התחלתי לא מזמן עם העולם הזה.
כל הקשרים שלי הסתיימו כי לא "עפתי" על האדם שמולי, לא התחברתי למראה.
כמובן שכשסיימתי אמרתי דברים אחרים (גם נכונים..).
מבואסת מעצמי.
תופסת מעצמי דוסית ואחרים תופסים עוד יותר.
למה זה ככ מפריע לי.
אבל אני באמת מרגישה שלא. הוא חמוד אבל ממישהו שעתיד להיות בעל אני מצפה קצת יותר.
אני לא רואה תמונה כי כשאני רואה אני מתבאסת עוד לפני שפגשתי ולא רוצה לתת הזדמנות בכלל.
זה קשה אנשים.
לכם זה לא קשה לצאת עם מישו/י שנראים פחות טוב בעינכם?
ואמרו לי כמה פעמים שלאט לאט מתרגלים אבל אצלי זה לא קורה.
קשוח.
לפעמים עוברות מחשבות קשות שמא אני לא נמשכת לגברים אבל אני מקווה מאוד שאני טועה.
בקיצור בעייתי. נמאס לפסול על זה.
עכשיו מתחילה קשר חדש ומפחדת בטירוף ששוב יפול על זה.
שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 