סליחה ממי שחושב שזה רק לנסיו''פ.. מי שלא בבקשה לזרום.. - נוער וגיל ההתבגרות

חזרתי ממסיבות שבת מאושר..

היה התחלה קשה, אבל בפועל הצלחנו הרבה ילדים, ומצאנו מקומות חדשים שלא עשו בהם.

ועוד כמה השגחות פרטיות מופלאות..

קיצר, הייתי עייף שמח וקצת במצב ''קוקוריקו''..

שר לעצמי מארש עליז ) ואת הקטע הדרמטי זועק לתוך אוזן של חבר שלי.. הוא מסתכל בפרצוף מוזר כזה, ואני מסתובב.. קולט את המשגיח הרציני של הישיבה מסתכל עלי כזה.. 

אופסי..

אני שוכחת אותן דקה אחרי שהן קורות.

אמממ נכנסתי עם ארטיק אבטיח פתוח לאוטובוס ואיזה חרדי עבר ונמחק לו על החליפה. (קוף מכסה את עיניו) (ב"ה הוא לא שם לב..)

אמממ טוב לא זכורות לי פאדיחות ענקיסטיות.

אבל אני שמחה שצחקת ונתת רווחה לרוחך.

מה הבעיה להחזיק ארטיק?

ומה לעשות? הייתי חייבת לעלות לאוטובוס ולא רציתי לזרוק את הארטיק (בל תשחית!!) 

מה לעשות שכן יש חרדים בעולמנו!!

מה לעשות שאני עמדתי ליד הדלת מנסה איכשהוא גם להחזיק את הארטיק וגם להחזיק כדי לא לעוף ואז הוא עבר וזה נמרח עליו...

וברוך ה' הקב"ה סיבב לזה שהוא לא יבחין בזה. (תכלס זה נססס)

את חרדיה במקרה?

הטיפים קשורים לזה?

שאני יעשה- את תהפכי לשלד.

(לאלה שלא מבינים עניין-

לצחוק זה מרזה...)

אומר שצריך ללכת לאכול איפהשהוא.

מאיפה הבאת את הכללים האלה, מאיראן?

hello world!!!- שרשור הנימוסין

זה רציני או שזה בציניות?

מה יהיה עם היעקעס האלה

אין על נימוסים!!

זו תרבות עילית!

מה הביעה להתעטש?לב

ן אדם יש אפצי מה הבעיה ?

כשאין סביבך אנשים.

האפצי מאשר ליהיות ''לא מנומס''

אפצי חנוק (כמו צחוק חנוק...)

להטעטש במוקם ציבורי זה לא נימוסי?

מה כן נימוסי? לנושם

לכן אנשים נימוסיים נמצאים רק למעלה.

אחרת הסיכוי שישימו לב לזה קטן מאוד

אני מקווה שזה משתלב עם בצבע של הרקע, הורדתי תוסף לדפדפן שיגיד לי מה הקוד של כל צבא בעמוד, ואז ראיתי מה הקוד של הצבע של הרקע ואז הגדרתי שזה יהיה הצבע של הטקסט

הקוד הוא #EFEFEF

אם מישהו רוצה

הסולמית זה חשוב אז לוודא שאתם מקלידים גם אותה ראשונה

הייתי צריך לדבר עם המנהל שלי או משו ולא עשיתי את זה אז אני אצטרך לגשת למועד שנולד בגלל המצב

מסתבר שצריך להודיע מראש לאיזו בגרות אני ניגש

זה רק אני ספציפית כי נכשלתי במתכונת של 4

אני שכחתי באותו יום את הריטלין..........

הלך שם חגיגה...

אבל המורה התחשבה בי ב"ה

מנימוסים.אז זה בסדר להתעטש בשקט

שקיבלתי את הארטיק הזה.

וזה היה ארטיק אבטיח!

זה לא צנוע!!!

אללה מה עובר ... באמת זהו כבר הגזמה לא לאוכל בחוץ!!!

מתי החלטתם שקוראים לי שושי?

לא החלטנו! זה מה שיצא לי באותו רגע.

מההההההההה על מה???

משתוקקת כבר כמה ימים

זה מרגש אותי  

צומיייייייייייייי. אחחחחחח

מים קרים על נפש עייפהההההההה

ששלחתי עכשיו בפורום הוראות איך להוריד שיר מיוטיוב ואז תיקנתי את עצמי וכתבתי:

"לא אנטר, המקש שיורדים בו שורות"

ואם שושיאדית לא הייתה מתקנת אותי שאנטר זה המקש שיורדים בו שורות זה היה חוזר על עצמו

קיצ'ר תודה על התיקון

@קולמוס הנפש. את השירשור...

הייתה יכולה להיות כאן שממה אילו לא היינו באים ומפריחים אותה עם מעט בלגאן

ואמרתי ''איזה יופי''

בטח יהיה קריאה מרתקת.. כזה הרבה הודעות..

אז בנות, די לנצלו''שים!

לא יפה.. 

מקודם התלוננת שכשהגעת נהייה שקט...

לא עודדנו אותך?

איך אני לא אוהב שמפריעים לי לעשות אפצ'י

היא מתכוונת לניזול

אז רסיסי הרוק\ מה שזה לא יהיה הניתזים מהאף.

😥

אההההההההההההההההה אוקי. - נוער וגיל ההתבגרות

הייתי אצל חברה שלי ואז המנהלת התקשרה אליה והיא הלכה לדבר בסוץ ואז היא חוזרת ואני כולי צועקת "מה היא רצתה ממך ?" בשיא הסקרנות והלחץ. ואז אני קולטת שהיא עדיין על הקו והיא בקשה לדבר איתי עכשיו...

(קוף מכסה את העיניים)

וואו. סתם נזכרתי בזה עכשיו.

אולי גם אני אהיה ניק חסר טקט

אבל משהו אחד אני כן זוכרת... היה בלאגן עם ערבים , חיילים וכו...

חיל באה אלי ונגע בי כזה וצרחתי אליו " אל תגיע בי " הוא קפץ וכזה ברח..

אח"כ משהו בחור בגילי נגע בי כזה בטעות וצרחתי עליו " אל תגיע בי!!! והוא כזה נבהל וביקש סליחה.. ואיוש וזה..

וקיצר כול פעם שאני רואה אותו בשכונה לא נעים לי...

אני עדין עם עצמי

אז הוספתי אולי, גם אם מעיקר הדין זה לא קשור

טוב טוב אז כדאי לך להתחיל להיות קשוח עם עצמך...

אני בחור רגיש

היתי במטוס (בחזור מאומן ב"ה), מה שאומר אחרי שבוע של אורות!

קיצ'ר עמדתי מאחורה ליד המטבח, ואז הייתה שם איזה אישה רוסיה אחת ששאלה אותי משו ברוסית,

לאחר כמה דקות מתישות הצחלתי להסביר לה שאני לא דוברת רוסית...

ואז היא שואלת אותי "וואט'סיורניים" כזה מחובר עם מבטא, לא הבנתי מה היא רוצה מחיי אז נתתי בה פרצוף כזה של "מה את רוצה ממני?" ואני קולטת שהבחורים מהשורה האחרונה מחניקים חיוך,

טויב, היא מנסה להקל עלי ושואלת "וואט'ס יור ניים" אחרי שהיא מתאמצת לעשות אתזה לאט...

עכשיו אני לא לומדת/יודעת אנגלית (בקטע עקרוני) ככה שזה לא עזר אז נתתי בה שוב מבט, והאלה מאחורה עודקה נשפכים,

היא מתחילה לשאול יותר לאט, ויותר לאט ואז אחרי הפעם ה5 הגעתי למסקנה שעדיף לי פשוט להגיב אז היא שואלת ואני עונה "אני לא יודעת" הם כבר נשפכו מצחוק, והיא שואלת שוב ואני "אין לי מושג" והיא לא מרפה,

העצבנתי, אז פניתי לחבר'ה שנקרעו מצחוק ושאלתי אותם:

"ישמצב אתם מסבירים לגברת הזאת, שאני לא יודעת, אין לי מושג, ושתעזוב אותי בשקט כי גם אם היא תשאל עוד 1000 פעם אני לא אדע!?"

הם התפוצצו מצחוק ובדיוק חברה שטסה איתי מגיעה, היא קולטת מקורה ולוחשת לי באוזן: "היא שאלה איך קוראים לך יגזורה"

טוב אני אומרת לה איך קוראים לי וטסה משם...

כמה דק' אח"כ חברה שלי חוזרת שפוכה מצחוק ומספרת לי שהאישה הזאת מספרת לחברה שלה שהיא ראתה עכשיו ילדה צעירה עם אלצהיימר שעד שחברה שלה לא אמרה לה היא לא זכרה איך קוראים לה

שפושט נפלתי באמצע הרחוב... לא נעים...

או שאני בוהה במשהו בלי להשים לב.. ואז שאני קולטת לט נעים... קיצר

לפני שעלינו בבדיקה הביטחונית שאלו אותי אם השארתי את התיק ללא השגחה ובגאונות יתר עניתי שכן,

אז שלחו אותי לאיזה בודק רוסי אחד,

קיצור, הוא פותח את התיק והדבר הראשון שהוא מוציא זה, איך לא- "תיקון הכללי",

אני מסתכלת על מה שהוא עושה וכנראה לא היה לו נעים אז הוא מתחיל לקשקש לי באנגלית,

"שהם לא חושדים בי, פשוט יכול להיות שהכניסו לי דברים וכו'" (אתזה הבנתי אחרי זה מחברה שמנוסה בבדיקות האלה)...

אבל אני לתומי חשבתי שיש בעיה עם הספרון, אז ניסתי "להפיץ" לו אותו,

אני מקשקשת לי על חשיבות התיקון וכו',

הוא לא מבין אותי,

אני לא מבינה אותו,

עד בסוף הוא שחרר אותי מחמת:

"חפירות בשכל, וקיום דו-שיח של חרשים"

שלבידוק הביטחוני בשדה תעופה היה חשש ממש כבד ממה שהיא מסתירה מתחת לכיסוי ראש,

אז הוא שלח אשת ביטחון לממש לה את הראש! והיא גם לקחה אותה להוריד אותו בשירותי נשים!

ואין לה שום בובו או נפח או כל מיני, יש לה כיסויים בסגנון הזה Google Images

טוב, אני בחורה שנושאת בתרמילה שלל פאדיחות עסיסיות למקרי חירום.. נתחיל בכמה בודדות ונראה אם יהיה לי כוח להמשיך

---

היה זה ערב ירושלמי סגרירי. יצאתי משערי אולם חתונות כלשהו לאחר חתונה מרגשת במשפוחה, וכיאה לשעה מאוחרת בלילה אחרי סבבי ריקודים מתישים - מצבי הוגדר כמצב כפית מעודן. א קיצער, אני נפרדת מבת דודתי שתחי' בדרמטיות יתר, הכוללת נפנוף ידיים נרחב לכל רוחות השמיים וקריאה קולנית ואיטית "ל-ה-ת-ר-א-וווווווו-ת!" (כמו אדם הנפרד מקרובו אשר על סיפון האוניה המתרחקת).

מפה לשם, נעצר על ידי הרב מנחם בורשטיין, מביט בי במבט תמה, ממלמל בחזרה "להתראות" וממשיך בדרכו.. את פניי המאדימות שנכבשו בקרקע הוא לא הספיק לראות..

---

הייתה זו שבת משפחתית סוערת ומהנה. חשוב לציין שמשפחתי הענפה היא משפחה תורנית מאוד, כך שאפילו לדבר כמה מילים עם בני דודיי זה לא דבר מקובל בכלל. כלומר, זה פשוט לא דבר שקורה. בכל אויפן, בצהרי השבת ישבתי עם בנות דודותיי בחדר הפנימייה שהוקצה לנו, ומתוך שעמום וקלות דעת מסוימת התחלנו להשליך אחת על השניה את שמיכות הצמר. בשלב מסוים החלו כולן להשליך עליי בלבד, וכך יצא שנקברתי תחת כל השמיכות שהיו בחדר. תש כוחנו, כולן החלו לפטפט, ולא היה לי כוח להוריד את השמיכות מעליי. פטפטתי איתן מבלי לראות דבר, וכשסוף-סוף שב אליי כוחי החלטתי להחזיר מנה אחת אפיים לבת דודה מסוימת. שלפתי את ידיי מבעד לשמיכות, ולפתתי בחוזקה את הרגל שעמדה בסמוך אליי. הרגל ניסתה להחלץ מהמאסר שכפיתי עליה, אך אני נאבקתי בכל כוחי. לאחר עימות של דקה פחות או יותר, הכולל שריטות קלות ועיקום עצמות עדין, השתחררה הרגל. התייאשתי סופית, והתכוננתי לחזור ולפטפט, אלא שאז הבחינו אוזניי בשתיקה המביכה שבחדר. הרמתי את מעטה השמיכות בקושי רב, וגיליתי מולי את בנות דודותיי מתגלגלות מצחוק שקט ונבוכות בעליל. לא ראיתי בזה דבר חשוד, עד שקלטתי שבין המצחקקות נמצאת בת דודתי שאיתה נאבקתי. הסתובבתי לאחוריי וגיליתי לחרדתי---

את פלוני אלמוני, בעל של בת דודתי, שנכנס לרגע לקחת את בנו התינוק מחדרנו, ונקלע למאבק ממושך עם גבשושית של שמיכות צמר, שלבסוף התגלתה כנערה נבוכה...

ואני, במקום למלמל סליחה בוכייה, פרצתי בצחוק מתגלגל.

הוא ברח משם כל עוד נפשו בקרבו.

לא יודעת אם הצלחתי להסביר מספיק את היחסים במשפחתנו.. מה שבטוח שזה היה הרבה יותר נוראי ומביך ממה שאתם חושבים..

---

יש עוד. המון. בכמויות. אם יהיה לי כוח אני אכתוב בעז"ה..

א. נפשנו אף פעם לא תסגור את דלתה בפני פאדיחות.

ב. כה אהבתי את השפה העשירה ורבת הגוון

ג. קול צחוקי נשמע ברחבי הבית. את בחורה משכמך ומעלה אם היו מודדין זאת על פי מקרה ההתפדחות שלך.

לא עולות לי כרגע פאדיחות עסיסיות שלי, יש לי הרבה קטנות..

אבל הנה כמה פאדיחות של אנשים שקשורים אליי (אחד קצת בעקיפין..)

---

חבר של בנדוד שלי (עקיפין או לא? ) הוזמן לסעודה אצל חבר שלו.

במהלך הסעודה הוגשו לשולחן קציצות מעלות ניחוחות מפתים, וידידנו העמיס על צלחתו מבלי להתקמצן.

בנגיסה הראשונה הבין שהאף יראה לריח והפה יראה לטעם, והשניים שונים ביותר. או במילים אחרות - גועל נפש.

בחוסר אונים משווע נשאר הלה עם צלחת עמוסה, ולא ידע את נפשו.

לפתע הגיעה לפתחו הזדמנות. לרגע אף אחד לא שהה בסלון חוץ ממנו. חשב הבחור לזרוק את הקציצות לפח, אך איך תגיב בעלת הבית כשתראה זאת??

הביט הבחור סביבו, וגילה מאחוריו חלון. מבלי לחשוב פעמיים זרק את תכולת הצלחת לעבר החלון.

אלא שאז, לחרדתו, הוא גילה---

שהחלון היה סגור.

נטל רגליו, וברח כל עוד נפשו בקרבו.

---

בפגישה של קרובת משפחתי עם בעלה כיום, ישבו השניים במסעדה כלשהי. היא מצד אחד של השולחן העגול, הוא מולה, ובאמצע צלוחית של רוטב אלף האיים.

ביקשה הבחורה היקרה מפגושה את פלאפונו לרגע, והוא הושיט לה אותו בשמחה. תפסה הבחורונת את הפלאפון, ובשבריר השניה הוא כבר צלל אל מצולות הרוטב מדיף הניחוחות.

יהי זכרו ברוך.

(כיום, ברוך ה', הם כבר נשואים והורים לשתיים, למרות הכל)

---

והנה אחת שלי

לפני אי-אלו שנים, בעודי ילדה קטנה ותמימה, יצאנו להביא משלוח מנות לרב היישוב.

הרב הציע לאחיי הגדולים להתכבד מקערת סוכריות, אך הם סרבו בנימוס.

אני, כאמור, הייתי ילדה קטנה ותמימה, ואם הרב מציע לי קערת סוכריות - מדוע שלא אקח?

בחיוך מנומס הודיתי לו, הושטתי ידי ו---

לקחתי את הקערה מידיו.

הוא הביט בי במבט תמה, ואני חזרתי והודיתי לו בנימוס על קערת הסוכריות..

מרפקים ננעצו במותניי, ואני לא הבנתי מה הבעיה.. הרב הציע לי קערת סוכריות, ולקחתי..

מה רבה הייתה המבוכה, כשאחותי לחשה לי שהוא התכוון שאקח סוכרייה מתוך קערת הסוכריות, ולא את כל הקערה..

---

לפני אי-אלו שנים, נולדה לי אחיינית ראשונה.

יצאנו איתה בגאווה בלתי מוסתרת לעבר הגינה, ובדרך פגשנו באחת השכנות המבוגרות יחסית, שהחלה לתדהמתי להקניט את אחייניתי המושלמת!

"יש לה ריח של דגים", טענה השכנה בחיוך רחב. "כמה שהיא מכוערת" המשיכה בלי בושה. "בלי עין הרע".

כולם חייכו, ואני נפגעתי עד עמקי נשמתי ולשד עצמותיי..

מאז, בכל פעם שהייתי עוברת על ידה, הייתי עוברת לצד השני של הרחוב.

יום אחד קלטה אימי את המתרחש, והסבירה לי בטוב טעם על המרוקאיות למיניהן..

מאז אני עדיין עוברת לצד השני של הרחוב, רק מפאת הבושה..

---

אולי יעלו לי עוד, בעז"ה..

העם דורש עודדדדדד באמת שמלא זמן לא צחקתי בקול ככה בבית.

לי קרה שאחים שלי הגדולים אמרו לי שאם אני ירוץ לפו ויעשה כך יגיע טרמפ ישר עד לבית

קיצר במשך איזה חצי שעה עשתי מה שהם רוצו ... ילדה בת חמש שאחים גדולים מנצלים!!!

זה לא פאדיחות, אבל סיפורים משעשעים..

---

במשך שנתיים (!) אחיי הגדולים עבדו עליי שהיו לנו עוד שני אחים שנשרפו יחד עם הקומה הרביעית בבית.. (מעולם לא הייתה לנו קומה רביעית בבית).

