פתחתי ניק חדש, הייתי פעילה כאן בעבר, לאחרונה רק עוקבת כדי לא להתמכר יותר מדי. תמיד מתפעלת מהעוצמה שיש בפורום המדהים הזה וכמה נשים עם לב ענק נמצאות כאן.
אני זקוקה לכן, צריכה עצה טובה וחכמה, וגם חיבוק לא יזיק...
אנחנו נשואים כמעט עשור. בעלי בעל ואבא מדהים! יש לנו זוגיות מהממת המון אהבה והערכה אחד לשני.
עד לתקופה האחרונה היה לומד תורה ולאחרונה החלטנו שהגיע הזמן לעשות שינוי שבא גם בעקבות המצב הכלכלי שלנו. אממה, הוא כבר חצי שנה מחפש את עצמו, לא יודע מה הוא רוצה לעשות.
אין לו הכשרה מקצועית ספציפית והוא רוצה עבודת כפיים.
באמת שהרבה תנאים כרגע מקשים על מציאת עבודה. אבל בשורה התחתונה תקופה ארוכה שהוא בבית, נמצא הרבה על המחשב והסמארטפון. ער בלילות וישן בימים.
כמובן שזה משפיע מאד על מצב הרוח שלו, על הזוגיות ועל המשפחה בכלל. לרוב הכל בשליטה והכל יחסית טוב. היו בתקופה זו כמה נפילות רציניות שבהם הוא לא יצא מהמיטה, לא אכל. ודבר על כמה הוא לא שווה כלום ושאני מסכנה ש'נפלתי' איתו. ועוד כל מני משפטים כאלו....
בזמנים האלו הייתי צריכה להחזיק את הבית פחות או יותר לבד ולתמוך בו. ( הוא לא רצה לשמוע על טיפול בינתיים). ב"ה שעברנו את זה ומכל פעם כזו הוא( ואנחנו) יצאנו יותר מחוזקים והוא המשיך לחפש עבודה ולהסגר יותר על כוון.
בכל התקופה ( מעל חצי שנה) אני מחזיקה הרבה תסכול בתוכי מכל המצב הזה. תמיד משתדלת להיות עם תקווה ולעודד אותו כדי שלא יגיע שוב להרגיש ככה. ואת הכל מלווה הקושי הכלכלי שרובץ עלינו ומלחיץ אותי מאד. וחוץ מהכל אני מאד בודדה בתוך כל הסיפור הזה. אין לי את מי לשתף והכל נשאר בפנים.
מה קרה עכשיו?
עשיתי טעות רצינית. הייתי אתמול מאד עצבנית והכל יצא. בלי פילטרים. כל התסכול, אמרתי לו שהוא חיייב חיייב לקום ולעשות עם עצמו משהו ועוד משפטים חריפים שיצאו כמעט בלי שליטה.
זו הייתה שיחה(אם אפשר לקרוא לזה ככה) שבה אני הוצאתי הכל והוא רק אמר לי את צודקת.
ישר אחר כך הבנתי שהוצאתי מפופורציה והגעתי לבקש באמת סליחה. אבל הוא אמר את לא צריכה לבקש כי את צודקת.
הלך למיטה והשאיר אותי בוכה. מאז הוא לא מתפקד. לא אוכל, לא מדבר. המילים היחידות זה : נדפקת עם בעל דפוק, כשאני מבקשת ממנו לחזור לעצמו ואלי הוא אומר : לא נשאר ממני כלום, אין לי למה לחזור. את לא מעריכה אותי. ניסתי להסביר שדברנו על משהו אחד ויש בו עוד כל כך הרבה מעבר אבל מרגישה שהוא לא באמת מרגיש ככה ואני גם לא יודעת אם זה הזמן לדיבורים האלו.
משתדלים לא לדבר על זה על יד הילדים אבל הם ללא ספק מרגישים את האווירה וזה יוצא גם כלפיהם. זה שובר אותי שהם צריכים לחוות את זה.
אני חסרת אונים, מרגישה אישה נוראית לא יודעת מאיפה להמשיך ומה לעשות. מרגישה שהכל התרסק ואין לי איך לתקן.
רוצה לעזור לו, לנו להמשיך הלאה ולתקן את הטעות שעשיתי אבל איך??
ויותר מהכל(ורועדות לי הידיים כשאני כותבת את זה), מפחדת חלילה שיעשה משהו לא טוב לעצמו.
תודה לכל מי שקראה אותי עד כאן
אני אשמח מכל עצה שתוכלו לתת לי.
תודה יקרות❤
אני זקוקה לכן, צריכה עצה טובה וחכמה, וגם חיבוק לא יזיק...
אנחנו נשואים כמעט עשור. בעלי בעל ואבא מדהים! יש לנו זוגיות מהממת המון אהבה והערכה אחד לשני.
עד לתקופה האחרונה היה לומד תורה ולאחרונה החלטנו שהגיע הזמן לעשות שינוי שבא גם בעקבות המצב הכלכלי שלנו. אממה, הוא כבר חצי שנה מחפש את עצמו, לא יודע מה הוא רוצה לעשות.
אין לו הכשרה מקצועית ספציפית והוא רוצה עבודת כפיים.
באמת שהרבה תנאים כרגע מקשים על מציאת עבודה. אבל בשורה התחתונה תקופה ארוכה שהוא בבית, נמצא הרבה על המחשב והסמארטפון. ער בלילות וישן בימים.
כמובן שזה משפיע מאד על מצב הרוח שלו, על הזוגיות ועל המשפחה בכלל. לרוב הכל בשליטה והכל יחסית טוב. היו בתקופה זו כמה נפילות רציניות שבהם הוא לא יצא מהמיטה, לא אכל. ודבר על כמה הוא לא שווה כלום ושאני מסכנה ש'נפלתי' איתו. ועוד כל מני משפטים כאלו....
בזמנים האלו הייתי צריכה להחזיק את הבית פחות או יותר לבד ולתמוך בו. ( הוא לא רצה לשמוע על טיפול בינתיים). ב"ה שעברנו את זה ומכל פעם כזו הוא( ואנחנו) יצאנו יותר מחוזקים והוא המשיך לחפש עבודה ולהסגר יותר על כוון.
בכל התקופה ( מעל חצי שנה) אני מחזיקה הרבה תסכול בתוכי מכל המצב הזה. תמיד משתדלת להיות עם תקווה ולעודד אותו כדי שלא יגיע שוב להרגיש ככה. ואת הכל מלווה הקושי הכלכלי שרובץ עלינו ומלחיץ אותי מאד. וחוץ מהכל אני מאד בודדה בתוך כל הסיפור הזה. אין לי את מי לשתף והכל נשאר בפנים.
מה קרה עכשיו?
עשיתי טעות רצינית. הייתי אתמול מאד עצבנית והכל יצא. בלי פילטרים. כל התסכול, אמרתי לו שהוא חיייב חיייב לקום ולעשות עם עצמו משהו ועוד משפטים חריפים שיצאו כמעט בלי שליטה.
זו הייתה שיחה(אם אפשר לקרוא לזה ככה) שבה אני הוצאתי הכל והוא רק אמר לי את צודקת.
ישר אחר כך הבנתי שהוצאתי מפופורציה והגעתי לבקש באמת סליחה. אבל הוא אמר את לא צריכה לבקש כי את צודקת.
הלך למיטה והשאיר אותי בוכה. מאז הוא לא מתפקד. לא אוכל, לא מדבר. המילים היחידות זה : נדפקת עם בעל דפוק, כשאני מבקשת ממנו לחזור לעצמו ואלי הוא אומר : לא נשאר ממני כלום, אין לי למה לחזור. את לא מעריכה אותי. ניסתי להסביר שדברנו על משהו אחד ויש בו עוד כל כך הרבה מעבר אבל מרגישה שהוא לא באמת מרגיש ככה ואני גם לא יודעת אם זה הזמן לדיבורים האלו.
משתדלים לא לדבר על זה על יד הילדים אבל הם ללא ספק מרגישים את האווירה וזה יוצא גם כלפיהם. זה שובר אותי שהם צריכים לחוות את זה.
אני חסרת אונים, מרגישה אישה נוראית לא יודעת מאיפה להמשיך ומה לעשות. מרגישה שהכל התרסק ואין לי איך לתקן.
רוצה לעזור לו, לנו להמשיך הלאה ולתקן את הטעות שעשיתי אבל איך??
ויותר מהכל(ורועדות לי הידיים כשאני כותבת את זה), מפחדת חלילה שיעשה משהו לא טוב לעצמו.
תודה לכל מי שקראה אותי עד כאן
אני אשמח מכל עצה שתוכלו לתת לי.
תודה יקרות❤
