יש מי שמחובר ויש מי שלא

זה כמובן ברמות שונות

אני חושבת שלבנות יותר קל להגיע לזה בטבעי

כי הן יותר נפשיות ורגשיות מטבען

והן גם מאוד טובות בדיבור

ומשתפות הרבה

וזה מאוד עוזר לעיבוד של רגשות

וכך גם פחות נוצרים משקעים שמקשים על חיבור לעצמי....

קיצר זה הרבה דברים...

ואני חושבת שזה לא רק הכשרה אבל בוודאי שזה גם מוסיף לעניין

כי בחורה יכולה להיות מאוד עמוקה ורוחניקית או לא יודעת מה גם בלי להיות במסגרת כלשהי

עצם זה שכמו שנגיד חמסה חמסה כתבה כאן, יש משהו בשיח הדת"ל שמאוד אמיתי ומאפשר התחברות... 

לדעתי באמת יש הבדלים ממש משמעותיים בנקודה הזאת בין החברה החרדית לדת"ל\חרד"ל.

יש כאן המון שרשורים ותגובות שעולה בהן הפער בין הגברים לנשים בנקודות האלו. ב'חיבור לאינטואיציות' כפי שהגדרת, במחסור ברגישות של הבנים, האינטליגנציה הרגשית שמפותחת הרבה יותר אצל הבנות, החיפוש של בנות אחרי אמפתיה והכלה, וכו' וכו'..

ושמתי לב שאני לא שומע קולות ודיבורים כאלו בסביבה החרדית שלי, ורק כאן בפורום נחשפתי בצורה כל כך ברורה לנקודות האלו.

מהחברים והסביבה שלי אני לא שומע דברים כאלו, ואצלי אישית בדייטים שלי לא הבחנתי בפערים בנ"ל.

אין לי הסבר ותובנה ממה זה נובע, ואני חושב שזאת נקודה מאוד מעניינת שהיה כדאי אולי לבדוק בצורה מעמיקה ונרחבת יותר. 

ואם למישהו\י יש הסבר או הבנה בנושא יהיה מאוד מאוד מענין לשמוע

בס"ד לה"ו

הדברים שאכתוב הם בוודאי כללים ובוודאי יש מקרים יוצאי דופן.
לעניות דעתי זה נובע מהדגש המדהים של החרדים על הקפדה על תורה ומצוות בכל מחיר. לעיתים גם במחיר ההבנה (מעין "נעשה ונשמע" כזה). חוץ מזה, שלצערנו, לא חסרים סיפורים על חרדים שפחדו לשאול שאלות והחליטו לחזור בשאלה. שמעתי מעדויות מחרדים (וגם חוויתי על בשרי) שיש אווירה רווחת של רתיעה משאלות אצל חרדים. לעומת זאת, במגזר הדתי לאומי כל הזמן מדברים על מהות ועל שאלות ועל חיבור למצוות ולעבודת השם, מה שמפתח מאוד הנשמה, אך לצערנו גם לעיתים גורע מהקפדה של אדם מצוות מסויימות מתוך "חוסר חיבור" מסיבות כאלו ואחרות.
בחינוך בציבור הדתי לאומי נותנים יותר מקום לעבודת השם בקו של אהבה, ובציבור החרדי, עובדים יותר בקו של יראה (שיש לקיים מצוות בכל מחיר), דבר שבאופן טבעי עלול להוריד לאדם את הרצון להתחבר למצווה ולהעמיק בה כי גם ככה הוא עושה אותה.
שני הקווים חשובים מאוד אבל אין ספק שרוב האנשים יותר מתחברים לעצמם דרך קו האהבה.

בס"ד לה"ו

בדרך כלל האנשים האלו שואלים שאלות "קשות" באמונה ומתייעצים ואם הם "לא מסתפקים בתשובות" הם יוצאים. או לפעמים באופן טבעי העבודה הרוחנית שלהם מתרופפת (מה שדי נכון באותה מידה גם למגזר החרדי)

מכמה סגנונות במגזר החרדי... 

ונכון, שאני בסביבה חרדית גם שמתי לב שיש פער רציני בין הבנות החרדיות לבין הדת"ל מבחינת השיח.

לא שחלילה אני באה לזלזל, לא מהמקום הזה, 

רק שיש כאן איזה תופעה שצריך לשים לב אליה.