אני התמימה האמנתי בכל ליבי, הייתי חושבת עליהם בלילות, משתדלת להיות ילדה טובה ירושלים כדי שהם ייראו מלמעלה איזה אחות טובה יש להם וירוו נחת..

לא זוכרת איך גיליתי בסוף שזה לא אמיתי..

---

כשאחי היה נהג חדש, הוא התחכך בקטנה ברכב כלשהו.

בדיוק הבעלים הגיעו והחלו לצעוק עלינו ולאיים שיזמינו משטרה.. אחים שלי ראו עד כמה אני מבוהלת, והחליטו להוסיף לחרדתי..

בטבעיות הם אמרו לי "את יודעת, כשנהג חדש מבצע תאונת דרכים, המשטרה עוצרת רק את בן הזקונים"...

התחלתי לבכות שם בהיסטריה, לקול צהלתם של אחיי..

אכזריות לשמה..

---

טוב, בעצם זה שהאמנתי זה כבר פאדיחה..

סיפורים משעשעים? אני הייתי מגדיר את זה כטראומות אבל לא כדאי להתווכח על סמנטיקה

באותה התקופה ייתכן שזה היה עונה על ההגדרה "טראומה"..

רק שאני לא זוכרת...

חחחחח אהמ אני מדברת ממש ממש בקוללל ויצא לי מלא פעמים שאמרתי על איזה בחור משו ואז מסתבר שהוא שמעע חחחח פדיחות של חייי

שיחקתי עם כדור וזרקתי אותו על הקיר (קיר משותף עם בית צמוד אלינו) (וזה דבר שאני תמיד עושה) ופתאום שמעתי דפיקות חזקות מהצד השני, כנראה סוף סוף הרגזתי את השכנים

זרקנו שולחן מהבית.

אפשר אמנם להשאיר אותו ליד הפח מפורק ושיקחו אותו.

אבל עשיתי את זה ביחד עם אחיין שלי, ונהננו דווקא לפרק אותו לגורמים ולהכניס לתוך הפח.

תכל'ס, יש שתי פלטות עץ גדולות של השולחן, אנחנו משעינים אותם על הגדר אלכסונית, ומתחילים לקפוץ עליהם.

אני בחור די גדול.. (לכל הכיוונים ) אבל זה לא ממש עבד..

בנתיים היינו הצגה מגניבה לכל ילדי השכנים המציצים מהמרפסות..

היינו במצב כפית אז גם צחקקנו ברמות תוך כדי..

בפועל אחרי איזה 15 פעם שאנחנו קופצים על הפלטות וזה לא ממש זז.

מגיע איזה בחור חמוד לזרוק את הזבל, עם פנים של אחד שמסתלבט, ושואל אותנו ''אפשר לנסות''?

אני אומר לו כן והצחוק מתחיל לבעבע בפנים..

הוא נותן פרצוף של איזה גיבור.. מכירים את אלה עם הפוזות?

משפשף את הנעל.. נותן בעיטה מסובבת בפלטה.

ו....

כלום.. מגניב..

אחיין שלי נשפךךךך

לי היה מה זה לא נעים, אז פשוט ברחתי להביא עוד שקית אשפה מהבית, בדרך ראיתי אותו מנסה להציל את כבודו.. מנסה שוב ושוב, עם כל מיני בעיטות מגניבות.. הפלטות לא ממש התרשמו..

בסוף הוא הצליח לעשות סדק לאורך הפלטה. עם חיוך מאושר המשיך לדרכו..

לנו רצנו לזורק ספה , קיצר אז לפני שזרקנו אח שלי רצה את הקרשים בשביל לא יודעת מה.. אז עזרתי לו לפרק..

קיצר אמא שלי מדריכת טיולים לכול הסגנונות וכזה באמצע שאנחנו מנסים לפרק וכזה קופצים וזה... 

כזה שבט מצופים נכנס לבית מסתכל מוזר ואווו איך צחקנו אז החלטנו לסנג'ר אותם

קיצר מפו לשם שבט של הצופים כזה עזר לנו לפרק ספה.. ולסחב אותה לפח  ... אמא שלי כול כך התפדחה...

בשבועות בערב בחזור מהמשפחה שהתארחנו אצלה, אחרי שכל אחד מאיתנו ביטל בנפרד את התוכניות ללימוד ליל שבועות מסיבות שונות. כל אחד מאיתנו הולך בקצב אחר, אז יצא שהלכתי לבד.

אני רואה בחושך מרחוק מולי משפחה גדולה צועדת, אני מתקרבת אליהם, וזו המחנכת שלי וכל המשפחה שלה!

"מה שלומך!  איזו יפה את! (עשיתי שביל בצד, זה רק בחג ושבת, אני לא עושה שביל ליום רגיל) את בדרך ללימוד שבועות?"

(אני גם ככה מובכת מפגישת המורה, עוד יותר מהנקודה הרגישה הזאת)

-"ל..לא. אני הולכת, הביתה" 

-"אה.... (מבט קצת מזלזל מתחת לחיוך הענק)

אוי, תראי את זרובבלה, את חברה טובה שלה, נכון? בסמינריון לפני שנתיים החזקת אותה הרבה.."

שיהיה ברור, הילדה בערך בת 3, אולי החזקתי אותה פעם, אני לא ממש זוכרת.

הכי חשוב- היא צעקה את זה ממש לאזני כל השיירה המשפחתית שלה כולל בנים בגילי והלאה וכל הרחוב!

(אני פוחדת מפאדיחה עתידית, כי עכשיו החלטתי לנסות גם לעשות שביל בצד ביום רגיל, עוד לא פגשתי אותה מאז, אבל היא בטח תיזכוף את זה לזכותה (בקול מול אנשים אחרים!  )

באיזה קטע עברת אותי?

נו נו העם דורש עוד פאדיחות של @ישראלית2❤🇮🇱 המוכשרתתתתת

לפני כמה חודשים הלכתי ברחוב עם אח שלי, בן 12. דיברנו על דברים לא ממש בוגרים, (לא משהו מגעיל, סתם שטויות, אני אפילו לא מה זוכרת על מה בדיוק) די בקול, ברחוב כמעט ריק.

עד שמפניה צדדית מגיח פתאום הרב הראשי של העיר ואומר לנו שלום. 

100% שהוא שמע אותנו.

אחדי הטיול שנתי לקחתי למורה שלי את התיק והלכתי הביתה. המזל הוא שהספקתי לגלות שהוא לא שלי ותפוס את המורה לפני שהיא עלתה לאוטובוס ולהחליף איתה תיק.

שרתי בזיופים של החיים ואז חברה שלי עשתה לי בקול תקיף "חסרת טאקט." ואני חושבתי שהיא קוראת לי בגלל כל הזיופים וכו... והמשכתי לזייףף להנאתי ואז אני מסתובבת וקולטת את הבן הגדול של המורה שלי עומד מאחורי

כשהייתי בכיתה ז'.

ביום השני של הטיול היה אפשר לבחור מסלול, המסלול הקשה והמסלול הקל, בערך רוב השכבה בחרו במסלול הקל ואני בחרתי בקשה.

לפני היציאה דברתי על זה עם מורה בארוחת בוקר. היה שם הרבה רעש ובלגן ואחרי שאמרתי שאני בחרתי במסלול הקשה, המורה אמרה שכל המורות בחרנו במסלול הקל.

משהי שם אמרה "כל המורות עצלניות" והמורה הזאת חשבה שאני אמרתי את זה ודרשה ממני להתנצל.

הייתי כל כך מופתעת מהשינוי בפנים שלה, מחיוך של שיחה קלילה היא נתנה בי כזה מבט רצחני עד שלא חשבתי לתקן אותה ורק מלמלתי סליחה והתחמקתי באלגנטיות.....

בכיתה ו' הייתה לי מורה (לא עלינו...), ופעם אחת בטעות קראתי לה "אמא", ולא רק זה שזו הייתה פאדיחה לגמרי וחיפשתי איפה לקבור את עצמי, המורה ממשיכה ואומרת שהיא אוהבת את זה שקוראים לה "אמא", אפילו בטעות, ומתחילה לדבר על זה ואני מחפש איפה להתחפר באדמה ולקבור את עצמי מרוב בושה...

הלכתי בירושלים וראיתי מישהו שממש דומה למישהו שאני מכיר, והוא גם היה מלפנים, לא מאחור, שלא תחשבו, ואני כזה בא אליו "מה קורה, אחי?" ונותן לו כיף והוא כזה עם פרצוף של "מאיפה נפלת עליי?" אבל מחזיר לי כיף כדי לא לייבש, ואני כזה מתחיל לקלוט שמשהו פה לא בסדר אז אני שואל אותו: "אתה פלוני אלמוני (אותו אחד שחשבתי שזה הוא...)?" והוא כזה: לא...בקיצור, המשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום וניסיתי לשכוח שזה קרה...

כמה פעמים קרה לי שבאתי למישהו מאחורה ושאלתי אותו כזה "מה נשמע?" בקול כזה וכשהוא מסתובב אני קולט שזה בכלל בן אדם אחר שרק מאחורה היה נדמה שהוא דומה לו...(איזה פעם או פעמיים זה גם היה אפילו  עם צ'פחה ידידותית...)

פאדיחה מאתמול: אני ואחותי יצאנו עם הכלבה לטיול. היא כזה אומרת לי שצריך לקנות שקיות לאסוף את הצואה של הכלבה וזה, ובינתיים כזה אנחנו מתעלמים שאין לנו שקיות וממשיכים בטיול, ואז כזה אנחנו רואים איזה כלב מסכן כולו צולע ואז אחריו הגיע הבעלים של הכלב, שגם הוא זקן, עם רצועה שבכלל לא הייתה מחוברת לכלב הזה, ואז שאל אותנו למה אין לנו שקיות וזה לא בסדר וכו'...פאדיחות...

מלא פעמים אני מדבר בקול על איזה משהו ואני לא שם לב עד שחברים שלי מזכירים לי.... (לא ארחיב ואפרט מחשש זיהוי...)

יום אחד אני שומע צלצול של שיחה, מתקשרים אליי, באותו זמן לא הייתי מקובל כמו שאני היום..., אז הנחתי שמדובר באמא שלי, אז אפילו בלי להסתכל מי התקשר עניתי ואמרתי: "מה קורה, אמא?", ואז אני קולט שבכלל מדובר במישהו אחר...

זהו להיום... (את האמת שאין לי הרבה פאדיחות, בדר"כ אני מתנהג רגיל, במיוחד בגלל העובדה שאני לא רוצה שחניכים שלי יתפסו אותי...)

חברות שלי התקשרו אלי שאני יביא להם אוכל , קיצר כול דקה מתקשרות ותביאי גם את זה ואת זה...

קיצר התרגלתי לעונת לפלאפון ככה

כן, מה עוד? באדישות... 

קיצר בת דודה שלי מתקשרת אלי ובכלל לא הסתכלתי הל הצג מיד עניתי כן , רק רגע אני באה מה עוד להביא וזה ככה והיא כזה מה? ואומרת לי את באה לאיזשהוא משפחתי ואני רגע אני לקוחת לכם גם את זה...

קיצר באמת כול השיחה חשבתי שזה חברות שלי פושט לא הקשבתי לה ואז היא טוב ביי

ואני מנתקת וקולטת שזה בתדודוה שלי    וכולי נהיית לבנה מתקשרת מהר אומרת כזה סליחה.. 

והיא כזה באמת לא הבנתי חשבתי שטיעיתי במספר וזה.. קיצר סתם מביך

חזק...!!

לי זה גם קרה, שהתקשרתי לאיזה מישהו ואז התקשרתי שנייה אחרי זה למישהו אחר, והיה לי בראש שזה המישהו הקודם, ואז שאלתי אותו על משהו שנכון לגבי המישהו הקודם והוא לא הבין מה אני רוצה ממנו עד שנפל לי האסימון...😅

ביישוב שגרתי בו היה איזה רב שהיה ממש ממש ממש דומה לאבא שלי מאחור.. אותה כיפה באותה זווית, אותו פליז, אותה הליכה, אותו מבנה גוף. רק מקדימה הם שונים.. 

הייתי רואה אותו מאחור כמעט כל יום, אחרי הלימודים..

א קיצער, כמות הפעמים שקראתי לו/ נעמדתי לידו ונתתי לו יד בטבעיות/ חיבקתי אותו בלי בושה, יכולה להשתוות בערך לכמות גרגירי אורז בשקית אחת.. ואני בת, זה הרבה הרבה יותר מביך..

בשלב מסוים הוא כבר התרגל, ובשעות סיום הלימודים הוא היה מסתובב אחורה כל כמה שניות, כדי שאם אני מאחוריו אני אראה את פניו ואבין שזה לא אבא שלי 

שפכת....

