משורר שאהוב עלי ביותר אמר באחד משיריו - "כולם שרים על אהבה". משמע מדבריו בהמשך שלא כולם יודעים מה היא. אני חושב שהרבה יותר שרים על כאב, ואת זה... הרבה חושבים ג"כ שהם יודעים. חלקם צודקים, מיעוטם.
אני אומר פה חזות קשה, מקווה שתקבלו - לא צריך להפוך את הפורום ל"פורום ט' באב", שאסור לשמוע מוסיקה והמילים תמיד נוגות. כשאני מביט אל משוררי העבר, שירה אל אלקים, אמיתית - איזו הודיה! איזה שבח! איזו שמחה! אולי העבודה שלנו לא במקום. אני רואה את הפורומים פה כראי להרבה דברים. לא אוכל לומר שלקחתי מפה הרבה, יש המון שאני דוחה בשתי ידיים, אבל שירה ופרוזה זה חלק מחיי, חלק שמסב לי אושר ועונג, במיוחד ששיר שלי שהצליח לשמח מישהו אחר. כרגע כל השירים שאני כותב, אני כותב לאחרים ומשמח אותם.
[כשאני כותב את זה עולה לי בראש הצעה - למה לא שכל אחד יבחר לעצמו מישהו בפורום ויכתוב לו שיר שישמח אותו? קצת להסתכל על השירים של אחרים ביותר עיון, להבין לליבם ולהצמיח אותם].
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה בטוב לבב". זה התיקון שלנו - כי זה הכי קשה לנו. הבה נאזור אומץ ונרים את האמת מעפר - העולם הזה נורא והיום, הוא לא התכלית שלנו - באו נרים מבט.
מילת מוסר.
