שלדעתי אם היו לוקחים בחורי ישיבות מהמגזר הדתי לאומי/חרד"ל וכו'
ועוברים איתם תהליך של חיבור לעצמי וחיבור לאינטואציות שלי
היו הרבה הרבה יותר חתונות
לא אומרת שאין גברים כאלו
אבל יש פער עדיין מאוד גדול.
יש מלא בנות כאלו בפרט במגזר הדתי לאומי (בחרדי פחות לדעתי)
כי המגזר הדתי מייצר סוג של בנות מאוד מחוברת לעצמן ועמוקות ופנימיות (שזה מדהים בעיניי)
וגם יחסית למגזרים אחרים גם הבנים בדת"ל כאלה
אבל עדיין בפועל, יש פער די גדול
שחבל, לגמרי אפשר להשלים אותו...
יש מי שמחובר ויש מי שלא
זה כמובן ברמות שונות
אני חושבת שלבנות יותר קל להגיע לזה בטבעי
כי הן יותר נפשיות ורגשיות מטבען
והן גם מאוד טובות בדיבור
ומשתפות הרבה
וזה מאוד עוזר לעיבוד של רגשות
וכך גם פחות נוצרים משקעים שמקשים על חיבור לעצמי....
קיצר זה הרבה דברים...
לב אוהבואני חושבת שזה לא רק הכשרה אבל בוודאי שזה גם מוסיף לעניין
כי בחורה יכולה להיות מאוד עמוקה ורוחניקית או לא יודעת מה גם בלי להיות במסגרת כלשהי
עצם זה שכמו שנגיד חמסה חמסה כתבה כאן, יש משהו בשיח הדת"ל שמאוד אמיתי ומאפשר התחברות...
לדעתי באמת יש הבדלים ממש משמעותיים בנקודה הזאת בין החברה החרדית לדת"ל\חרד"ל.
יש כאן המון שרשורים ותגובות שעולה בהן הפער בין הגברים לנשים בנקודות האלו. ב'חיבור לאינטואיציות' כפי שהגדרת, במחסור ברגישות של הבנים, האינטליגנציה הרגשית שמפותחת הרבה יותר אצל הבנות, החיפוש של בנות אחרי אמפתיה והכלה, וכו' וכו'..
ושמתי לב שאני לא שומע קולות ודיבורים כאלו בסביבה החרדית שלי, ורק כאן בפורום נחשפתי בצורה כל כך ברורה לנקודות האלו.
מהחברים והסביבה שלי אני לא שומע דברים כאלו, ואצלי אישית בדייטים שלי לא הבחנתי בפערים בנ"ל.
אין לי הסבר ותובנה ממה זה נובע, ואני חושב שזאת נקודה מאוד מעניינת שהיה כדאי אולי לבדוק בצורה מעמיקה ונרחבת יותר.
ואם למישהו\י יש הסבר או הבנה בנושא יהיה מאוד מאוד מענין לשמוע
בס"ד לה"ו
הדברים שאכתוב הם בוודאי כללים ובוודאי יש מקרים יוצאי דופן.
לעניות דעתי זה נובע מהדגש המדהים של החרדים על הקפדה על תורה ומצוות בכל מחיר. לעיתים גם במחיר ההבנה (מעין "נעשה ונשמע" כזה). חוץ מזה, שלצערנו, לא חסרים סיפורים על חרדים שפחדו לשאול שאלות והחליטו לחזור בשאלה. שמעתי מעדויות מחרדים (וגם חוויתי על בשרי) שיש אווירה רווחת של רתיעה משאלות אצל חרדים. לעומת זאת, במגזר הדתי לאומי כל הזמן מדברים על מהות ועל שאלות ועל חיבור למצוות ולעבודת השם, מה שמפתח מאוד הנשמה, אך לצערנו גם לעיתים גורע מהקפדה של אדם מצוות מסויימות מתוך "חוסר חיבור" מסיבות כאלו ואחרות.
בחינוך בציבור הדתי לאומי נותנים יותר מקום לעבודת השם בקו של אהבה, ובציבור החרדי, עובדים יותר בקו של יראה (שיש לקיים מצוות בכל מחיר), דבר שבאופן טבעי עלול להוריד לאדם את הרצון להתחבר למצווה ולהעמיק בה כי גם ככה הוא עושה אותה.
שני הקווים חשובים מאוד אבל אין ספק שרוב האנשים יותר מתחברים לעצמם דרך קו האהבה.
בס"ד לה"ו
בדרך כלל האנשים האלו שואלים שאלות "קשות" באמונה ומתייעצים ואם הם "לא מסתפקים בתשובות" הם יוצאים. או לפעמים באופן טבעי העבודה הרוחנית שלהם מתרופפת (מה שדי נכון באותה מידה גם למגזר החרדי)
מכמה סגנונות במגזר החרדי...
ונכון, שאני בסביבה חרדית גם שמתי לב שיש פער רציני בין הבנות החרדיות לבין הדת"ל מבחינת השיח.
לא שחלילה אני באה לזלזל, לא מהמקום הזה,
רק שיש כאן איזה תופעה שצריך לשים לב אליה.
אני חושבת שהדת"ל בנוי על השקפת עולם מאוד פנימית, אולי זה נובע מהחיבור לתורות הרב קוק זצ"ל שהן מאוד פנימיות ועמוקות.... אולי מהפתיחות המחשבתית, אולי זה שמאוד פתוחים לחסידות ולרגש ולדיבורים על לב ורגש ועוד ועוד...
ושכליות זה מהמם. זה ממש לא סותר
אדם שמחובר לעצמו אז הוא זורק את המח שלו?...
אני חושבת שהעניין הוא לא מהמקום של החיבור לנפש
את זה כולם צריכים.
העניין הוא רק שגבר יהיה מודע לכח שלו וליכולת השפעה שלו על האישה.
שהוא יהיה מודע לזה שהוא המוביל, שלא ירגישו לא בנח לדבר על זה בצורה גלויה ושקופה. כי זה בעיניי האמת.
ברגע שיש את ההבנה הזאת- רק אז יש איזון והבדלים כמו שאמרת...
אבל זה נושא אחר חח
מסכימה עם זה שלפעמים גבר רגיש יכול להתפס כאילו פחות גברי חלילה
אבל האמת שמניסיון רגישות לכשעצמה לא אמורה להוריד מההרגשה הזאת
זה נטו מה שהגבר משדר
אם הגבר משדר ביטחון אני הגבר, המשפיע, בצורה בטוחה, אז זה לא משנה גם אם הוא בוכה כל יום בלילה, הוא ישדר חוזק.
אבל אם הוא חושב שהרגישות שלו זה תכונה נשית וזה חולשה אז האישה תרגיש את זה, ואזזזז אולי יצטייר בעיניה שגברים רגישים באופן כללי (הכללה הכללה חח) הם פחות גבריים חלילה....
ביטחון עצמי פנימי/עמוד שידרה יכול להיות גם לבחור שקט ורגיש ועדין....
ואני לא בטוחה שגבר ייחתך הרבה בגלל כביכול הצד הפחות גברי שלו- הייתי בודקת יותר על הכיוון של הערך העצמי שלו או דימוי עצמי...
ומבאס שככה אתה חושב... :/
יכולה לספר על עצמי שמעדיפה גבר עם תכונות נשיות. כן מודה ומתוודה
מעדיפה את הרגישות, את העדינות, את ההתחשבות (אבל אם לזה קוראים נשי אז אוי ואבוי)
אבל לדעתי זה כן מעיד על דימוי עצמי
כי מזה ביטחון עצמי?
שלא משנה בכלל מה הבחורה חושבת ולא משנה בכלל איך היא תופסת אותך
אתה יודע שאתה טוב ואתה בסדר כמו שאתה.
מעניין שאתה מעלה את זה...
אני חושבת שזה בכלל לא קשור...
אבל יכולה להבין למה קישרת את זה...
עומק רגשי, חיבור לרגשות אולי יציף את העבודה שיש לעשות עם ביטחון עצמי
אבל אם זה הציף את העבודה הזאת זה ממש לא בגלל הרגש
אלא בגלל שלכתחילה היתה עבודה לעשות שם.
אוקי, הוא מרגיש את הסביבה, למה אבל זה גורם לחוסר ביטחון? כי הוא נכנס להשוואות? אז ההשוואות זה המקום של העבודה עם הביטחון העצמי פשוט... לא קשור לרגש...
אני חושבת שיש כאן איזה טעות בתפיסה...
כי לכתחילה היה שם נקודה שהיה צריך לעבוד עליה
סתם ככה להרגיש את הסביבה זה דבר מדהים, לא רואה איך זה קשור לביטחון עצמי
ולא חושבת ששיח על ביטחון יכול ליצור חוסר ביטחון
כי ביטחון עצמי מאוד קשור לחוויות מהעבר, לילדות, למה שספגנו בבית...
השיח על זה דווקא חיובי בעיניי, הוא מעלה את המודעות של לעבוד על זה...
וברורררר שבנים הכי צריכים את זה בעולם.
לא כי הם גברים ולא כי הנשים צריכות את זה כי הם נשים
אלא כי ביטחון עצמי זה דבר בסיסי באישיות של כל יצור אנוש.
ולא קשור אם אתה רגיש מאוד או קר בצורה מפחידה.
מה שגורם לחוסר ביטחון עצמי
זה חוויות. אולי הרגישות מעצימה אותן
אבל הרגישות לכשעצמה ממש לא הסיבה לחוסר ביטחון עצמי
סליחה על הנחרצות
1. לא מצפים מגבר להיות מושלם. מצפים ממנו להיות מחובר ורגיש בסה"כ.
2. בחורה עם ביטחון יפריע לה בחור עם חוסר ביטחון, אבל היא לא צריכה להגיד לו את זה. ומובן לגמרי למה זה יפריע, כי גבר אכן צריך להיות בהרגשה מעל האישה. זה חשוב לגבר להרגיש את זה לדעתי וגם לאישה. אז מובן אם הבחורה תשלול אם היא מרגישה את הפער הזה...
3. נכון, לגמרי אפשר לעבוד על ביטחון עצמי. אבל לא קשור לרגישות. יצא לי להכיר אנשים מאוד חסרי ביטחון בצורה מפחידה, בלי עמוד שידרה בכלל והם לא היו מחוברים לעצמם ולא רגישים ולא כלום.
או שהם פיתחו כל מיני הגנות שמחפות יפה על ביטחון עצמי נמוך
כמו מסיכות, מגננות, וכו' וכו'
שאני לא התחלתי את הדיון בנימה אישית,
דיברתי באופן כללי,
אבל ראיתי שבהמשך הדיון כתבת על עצמך
ואני חושבת שזה באמת לא נעים מהבחינה הזאת, אז מבינה לגמרי...
ומתנצלת אם פגעתי...
(ואני קצת לומדת את זה, לא אומרת דברים נטו מתחושה אישית.
זה ידוע שחוסר ביטחון עצמי מאוד מתקשר לחוויות מהילדות... להורים וכו')
שאם ילד יקבל אהבה, וקבלה ללא תנאים
שאם ילד יגדל להורים לא ביקורתיים,
הורים שמפרגנים, תומכים, אוהבים,
אז הוא יגדל להיות עם ביטחון עצמי מאוד גבוה גם אם הוא מאוד מאוד רגיש
והרגישות תמנף לו אפילו את הביטחון
והפוך-
ילד מאוד מאוד רגיש שנולד להורים
ביקורתיים, פוגעניים, או הורים דורשים מאוד, וכו'
יגדל להיות ילד חסר ביטחון והרגישות רק תחמיר את זה.
וכנ"ל לילדה
אני מצפה מעצמי לעבודה כשאני מוצאת דברים שיש לעבוד עליהם
אז כנ"ל גבר.
חוץ מזה ביטחון עצמי זה משהו שפוגש אדם בכל רבדי החיים ולא רק בדייטים
זה בהחלט משהו ששווה ומומלץ לעבוד עליו
1. להיות רגיש ומחובר זה לא רק תכונה נשית! זה שזה הפך לתכונה נשית זה הבעיה.
2. למעשה לא- אם היא גם חסרת ביטחון אז לא בהכרח שתרגיש את החוסר ביטחון של השני. ואז למעשה זה ממש שידוך מוצלח חח... זה מאוד קשור במינונים אחד של השני בקיצור
3. יצא לי להכיר בחורים מאוד מאוד רגישים. ולא בהכרח שהיה להם חוסר ביטחון, כן היה להם מאוד מודעות עצמית.
אני באמת לא מבינה מה הבעיה לצפות מגבר להיות מחובר לעצמו ורגיש לזולת.
זה הרבה לבקש? באמת שואלת.
לא אמרתי עכשיו כריזמט ומוביל.
חוץ מזה זה בסדר שבנות בתחילת דרכן יעופו קצת עם הדרישות והחלומות
לאט לאט עם החיים גם ככה לומדים להתאזן ולהתמקד על מה שחשוב באמת.
אבל אכן יש מצב שיש נטיה כזאת לבנות, לא אכחד...
אבל יש ממש מודעות לזה, לעבודה על זה
להתמקד במה שחשוב באמת. בתכונות הקריטיות.
להפריד בין עיקר ותפל, וכו'...
ורגישות גבוהה אין באמת לרוב האנשים, גם אצל נשים זה לא כזה נפוץ....
אז איך בדיוק תתכן התאמה
אם הבחורה מאוד מחוברת לעצמה ומאוד רגישה לזולת.
ואשמח לדעת בזמנך כי אני באמת צריכה לסיים את השיחה,
למה אתה חושב שזה מוגזם לדרוש?
בעיניי זה קריטי, בלי זה לא רואה איך קורה החיבור בכלל
באמת אני לא מבין למה הדברים האלה לא פשוטים לאנשים..
לא אמרתי חידושים עצומים.. רגש כשמו כן הוא, יותר מרגיש (כמו שהסברת מדויק) ולכן יותר 'נפעל',
השכל לא מרגיש ולכן הוא רק 'פועל' במציאות. הבדל בסיסי
@לב אוהב אני דיברתי על כך שיש קשר בין השניים. לא אמרתי שזה מוכרח ברמה כזאת שאין מצב שלמישהו רגשי יהיה ביטחון עצמי..
פשוט על פי רוב אדם רגשי יצטרך הרבה יותר לעבוד על ביטחון עצמי מהממוצע.
לאדם פחות רגשי זה יהיה יותר קל.
ולכן אין מה להאשים אדם רגשי שהוא לא באותו מקום של אנשים אחרים בחוסר הביטחון שלו..
אצלנו זה יותר בכיוון של עבודת חיים.
כחלק מעין טובה ומרגישות בסיסית, בהחלט הייתי מצפה שהיחס לאנשים רגשיים, ביחוד גברים, תהיה הרבה יותר הכלה וסובלנות כלפיהם. והרבה לשנות את התפיסה לגבי מה זה גבר או מה זה אשה, שזו לכשעצמה שאלה עם צדדים קצת טפשיים/ לא נכונים
אבל אני מוכרח לציין שאני ממש מזדהה עם דבריך וכמעט לגמרי מסכים אתך.
הייתי רוצה לחדד שלדעתי כל זה נכון יותר בהקשר של ערך עצמי ולא דווקא לגבי ביטחון עצמי.
כלומר, הגבר הרגיש שיקבל פידבקים שליליים זה יותר יערער ויפגע בערך העצמי שלו, אבל יתכן מאוד שהוא יצליח להמשיך לשדר בטחון עצמי וחוזק. (והציפיה ל'גבריות' כמדומני שהיא יותר שהגבר ישדר הובלה ובטחון עצמי).
אבל כאמור, קשה לי להכנס לדיון בנושא ולהאריך, רק רוצה לומר שנהניתי לקרוא את דבריך.
כי כשאני אומר 'ביטחון עצמי' אני מתכוון מבחינה מידותית.. לא מהבחינה החיצונית.
בעיני זה ביטחון עצמי הרבה יותר נכון, מאוזן ויציב.
תודה על התגובה
ורגישות לזולת משמע לדעת להיות בוויתור והקשבה לזולת...
כי מה זה חיבור לעצמך?
זה הבנה מי אני.
זה להתחבר לצדדים החזקים והחלשים
זה לקבל את עצמי כמו שאני
זה לאהוב את עצמי
אני שלם עם מי שאני
ורק אז אני ברגיעה
רק אז יש לי מקום להכיל את הזולת.
לראות אותו.
(וזה לא שחור ולבן, יש לזה מלא רבדים כמובן)
דיבור של בנים על רגשות זה דבר שצריך לפתח - בכל הציבורים.
ועומק הוא ממש לא רק ברגשות (מבהיר, יכול להיות מאוד שאת גם מסכימה עם זה).
לגמרי צריך לפתח בכל הציבורים...
ומסכימה מאוד שעומק זה לא רק ברגשות.
מדהים בעיניי שבכלל ציינת את זה. כי זאת תובנה עמוקה לכשעצמה לדעתי....
אבל זמני קצר כעת...
ציינתי את זה בין היתר כדי להדגיש את מה שכן קיים אצל הבנים ויכול להיות מאוד שצריך להיות יותר מאוזן אצל הבנות.
הלימוד האנליטי ועוד המון תחומים שלא מצפים מבנות לקחת חלק (בתור נורמה חברתית) הם גורמים לדעתי לבינוניות מאוד גדולה.
ושכלתנות
הן תכונות מדהימות שבוודאי יכולות להוסיף לקשר
אבל כל זה מאוד חסר כשאין חיבור לעצמי.
ברגע שיש- אז מדהים...
לא שללתי, רק ציינתי את הנק' הזאת
בנות כיום גם פותרות המון דברים...
את לא שללת, בכלל לא
אבל...
את הצגת תמונה חלקית שלא כל כך מפרגנת למין הגברי וזה לא כיף לי לשמוע 
(דווקא בגלל שיש בזה הרבה אמת)
וכן אולי זה לא נעים לשמוע,
אבל בהחלט שווה לעבוד על זה אם בחור מרגיש שזה חסר לו
פעם הבאה שאת ממשיכה לכתוב דבר כזה אשמח מאוד אם בנוסף תפרגני לגברים ותתייגי אותי!
יש גישות חינוך שלא דוגלות בכך ויש פחות בעיות בכך.
ואני מכיר עוד מי שגדל בחינוך כזה
זאת אחריות אישית לבחור באיזו חינוך אתה גדל.
אבל אין ספק שאדם שהוא מאוד מחובר לעצמו ולרגשות שלו ולנפש שלו
אז הוא אוטומאטית תמיד בעבודה, תמיד בשאיפה לשיפור והתקדמות.
זה לא לחשוב שאני מושלמת, אבל זה כן מאוד עוזר להרגשה הטובה שאני במקום טוב.
אלא שיש קבוצה של בנות עם אופי מסוים (זה ממש לא כלל הנשים )
שהן במודעות גבוהה, עם עומק, ומאוד מחוברות לעצמן
ובתהליך של התקדמות והשתפרות
זה הכל.
בשיחות שלי עם בנות שהן כאלה
אני ממש רואה שהן מעריכות כל כך כל מחווה של גבר בדייט, באמת...
ומתרגשות שהוא מראה רגישות ומתחשב.
דווקא יש הרבה יותר הערכה ופרגון לדעתי...
וגם יש מלא מודעות לדברים שמצריכים עבודה. ותאמין לי יש מלא. תמיד יש מה לעבוד
זאת לא נשמעת גישה שמובילה לזוגיות טובה
מי שרוצה להיות שותף לכך הוא שותף לטמטום.
לב אוהבביקורת זה דבר חשוב. אתה יודע מי הולך עם הזרם...
ממילא אנשים ישתמשו בשכל שלהם ויתחילו להתנהג יותר בהגיון
הכל מתחיל מחשיבה עצמאית לא?
לכאורה אם המחנכים אומרים דברים מטומטים ולבנאדם יש שכל והוא משתמש בו הוא צריך לדחות את מה שהם אומרים (אומרות?)
מסכים שאדם פשוט המוני ממוצע שלא מרשים במיוחד יהיה כזה
אני חושב שמה ש@והוא ישמיענו מתכוון לומר, זה שיש אופי רוחני נשי, ומה שבנות עושות, הן מפרשות את האופי הרוחני הנשי כ"אופי רוחני", ולא מבינות שלגברים יש תהליכים משמעותיים מאד במסלול אחר לגמרי.
גבר יכול לעשות המון עבודה עצמית לא בחיבור ל"אני" אלא בהתגברות על האני. זה לא ניתוק, זאת עבודה מוסרית קשה. הוא יכול להשקיע ימים ולילות בעבודת ה' בדרכים גבריות - לימוד תורה וחיבור שכלי ותפילה בסגנון גברי.
ואז באה בחורה ואומרת "אבל הוא בכלל בלי שום עומק רוחני" וזורקת את כל התורה שלו לפח.
את מבינה איזה עלבון זה? ואיזו טעות מרה זו?
התלבטתי אם לציין. אציין ברמז ובקצירת האומר.
העניין שעמדת עליו של ישות וביטויה, הוא לכאורה באמת שורש הענין. זו הבעיה עליה אני מדבר כשאני מתאר "רוחניקיות יתר". קצת "אש זרה.. אשר לא ציויתי ולא דיברתי.."
כשהעבודה הופכת להיות "הכיף שיש לי בקרבת ה'" ולא "הדבר הנכון שיש בקרבת ה'". ואז מגיעים גם לקרבה מדומיינת ולהיפוך ערכים וכו'.
ואידך פירושא זיל גמור הוא.
ולא כל בחורה בונה את העולם הרוחני שלה מתוך המדרשה/אולפנא וכו'
וגם אם בחורה נמצאת במדרשה- מי אמר לכם שמשם היא לוקחת את התובנות וההשקפות האלו.
מרגיז משהו
מחילה אבל גם אם הדברים שכתבת הם באמת יפים ומעניינים
שורה תחתונה, זה לא כזה רלוונטי.
בעולם הגברי
מספיק התבוננות ושכל ישר
כדי להבין שיש הבדלים בין גברים לנשים
אז כמובן גם בעולם של עבודת ה'
אם כי חיבור לעצמי היא נקודת פתיחה לכל אמצעי החיים. גם לעבודת ה'
לכן האמירה הזאת שלגבר יש נקודות שהוא חזק בהן ולאישה נקודות שונות- לא רלוונטית לדיון הנל
זה לא שזה לא נכון, זה פשוט לא קשור למה שאמרתי...
הרוגז לא באמת רוגז אמיתי, הכל טוב... זה חלק מהדיון...
בכלל לא הייתי מחוברת לאינטואציות שלי וכמעט בקושי לעצמי
ואני לא מתביישת להודות בזה.
כולנו בתהליך, במסע, בדרך....
אבל דווקא הבדלים בין גברים לנשים זה משהו שתמיד היה אצלי במודעות...
וזה רק מתחדד ונבנה יותר עם הזמן ב"ה
גם לנשים וגם לגברים ההתחברות אל ה'אני' העיקרי קודמת להתגברות על צדדים אחרים של ה'אני'.
גבר ואישה מצד היותם בני אנוש
צריכים וחייבים להיות מחוברים לעצמם ולרגשותיהם
ולא כי הגבר צריך להיות כמו האישה או ברמת חיבור שיש לאישה עם עצמה. זאת לא הכוונה.
ולא אמרתי להיות רוחניק מרחף לא מחובר לקרקע
ולא עמוק כעומק האוקיינוס
אני באמת מבינה שהאמירה הזאת מציפה אולי דייטים בהם בחור חווה דחיה על הסיבות האלו
אני מבינה שזה יושב על משהו כואב
יכולה להבין אפילו שאולי זה מציף רצון כנה להיות מחובר ולפעמים דווקא השיח על זה יוצר אנטי ומגננה.
הכל בסדר, מקבלת.
רק בבקשה, תאמינו לי שזה לא בא ממקום שמאשים, ומבקר ודורש.
זאת המלצה שהיא מתנה בעיניי. לא ממקום מתנשא. ממקום כנה ואוהב.
זהו.
גם אם נוריד את שאלת ההאשמה,
את ממליצה לבנים ללמוד תכונות מסוימות.
אני מסכים שהתכונות האלה יכולות להועיל להם, אבל התכונות האלה מאפיינות בנות.
אז בדיוק כמו שאת ממליצה לבנים ללמוד מיומנויות נשיות ולהקל על כל העולם, אני בא ואומר - בנות, תלמדו קודם כל להכיל את העולם הגברי, ואחר כך להעריך אותו, ובסוף אולי לתרום לו גם את הידע הבאמת חשוב שלכן (בסוף לאו דווקא אחרי שסיימתן הכל, אבל כן שהתודעה תקדים את שני הדברים האחרים)
להכיר את עצמי, להיות מודע ומחובר לעצמי זה לא משהו נשי.
זה מאוד בסיסי לכל יצור אנוש
ככה אני מקבל החלטות שנכונות לי בכל תחום
ככה אני קשוב לעצמי
אין בעיה שזה יתבטא בצורה "גברית" יותר.
לא צריך עכשיו שגברים ינהלו יומן רגשות או שיתחילו לעשות שחנשים עם החברים שלהם
אבל כן בדרך שלהם להיות בכיוון הזה בסה"כ.
ואני חושבת שלגמרי יש הכלה לעולם הגברי. רק הלוואי והוא באמת היה מספיק גברי... (לא נכנסת לזה. דיון אחר... וכל מקרה לגופו)
כל הגברים שאני מכיר הם אחלה גברים..
ודיבור על רגשות אצל גברים הוא דבר קריטי שלא מספיק מפותח הרבה פעמים. לא רואה בזה אידיאל בכלל בכלל
ולחדד מה זה 'תכונה נשית' ומה זה תכונה גברית זה דבר שדורש הרבה דיוק כדי שתהיה לו משמעות רלוונטית.
את מניחה כאקסיומה שהבנות הללו נמצאות במצב הנחפץ, ולבנים יש פער להשלים.
צריך לומר - שלפעמים הבנות "מגזימות, עם זה, וזה מגיע לסוג של ריחוף ודמיון... רוחניקיות גבוהה מידי. אפשר להשלים את הפער לכיוון השני..
(לא שאני אומר שאצל הבנים זה המצב הטוב ופשוט הבנות אלו שצריכות להשתנות. לדעתי המצב הרצוי הוא איפשהוא באמצע, והלוואי שמשני הצדדים יתקדמו לכיוונו)
כאילו בנות בכח מנסות להיות רוחניקיות גבוהות.
אם לבחורה מסוימת יש נטיה טבעית לזה, אז סליחה אבל היא ממש לא "מגזימה"
היא פשוט הולכת עם הייעוד שלה ועם הלב שלה. זה הכל.
זה משהו באופי, בנטיה, בטבע, אי אפשר ממש לשלוט בזה.
זה לא שקמים בבוקר ואומרים "טוב היום אני מתרחקת מרוחניות, היום אני אהיה פחות עמוקה, היום אני אנסה להיות פשוטה יותר" כי זה ממש שטות.
אנחנו מתהלכים בעולם עם נטית הלב והנשמה שלנו ולאן שה' מכוון ולוקח אותנו,
ואם הוא לקח אותנו למקום רוחני מסוים וגבוה אז יש לזה סיבה וזה ממש לא משהו שאפשר לשלוט בו. זה לא בידינו בקיצור.
באותה מידה אני יכול לכתוב על דברייך שלך, שהם נשמעים האשמה, כאילו גברים מחפשים בכח לא להיות ____ והרי אם יש להם נטיה להיות מה שהם אז סליחה אבל זה ממש בסדר ואי אפשר לשלוט וכו' וכו'.
אבל למה את לא חושבת ככה על מה שאת כתבת אלא רק על מה שאני כתבתי?
בדיוק בגלל הנקודה שעליה הערתי: את רואה את המצב של הבנות הללו - כהמצב האידיאלי, המתוקן, הראוי והנכון. ומסתכלת על כל מי שלא כזה - כאל בעל חיסרון, רק שאת אומרת "אוי, ממש חבל, הרי אפשר לתקן את החיסרון הזה"....
וזו בדיוק הנקודה. בדיוק. אין שום סיבה להניח שהמצב של הבנות האלו הוא המצב המושלם והבנים שאין להם את זה הם המפספסים. למעשה - יש סיבה להניח לא ככה אלא הפוך - שהן באמת מגזימות.
האשמה? לא מאשים. קל וחומר ממך: אם את, שמתייחסת למצב הזה כמתוקן, לא מתכוונת ,להאשים" את הגבריםש לא כאלו, אלא רק לדבר עלז ה ש"חבל" ו"אפשר לפתור", אז קל וחומר אני - שלא אומר שהמצב הגברי הוא המתוקן, אלא שהנכון זה אישפהאו באמצע, ושני הצדדים צריכים לעבוד על זה - קל וחומר שזו אינה "האשמה".
לומר שיש מה לעבוד בתחום מסויים זו ממש לא האשמה. אפילו אפילו אם מדובר על לומר לבנות לעבוד על משהו שהן מאוד נהנות ממנו. זה הכל.
להגיד "זה לא בידינו" זו התחמקות. ולהבין את דברי כאילו אני רוצה שבת תאמר, כלשונך: "טוב היום אני מתרחקת מרוחניות, היום אני אהיה פחות עמוקה, היום אני אנסה להיות פשוטה יותר", זה אפילו עוול...
הרי זה כל הטיעון שלי: שזה לא בסדר לחשוב שהדרך הזו הי אהיא הרוחניות, היא היא העומק, והאחרים הם "פשוטים".
סליחה על הבוטות, אבל אם כבר, אז המשפט היותר מדוייק לשקף את מה שאני רוצה שבת תאמר לעצמה הוא: "טוב, היום אני מתרחקת מרוחניקיות (לא רוחניות, רוחניקיות), אשתדל להיות יותר אמיתית, ופחות לחיות בדמיון". תאמיני לי, זה לא פחות עמוק ולא יותר פשוט. אדרבה.
את לא יכולה להניח שאתן המושלמות, ובכלל לא שייך שתשנו את זה כי זה הטבע וזה הנכון, ומי שאומר אחרת הוא "מאשים". והגברים הם החסרים והם צריכים לעבוד ולתקן, והם בטח יכולים וזה נדרש מהם וממש חבל שלא...
סליחה אם זה נשמע קצת פוגע, השתדלתי להיות עדין, ואין לי כל כוונה כזו.
אני מאוד מצר על הפריחה של העסק הזה, ועוד דווקא בחוגים היותר דוסים...
אבל זה לא רק העניין של גבר מולא שה, אלא גם קידוש הרוחניקיות עד כדי היפיות. כל אחד (אחת..) רוצה להיות הרב הנזיר.
(ואם תעיז לשאול: "זה ניסיון להיות הרב הנזיר?" יאמרו לך: "עוד מילה נעשה ממך הרב זצ"ל"... טוב, זה כבר סתם תוספת לאווירה.. )
לגבי להוביל אני דווקא מסכים. אבל עם העוול נפגשים בצמתים אחרים, ובפרט בצומת הזו של העבודה הרוחנית. מין תפיסה שכזו שתמיד האשה היא הקרובה האמיתית לאלוקים, והגברים (האלה ה"יבשים" והמסכנים, שבמקום ללמוד נתיבות שלום ולהתמוגג מתורה של ר' נתן, לומדים מיגו דרמאי ומתפלפלים ב'קצות' מוקשה, רחמנא ליצלן ולשזיבן...) הם אלו שצריכים עוד לעבור קורס באיך להתעסק איתו...
(וזה מתחיל הרבה לפני הדרכות לדייטים, נראלי זה בלגן שמתחיל בשנת (ובהשפעת?..) המדרשה)
שפחות מדגיש את השפה המוגזמת על 'בנים בנות' שקיימת כיום אצל חלק מהציבור הדתי.
אדם פרטי מחליט בשלב מסויים איזה חינוך מדריך אותו בחייו האישיים ויש לו יכולת ביקורת על החינוך אותו הוא מקבל.
אם אדם קולט דעות לא טובות - זאת האחריות שלו לעסוק בכך. הוא לא יוכל להאשים אף אחד אחר.
הפוך- דווקא יש בי הרבה הבנה לסיבות שגרמו להם להיות עם פחות מודעות וחיבור לעצמי
וזה לא משהו שרק חסר לגברים. יש גם בנות שחסר להן את זה.
אין פה תחרות מי יותר טוב מהשני.
יש פה ניסיון להבין את הבעיה, ולנסות לפתור אותה כדי שיהיו יותר חתונות.
ואתה יודע מה, תצא שניה מהמקום של גברים ונשים. ודייטים וחתונות.
כל בחור צריך להתבונן בעצמו ולהרגיש האם אני באמת מכיר את עצמי ומחובר לעצמי. זה הכל.
לא בגלל דייטים, ולא בגלל שום דבר.
ורק ניסיתי להסביר שבחורה שהנטיה הטבעית שלה היא להתבוננות והעמקה ורוחניות
אז לא רק שאין לה איך לעצור אתזה אלא שהיא עם הזמן רק מתפתחת בזה יותר.
כי ככה זה עובד, אדם רוחני ועמוק ניהיה עם הזמן אפילו יותר ויותר רוחני ועמוק. זה מנגנון שמפתח את עצמו עם הזמן.
וזה לא עמוק מול פשוט והפשוט צריך להיות עמוק. ממש לא. זה לא מה שהתכוונתי.
דיברתי נטו על חיבור לעצמי. האם חיבור לעצמי יפתח עומק? אולי, תלוי בנטיה של הנפש.
האם יש עניין להיות עמוק? לא בהכרח. כי שוב, זה תלוי בנטיה של הנפש והייעוד שלה.
ולכל אדם יש עבודה. לבחורה רוחנית יש עבודה להיות יותר מציאותית ויותר בקרקע, אין ספק. אבל היא לא יכולה לנתק את עצמה מרוחניות כי זה המהות שלה.
ואין כאן עניין של מושלמות. יש כאן עניין בסיסי של איך אני מגלה את האני שלי, ומשם ורק דרך שם אני יכולה לעבוד על דברים בעצמי כדי להיות אדם יותר טוב.
רק כתבתי שלתפוס את דבריי שלי (על מה הבנות צריכות לתקן) כהאשמה - זה בדיוק כמו לתפוס את דברייך שלך (על מה הבנים צריכים לתקן) כהאשמה.
גם אני לא מאשים, וגם אני יכול להצביע על הסיבות שגורמות לבנות להיות כאלו.. בדיוק כמו שאת יכולה להצביע על הסיבות אצל בנים...
אני יודע שזה לא עניין של תחרות, אבל זה קצת מה שאתן יוצרות - "אנחנו מושלמות, מחוברות להוויה האלוהית במלוא הופעתה האידיאית, אתם יבשים ולא מודעים, ותתקנו את זה..."
אז לא, זה לא ככה. מאוד לא.
גם הנטיה הטבעית יכולה להשתפר ולהיתתקן, אנחנו לא סוס שוטף במלחמה ואדם צריך לפקח את אורחותיו, ואם יוברר שהליכה בצורה מסויימת אינה ראויה - אז צריך לעשות "חושבים", גם אם זו הנטיה הטבעית.
שוב: כמו שאת מצפה מגברים לשנות את עצמם ע"י בדיקה אם הם נוהגים כראוי, למרות שהם בעצם הולכים עם הטבע שלהם, כך אני מצפה מבנות לעשות את אותו הדבר. וקל וחומר - כשאני, בשונה ממך, לא אומר שהגברים מושלמים בתחום. לדעתי הן הבנים והן הבנות - מוקצנים, אלו לכיוון זה ואלו לכיוון זה, וגם אם זה הטבע אצל שני הצדדים - שני הצדדים צריכים לעבוד על עצמם ולהשלים את עצמם. טבע זה לא תירוץ.
וכל זאת טרם שנגענו בנקודה - שזה המון פעמים ממש לא טבע אלא הסללה... אוהו הסללה... גישות שלמות שמייצרות 'היפיות', ומלמדים אותן שזו זו מטרתן בעולמן, וקרבת ה' העליונה שלהן...
אני מסכים על הצורך ב"גילוי האני", וקל וחומר שאני מסכים עם הצורך ברוחניות, וחלילה לי לומר שבחורה צריכה להתנתק מרוחניות. אבל לזה אין קשר ל"רוחניקיות" והזיות, "הרגשות" פנטסטיות שבינן ובין רוחניות בקושי בקושי יש חוט של גרטל.
צריך הרבה הרבה קרקוע וכנות כדי לוודא שההרגשות האלו מחוברות למשהו אמיתי ונכון. שהעומק הוא עומק, שהרוחניות היא רוחניות, שחיבור הוא חיבור ושהפרפרים הם קרבת ה'...
וחוץ מזה מה הקשר מורות
השקפה ועולם פנימי לא בהכרח נקנים ע"י המורות באולפנא
אתה יודע, עובר הרבה מים בנהר מהאולפנא עד גיל מסוים
ולא יודעת את מי פגשת, אבל לא בטוחה שהמצב כל כך חמור כמו שאתה מתאר...
חושבת שיש הרבה יותר מודעות לזה היום...
כתבה פותחת השרשור:
'המגזר הדתי מייצר סוג של בנות מאוד מחוברת לעצמן ועמוקות ופנימיות'
זו!! הגדלת הפער מגברים, מזוגיות פשוטה תמימה שקטה כמו פעם, שנשמרה יותר אצל חרדיות כנראה.
כל עוד בנות עסוקות בעולם המלל ותכנים נפשיים מילוליים ו'אינטואיציות' וכו (ולא מדבר כרגע על כך שיש שם הרבה דמיון. כן, אתן לא נביאות עדיין, שתהיו בע"ה! נבואה היא מתוך המון המון דממה דקה)
הרבה 'אקשן נפשי'
חסרה הרפיה,
פשטות,
שחרור נפשי,
האטה,
הכנעה,
נוכחות,
נפש=נופש
"שבת וינפש".
מנוחה.
פנימיות ורוחניות אמתית הם הרבה הרבה הרבה מעבר לעולם המלל
חיבור לעצמי העמוק ביותר זה המקום השבתי הביתי הקדוש בתוכנו, הכתר
וזה דרך נוכחות, אצילות, דממה, קדושה ואינטימיות גופנית!!!!!! לא דווקא מינית! לא יצרים! קדושה!
היהדות מאמינה בקדושה, וקדושה אמתית בנויה על העולם החומרי הקדוש.
אנחנו לא נזירים במזרח שצריכים ליצור קשר נפשי חסר גוף
לפי היהדות זוגיות מתחילה בחופה. בסיס חומרי אינו פרס או תוצאה לזוגיות נפשית מעולה לפני חתונה! אלא בסיס חומרי זה התחלה ואיפשור לזוגיות נפשית מעולה
לפני חתונה זו לא זוגיות!, זו בדיקת התאמה בסיסית בלבד.
לא יעזור לבנות. לנשיםיש תשעה קבין של שיחה ולגברים קב 1!
ויש לזה סיבה ומטרה בעולם!
הנסיון לקחת בנים (במיוחד רווקים) לעולם המלל הנפשי לא ילך
(גם גברים מטפלים מומחים לנפש ולשיח נשי נשארים רווקים מעל גיל 40)
רק פשטות נפשית ודרך הגוף! "מבשרי אחזה אלוק".
הייתי קורא לנושא שאתן מחפשות, ובצדק, 'שיח נשי', לא נפשי. חסר אצל בנים ענין שיח נשי. נכון. ולומדים זאת עם אשה! לא עם גברים. אז מתי הגיוני שזה יהיה? נכון, אחרי חתונה!
כמו פעם, כמו בתורה.
אין דבר כזה קשר נפשי נמרח ללא בסיס חומרי גופני!
ההזזה הצידה של עולם הגוף למשך שנות הרווקות הדתית הכניסה מלא תכני נפש מילוליים, בעיקר נשיים! (ומי הכניס? מלמדים נשואים! שיש להם חיי גוף, לא רווקים הכניסו)
זו המצאה דתית של דורנו (כנראה לא של רבנים), המצאה קלוקלת.
צאו מהסרט הזה. תפסיקו לחשוב שיש זוגיות אמתית ללא גוף, לפני חתונה. זה קונספט שמאמלל גברים פיזית, יותר מאשר מקרב אותם נפשית לבנות
למה בנים פחות יכולים לפני חתונה?
כיוון שברגע שאנחנו נכנסים פנימה, כל בן אדם, יש לנו שם טבעית דברים וחסרים גופניים
בנות יכולות להזיז, להדחיק הצידה הרבה יותר בקלות את החוסר הגופני
בנים פחות!
ויש לזה סיבה ומטרה בעולם!
פחות אחיזה ויותר נסיון להציל את מה שנותר מהצעירות
ראשית, ההכללות הללו טועות באופן בוטה.
בוודאי שיש בנות מצויינות ב"מיגזר הדתי לאומי" (ולא רק שם),
אבל ה"חיבור" הזה שאת מציינת, "לעצמי, לאינטואיציות שלי", יש בו גם צד של דמיונות.וזה לא דווקא רע, זה מה שמתאים להן.
ולצד השני - העומק והפנימיות אצל בנים תורניים - בהכללה - הוא ממש לא פחות. בעדינות.
אלא מה?
בדיוק הדמיון הזה הוא מה שמטעה אותך. כי את אכן בצד הנכון מבחינתך. את בת, ואת רואה את הדברים כבת. זה מעולה. אבל צריך להכיר שיש עוד "צד"...
מה שאת רוצה, בלי שבאמת את מתכוונת לכך, זה שהבנים יהיו בנות. והם לא יהיו - למרבית המזל. כמו שצריך גם שבנות לא תהיינה בנים.
הבנין הפנימי של בנים תורניים, לא יבוא ע"י "חיבור לעצמי ולאינטואיציות שלי". אם כי בוודאי הם צריכים מודעות עצמית והרגשות עצמיות. הדרך היא לא כך.
אמרתי את דבריי בצורה מאוד עדינה
חלילה לא באתי לצאת נגד מישהו
להיות מחובר לעצמי ולאינטואציות שלי אלו לא תכונות נשיות! ולהיות בתודעה כזאת לא הופכת את הבחור לנשי. ממש לא.
אין בעיה, אתה יכול לקרוא לזה מודעות לעצמי ולרגשות שלי. הטייטל לא באמת משנה. הרעיון משנה.
ובטח אין זה המקום לזלזל בבנות כאלו שהן כאילו מדומיינות. מחילה, אבל זה על גבול הפוגע.
משנה אם מחובר או לא.
אתה קורא לזה בצורה אחרת, בדרך אחרת. שווין
הבחור מחובר לעצמו? מעולה. זה בסה"כ מה שביקשתי.
אלא שמה שביקשת, בלי שאת בכלל מודעת לכך, הוא לדעתי שבנים יהיו בנות. והם לא יהיו.
ה"מחובר לאינטואיציות", זה דבר שאצל בנות תופס הרבה מקום - אצל בנים לא.
המודעות העצמית אצל בנים תורניים תבוא יותר מתוך עמל של תורה ומידות והתבוננות, אצל בנות בצורה אחרת.
ולכן גם המסקנה הכוללנית שאצל בנים המודעות העצמית חסרה, היא מסקנה לא נכונה. אם כי בוודאי שלאל אחד מהמינים יש את יתרונותיו.
ולא התכוונתי שהמודעות העצמית של בנות היא "מדומיינת". אלא לגבי ההשוואה שעשית לגבי ה"עומק". בנות עם איכות, עמוקות בדרכן. ובנים -בדרכם. זה לא באותם כלים נפשיים בדווקא. יש דברים דומים - ויש שלא.
ובוודאי לא באתי לזלזל חלילה. הרי הדגשתי שגם אני מכיר את האיכות הזו שיש ב"ה אצל בנות עם עומק רוחני בזמננו. כמו גם אצל בנים בגוון קצת אחר.
אין לאף פרספקטיבה רחבה באמת ומרגיש לי שזה מוביל למקום לא טוב בנפש כל החיפוש סיבות הזה. ובכלל כל ההתעסקות בזה.
לנפש...
מדי פעם אם עולה לי משהו, אני זורקת אותו לחלל.
למה לעסוק בהם בכלל?
כאילו אם זה מגיע ממקום "בגלל זה קשה לנו למצוא בן/בת זוג" זה נראה לי מבאס ולא מוביל למקום טוב.
את רוצה מישהו עם עומק - מצויין. תתפללי על כך ותשדלי על כך. ותתפלספי על הגעוגע וכולי
את מבינהל מה אני מתכוון?
אולי אני סתם חופר אבל גם לא לקחת את זה למקום כזה אני חושש שחבר'ה פה לוקחים את זה באופן של הטחת אשמות...
ואם זה ייגע במישהו והיה זה שכרי...
שלא כדאי שהסבר הסוציולוגי ישמש כמענה לנפש בצורה כלשהי
לומר ה'בחורים התורניים' הם כאלה או כאלה... זה לא נראה לי מקדם. זאת דעתי.
כי בפרקטיקה כל הצעה נמדדת לגופה.
ושם זה כבר לא משנה כל האמירות האלו
פשוט ניגשים ובודקים אם יש חיבור, זרימה, תקשורת וכו' כרגיל בקיצור...
כי אם אני מתוסכל מכך שבנות/בנים הם כאלה וכאלה זה לפעמים עלול להעצים פחדים ממה שהם באמת
לדעתי חשוב מאוד לכל אחד ללמוד להתחבר לעצמו.
המשמעות של החיבור לעצמי, הוא קודם כל לפתח מודעות. מודעות לעולם הפנימי שלי, מודעות לרצון, מודעות למרחב המחשבתי, מודעות למידות הנפש, מודעות לעולם הרגשי, מודעות למרחב האינטואיטיבי והגופני. ומתוך המודעות לדעת להנהיג את כל כוחות החיים, להביא אותם להרמוניה, ולכוון אותם לפי המוסר היושר והצדק. מדרגת החיים הזאת מתוארת מאוד יפה בספר הכוזרי מאמר שלישי פסקה ה'.
יש שוני בין חיבור עצמי אצל בנים, לבין חיבור עצמי אצל בנות. משום שיש הבדל בין העולם הפנימי של בנים לבין העולם הפנימי של בנות. וגבר שלומד להתחבר לעצמו, זה ממש לא אמור לקבל צביון נשי. דווקא גבר שמחובר לעצמו הוא יהיה הרבה יותר גברי, הרבה יותר מנהיג, הרבה יותר חי, הרבה יותר משפיע, הרבה יותר מאיר לעולם. כי הוא מחובר לגבריות שלו בצורה עמוקה ומודעת, והוא יהיה מחובר לעוצמות חיים אינסופיות שזורמות בתוכו. וזה ממש לא אמור להתבטא באופן אגרסיבי או לוחמני, אלא באופן עדין וטהור ואצילי.
לכן עבודה של חיבור לעצמי ממש לא צריכה להביא למאפיינים נשיים. כשגבר מתחבר לעצמו, וזה מקבל ביטוי נשי, הוא גם קצת מתרחק מעצמו באותה מידה. ולכן הייתי ממליץ לבנים לשמוע הדרכות שמתאימות לבנים בנושא הזה. אף על פי שלמדתי לא מעט מנשים בנושא הזה, ויש מה ללמוד, בסוף כדי לדעת איך זה מתבטא אצל גבר, צריך לראות גבר שחי ככה.
וזה ממש לא עבודה רק של בנים. גם בנות מהצד שלהן צריכות לעבוד על זה באופן הנשי. ואני לא ממש חושב שיש איזה פער בין בנים לבנות, פשוט יש שוני בביטוי של הדברים, וצריך ללמוד אחד את השני.
הנקו הזאת שציינת שזה שגבר מתחבר לעצמו הוא יהיה כך בעצם הרבה יותר גברי, מנהיג, משפיע.
מדהים. מדהים
ומתחברת מאוד לעצה שצריך ללמוד את זה מגבר שנמצא במקום הזה, לראות גבר שחי ככה. בדיוק...
הלוואי ויפתחו סדנאות שעוסקות בעניין. הלוואי. אני הראשונה לתמוך ולעודד את זה בע"ה
מתייגת ברשותך את כל מי שעסק בדיון ולא כל כך הסכים איתי
@נוגע, לא נוגע (בעצם, לא יודעת אם הסכמת או לא, אבל חושבת ששווה לקרוא את התגובה הזאת)
מה נקרא להתחבר לעצמי
אבל זה לא לעכשיו, ואולי לא בכלל
השאלה אילו צדדים להציג/להדגיש יותר ואילו להציג פחות היא משמעותית
לדוגמא - כמעט כל הפלגים בציונות הדתית מסכימים על 90% מהדברים.
הדגשים של כל תת מגזר הם יכולים להיות שונים ב180 מעלות ועל זה יהיו 'מלחמות עולם'.
ככה זה בכל הנושאים. פחות חשוב התוכן עצמו - יותר חשוב מה המסר העיקרי שהוא בא להעביר.
ההדגשה של החיבור להעצמי היא קריטית בעיני.
גם אני ארצה להסביר על ההתגברות על העצמי אני ירצה להביא מתוך החיבור להעצמי ולא להיפך.
זה לא שהיא כתבה איזה נימוק חדש שאמור לשנות את עמדתי.
אמנם באמת ביחס לדבריה ההתנגדות יורדת חלקית, כי היא מדגישה שזה צריך לבוא בצורה גברית, ולא שגבר ייהפך לאשה. אבל מה שאני טענתי עדיין קיים - זה שבנות "רוחניקיות על מאה קמ"ש" מניחות שזוהי שלמות העבודה ותכלית הנרצה, והגברים שיתקנו ת'צמם... בעוד שהאמת היא שלבנות האלו יש הרבה מה לעבוד בדיוק בנקודה הזו - של לרדת קצת מהענננים ולהיות מחוברות למציאות.. (כן כן, "מחוברות לעצמן" בקטע אמיתי ולא בקטע דמיוני)
יותר מזה אני אגיד, לצערי זה נראה ככה - שכעת תתלהבו מהרעיון של "להיות מחובר לעצמו בסגנון גברי", אבל כשתפגשנה בזה - זה ממש לא ירצה אתכן. תקראנה לזה "לא מחובר לעצמו" באותה מידה.
כי זו בדיוק התקלה פה, שורש הטיעון של השרשור הוא בכך שאת חווה את החוויה ה"נשית" (ה"פנטסטית", נשית באובר...) כחוויה היחידה הטובה והמתאימה. ולא מסוגלת לזהות את החיבור שיש בסגנון הגברי, את הנכונות והטוב שבו.
אז כן, כל עוד זה ברמת המילים נחמד לך עם הסיוג של "שיעשה את זה בצורה גברית". אבל בתכל'ס? כל פעם שתראי את זה בצורה גברית את פשוט תאמרי "הוא לא מחובר לעצמו". ותמשיכי לנצח לחפש את הגבר העונה לדמיון שיצרת לעצמך, תוך שאת משלמת לעצמך מס שפתיים שאומר בערך "גבר נשי, אבל שיהיה נשי בצורה גברית..." אוקסימורון כזה, מין יצור פרדוקסלי שלא קיים במציאות, ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
במחשבה שניה, עכשיו ברור לשם מה התיוג...
גם קצת מעלה חיוך - כי זה בדיוק מסביר את ההבדל. כל כך הבדל, עד שהכותבת היקרה מתקשה להבין מה בעצם יכול להיות ההבדל, כפי שציינתי בתגובתי על ההודעה הזאת.
אשה יכולה לטייל בנפש עם חברה
איש יכול לטייל בשכל עם חבר
שניהם יחד צריכים לשכון ולחוות שכינה ביניהם בנוכחות כאן ועכשיו (ישוב הדעת ולא טיול בדעת) ומתוך האנרגיות השונות מהמין השני שחדשות עבורי
כל אדם צריך להשתדל להיות מחובר לעצמו. עם מודעות עצמית ותחושה עצמית. זה פשוט.
אבל האופן הוא שונה.
האופן והמהות שעלו מדברייך (כגון האמירה "ולאינטואיציות"), הוא אופן שמתאים יותר לבנות.
לא מגיעים לדברים הללו באותה דרך. ואינני חושב שמה שחסר לבנים זה ש"יעברו איתם תהליך" כזה.
את פשוט נוקטת בשפה ודרך של בנות. זה מעולה - כי את כך. ולכן כנראה גם קשה לך מאד להבין מה כאן בעצם יכול להיות אחרת...
הסכמתי עם לב אוהב שחשוב ללמוד להתחבר לעצמנו. אך הדגשתי שזה נעשה באופן שונה מנשים, כי מבנה הנפש הגברית שונה ממבנה הנפש הנשית.
ואכן החיבור לאינטואיציה אינו עומד במרכז הכובד של הנפש הגברית, אם כי טוב וחשוב ללמוד לשים לב אליה, ולשמוע מה יש לה לומר. אך כמובן שבסוף להתנהל ולקבל החלטות על פי השכל. השכל לוקח את האינטואיציה בחשבון, והוא מחליט אם נכון להקשיב לה או לא.
חשבתי להתחיל לפרט מה זה כולל אצל גברים. אך זה ארוך מידי, וקשה קצת לכתוב את זה. אך בקצרה החיבור לרצון, הוא אולי הכי משמעותי אצל גברים. ככל שגבר יברר את הרצון שלו, ויהיה יותר מחובר אליו, הוא יהיה עם יותר אנרגיה וחיים.
ממגדלי השנהב
מבטיחים לנו שרק שם את עצמנו נאהב
מהארמונות המפוארים והמתנשאים
אשר שייכים רק לנשואים
טיפים לנו הם מחלקים
שבלעדיהם בטוח נישאר רווקים
"תפסיקי להיות בררנית" מלמעלה צועקים
על המדרגות המפותלות מנסה לטפס
דייט ועוד דייט, כבר קשה להתאפס
הלב המסכן שאף פעם לא מוותר
כבר טיפה מתחיל להישבר
"האם אתם זוכרים את התקופה הקשה?"
אני צועקת אליהם מזיעה מקומת המדרגה
"אל תוותרי" אני לוחשת לעצמי בכוחות אחרונים
את תגיעי לפסגה וזה לא יקח שנים
תזכרי אני לוחשת לעצמי
"שאגיע לפסגה לא אשקע בחלומי"
את תשימי מעלית על האדמה
תעזרי לאותם הרווקים במלחמה!
או ששאלת שאלה רטורית?
אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן
עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום
אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.
דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.
ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.
ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.
וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
התקדמות לקראת הקמת בית! (איתה או עם מישהי אחרת בעז"ה)
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