קרה לי כזה שילדה בת 3 באה ונדבקה עלי וניסיתי להסביר לה שאני לא אמא שלה.. והיא בשלה נדבקת ממש כמו שנדבקים לאמא ואז אחרי איזה חמש דקות היא קלטה ,,,

היא ברחה וכול כך נבהלה... מסכנה...ניסיתי לדבר איתה אח"כ להירגע אותה שהכול טוב  אני ואמא שלה , לא כול כך הצליח

מסכנה...

אמא שלי סיפרה, אני לא זוכרת את זה בעצמי.

כשהייתי בת 3 הלכנו כל המשפחה לאיזה מוזאון, בחדר ממש גדול היה מוקרן סרט והיו ספסלים לצפייה בו ועוד מוצגים מסביב.

ההורים שלי הושיבו אותי לראות את הסרט והם הסתכלו במוצגים.

אחרי כמה דקות פתאום איש זר מתקרב עליי ובוחן אותי מאחורה, ואני לא שמתי לב כי ראיתי את הסרט. אמא שלי נלחצה, וכשהוא כבר כמעט נגע בי היא קראה לי לבוא אליה.

האיש קפץ בבהלה כי הוא חשב שהוא מסכל על בובה של ילדה שהיא חלק מהמוצג כי צפיתי בסרט בלי לזוז, והוא ממש נבהל כשהוא בא לבחון איך הבובה הזאת נראת ממש אמיתית כשהבובה קפצה והלכה לאמא שלה.

ממש מסכן, פאדיחה בשבילו.

המביך הוא שלי זה קרה בגיל 11 בערך, ובמשך תקופה ארוכה מאוד..

הייתה זו שבת חמימה, יומיים-שלושה אחרי שעברתי דירה לעיר לא מוכרת..

הלכתי לסניף, מתכננת להכיר את הבנות וכו', ולא ידעתי שמדובר בסניף מעורב, ולא דוס בכלל.. (הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שלי באותו סניף..).

בכל אויפן, אני מגיעה, ומנסה להיראות חברותית וחביבה.. יושבת עם הבנות המפטפטות והמלהגות, ולכל בת שמגיעה אני מציגה את עצמי ושואלת לשמה. לפתע אני רואה עוד ילדה מהשבט, עם קוקו, עגילים, ומכנסיים (מסתובר שיש שם גם כמה חילונים).. א קיצער אני מבליעה את התדהמה, וכדי שהיא לא תרגיש מקופחת אני ניגשת גם אליה.. "שלום, אני הילדה החדשה, איך קוראים לך?" וכו'. היא מסתכלת עליי במבט מוזר. אני חוזרת על דבריי מחשש שהיא לא שמעה טוב. היא ממשיכה להביט בי במבט מוזר, ולבסוף פולטת "אני בן".

אוזניי מתחללות, ואני בורחת משם כל עוד נפשי בקרבי וכוחי במותניי.

זו הייתה, כאמור, הפעם האחרונה שלי באותו הסניף..

מביך... כול כך...

קרה לי שהלכתי עם אח שלי הגדול לתחנת דלק לקנות משהו והיה מוכר וכזה ביקשנו כזה אפשר זה וזה והוא כזה לא דיבר ואז הוא אמר כזה בכיף או משהו כזה והיה לו קול של אישה איך נבהלתי קפצתי כולי אני ואח שלי  קפצנו והיא \הוא  בוהה בנו במבט מה מזור זה היה מלחיץ ואח"כ באה משהו ודיבר איתה כמו בת

וואי, חזק...😅

אני מלא פעמים בסופר פונה לאנשים ושואל אותם אם הם עובדים פה והם כזה עונים לי "לא", פאדיחות...

חברה שלי הכינה עוגית והיה לי כזה במוזה לחלק לאנשים סתם היה באלה קיצר עלינו לאוטובוס והיא נותנת לנהג ומסבירה לו שזה פרווה ומברכים על זה כך וכך ואני וחברה שלי קלטנו על התחלה שהוא ערבי ושהוא סתם מנומס ואומר תודה וזה...

ואנחנו מתפוצצות מצחוק , צוחקות כמו לא יודעת מה והיא כזה מה.. שידע שמברכים ככה ושזה ככה ואנחנו צוחקות והנהג קלט למה צחקנו וזה היה מביך כול כך ולא הפסקנו לצוחק וחברה שלי לא מבינה מה בעיה, קיצר בסוף אמרנו לה שזה ערבי  והיא נהייתה לבנה ואנחנו צוחקת ואז ירדנו יאוו זה היה מצחיק כול כך איזה שעה לא הפסקנו לצחוק...

אמרו לנו לחלק ערכות הדלקת נרות שבת לחולים בשערי צדק (או בית חולים אחר בירושלים, אני לא בטוחה)

זה היה במחלקת ילדים, כמעט כל ילד היה מוקף בלפחות זוג הורים אם לא כל מיני קרובי משפחה אחרים.

התחלנו לחלק את הערכות, נכנסו לכל חדר, הבאנו להם את הערכה ועברנו לחדר הבא.

היו גם כמה ילדים ערבים שם, ולא יפה לדלג עליהם כי ממש ראו שאנחנו עוברות חדר חדר, אז נתנו להם את זה. 

הם היו מנומסים ולקחו למרות שממש אין להם מה לעשות עם "תפילת האם",  "וזכיני לגדל" ספר תהילים קטן על מחזיק מפתחות, וכל מיני דברים כאלה

באיזה ערב אחד לפני הבחירות עבדתי בבחירות למפלגת הציונות הדתית....

בקיצור, היו שתי פאדיחות מהערב הזה...

נתחיל עם הפחות טובה:

עמדתי ליד חנות של "אושר עד" וחילקתי שם פלייארים ומסיכות של ט'....

והיה ליד איזה קמצן שישב שם...

אני כזה אומר לעצמי: "טוב, עכשיו בדיוק אנשים לא עוברים, בוא ננסה לשכנע אותו,, מה יש להפסיד"...

עכשיו, לפעמים אמרנו לאנשים סמוטריץ' ולפעמים בן גביר, תלוי בבן אדם..

בקיצור, אני שאלתי אותו על בן גביר...

ואז הוא התחיל לצעוק עליי ולגדף אותי, ולהגיד שבגללנו הכל קרה, והתחיל להשמיץ ולומר גם משהו על בית קברות שיהיה לנו, ואני ברוב טמטומי התחלתי קצת לענות לו, ואז חבר שלי סימן לי לעזוב אותו ולא לענות לאיש המשוגע הזה...

טוב, התחלתי לחוש אליו תחושת רחמים אחרי מה שהוא אמר, אז בסוף לפני שעזבנו גם זרקתי לו איזו מטבע...

לאחר מכן עברנו לשער של "אושר עד", ואז עבר שם איזה ערבי, ואמרתי לחבר שלי: "בוא נעשה לו איזה קטע", אז פשוט קראתי לו בקול: "רק בן גביר! רק בן גביר!" והוא כזה דפק לי מבט כזה והמשיך ללכת....(לא היה לו אומץ להתעסק איתי...)

אצל הציונית הדתית... 

רוב הזמן לא היה כול כך מה לעשות אנשים עברו לקחו סטיקר , מדבקה , מסכה, וקצת דיברו קיצר...

לקראת ערב הגיע חרדי   בגילי כזה מתחיל לדבר איתי עם מבטא אידיש כזה ובארמית כזה  סביר להניח שציונית הדתית יותר טובה וזה...וכו..

ואני כולי מה את הורצה ממני? אני כזה כן.. כן... 

זה היה ממש מביך..

חזק....

love - זה "stativ verb" אי לכך ובהתאם לזאת הוא לא יוכל לקבל סיומת "ing" לכן, תכתבי "love myself"

אה, ואהבתי תחתימה

ירבו בנות כמוך!

אבל אני לא יודעת עד כמה אפשר לקחת אותם כדוגמה לדקדוק תקין.

אני חושבת שמה שחסר בחתימה שלה זאת המילה "from"

"you can't stop me from loving myself"

אבל תודה.אני יתקן את זה

אתה לא יכול לעצור אותי מלאהוב את עצמי- you can't stop me from loving myself"

"אתה לא יכול לעצור אותי לאהוב את עצמי" נשמע קצת עילג.

from

חולה עליהםםם

קרה לי מלא עם מכוניות, שאני עושה בכבוד והוא עושה בכבוד ואז שנינו ביחד וכו'....

חזק....!

פעם אחת, אמרתי "תודית" למוכר באיזושהי חנות...

🙈

*עשיתי שלום למישי שאני לא מכירה
*לא עשיתי שלום למישי שאני כן מכירה והיא עשתה לי 
*לקחתי בטעות תיק שלא שלי (לקח לי כמה דקות לגלות שזה לא התיק שלי ואז החזרתי מהר לפני שמי שהתיק שלה תשים לב...)
*באתי לחבק מישו שהוא לא אבא שלי
*קראתי לרב אמא
*פגשתי מורה שמלמדת אותי בבית מלון
...

* קראת לרב אמא!!! חחחחחחח יאוו הרגת!!

זה קרה לי שקראתי בטעות למורה שלי "סבתא",  וכולה כזה מגיבה בעלבון "אה... נכון שאני אמנם סבתא, אבל לא לנכדות בגיל שלך שושיאדית..."

עם מורות קרה לי הרבה יותר

ואז היא צחקה וזה גם  מביך..

משם..

הוא שמע את זה?

באישהו פורים התחפשתי לאמא שלי (שמתי מטפחת) ועזבו שזה היה פאדיחה אחת גדולה דוד שלי שעמד מאחורי התבלבל וחשב שאני אמא שלי...

אבא שלי בדיוק החליף אוטו ולא זכרתי איך בדיוק הוא נראה .הוא חיכה לי בהמשך הרחוב והלכתי לכיוון הרכב. ראיתי רכב שנראה ממש דומה וניסיתי לפתוח את התא מטען כדי להכניס את התיק ולפתוח את הרכב ושמעתי שנעלו את הרכב מבפנים ולא הבנתי ופתאום אבא שלי שחנה כמה מכוניות לפני קלט את זה וצפר לי ....ברחתי משם בבושת פנים...

אפשר פאדיחות של אחרים? אישהי שכנה שלנו התבלבלה כמה פעמים  בקומות ונכנסה לבית שלנו בטעות ופעם אחת מתוך הרגל לקחת את המפתחות שעל השולחן שיוצאים לקחה איתה את המפתחות של האוטו שלנו אחרי שהיא היתה אצלינו ואנחנו לא הבנו לאן המפתחות נעלמו... ואז שהתברר מה קרה היא הייתה ממש ממש נבוכה...אבל אין על השכנה הזו

יש עוד שלא עולים לי מרוב שיש לי הרבה...אולי יעלו לי בהמשך...

שפתחתי את הדלת של ביתה של חברתי בלי לדפוק, מרוב שהתרגלתי להיות שם.. ודווקא אז הם ישבו כל המשפחה על הספה והביטו בי במבטים תמהים..

פעם אחת ישבנו עם הצוות באיזו גלידריה, ואז כשהתקפלנו לצאת משם כל אחד לביתו הוא, ראינו רכב מאותו דגם בדיוק של הרכב של מלווה הסניף הגבר. (ותבינו, זה לא דגם כ"כ נדיר...)

בקיצור, חשבנו שזה הוא, ואני, בתור הנחשון בן עמינדב של הצוות, רצתי לעבר האוטו כזה במהירות, ורואים שאני רץ לעברו, באתי וראיתי בחלון שזה בכלל לא הוא, אז פשוט המשכתי ללכת ושיחקתי אותה שלא קרה כלום, בעודי מקווה שהנהג לא ראה כלום, בעוד שחבריי מצחקקים מאחור על הפאדיחה...

פאדיחה מהיום: חיכיתי שהקומונר יקפיץ אותי לישב"צ, והגיע כבר הזמן שהוא אמור להגיע, ואז היה איזה רכב שמשום מה אותת לצד, וכמעט עצר, ואני כזה בא לעלות עליו, אבל לא הבנתי למה יש במושב הקדמי לידו איזו מישהי, ואז פתאום הרכב ממשיך ליסוע, מקווה שלא ראו אותי...

פעם אחת קרה לי שרכב לא התכוון לעצור לי, אבל הוא עצר להוריד איזה מישהו או משהו כזה, ואז באתי לעלות, נראה לי אפילו פתחתי את הדלת, והנהג אמר לנו שאמנם הוא לא תכנן לקחת אבל בכל זאת הוא כבר יקח אותנו....

