שאני נכנס בבוקר למשרד
הריטואל הקבוע של הנחיתה, לאט, לפני הכניסה לעבודה
גולל קצת
חושב
כותב לפעמים או קורא
ואז פותח את המחשב
מסך בית של נופים ציוריים בצפון פרובאנס, טאצ' של AI שרק מעצים את החוויה.
השלווה והרגש
רצון לפתוח בחיים חדשים, חלומות ממלאים את הראש
ההכרה חולמת ומתפרעת עם הדמיון באיזו עיירה רחוקה
שקטה
עם איזו מקומית חמודה ומשפחה כפרית
מקצוע מקומי
טכנולוגיה ממש בקטנה אם בכלל
קמים לזריחה ישנים בשקיעה
בית קטן
חצר גדולה
הכל בטבע
גינת ירקות
ובכלל הכל כמו בסיפור שהצילום מספר באלף מילים או יותר.
הראש ממשיך לטייל לבנות עולמות ולהחריב
ושוב
ואז בבת אחת בלי הכנה מוקדמת העכבר זז
הכניסה למחשב מבוצעת
ואני מוצא את עצמי מול טבלאות אקסל
מספרים
במציאות אפורה שהיא בעצם המציאות של כולם.
גם של ההיא מהכפר הרחוק בסקוטלנד או לא יודע
שרוצה לעבור לעיר
לחיים נוחים
למשהו אחר
שפותחת את המחשב שלה או מה שמצית לה את הדמיון למציאות אחרת
טכנולוגי יותר או משהו אחר
זה תמיד שם
מזל שיש הרבה עבודה אחרת הראש באמת היה משתולל לי כשהוא לא עסוק
תכבד העבודה