בעלי בחמישי בלילה התחיל להרגיש חולה, ובאמצע הלילה הקים אירוע רציני של הקאות והמון רעשים סביב זה שהוא סובל ....
אני כמובן התעוררתי לא הצעתי את עזרתי לצערי.... הייתי עסוקה בזה שהוא עושה מלא רעש וגם התינוק התעורר שהשינה שלו ממש ממש חלשה.
ואז אני הייתי ערה עם התינוק כמה שעות.
הייתי מתה מעייפות כל הגוף שלי כאב ובעלי בתוך הכאב שלו.
ניסיתי לעבור לישון הספה ולא עזר לי.
בסוף אחרי כמה שעות הוא נרדם ונהיה שקט...
ואני והתנוק חזרנו לישון את הטיפה שנשאר עד לבוקר.
כמובן שבבוקר בעלי ישן שינה ככ חזקה שלא שמע כלום.
ואני הוצאתי את הילדים פעם ראשונה מהלידה
זה היה דווקא סבבה והילדים היו באורות שהתינוק מגיע למעון ולגן.
אחכ ממש ממש רציתי לחזור לישון
כי לא ישנתי והייתי גמורה
נחתי חצי שעה
והבנתי שאם אני לא קמה ומתחילה לארגן שבת
לא תהיה שבת בבית שלנו....
הייתי ככ בהלם כל הבוקר מהפער הענק בגישות שלו ושלי.
כל השבועות האחרונים גם עם צירים מטורפים וגם אחרי הלידה אני עם אחריות על מה יהיה האוכל בשבת. ואחריות על הארגון של הבית.
והוא ככ יכול להתנתק כי הוא חולה.
זה היה פער ככ רציני.
רוב היום הוא נח.
וגם לא רצה להתקרב לקטנים כדי לא להדביק אותם
אז כל שישי ושבת אני מטפלת לבד בקטנים ובכל ארגון הבית.
וגם הגדולים לא היו בבית השבת ...
ובשבת גם נח רוב השבת וקיצר את הסעודות והכל. זה מובן.
מותר לו.
אבל מה הכי מסעיר אותו היום....
הבוקר הוא מגיע לוקח כמה אקמולים בולע כמה ולוקח עוד כמה למשך היום ויוצא לעבודה.
זה גמר
על חשבון האישה הילדים ושבת אפשר להיות חולה
אבל חס ושלום לא לקחת יום חופש מהעבודה
זה גברי כזה
כזה לא מתחברת לזה....
כל הבוקר מנסה להחזיר לי את הכוחות שנגמרו לי משישי שבת כה אינטנסיבי כשאני שבועיים וחצי מהלידה.
והוא יוצא ליום עבודה כאלו לא היה כלום בסופש .
אתן לא חייבות להגיב כתבתי בשביל לפרוק
צריכה להרגע

. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות