אפילו משפחה שנוטה קצת לחילונית, אבל ההורים די שמרנים בדעות יחסית, אבל הם לא דוסים או משהו

היא קצת יותר מתחזקת לאחרונה אז מניחה שזה כן כואב לה גם במקום הזה אפילו שהיא לא ממש דוסית

ולפי מה שהבנתי ממנה היה דיבור על זה שיש לו בן זוג והויכוחים עם המשפחה היו בין היתר על זה (בקטע של האם להביא אותו לבית או לא וכאלה)

ננסה את זה, מקווה שיעודד קצת ויחזק.

תודה על העצות.!

אבל תודה רבה..

היא הייתה ממש מוצפת, היא מדחיקה את זה נראה לי

לדעתי יש שם גם מימוש בפועל.

פשוט לומר לה שתלך להתייעץ? עם מי מתייעצים על דבר כזה? טיפול רגשי? פסיכולוג?

מתלבטת אם לומר לה שתקרא פה את התגובות אולי כבר זה עדיף ואולי יעודד אותה קצת ויתן לה התייחסות קלילה יותר על  זה

ותודה..!

זה מורכב

עם בחורה שאח שלה אוהב בנים. בתנאי שהיא דומה לאח שלה וגם אוהבת בנים כמובן

@פשוט אני..

הוא נכנס לתקופה לא פשוטה בכלל, אסור לעזוב אותו, גם הוא בחר דרך שונה לחלוטין

לא צריך לתמוך בדרך כדי לתמוך בבנאדם. אסור לעזוב אותו. 

(קל להגיד בתור מישהו מבחוץ ובטח שיש פה רגשות מעורבים אבל זה הכיוון)

זה כמו שיש כאלה שלא ירצו להתחתן עם משפחה אם יש איזה חולי נפשי\פיזי של אחד מבני המשפחה בטענה שיהיה להם חשש שזה יעבור בגנטיקה או דברים כאלה,

לא יודעת, מניחה שזה על אותו רעיון, יש כאלה, ועם כמה שאפשר להסתכל עליהם במבט של "מה נראה להם" יש גם מקום להבין את הצד שלהם גם אם לא מסכימים עם העקרון.

אשרייך על ההסתכלות המכילה!

קודם כל, שכוייח על הרצון לעזור לחברה שלך!

כמה נקודות שעלו במוחי בשעת בוקר מוקדמת...:

א. אומרים שכשהילד יוצא מהארון, ההורים נכנסים לארון. כשהייתי נער לא הבנתי את המשפט הזה, הוא היה נשמע לי כמו תירוץ לחוסר קבלה של הורים כלפי ילדיהם. היום, במבט מפוקח יותר, אני מבין את זה הרבה יותר טוב:

הילד מספר להורים שלו אחרי תהליך ארוך, שנמשך בדרך כלל שנים רבות. תהליך שמתחיל בבלבול, אחר כך הכחשה, דיכאון, שנאה ופחד. לוקח שנים עד שנער מצליח לקבל את עצמו כפי שהוא, אם הוא מגלה שהוא להט"ב. להורים הוא מגיע בדרך כלל כשהוא כבר במקום אחר, יותר שלם ושליו, והוא מספר להם מתוך ציפייה ברורה שהם יקבלו אותו למרות הבשורה המטלטלת. 

עבור ההורים, מה לעשות, הדרך הארוכה מתחילה רק עכשיו. את התהליך שאותו נער עבר במשך שנים, משלב הבלבול ועד הקבלה, הוא מצפה מההורים שלו לעשות בעשרים שניות. עבור ההורים, שחלומם על כלה נאה וחסודה לבנם האהוב מתנפץ, שחוששים כל כך מההשפעה של זה על שאר המשפחה, שמאשימים את עצמם בנטיות של בנם ("איפה היינו לא בסדר?") - מדובר בתחילתו של מסע ארוך ומפרך, שהנער כבר הספיק לשכוח כמה הוא קשה.

"קבלו אותי", זהו.

ובכן, זה לא תמיד עובד ככה...

