בכל אופן, הוא כל הזמן היה מחמיא לי על ההתנהגות שלי כלפי אחרים ועל הרגישות כלפי כולם, וכל הזמן היה אומר לי שאשתי תזכה בי (כן תתפלאו גם בנים מחמיאים אחד לשני לפעמים).
מאידך, הוא היה מספר לי שהבית שהוא גדל בו גרם לו להיות קצת אנטיתזה שלי, כי לא נתנו בבית אפשרות להביע רגשות, אפילו של כעס, ושהוא צריך הרבה עבודה בשביל להתחתן.
בכל אופן, אחרי משהו כמו שנה +-, בגיל צעיר מאוד יחסית, נחשו מה קרה - הוא התחתן, ואם תשמעו איך הוא הכיר את אשתו, זה עוד סיפור בפני עצמו. בדרך לא דרך.
ובכנות זה מהסוג דברים בחיים שגורמים לי להרגיש את ההשגחה והדיוק של ה' יתברך ברמה הכי גבוהה. כי זה מראה שהדברים שאנחנו קוראים להם סיבות ונועצים בהם אצבע מאשימה (הוא גדל בבית הלא נכון, הוא לא מוכן ועוד ועוד) הם הרבה פעמיים דימיון בעלמא. יצא לי כבר פעמיים לשמוע את המשפט "כולם חשבו שאני אתחתן ראשונה". מסתבר שהעולם לא עובד לפי הסיבות שלנו..
לא יודע מה המסר שרציתי להעביר, ושכל אחד יחליט לעצמו,
אבל בעיקר לומר שדווקא סיפורים מהסוג הזה זה מחדש לי את ההבנה כמה הכל מדויק, ומתוך כך את התקווה שכשזה יהיה הכי מדויק לי ולכל אחד/ת מאיתנו זה יקרה. בזמן הנכון, עם האדם הנכון.
במסע הנכון.



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