חיכיתי לטרמפים ומשהו באה לחנות ופוטש באתי ועילתי והוא קפץ בבהלה קיצר איך התפדחתי...

וואו, כל פאדיחה שלך שופכת אותי משום מה...!!

ממש פאדיחות של החיים...

יום הולדת, בסלון דודה שלי ואחות שלי הקטנה עם אחיות שלי היותר קטנות נמצאות לצלילי השיר: "למי יש יום הולדת? לאלי החתול וכו'...". טוב, אני יוצא החוצה לחברים, ודקה אחרי דודה ואחות שלי יוצאות החוצה עם השיר הזה. פאדיחות של החיים. אני כזה שואל את אח שלי אם יש לו את חפירה שנקבור את עצמנו וזהו. בסוף שרדנו, מסתבר.

ועוד פאדיחה, מדין "גלגול שבועה"...

התקשרנו בכיתה באיזו עבודה כיתתית שהייתה לנו לאנשים, ואז התקשרתי למישהו שהשם הפרטי שלו היה עמית, וידעתי בוודאות שהוא בן לפי השם, והתקשרתי וענה לי קול של בת, והתלבטתי אם לפנות בלשון זכר או בלשון נקבה, בסוף החלטתי שמה שכתוב כתוב ופניתי אליה בלשון זכר, ואז היא אמרה לי שהיא נקבה וזה בעלה...🙈

בעוד אחת מהשיחות התקשרתי למישהי, הפעם ידעתי בוודאות שזו מישהי, ואז היה איזה קטע שהשיחה הייתה קטועה, ושמעתי את הקול של מי שדיברה וחשבתי שזו ילדה קטנה, דהיינו חשבתי שהיא הבת הקטנה שלה...(ואתם מסוגלים להמשיך לדמיין מה קרה לי...)

זהו, עד כאן להיום...

ואז חשבו שאני זה אח שלי....מלאא פעמים! ואין לי קול של בן! ...פשוט לאח שלי עוד לא השתנה הקול

מה זאת אומרת, שחושבים שאתה זה אח שלך? זה הגיוני

חחח זה באמת מפדח אבל מה נעשה שהאיכות של הטלפון גרועה...בטלפון תמיד שומעים אחרת

גבירתי...

אוףף, כבר לא מתקן אותם

גם לי בעבודה הזאת היה שם של מישהו וכשענו אז זה היה נשמע בת התלבטתי אם זה אשתו או שזה פשוט מישהי עם של של בן או שזה מישהו עם קול של בת אבל בסוף יצאתי יותר חכם ופשוט דיברתי בלי פניות ישירות כזה "אני צריך לשלוח קישור אפשר לשלוח לפלאפון הזה?" וקצת יותר עילג "יש רכב?" אבל בסוף שרדתי

יצאת יותר חכם ממני...

רגע, אתה כמו מירב מיכאלי שלא רוצה להחליט לאדם לאיזה מין הוא משתייך...?

בושה...!!

צא ממחנינו...!! (במבטא ליטאי, כמובן...)

גאוועלד...!!

פעם אחת היינו בכיתה עם דלת אחורית וקידמית קיצר פעם הייתה בעיה בקדמית שכל פעם שטרקנו אותה היא הייתה ננעלת והיה אפשר לפתוח רק מבפנים אז פעם אחת לקראת שיעור של מורה מקצועי טרקנו את הדלת ונעלנו את האחורית הוא הגיע ולא יכל לפתוח אחרי איזה 15 דקות אנחנו שומעים מישהו מנסה לפתוח את הדלת האחורית וכולם רצו לשם ואז צרחתי "אל תפתחו" ואז אני שומע את הקול של המנהל "כמה זמן לוקח לפתוח"

פאדיחה טרייה מהיום בערב...

עמדתי בתחנת אוטובוס, מחכה לאוטובוס שיגיע, בינתיים שומע שירים באוזניות...

התחנה אט אט מתחילה להתרוקן מאנשים, עד שכולם עלו על האוטובוס שלהם ואני בבחינת: "ואיוותר אני לבדי"...מזל שיש עם מי להתכתב במסרונים...

בכל מקרה, במחשבתי אני אומר לעצמי: רגע, אין פה אנשים ולי יש רגש של שירה שרוצה לפרוץ החוצה, קול חנוק ומיוסר שרוצה לצאת לעולם ולהגיד את שלו, אז מה בעצם מונע ממני לפצוח בשירה ובזמרה...?

וממחשבה למעשה, כשבמקביל אני מתפלל שהחלונות של הרכבים סגורים, בלי לשים לב כמעט אני פוצח בשירה ובזמרה בשירי שבת בערבות ובדבקות יתירה...אך אבוי, פתאום אני קולט אנשים מהצד השני של המדרכה, שחשבתי לריקה, הולכים שם לתומם, בטוח שהם שמעו אותי, שרתי בקול, אך למזלי הם לא הראו סימנים של תשומת לב גבוהה כלפיי, כך שזה עוד בסדר...

ואמנם הנהגים לא יכלו לשמוע אותי, אך בהחלט נראה לי הם תהו לעצמם למה המוזר הזה עושה תנועות שפתיים לעצמו ולמה לפעמים הוא מתנדנד בכוונה. טוב, מקווה שהם חשבו שאני מתפלל ערבית...

זהו להיום...

אבא שלי סיפר לי חבר שלו הלך ברוחב עם טלית ותפלין וסגריה כזה... וכזה קבוצה של חילונים בוהה בו ואבא שלי מהצד ראה אתזה והתפוצץ לא לצוחק...

אני אומר פדיחה שקרתה לחבר שלי....

אז פעם אחת היה משעמם בהפסקה והוא החליט 

ללכת ליד השרותים ולהבהיל את מי שיוצא.... 

טוב... הוא הלך וחיכה למי שיצא.... ואז הדלת 

נפתחת והוא צועק וואוה ונחשו מי יצא??!

מי אם לא המורה...

יצאתי למסדרון באולפנה והתפללתי שמונה עשרה.

מתפללת

מתפללת

ותוך כדי אני רואה שכולם מסתכלים עלי במבט מוזר כזה.

מתעלמת.

ממשיכה.

מסיימת את התפילה.

קולטת שהתפללתי לצד השני בכלל

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...