ב. יש ארגון בשם תהל"ה, המספק תמיכה להורים של להט"בים. יש להם גם כמה קבוצות תמיכה דתיות, בירושלים וברעננה (בפעם האחרונה שבדקתי...). בקבוצות הדתיות אין איזו אג'נדה בעייתית, הם נטו עוזרים להורים לעכל את הבשורה ולהשלים עם המצב בצורה טובה יותר. אפשר לפגוש שם הורים דתיים מכל הגוונים, וביחד איתם לעבד את היציאה מהארון של הבן, להיעזר במי שכבר השלימו עם המצב, לשתף בקשיים ובחששות. אני עצמי "שלחתי" לשם 2 זוגות של הורים, ובשני המקרים הם היו מאוד מרוצים (זוג אחד הלך בפעם הראשונה רק שנה אחרי ההמלצה שלי, כי גם בשביל השלב ההתחלתי הזה של ללכת לקבוצת תמיכה - נדרשת מידה מסוימת של הבנה והשלמה, ובעיקר נדרשת ההבנה שאם רוצים שהמשפחה תישאר מאוחדת אז צריך להילחם על זה).

ג. אחרי שאמרתי את כל זה, והדגשתי שאני בהחלט מבין לליבם של ההורים, האמת צריכה להיאמר: כשהם אומרים לבן שלהם "האחיות שלך לא יתחתנו בגללך", הם בעצם אומרים לו "אנחנו לא היינו מתחתנים עם מישהי שיש לה אח כמוך", ובמשתמע - "אנחנו לא מקבלים אותך". איך אני יודע את זה? כי זה *בדיוק* מה שההורים שלי אמרו לאחי הגדול. הוא ענה להם "אם מישהי לא תרצה אותו בגללו - היא ממילא אדם שלא ארצה להכיר". הפלא ופלא, הוא התחתן באושר ונולדו לו ילדים למרות "האח הסורר"...

למרות המצוקה והקושי של ההורים - הם חייבים להבין שחיי הבן שלהם מונחים על הכף, והם צריכים לבחור את המלחמה שלהם בצורה נבונה. אם מישהו יבחר להתרחק מהמשפחה בגללו - באיזה צד הם יהיו? ממי הם יבקשו להשתנות, ועל מי הם אולי יוותרו?

כאמור בפסקה הקודמת, נראה שכרגע הם בחרו במלחמה הלא נכונה...

ד. ממש כמו שבחור שיוצא מהארון מצפה לשמוע שאוהבים ומקבלים אותו (ולא חלילה שונאים ומנדים), כך גם קורה לכל אחד מבני המשפחה כאשר ה"סוד" מתגלה. לכן אני שמח לקרוא שבאמת התגובות כאן מוכיחות שאין שום סיבה להתרחק מהאח, אלא להפך יש להראות לחברה שלך ולכל המשפחה שהם ממשיכים להיות אהובים ומקובלים אפילו כשיש להם בן/אח הומו. 

אפשר לשאול כדרך אגב כי זה באמת מסקרן, המשפחה המורחבת אמורה לדעת על דבר כזה?

אני מניחה שהיה נסיון להסתיר את זה בטענה של: "מה יגידו", מעניין אם זה משהו שעם הזמן כבר מספרים, (כמו שהבחורה פרסמה בשרשור ההוא שהוא מספר למשפחה ולחברים)

ותודה ממש על הנקודת מבט המדייקת ועל הכלים.

בגדול, יש 2 סיטואציות שבהן צריך לספר למשפחה המורחבת:

א. אם הוא כבר לגמרי מחוץ לארון, אז עדיף שבני המשפחה ישמעו על זה בצורה מסודרת ולא יגלו זאת דרך ריכולים עם השכנים או דרך תמונה שלו בפייסבוק כשהוא עם בחור. אם הוא כבר סיפר למשפחתו הגרעינית, והאחים שלו מספרים לחבריהם, וכנראה גם הוא כבר סיפר לכמה חברים, אז בתכלס זה רק עניין של זמן עד שכל מכריו ומשפחתו יידעו זאת. זו דרכן של חדשות מהסוג הזה, להתפשט כאש בשדה קוצים.. אם 2 אנשים יודעים אז הסוד יכול להישמר, אבל אם 10 אנשים יודעים - זה אבוד.

ב. אם הוא בזוגיות עם בחור, והוא ירצה להביא אותו לאירועים משפחתיים וכו'. במצב כזה סביר להניח שהוא פשוט לא יגיע לאירועים אם המשפחה לא יודעת. אני יודע שזה נושא רגיש בפני עצמו, ויש כאלה שיגידו שטוב מאוד שהוא לא יגיע עם בן הזוג, אני לא נכנס לזה עכשיו. אני מדבר על אלה שכן ירצו שהוא ימשיך להיות בן משפחה לכל דבר ועניין.

מלבד שני המקרים האלה, כמובן יש משפחות שירצו לספר בשביל "להוציא את זה", כי ההסתרה עצמה גורמת לפחד מהלא נודע וגורמת לאנשים להשקיע מאמצים רבים בהסתרה במקום בשיקום, וחבל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי