הזה שמתעלם (במופגן) ממך,

הזה שלא מתייחס אלייך,

הזה שלא מגניב מבט אלייך בכלל,

שלא שם עלייך,

הזה שלא "מכבד" אותך,

שמתרחק ממך,

שלא מסתכל עלייך,

שלא שם לב לחולצה החדשה שלך,

שלא סופר אותך,

שלא שולח לך מבט מחייך,

שלא דורש בשלומך,

שלא מביט לך בעיניים,

שלא נוגע בך, שומר ממך נגיעה,

הזה שלא שואל מה נשמע, מה עובר עלייך,

הזה שלא מדבר בשבחך.

הזה שלא מחמיא על העגיל היפה, או על החצאית מתמנון,

הזה שנמנע מכל מפגש איתך בכל הזדמנות,

הזה ששם בטרמפ תיק בינו לביניך,

הזה שמקפיד שלא תהיו לבד.

כביכול נראה שהוא סולד ממך,

לא אוהב אותך,

מתרחק ממך,

שונא אותך,

לא שם עלייך,

מתעלם ממך,

לא רוצה אותך,

לא מעריך אותך.

כי הוא מתעלם,

כי הוא לא מִסתכל,

כי הוא מסיר מבט,

וזה לעיתים מתסכל,

כי הוא לא אומר שלום,

מפני הצניעות,

הוא דוס אש,

לא מחובר למציאות

העדכנית העכשווית,

המערבית הנאורה,

שנותנת את הכבוד,

לגוף האשה.

אך זה לא נכון,

אותו אחד דווקא מאוד רוצה,

היה מת לדבר איתך,

בכל הזדמנות שהיה מוצא,

ולמרות שזה לא נראה,

ולמרות שזה לא משתקף,

הוא בן אדם של שלום,

לכל אדם מאיר פנים ושלום דורש,

הוא אמנם דוס אש,

אך הוא גם בן אדם,

שיש לו משיכה,

יש לו גם,

הוא היה רוצה להגניב מבט,

היה רוצה לך להחמיא,

היה רוצה איתך לדבר,

היה רוצה לדרוש בשלומך.

אך הוא איננו יכול,

הוא נמנע מכך,

נכון, זה בכוונה,

אך יש סיבה טובה לכך.

ההלכה אומרת משהו,

לה הוא מקשיב,

וזה לא סתם כך,

כי ביננו, זה לא תשובה משיב.

כי לדבר כ"כ קשה לעשות,

למשיכה כ"כ חזקה,

אם האדם להלכה זו לא יתחבר,

זה לא ישאר דקה,

צריך להבין את הסיפור מאחורי,

את הסיבה לאלו ההרחקות,

את הסיבה שחז"ל קבעו את זה,

ויצרו מערכות.

כי בימינו בסביבה מערבית,

שמושפעת משם באופן ישיר,

בגלל כל הגלובליזציה והווטאסאפ,

בגלל המרשתת והרשתות החברתיות,

קשה להילחם בזו המלחמה,

קשה להסתובב ברחוב ולשוטט,

קשה לחפש איזה שיר או שיעור,

בלי לראות איזה משהו שקופץ,

בלי להישמר,

אי אפשר ללכת ברחוב,

כמו שאמרו חז"ל: "אין דרך בני אדם להתבונן בדרכים"

היום צריך להיות דרוך,

להיות מוכן לכל תרחיש.

אך מה שהולך ברחובות,

במרשתת הכובלת,

זה לא כבוד האשה,

אלא ביזוי בת ישראל המחוללת.

ממש כמו שאחוורוש עשה,

או אנטיוכוס ושאר הרשעים,

חיללו את כבוד האשה,

ביזו אותה ועשו אותו קרעים.

אך כמו שיהודית עשתה,

הרימה ראש ושינתה את המצב,

פשוט הרגה את הצר,

ונגמר הסיפור, חסל.

אך פה זה לא כ"כ פשוט,

פה זה דורש הרבה יותר,

כי פה האויב,

הוא משהו אחר.

גל שלם שמגיע,

זרם שוטף בחוזקה,

תרבות שלימה שמשפיעה,

ואין בך כוח לבדך.

היא שוצפת וגועשת,

מציפה את כל העולם,

ממש כמו המבול,

חטאים מלאים שם.

וגם כשאתה חושב שאתה לא נגוע,

אתה חושב שהצלחת לברוח,

איך אומרים בסרטים...?

אתה תמיד יכול לברוח,

אך לנצח אתה לא יכול להסתתר..

הזרם שוטף ומגיע,

לכל פינה ולכל מסתור,

וגם אם תעמוד על החוף על איזו אבן,

אתה תשקע בתוך החול.

כי החול חול טובעני,

שואב כל אחד שרק נוגע,

קשה ממנו לברוח,

ואתה מרגיש שאתה רק שוקע ושוקע.

אך אפשר לנצח את זה,

אפשר משם לצאת,

אם נקשיב לחז"ל ולתורה,

יש להם גם משהו לתת.

אחרי חטא אדם הראשון,

החיצוניות הפכה מסנוורת,

הפרי נוצץ ומפתה,

אך המציאות היא אחרת.

האדם יראה לעיניים,

כך ה' אמר,

ומדובר עוד על שמואל,

נביא ה' כך פעל.

אחד ששקול כנגד משה ואהרון,

קדוש וטהור,

שישן בבית המקדש,

היה קשור אל המקור.

כשהחיצוניות מגולה,

היא מסנוורת למדי,

הפנימיות היא המעולה,

מחזה ה', מראה ש-ד-י.

אך זה צריך להיות אמיתי,

צריך להתגלות נכון,

כי כל הריאליטי,

זה ההיפך ממציאות ה'.

זה מעוור עיני חכמים,

וצדיקים וטהורים יכשלו בזה,

זה מקובל בכל העמים,

ואנחנו רק שואלים: "איך זה?"

אז צריך לדעת,

לשים על ליבנו בכל עת,

לא לאכול מעץ הדעת,

כי זה רק ממותת.

והזה שלא הסתכל,

שהתעלם ממך במופגן,

הוא גיבור גדול ועצום,

לא פשוט להיות מוגן.

איזהו גיבור הכובש את יצרו...!

כך אמרו חז"ל באבות,

ולא כמו שאריסטו אמר,

יותר טוב החסיד המעולה.

כי מי שאומר: "לא אכפת לי"

ואומר שאותו זה לא מושך,

יש שתי אפשרויות:

או שהוא עובד על עצמו,

או שהוא צריך בבית חולים להלך.

מי שאומר: אפשי ואפשי,

אך מה לעשות שכך קוני גזר עליי,

הוא מעולה מן אותו החסיד,

שלא אכפת לו בכלל.

מי שרוצה ממש,

היה מת להתנהג "בחופשיות",

אך אומר "לא!",

ה' ציווה אותי אחרת,

התורה היא החירות האמיתית,

היא לראשנו עטרת.

כך זו הדרך הנכונה,

זו הדרך האמיתית,

יסד ארץ על מכונה,

כך אומר בברית.

ושלא נעשה עבודה זרה,

נהפוך את החומר למשהו עיקרי,

כי זה ח"ו יכול להביא לצרה,

ולעיוות ועיקום מוסרי.

כי במגדל בבל כתוב:

והחימר היה להם לחומר,

לא ראו בעיניים,

המטרה מקדשת את האמצעים,

גם אם איזה מישהו ימות בינתיים.

יודע את קונו ומורד בו,

זה לאן שהגיע נמרוד,

אך הכל התחיל מאדם הראשון,

שלא אמר: "לא!", בצורה יפה מאוד.

ואחרי זה כפר בטובה,

אמר האשה אשר נתת עמדי,

ובכך ניפץ את האהבה,

מלבוש שני עם עדי.

היה צריך להגיד "לא!"

לסרב לפרי הארור,

ובכך היה משיב עולם ומלואו,

אם היה מסרב באופן ברור.

וכך היה שומר על כבוד האשה,

בכך שלא היה מסכים,

ובגלל זה גם היא נענשה,

בגלל אותם המעשים.

וגם אחרי זה האשים את האשה,

לא לקח על עצמו אחריות,

היא הייתה קשה,

לא סרה למרות.

אך האמת שהוא הקשיב לה,

זרם ואכל מן הפרי,

את תאוותו על הדרך גם מילא,

תאווה הוא לעיניים, פרי טרי.

את התאווה למרוד בו יתברך,

לעשות כנגד רצונו,

למרות שזה לא מן ההכרח,

למרוד ביוצרו, בקונו.

אז צריך להיזהר מהנחש,

הוא ערום מכל חית השדה,

כך אני רוצה,כך אני חש,

ואתה ישר מודה.

אתה תשופנו עקב,

כך נאמר בתורה,

מסר חזק ונוקב,

מגובש עם צורה.

זה לא רצונך האמיתי,

זה לא אתה באמת,

וגם אם אתה קצת איטי,

בסוף הנחש יגמור מת.

כי יש לך רצון חזק,

יש לך כוח אדיר,

וידיך הוא לא אזק,

אתה אותו מדיר.

יש לך נוגדנים,

לארסו המטפטף,

כי אתה חזק עשרת מונים,

מגן רוחני אותך עוטף.

אז תשאב כוחות ותתגבר,

תהיה גבר,

כי פה הגבול עובר,

בין כלי לשבר.

הוא מנסה אותך לשטוף,

המים מגיעים כבר לצוואר,

אך אתה מוציא תוף,

עשוי מזהב, אוצר.

ונושף לתוך הכלי,

מתחיל לרקוד ולשמוח,

פשוט משהו פלאי,

יותר א-לוקי ממוח.

אתה שם את המשקפת הא-לוקית,

מהדק את הרצועות,

צולל לתוך המים,

מקווה מה' לישועות.

ה' בוקע את הים לשניים,

קפאו כמו נד נוזלים,

הנה מה טוב ומה נעים,

שנים עשר שבטים עולים.

ה' עשה לך זאת,

נתן לך סייעתא דשמיא,

כי אתה, בלי מחשבות,

קפצת למים ראשון.

עשית רצונו יתברך,

עשית את ההשתדלות,

ולכבוד ה' כי פארך,

גילית פתח מילוט.

פתחת לקב"ה כפתחו של מחט,

התעלית מעל יצר הרע,

ה' פתח לך פתחו של עולם,

לקדושה, לשמחה ולטהרה.

שנזכה לעבוד את השם באמת,

לקפוץ למים ראשונים,

ללכת נגד הזרם הממותת,

ולא להיקרות "נאורים".

אך אם זו האמת,

וזו הדרך האמיתית והנכונה,

העשויה ללא חת וללא קמט,

העשויה להתגלות בבית מקדש שוכן מעונה.

אז כדאי בה ללכת,

את שביליה וסעיפיה לכבוש,

כי יקרה היא מכל זהב, פנינים או מתכת,

ובה נלך ולעולם לא נבוש.

קצת ארוך אבל לפי דעתי חשוב מאוד...

סומך עליכן שתעשו תיוגים למי שחשוב...

 © כל הזכויות שמורות

היי, צריכה בדחיפות מידע על אולפנת רננה

מה הסגנון באופן כללי, למי מיועד, איך האווירה

ומבחינה תורנית-דתית- מה הסגנון? האם מותר שם פלאפונים?

האם יש אולפנה אחרת מקבילה בסגנון כדי שאוכל להשוות?

כל מידע יעזור לי

תודה רבה!

אני רוצה ללכת לאולפנת קומי אורי ואני צריכה לשכנע את ההורים שלי ואני לא יודעת איך מישהי יכולה לעזור לי בבקשה?

ההורים שלי מאוד דוסים אבא שלי רב וכו..

הם מסכימים לי ללכת לתפארת, ראשית, רעיה ובהרן אפילו לכפר פינס הם לא מסכימים.

מישהי יכולה לעזור?

לא בשבילי -

אולפנה בסגנון של אולפנת בית-אל

מישהי מכירה אולי?

תודה מראש!

היייייי לכולןןן 

מחפשת אולפנה לשנת לימודים תשפ"ו עולה (עולה לי"ב)

אני יודעת שזה ממש מאוחר אבל תמיד עדיף לנסות

מחפשת לאחותי - אולפנה עם חטיבת ביניים בירושלים עם בנות דוסיות? קיים כזה דבר? אשמח לרעיונות. לא כולם צריכות להיות דוסיות, אבל לא להיות היחידה.