנהגת. 

לטווח הארוך, סביר מאוד להניח שהיא תעלה - אבל יכול להיות שעכשיו ניכנס לשוק דובי והבורס תרד בצורה דרסטית למשך שנים אפילו. 

את הבנק, זה לא מעניין. הוא את ההחזרים שלו, רוצה כמו שעון. 

ואם מפסידים את הכסף? נכנסים לחובות לבנק. ריביות, עיקולים ושאר מריעין בישין. 

זה יכול להשתלם, אבל הסיכון הוא עצום. 

אם השקעת כסף שלך - מקסימום תישאר בלי כלום. באסה, אבל שורדים. 

אם השקעת כסף שלווית - זה יכול למוטט אותך כלכלית בצורה כזאת שלא תוכל להשתקם. 

זה סיכון שלדעתי, הוא גדול מדי. 

הרבה יותר מדי. 

לקחתי הלוואות שאני יכול להחזיר בכל חודש על סמך המשכורות שלנו בלבד, בלי שאצטרך בשביל זה למשוך רווחים מהבורסה.

גם אם הבורסה תרד, אמשיך לשלם את המשכנתא מהמשכורת שלי בדיוק כמו שאני עושה מדי חודש, ואין שום סיבה שאכנס לחובות ועיקולים.

בסך הכל קניתי זמן (המספרים לשם המחשה):

במקום להיות עם משכנתא של 1,000 ש"ח לחודש והפקדה חודשית לבורסה של 3,000 ש"ח,

אני הפקדתי את כל הכסף לבורסה מראש - ובכל חוזר אני מחזיר משכנתא בסך 4,000 ש"ח.

ערך הזמן בבורסה יותר חזק מערך הזמן בהלוואת משכנתא, ולכן העדפתי לקחת את המשכנתא הכי גדולה שאני יכול ולהשקיע את הכסף.

למעשה, כל מי שיש לו משכנתא והוא משקיע בבורסה (גם אם דרך קופת גמל להשקעה או קרן השתלמות נזילה וכו') - עושה בדיוק כמוני. מחזיק הלוואה בצד אחד אל מול השקעה בצד השני, בשעה שהוא יכול לקזז אותן זו עם זו.

גם אם ביום הראשון לא לוקחים משכנתא גדולה בשביל ההשקעה, ורק בהמשך הדרך פתאום המשכורת גדלה או שמקבלים ירושה וכו' ומחליטים להשקיע את הכסף במקום לסגור את המשכנתא - אז בפועל עושים *בדיוק* מה שאני עושה, גם אם בלב מרגישים אחרת.

פה הטעות. 

יכול להיות שגם תשלם החזרים בכל חודש וגם תפסיד כסף בבורסה. 

אז אולי אותך זה לא ימוטט כלכלית - אבל זה ודאי לא יהיה נעים. 

כמו כן, למה שלא תיקח את ההחזר של המשכנתא בכל חודש ותשקיע אותו? 

אני לא בטוח בכלל שזה משתלם לך עם הריבית על המשכנתא. 

הבורסה יכולה לרדת - נכון. זה מאוד מבאס - נכון. מה הקשר למשכנתא? היא משולמת מהמשכורת שלי, לא מהבורסה.

אם הפסדתי בבורסה אז הפסדתי, בדיוק כמו שהייתי מפסיד אם הייתי מכניס לשם מיליון ש"ח שקיבלתי בירושה (טפו טפו לא קיבלתי ירושות עד היום...). גם אז יכולתי להפקיד אלפי שקלים (או מיליונים) ואז להתבאס מזה שהבורסה ירדה.

אם יפטרו אותי אני ממילא אחפש עבודה אחרת ולא אשאר מובטל, גם בלי משכנתא עדיין ישאר לי צורך לפרנס את המשפחה שלי.

דווקא במצב של פיטורין או צורך דחוף בכסף, ברור לי שעדיף להיות עם משכנתא+השקעה נזילה מאשר להיות בלי משכנתא ובלי השקעה נזילה.

זה שההחזרים משולמים מהמשכורת שלך לא אומר שאתה לא יכול להפסיד.
לכן ציינתי שאתה יכול למצוא את עצמך משלם הון בהחזרים מהמשכורת שלך ולסיים עם פחות כסף ממה שהשקעת.

אם הפסדת כסף שלווית ומסיבה מסוימת יכולת ההחזר שלך יורדת - כפי שציינתי, הוצאה הכרחית מיידית, פיטורים וכו' - אתה נשאר עם חובות מטורפים שרק יילכו ויתפחו.
קבר כלכלי.

ברור שתחפש עבודה אחרת אבל מי יודע מתי תמצא? כמה תרוויח בה? אולי יהיה משבר?
תאר לעצמך שהקורונה היתה משביתה אותך לשנה - הבנק רוצה את הכסף שלו.
החובות יתפחו והבורסה בדיוק קרסה.

מה אז?

הסיכון הוא עצום.

עדיף לך להיות עם השקעה נזילה מהכסף שלך ולא מכסף שלווית.

זה שההחזרים משולמים מהמשכורת שלך לא אומר שאתה לא יכול להפסיד - נכון, תמיד אפשר להפסיד בבורסה, אז מה?

לכן ציינתי שאתה יכול למצוא את עצמך משלם הון בהחזרים מהמשכורת שלך ולסיים עם פחות כסף ממה שהשקעת - כל מי שמשקיע בבורסה יכול לסיים עם פחות ממה שהוא השקיע, אז מה?

אם הפסדת כסף שלווית ומסיבה מסוימת יכולת ההחזר שלך יורדת - כפי שציינתי, הוצאה הכרחית מיידית, פיטורים וכו' - אתה נשאר עם חובות מטורפים שרק יילכו ויתפחו. - גם כשהבורסה יורדת, הכסף לא נמחק. גם אם הבורסה תרד בחדות, יהיה לי מספיק כסף למשוך בשביל החיים השוטפים. כמובן במקרה של אבטלה אז יש גם ביטוח לאומי, וברוך ה' אני במקצוע שתמיד נדרש - כך שאני אפילו לא בונה על זה.

הסיכון הוא עצום. - כמו כל השקעה בבורסה. הסיכון לא עצום, הוא קיים. בטווח הרחוק, הסיכוי להרוויח גדול הרבה יותר מהסיכון להפסיד. 

נכון, כל מי שמשקיע בבורסה יכול להפסיד - אתה פשוט עלול גם לשלם ריבית על ההפסדים שלך. 

נכון שאם הבורסה יורדת הכסף לא נמחק - אבל אתה תצטרך להחזיר אלפי שקלים כל חודש בגלל ההלוואה שלקחת. 

ואף אחד לא יודע מה עלול לקרות בעוד שבועיים. 

אני לא יודע מה אתה עושה, אבל אף אחד לא חסין. 

הסיכון תמיד קיים בהשקעה בבורסה - כשאתה משקיע כסף שלווית, אתה יכול להגיע לקריסה כלכלית. 

שוב, אתה מדבר על סיכויים - ובזה אני מסכים. רוב הסיכויים, שתרוויח מהמלך הזה. 

אבל, מה אם? 

זה ענין של ניהול סיכונים. יש תוחלת, ויש סטיית תקן. 

צריך לקחת בחשבון מה הסיכוי ליפול בשולי ההפלגות ומה ההשלכות של זה. 

השקעה בבורסה - מסוכנת במידת מה, בפועל עד היום הבורסה תמיד עלתה בטווח הרחוק.

משכנתא - בוא, כולם לוקחים משכנתא, אין הרבה אנשים שמוותרים על קניית בית בגלל הפחד שבעתיד הם לא יעמדו בתשלומי המשכנתא, כאשר מצבם הכלכלי הנוכחי יציב. אתה מדבר פה על לקיחת משכנתא כאילו אני מינימום התחייבתי לשוק האפור. מדובר בפעולה שגרתית שכמעט כל אדם בארץ עושה.

כאמור - לרוב האנשים שיש תיק השקעות והם עוד לא בני 50, יש גם משכנתא או מינוף אחר. זה שאני מראש עשיתי את זה, לא שונה מהותית מאדם שקיבל ירושה או העלאה והוא החליט להשקיע את העודפים בבורסה במקום להחזיר את המשכנתא. זה בדיוק אותו דבר, רק מרגיש אחרת.

הרבה אנשים לוקחים משכנתא - ועבור חלק גדול מהם - אפילו עבור רובם - זו הטעות הכי גדולה שהם יעשו בחיים שלהם מבחינה כלכלית. 

הענין הוא שכשאדם לוקח משכנתא על דירה - אם הוא לא יכול להחזיר, הוא מוכר את הדירה ומחזיר. 

אם לקחת משכנתא ששווה הרבה יותר מהדירה שקנית ואין לך איך להחזיר - מה תעשה? תמכור כליה? 

משכנתא היא קצובה בזמן - וזה לא טוב אם לוקחים את הכסף ומשקיעים בשוק ההון. אתה לא יכול להשקיע ככה לטווח הארוך. (ואם כן, אז הריבית תהיה בהתאם). 

להשקיע כסף שלווית זה מאוד שונה מלהשקיע כסף שיש לך. 

אם הפסדת כסף שלווית, אתה בחובות. 

אם הפסדת כסף שיש לך, אתה פשוט מרושש. 

אלו הם שני דברים שונים לחלוטין. 

א. אמרת שלקחת משכנתא יותר ממה שהייתי צריך. יכול להיות שהמשכנתא לא גבוה מערך הדירה, אבל זה אומר שאם יקרה מקרה קיצון, אתה תאבד את הבית יחד עם ההון העצמי ששמת עליו. 

ב. אתה מפספס את זה העובדה שלאף אחד אין ביטחון של 100% בכלום. 

עכשיו, אתה משלם את זה מהמשכורת שלך - אתה יכול לדעת בודאות שתמשיך לעבוד באותה משכורת לאורך כל תקופת ההחזר? 

לא. אף אחד לא יודע. 

ומה יקרה אם לא? 

זה נראה כאילו שאתה מתעלם מהנקודה הזאת שכבר חזרתי עליה לפחות ארבע פעמים. 

ג. בחובות הכוונה היא לכאלה שלא יהיה לך מאיפה להחזיר. 

יש להיות בחובות כשאין מאיפה להחזיר ויש להיות בחובות כשיש מאיפה להחזיר. 

הרגע שאתה משקיע כסף שלווית, אתה מסתכן שתגיע למצב הראשון. 
זה ענין של מאזן. 

שוב, בפעם החמישית:

יש תוחלת ויש סטיית תקן. 

התוחלת היא רווח. על זה אני מסכים איתך. 

אני רק מציין בפניך את העובדה שקיימת להתפלגות גם סטיית תקן וההשלכות שלה עלולות להיות מאוד מאוד חמורות. 

מינוף הוא דבר מסוכן. מצד אחד, הוא מגדיל את תוחלת הרווח אבל מהצד השני, הוא מגדיל את הסיכוי לקטסטרופה. 

אני באמת לא מבין עם מה אתה מסתבך. 

כי את הכסף מהדודה שלך קיבלת ולא לווית. אתה לא צריך להחזיר אותו!

במקרה קצה של נפילות בבורסה ופיטורים או כל דבר אחר - במקרה שהכסף של דודה שלך, אז איבדת אותו ומקסימום תמכור את הדירה כדי להחזיר את המשכנתא. 

אבל אם לווית אותו - לא יהיה לך מאיפה להחזיר אותו. 

ובעצם היה לך הון עצמי שבחרת חלק ממנו לשים על משכנתא וחלק להשקיע - אז זה משהו אחר.

לא יודע אם רוב האנשים לוקחים משכנתא היום, אבל בהחלט יש כאלה שמוכרים את הדירות שלהם בגלל חוסר יכולת לעמוד בהחזרים. 

לא יודע לתת לך מספר כמה ואם מדובר ברוב. 

ושוב, אתה מדבר על "רוב". אני מדבר על מקרי קיצון. 

מה כ"כ קשה לך להבין? 

כן, התוחלת תעלה - אבל גם סטיית התקן!!!!!!!!!!!!!!!

איפה אני מאבד אותך? 

אצל רוב האנשים שלוקחים משכנתא, הם לוקחים בחשבון שאם יפטרו אותם, הם ימכרו את הדירה וימשיכו הלאה. 

מי שממנף את המשכנתא, כמוך, לא יוכל לעשות את זה. 

שוב, תקרא את זה בבקשה לאט: 

התוחלת עולה. כן. רוב הסיכויים שתרוויח מהמהלך. 

אבל! גם סטיית התקן עולה. כלומר, יש סיכוי שבמקרה קצה, אתה תיכנס לחובות שלא תוכל לצאת מהם. 

מה אתה לא מבין? 

התכוון שהוא יכל לקנות דירה עם  60-70% הון עצמי ו30-40% משכנתא והוא בחר לקחת 30 אחוז הון עצמי ו70% משכנתא ואת הכסף שנותר להשקיע... ואז הוא יכול למכור את הדירה במקרה שאין יכולת להחזיר. והוא לא דיבר על מינוף של המשכנתא מעבר לעלות הדירה

כתבת: "בנוסף, אפשר לקחת משכנתא יותר גבוהה ממה שאתה צריך - ואת הכסף הזה להשקיע (זה מה שאני עשיתי)."

אני הבנתי שאתה לוקח משכנתא מעבר לשווי הדירה.

כי יש לו יותר מהמינימום של ההון העצמי.

עכשיו הכל מובן

כתבת שאתה לוקח יותר משכנתא ממה שאתה צריך כדי להשקיע.

זה לא מה שקורה - אתה פשוט לא משתמש בכל ההון העצמי שלך לצורך רכישת הדירה.

לא משנה...

תמשיכו לחנך כאן אנשים לחשוב כלכלי ולשים את הרגש במקומו - חשוב אבל לא מחייב.

לעשות את החשבונות הכלכליים.

לעשות חישובי הוצאות והכנסות

הלוואות מול השקעות

אתם עושים כאן עבודת קודש. אל תתפסו לקטנות ותמשיכו בשילוב ידיים!

נכס זול יניב תשואה גבוהה יותר. 

בשביל לקבל טיפול. ואם לא ועזבת (כמובן אם זה בהתאם למה שכתוב בחוזה) הוא לא יעיז להפקיד צ'ק

אז זו הפרה יסודית של החוזה והוא בטל. 

יש כמה אפשרויות:

1. אני לא פוסל את האפשרות שבגיל מבוגר יותר נרכוש בית עבור עצמנו. (ואז אני מקווה שכבר נהיה מבוססים, בלי ילדים לטפל בהם וכו'). 

2. לשלם שכירות מהון שנצבר במהלך השנים. 

3. לשלם מהפנסיה - אם אכן נראה אותה יום אחד כיוון שכפי שקרנות הפנסיה מתנהלות כיום, מדובר בהונאת פונזי ומתישהו מישהו יצטרך לשלם את החשבון. נקווה שאלו לא יהיו אנחנו... 

1. הפנסיה היא לא הונאת פונזי. בסוף כל שנה נערך איזון אקטוארי לפנסיה. (חיובי או שלילי. בממוצע של 12 שנה האחרונות הוא היה חיובי- הוסיפו כסף לחוסכים. בערך 8%) לאחר האיזון האקטוארי - הקרן מתחילה שנה באופן נקי. בגדול- יש לי בעיה עם הצגת הדברים כאילו שלא תהיה באמת פנסיה, כאשר יש כאלו שבגלל זה אומרים שמילא אין טעם לטפל כמו שצריך בנושאים הללו. אם הכוונה היא שכדאי לדאוג לעצמכם לעת זקנה מבלי קשר לפנסיה, אז סבבה ואפילו מומלץ.

2. לגבי הגישה שתארת בשרשור, שקניית דירה אינה כלכלית ביחס לשוק ההון, כמובן שכל מקרה לגופו, כל דירה, כל דרך מימון וכו'.

אבל, לא ניתן להתעלם מעניין עליית הערך, המיסוי והמימון/מינוף בנדל"ן. בשורה תחתונה, מי שקנה דירה, שמיוחד ב10-15 שנים האחרונות, חוץ מהתשואה משכירות של 3%-6% בשנה (תלוי במיקום, תלוי אם מחשבים תשואה מערך הדירה הנוכחי או ממחיר  הקניה), היתה עליית ערך משמעותית. ואם מתייחסים לעליית הערך ביחס להון העצמי ולא למחיר הדירה, לעיתים הייתה מעל 10% בשנה. ולא לא ניתן להתעלם מכך שהיו תכניות ייחודיות כמו מחיר למשתכן (לא בכל המקומות) בהם עליית הערך הנ"ל היתה גבוהה הרבה יותר.

(אני לא מייעץ או ממליץ כלום..)

גם הביטוח הלאומי נמצא כרגע ברווח - אבל הצפי הוא פשיטת רגל בעוד 22 שנים. 

זה כמובן לא אומר להזניח את הנושא - צריכים לעשות את המקסימום - אבל מאוד מאוד כדאי לא לבנות על זה ולדאוג שיהיה מקור הכנסה אחר לעת זיקנה. 

אפשר היה להגיע לתשואה של כ-10% בשנה (בעיקר לפני 15 שנים. פחות לפני 10) - אבל יש תעודות סל שעשו תשואה דומה בלי כאב הראש של חיפוש שוכרים והוצאות על תיקונים. 

ואכן, עד שלא יוודאו שהתשלומים שמתקבלים מספיקים להוצאות, ויערכו התאמה, הכוללת הפחתת תשלומים מסויימים והגדלת התשלומים ממי שהיום פחות משלם וצורך יותר מהסכום שמשלם, אזי באמת עלולים להגיע לאיפוס הקרן של הביטוח הלאומי על השלכותיה הקשות. (כיום הקרן עומדת על כ- 250 מיליארד שח, והעודף השנתי הוא כ- 10 מיליארד עד לפני הקורונה. עקב הקורונה שנת 2020 נגמרה במקום בעודף 10 במינוס 20 מיליארד בערך.. אבל עיקר היתרות אמורות לשלם למי ששילם ביטוח לאומי ועוד לא קיבל, כגון קצבת זיקנה)

נכון שיש עודפים, אבל בגלל הזדקנות האוכלוסיה, הצפי הוא שבשנת 2043, המוסד לביטוח לאומי יוותר ללא אגורה שחוקה אחת. 

יש המון דברים שצריכים לבטל - את קצבת הזקנה, למשל, שהיא הדבר הכי הזוי שקיים. 

השוואת גיל הפרישה של נשים לזה של גברים ועוד. 

אבל בתוך עמי אנוכי יושב ועמי מאוהב בסוציאל-פופוליזם שרק פוגע בו - אבל לפחות הוא נשמע טוב בסיסמאות - כך ששום דבר לא ישתנה. 

מקסימום, ביבי ימכור עוד אג"חים ל-100 שנים כדי לגייס הון...   

שבוודאי לא חסר לו כסף - שעושה חשבון כזה שעדיף לו לגור בשכירות ולקבל כסף מהשקעות נדלניו"ת שלו, מאשר להשקיע הרבה בקניית דירה.

לאדם כזה, השאלה ששאלת לא תהיה רלוונטית כנראה, כי ימשיך להרוויח מהשואה של השקעותיו גם בלי "לעבוד".

אבל אני חושב - ובזה הוא לא מומחה - שנפשית ועקרונית, עדיף לאדם, אם הוא יכול, שתהיה לו דירה משלו. בוודאי בארץ ישראל. 

מלבד שאכן לחלק מהאנשים, הבעיה שציינת בהחלט רלוונטית.

יש להם גמישות במקום ובגודל הבית שלהם

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?