מין טוב ובריא הוא תמיד איזון בין - מצד אחד - לספק את בן-הזוג ולרצות שיהיה לו טוב, לבין - מצד שני - לא לחטוא לגבולות שלי ולא לרצות רק לשם הלרצות. 

יחד עם זאת, מסכימה עם הנאמר למעלה שחבל יהיה "לסגור" אזורים מסוימים - במיניות, בשיחה, בחוויות וכו', מתוך תפיסה יחסית אוטומטית. הייתי שואלת את עצמי - עד כמה זה באמת מפריע לי? האם זה לא נעים גם לי, באופן מסוים, גם אם הרחק בראש? האם בעלי באמת לא מכבד אותי? הרי זה מגוחך - כמובן שהוא כן. נהפוכו. בעיניי, איש שנותן לעצמו דרור בחברת אשתו - בוטח בה ומאמין בה. אחרת, היה מצניע פנימה את כל התשוקות והמאוויים, וזה כמובן מצב לא רצוי. 

הייתי מתייחסת לכך כאל הזדמנות לחקירה משותפת - של היחסים ושל המיניות. נבדוק *יחד* מה מתאים לשנינו. אולי אגלה על עצמי משהו שלא ידעתי  

נשמע שיש לכם זוגיות ארוכת שנים, ודיבור כנה ופתוח...

אבל בכל זאת

אני מנסה לחשוב מה הייתי רוצה אני לעשות במצבך

קודם כל אם זה גורם לך דחייה כל שהיא או מוריד לך, אני חושבת שזה לא מצב טוב.

כלומר, כל אחד בא עם מטען של רצונות, ודברים שונים שמדליקים אותו, ודברים שונים שדוחים אותו, וכו. אבל העניין הוא לממש אותן רק אם זה בהסכמה הדדית, ו*רצון* הדדי.

יש דברים אולי שאפשר לשתף פעולה למרות שלא מרגשים אותך במיוחד, אבל לשתף פעולה עם דבר שגורם לך ההפך - זה נראה לי גם לא הוגן מצידך כלפי עצמך  וגם מזיק בטווח הארוך.

החווייה הזאת מצטברת (שוב, אני מרגישה טיפשה קצת לכתוב לך את זה, די ברור לי שאת יודעת את זה בעצמך, אבל לפעמים לשמוע את המילים מבחוץ זה גם עוזר לעשות סדר בראש), וגם אם מספר מסויים של פעמים את מסכימה ועוברת את זה בתחושה נייטרלית, בסוף בפנים יכולה להצטבר תחושה שלילית שהיא עצמה תגרום לך לחוסר חשק.

והתחושה הזאת יכולה להיות כל כך צרובה עמוק בגוף, והגישה אליה בדיבורים או בניסיון לשתף תהיה כל כך מורכבת ומפותלת...

נשמע לי שבאמת עשיתם דרך ארוכה לנסות לפתור את זה, ואני חושבת שבמקומך הייתי הולכת לייעוץ מיני, אישי או זוגי, לפגישה-שתיים. כי ממה שאת מתארת אתם במקום זוגי טוב, רק הנקודה הזאת מעיקה, ואולי אפשר לנסות לקבל עזרה לגביה במקום שתיצור תחושה לא נעימה.

בלי לרשום דברים שלא ראוי. כי זה קשה.

אבל משאר תגובותיה של הפותחת אני חושבת שהבנתי לאיזה מילים פחות או יותר הכוונה

והיא מציינת שהמילים האלו בשימוש בעיקר מתי שאין לה חשק

לדעתי ולהבנתי את הסיטואציה, לומר מילים כאלו לאשה כשאין לה חשק זה משהו שגורם ממש לפגיעה (והיא גם כתבה את זה)  , אני בכל אופן, אם אני מדמיינת את זה, יכולה ממש להרגיש למה זה פוגע מאד ומרגיש זול ולא נעים.

אני חושבת שהענין פה הוא יותר המילים בשילוב הסיטואציה שגורמת להן קונוטציה עוד יותר זולה ולא נעימה.

אבל קשה להסביר את זה בלי להיכנס לדברים שלא מתאים לומר פה. 

ואז לנקות אותן לא יעזור, וגם לא הכי שייך לנקות מילה שהתרגלת כל החיים שלך שהיא קללה רחובית.

כל אחת בסופו של דבר מגיבה מאיפה שהיא מבינה ולאיפה שהיא לוקחת את זה.

כתבתי את נקודת המבט שלי, כתבו לה הרבה, ואני חושבת שההצעה לנקות היא הצעה שגם אם אני לא חושבת שהיא אפשרית אני מבינה אותה, לעומת ההצעה לשחרר ו"לתת לו" 

אולי זה מה שמפריע לי בחלק (מדגישה חלק) מהתגובות פה, שהיו ברוח כללית של "אם זה מרים לו אז תתני לו אפילו שזה מוריד אותך, תנסי להתגבר לשחרר וכו" שזו פשוט גישה שאני לא מתחברת אליה אף פעם.

היות שכתבת  אנחנו זוג "דוס" מאוד ולא משתמש במילים כאלה ביום יום,

הייתי ממליצה לך שתקראו בספר דתי חרדי שמדבר מהעניין, כמו ספר

קדושה וצניעות או ספר דעת הקדושה להרמב''ן אין ספק שזה יעזור,

וככה הוא יפסיק מהמילים וכמו שכתבת ''תמיד הוא מצטער אחרי זה'',

בהצלחה רבה רבה לך.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר