הבוקר בתור למוסד הקפאין כמו איזה עלוב חסר אופי
לפניי בתור עומד מישהו עם חולצה שכתוב עליה בענק "ואהבת לרעך כמוך זו לא רק סיסמה זו דרך חיים"
שתי דקות מאוחר יותר כשהבריסטה החמודה התבלבלה במשהו עם הקפה שלו הוא לא הפסיק להשתולל עליה, עצבני
פתח במונולוג שהרעיד את המקום עם כל האיומים הקבועים שלא התעמקתי בהם.
אני אספתי את הקפה שלי ולא יודע למה עלה לי המשפט של ניטשה על הנוצרי היחיד מת על הצלב.
כל השאר הם סתם סמרטוטים שמנסים לאמץ אידיאל חיים נשגב כשבפועל כלום לא קורה.
כל זה בלי קשר לדת, העוקץ יהיה מובן תמיד.
החיים לא משעממים לרגע כצופה מהצד אז בטח כמשתתף
לפחות נהנה מהם בקטע מהותי