האוס טיפל במרפאה בילד אסמתי, שלא קיבל טיפול תרופתי.
החל מדקה 2:13:
אני אתרגם:
האוס שואל את האמא של הילד: האם הוא לוקח את המשאף שלו?
האמא: לא בימים האחרונים, הוא רק בן 10, אני מודאגת מכך שילדים בגיל הזה לוקחים תרופות כ"כ חזקות לעיתים קרובות.
האוס: הרופא שרשם לילד את המשאף גם כן היה מודאג מעוצמת התרופה, אבל הוא כנראה שקל את זה אל מול הסכנה שבלא לנשום. החמצן כל-כך חשוב בשנות הילדות, אינך חושבת כך?
אני אצא מנקודת הנחה שמעולם לא הסבירו לך מהי אסתמה, או שכן הסבירו אבל זה לא עניין אותך. חומר ממריץ בדרכי הנשימה של בנך גורם לשחרור חומר שגורם לדלקת בדרכי הנשימה, ולכן גורם להם להתכווץ. ייצור הליחה מתגבר, הקרום נהיה צפוף יותר ויותר, והסטרואידים עוצרים את הדלקת.
יש היום מיליוני אנשים ש"מכורים" לתרופות, כולל ילדים, מבוגרים וזקנים.
ההתמכרות הזאת מצילה אותם מלהריח את הפרחים מלמטה.
לא עדיף?
(כמובן אין לי מושג אם לילד שלך יש אסתמה, באתי רק לכתוב נגד המחשבה כאילו כדאי להימנע מתרופות מצילות חיים בשביל לא ליצור "התמכרות". כן, בני אדם מכורים לחמצן, קשה להם לחיות בלעדיו, ואם יש חשש שהם לא יוכלו לקבל חמצן - זה יותר חמור מ"התמכרות" לתרופה).