אני חושבת שהדת"ל בנוי על השקפת עולם מאוד פנימית, אולי זה נובע מהחיבור לתורות הרב קוק זצ"ל שהן מאוד פנימיות ועמוקות.... אולי מהפתיחות המחשבתית, אולי זה שמאוד פתוחים לחסידות ולרגש ולדיבורים על לב ורגש ועוד ועוד... 

ושכליות זה מהמם. זה ממש לא סותר

אדם שמחובר לעצמו אז הוא זורק את המח שלו?...

אני חושבת שהעניין הוא לא מהמקום של החיבור לנפש

את זה כולם צריכים. 

העניין הוא רק שגבר יהיה מודע לכח שלו וליכולת השפעה שלו על האישה.

שהוא יהיה מודע לזה שהוא המוביל, שלא ירגישו לא בנח לדבר על זה בצורה גלויה ושקופה. כי זה בעיניי האמת.

ברגע שיש את ההבנה הזאת- רק אז יש איזון והבדלים כמו שאמרת...

אבל זה נושא אחר חח

מסכימה עם זה שלפעמים גבר רגיש יכול להתפס כאילו פחות גברי חלילה

אבל האמת שמניסיון רגישות לכשעצמה לא אמורה להוריד מההרגשה הזאת

זה נטו מה שהגבר משדר

אם הגבר משדר ביטחון אני הגבר, המשפיע, בצורה בטוחה, אז זה לא משנה גם אם הוא בוכה כל יום בלילה, הוא ישדר חוזק.

אבל אם הוא חושב שהרגישות שלו זה תכונה נשית וזה חולשה אז האישה תרגיש את זה, ואזזזז אולי יצטייר בעיניה שגברים רגישים באופן כללי (הכללה הכללה חח) הם פחות גבריים חלילה....

ביטחון עצמי פנימי/עמוד שידרה יכול להיות גם לבחור שקט ורגיש ועדין....

ואני לא בטוחה שגבר ייחתך הרבה בגלל כביכול הצד הפחות גברי שלו- הייתי בודקת יותר על הכיוון של הערך העצמי שלו או דימוי עצמי... 

ומבאס שככה אתה חושב... :/

יכולה לספר על עצמי שמעדיפה גבר עם תכונות נשיות. כן מודה ומתוודה

מעדיפה את הרגישות, את העדינות, את ההתחשבות (אבל אם לזה קוראים נשי אז אוי ואבוי)

אבל לדעתי זה כן מעיד על דימוי עצמי

כי מזה ביטחון עצמי?

שלא משנה בכלל מה הבחורה חושבת ולא משנה בכלל איך היא תופסת אותך

אתה יודע שאתה טוב ואתה בסדר כמו שאתה.

מעניין שאתה מעלה את זה...

אני חושבת שזה בכלל לא קשור... 

אבל יכולה להבין למה קישרת את זה...

עומק רגשי, חיבור לרגשות אולי יציף את העבודה שיש לעשות עם ביטחון עצמי

אבל אם זה הציף את העבודה הזאת זה ממש לא בגלל הרגש

אלא בגלל שלכתחילה היתה עבודה לעשות שם.

אוקי, הוא מרגיש את הסביבה, למה אבל זה גורם לחוסר ביטחון? כי הוא נכנס להשוואות? אז ההשוואות זה המקום של העבודה עם הביטחון העצמי פשוט... לא קשור לרגש... 

אני חושבת שיש כאן איזה טעות בתפיסה... 

כי לכתחילה היה שם נקודה שהיה צריך לעבוד עליה

סתם ככה להרגיש את הסביבה זה דבר מדהים, לא רואה איך זה קשור לביטחון עצמי

ולא חושבת ששיח על ביטחון יכול ליצור חוסר ביטחון

כי ביטחון עצמי מאוד קשור לחוויות מהעבר, לילדות, למה שספגנו בבית...

השיח על זה דווקא חיובי בעיניי, הוא מעלה את המודעות של לעבוד על זה... 

וברורררר שבנים הכי צריכים את זה בעולם.

לא כי הם גברים ולא כי הנשים צריכות את זה כי הם נשים

אלא כי ביטחון עצמי זה דבר בסיסי באישיות של כל יצור אנוש.

ולא קשור אם אתה רגיש מאוד או קר בצורה מפחידה. 

מה שגורם לחוסר ביטחון עצמי

זה חוויות. אולי הרגישות מעצימה אותן

אבל הרגישות לכשעצמה ממש לא הסיבה לחוסר ביטחון עצמי

סליחה על הנחרצות

1. לא מצפים מגבר להיות מושלם. מצפים ממנו להיות מחובר ורגיש בסה"כ.

2. בחורה עם ביטחון יפריע לה בחור עם חוסר ביטחון, אבל היא לא צריכה להגיד לו את זה. ומובן לגמרי למה זה יפריע, כי גבר אכן צריך להיות בהרגשה מעל האישה. זה חשוב לגבר להרגיש את זה לדעתי וגם לאישה. אז מובן אם הבחורה תשלול אם היא מרגישה את הפער הזה... 

3. נכון, לגמרי אפשר לעבוד על ביטחון עצמי. אבל לא קשור לרגישות. יצא לי להכיר אנשים מאוד חסרי ביטחון בצורה מפחידה, בלי עמוד שידרה בכלל והם לא היו מחוברים לעצמם ולא רגישים ולא כלום. 

או שהם פיתחו כל מיני הגנות שמחפות יפה על ביטחון עצמי נמוך

כמו מסיכות, מגננות, וכו' וכו' 

שאני לא התחלתי את הדיון בנימה אישית,

דיברתי באופן כללי,

אבל ראיתי שבהמשך הדיון כתבת על עצמך

ואני חושבת שזה באמת לא נעים מהבחינה הזאת, אז מבינה לגמרי... 

ומתנצלת אם פגעתי... 

(ואני קצת לומדת את זה, לא אומרת דברים נטו מתחושה אישית. 

זה ידוע שחוסר ביטחון עצמי מאוד מתקשר לחוויות מהילדות... להורים וכו')

שאם ילד יקבל אהבה, וקבלה ללא תנאים

שאם ילד יגדל להורים לא ביקורתיים,

הורים שמפרגנים, תומכים, אוהבים, 

אז הוא יגדל להיות עם ביטחון עצמי מאוד גבוה גם אם הוא מאוד מאוד רגיש

והרגישות תמנף לו אפילו את הביטחון

והפוך- 

ילד מאוד מאוד רגיש שנולד להורים

ביקורתיים, פוגעניים, או הורים דורשים מאוד, וכו'

יגדל להיות ילד חסר ביטחון והרגישות רק תחמיר את זה.

וכנ"ל לילדה

אני מצפה מעצמי לעבודה כשאני מוצאת דברים שיש לעבוד עליהם

אז כנ"ל גבר.

חוץ מזה ביטחון עצמי זה משהו שפוגש אדם בכל רבדי החיים ולא רק בדייטים

זה בהחלט משהו ששווה ומומלץ לעבוד עליו

1. להיות רגיש ומחובר זה לא רק תכונה נשית! זה שזה הפך לתכונה נשית זה הבעיה.

2. למעשה לא- אם היא גם חסרת ביטחון אז לא בהכרח שתרגיש את החוסר ביטחון של השני. ואז למעשה זה ממש שידוך מוצלח חח... זה מאוד קשור במינונים אחד של השני בקיצור

3. יצא לי להכיר בחורים מאוד מאוד רגישים. ולא בהכרח שהיה להם חוסר ביטחון, כן היה להם מאוד מודעות עצמית. 

אני באמת לא מבינה מה הבעיה לצפות מגבר להיות מחובר לעצמו ורגיש לזולת.

זה הרבה לבקש? באמת שואלת.

לא אמרתי עכשיו כריזמט ומוביל. 

חוץ מזה זה בסדר שבנות בתחילת דרכן יעופו קצת עם הדרישות והחלומות

לאט לאט עם החיים גם ככה לומדים להתאזן ולהתמקד על מה שחשוב באמת. 

אבל אכן יש מצב שיש נטיה כזאת לבנות, לא אכחד... 

אבל יש ממש מודעות לזה, לעבודה על זה

להתמקד במה שחשוב באמת. בתכונות הקריטיות.

להפריד בין עיקר ותפל, וכו'... 

ורגישות גבוהה אין באמת לרוב האנשים, גם אצל נשים זה לא כזה נפוץ.... 

אז איך בדיוק תתכן התאמה

אם הבחורה מאוד מחוברת לעצמה ומאוד רגישה לזולת. 

ואשמח לדעת בזמנך כי אני באמת צריכה לסיים את השיחה,

למה אתה חושב שזה מוגזם לדרוש?

בעיניי זה קריטי, בלי זה לא רואה איך קורה החיבור בכלל 

באמת אני לא מבין למה הדברים האלה לא פשוטים לאנשים.. 
לא אמרתי חידושים עצומים.. רגש כשמו כן הוא, יותר מרגיש (כמו שהסברת מדויק) ולכן יותר 'נפעל',
השכל לא מרגיש ולכן הוא רק 'פועל' במציאות. הבדל בסיסי

@לב אוהב אני דיברתי על כך שיש קשר בין השניים. לא אמרתי שזה מוכרח ברמה כזאת שאין מצב שלמישהו רגשי יהיה ביטחון עצמי..

פשוט על פי רוב אדם רגשי יצטרך הרבה יותר לעבוד על ביטחון עצמי מהממוצע.

לאדם פחות רגשי זה יהיה יותר קל.

ולכן אין מה להאשים אדם רגשי שהוא לא באותו מקום של אנשים אחרים בחוסר הביטחון שלו..
אצלנו זה יותר בכיוון של עבודת חיים.
כחלק מעין טובה ומרגישות בסיסית, בהחלט הייתי מצפה שהיחס לאנשים רגשיים, ביחוד גברים, תהיה הרבה יותר הכלה וסובלנות כלפיהם. והרבה לשנות את התפיסה לגבי מה זה גבר או מה זה אשה, שזו לכשעצמה שאלה עם צדדים קצת טפשיים/ לא נכונים

אבל אני מוכרח לציין שאני ממש מזדהה עם דבריך וכמעט לגמרי מסכים אתך.

הייתי רוצה לחדד שלדעתי כל זה נכון יותר בהקשר של ערך עצמי ולא דווקא לגבי ביטחון עצמי.

כלומר, הגבר הרגיש שיקבל פידבקים שליליים זה יותר יערער ויפגע בערך העצמי שלו, אבל יתכן מאוד שהוא יצליח להמשיך לשדר בטחון עצמי וחוזק. (והציפיה ל'גבריות' כמדומני שהיא יותר שהגבר ישדר הובלה ובטחון עצמי).

אבל כאמור, קשה לי להכנס לדיון בנושא ולהאריך, רק רוצה לומר שנהניתי לקרוא את דבריך.   

כי כשאני אומר 'ביטחון עצמי' אני מתכוון מבחינה מידותית.. לא מהבחינה החיצונית.

בעיני זה ביטחון עצמי הרבה יותר נכון, מאוזן ויציב.

תודה על התגובה

ורגישות לזולת משמע לדעת להיות בוויתור והקשבה לזולת...

כי מה זה חיבור לעצמך?

זה הבנה מי אני.

זה להתחבר לצדדים החזקים והחלשים

זה לקבל את עצמי כמו שאני

זה לאהוב את עצמי

אני שלם עם מי שאני

ורק אז אני ברגיעה

רק אז יש לי מקום להכיל את הזולת.

לראות אותו.

(וזה לא שחור ולבן, יש לזה מלא רבדים כמובן)

דיבור של בנים על רגשות זה דבר שצריך לפתח - בכל הציבורים.

ועומק הוא ממש לא רק ברגשות (מבהיר, יכול להיות מאוד שאת גם מסכימה עם זה).

לגמרי צריך לפתח בכל הציבורים...

ומסכימה מאוד שעומק זה לא רק ברגשות.

מדהים בעיניי שבכלל ציינת את זה. כי זאת תובנה עמוקה לכשעצמה לדעתי.... 

אבל זמני קצר כעת...

ציינתי את זה בין היתר כדי להדגיש את מה שכן קיים אצל הבנים ויכול להיות מאוד שצריך להיות יותר מאוזן אצל הבנות.

הלימוד האנליטי ועוד המון תחומים שלא מצפים מבנות לקחת חלק (בתור נורמה חברתית) הם גורמים לדעתי לבינוניות מאוד גדולה. 

ושכלתנות

הן תכונות מדהימות שבוודאי יכולות להוסיף לקשר

אבל כל זה מאוד חסר כשאין חיבור לעצמי.

ברגע שיש- אז מדהים... 

לא שללתי, רק ציינתי את הנק' הזאת

בנות כיום גם פותרות המון דברים... 

את לא שללת, בכלל לא

אבל...

את הצגת תמונה חלקית שלא כל כך מפרגנת למין הגברי וזה לא כיף לי לשמוע (דווקא בגלל שיש בזה הרבה אמת)

וכן אולי זה לא נעים לשמוע,

אבל בהחלט שווה לעבוד על זה אם בחור מרגיש שזה חסר לו

פעם הבאה שאת ממשיכה לכתוב דבר כזה אשמח מאוד אם בנוסף תפרגני לגברים ותתייגי אותי!

יש גישות חינוך שלא דוגלות בכך ויש פחות בעיות בכך.

ואני מכיר עוד מי שגדל בחינוך כזה

זאת אחריות אישית לבחור באיזו חינוך אתה גדל.

אבל אין ספק שאדם שהוא מאוד מחובר לעצמו ולרגשות שלו ולנפש שלו

אז הוא אוטומאטית תמיד בעבודה, תמיד בשאיפה לשיפור והתקדמות.

זה לא לחשוב שאני מושלמת, אבל זה כן מאוד עוזר להרגשה הטובה שאני במקום טוב. 

אלא שיש קבוצה של בנות עם אופי מסוים (זה ממש לא כלל הנשים )

שהן במודעות גבוהה, עם עומק, ומאוד מחוברות לעצמן

ובתהליך של התקדמות והשתפרות

זה הכל. 

בשיחות שלי עם בנות שהן כאלה

אני ממש רואה שהן מעריכות כל כך כל מחווה של גבר בדייט, באמת...

ומתרגשות שהוא מראה רגישות ומתחשב.

דווקא יש הרבה יותר הערכה ופרגון לדעתי...

וגם יש מלא מודעות לדברים שמצריכים עבודה. ותאמין לי יש מלא. תמיד יש מה לעבוד

זאת לא נשמעת גישה שמובילה לזוגיות טובה

מי שרוצה להיות שותף לכך הוא שותף לטמטום.

ביקורת זה דבר חשוב. אתה יודע מי הולך עם הזרם...

ממילא אנשים ישתמשו בשכל שלהם ויתחילו להתנהג יותר בהגיון

הכל מתחיל מחשיבה עצמאית לא?

לכאורה אם המחנכים אומרים דברים מטומטים ולבנאדם יש שכל והוא משתמש בו הוא צריך לדחות את מה שהם אומרים (אומרות?)

מסכים שאדם פשוט המוני ממוצע שלא מרשים במיוחד יהיה כזה

אני חושב שמה ש@והוא ישמיענו מתכוון לומר, זה שיש אופי רוחני נשי, ומה שבנות עושות, הן מפרשות את האופי הרוחני הנשי כ"אופי רוחני", ולא מבינות שלגברים יש תהליכים משמעותיים מאד במסלול אחר לגמרי.

גבר יכול לעשות המון עבודה עצמית לא בחיבור ל"אני" אלא בהתגברות על האני. זה לא ניתוק, זאת עבודה מוסרית קשה. הוא יכול להשקיע ימים ולילות בעבודת ה' בדרכים גבריות - לימוד תורה וחיבור שכלי ותפילה בסגנון גברי.

ואז באה בחורה ואומרת "אבל הוא בכלל בלי שום עומק רוחני" וזורקת את כל התורה שלו לפח.

את מבינה איזה עלבון זה? ואיזו טעות מרה זו?

התלבטתי אם לציין. אציין ברמז ובקצירת האומר.

העניין שעמדת עליו של ישות וביטויה, הוא לכאורה באמת שורש הענין. זו הבעיה עליה אני מדבר כשאני מתאר "רוחניקיות יתר". קצת "אש זרה.. אשר לא ציויתי ולא דיברתי.."

כשהעבודה הופכת להיות "הכיף שיש לי בקרבת ה'" ולא "הדבר הנכון שיש בקרבת ה'".  ואז מגיעים גם לקרבה מדומיינת ולהיפוך ערכים וכו'.

ואידך פירושא זיל גמור הוא.

ולא כל בחורה בונה את העולם הרוחני שלה מתוך המדרשה/אולפנא וכו'

וגם אם בחורה נמצאת במדרשה- מי אמר לכם שמשם היא לוקחת את התובנות וההשקפות האלו.

מרגיז משהו

מחילה אבל גם אם הדברים שכתבת הם באמת יפים ומעניינים

שורה תחתונה, זה לא כזה רלוונטי.

בעולם הגברי

מספיק התבוננות ושכל ישר

כדי להבין שיש הבדלים בין גברים לנשים

אז כמובן גם בעולם של עבודת ה'

אם כי חיבור לעצמי היא נקודת פתיחה לכל אמצעי החיים. גם לעבודת ה'

לכן האמירה הזאת שלגבר יש נקודות שהוא חזק בהן ולאישה נקודות שונות- לא רלוונטית לדיון הנל

זה לא שזה לא נכון, זה פשוט לא קשור למה שאמרתי... 

הרוגז לא באמת רוגז אמיתי, הכל טוב... זה חלק מהדיון... 

בכלל לא הייתי מחוברת לאינטואציות שלי וכמעט בקושי לעצמי

ואני לא מתביישת להודות בזה.

כולנו בתהליך, במסע, בדרך.... 

אבל דווקא הבדלים בין גברים לנשים זה משהו שתמיד היה אצלי במודעות... 

וזה רק מתחדד ונבנה יותר עם הזמן ב"ה

גם לנשים וגם לגברים ההתחברות אל ה'אני' העיקרי קודמת להתגברות על צדדים אחרים של ה'אני'.

גבר ואישה מצד היותם בני אנוש

צריכים וחייבים להיות מחוברים לעצמם ולרגשותיהם

ולא כי הגבר צריך להיות כמו האישה או ברמת חיבור שיש לאישה עם עצמה. זאת לא הכוונה. 

ולא אמרתי להיות רוחניק מרחף לא מחובר לקרקע

ולא עמוק כעומק האוקיינוס

אני באמת מבינה שהאמירה הזאת מציפה אולי דייטים בהם בחור חווה דחיה על הסיבות האלו

אני מבינה שזה יושב על משהו כואב

יכולה להבין אפילו שאולי זה מציף רצון כנה להיות מחובר ולפעמים דווקא השיח על זה יוצר אנטי ומגננה.

הכל בסדר, מקבלת.

רק בבקשה, תאמינו לי שזה לא בא ממקום שמאשים, ומבקר ודורש.

זאת המלצה שהיא מתנה בעיניי. לא ממקום מתנשא. ממקום כנה ואוהב. 

זהו.  

גם אם נוריד את שאלת ההאשמה, 

את ממליצה לבנים ללמוד תכונות מסוימות.

אני מסכים שהתכונות האלה יכולות להועיל להם, אבל התכונות האלה מאפיינות בנות.

אז בדיוק כמו שאת ממליצה לבנים ללמוד מיומנויות נשיות ולהקל על כל העולם, אני בא ואומר - בנות, תלמדו קודם כל להכיל את העולם הגברי, ואחר כך להעריך אותו, ובסוף אולי לתרום לו גם את הידע הבאמת חשוב שלכן (בסוף לאו דווקא אחרי שסיימתן הכל, אבל כן שהתודעה תקדים את שני הדברים האחרים)

להכיר את עצמי, להיות מודע ומחובר לעצמי זה לא משהו נשי. 

זה מאוד בסיסי לכל יצור אנוש

ככה אני מקבל החלטות שנכונות לי בכל תחום

ככה אני קשוב לעצמי 

אין בעיה שזה יתבטא בצורה "גברית" יותר.

לא צריך עכשיו שגברים ינהלו יומן רגשות או שיתחילו לעשות שחנשים עם החברים שלהם

אבל כן בדרך שלהם להיות בכיוון הזה בסה"כ. 

ואני חושבת שלגמרי יש הכלה לעולם הגברי. רק הלוואי והוא באמת היה מספיק גברי... (לא נכנסת לזה. דיון אחר... וכל מקרה לגופו) 

כל הגברים שאני מכיר הם אחלה גברים..

ודיבור על רגשות אצל גברים הוא דבר קריטי שלא מספיק מפותח הרבה פעמים. לא רואה בזה אידיאל בכלל בכלל

ולחדד מה זה 'תכונה נשית' ומה זה תכונה גברית זה דבר שדורש הרבה דיוק כדי שתהיה לו משמעות רלוונטית.

את מניחה כאקסיומה שהבנות הללו נמצאות במצב הנחפץ, ולבנים יש פער להשלים.

צריך לומר - שלפעמים הבנות "מגזימות, עם זה, וזה מגיע לסוג של ריחוף ודמיון... רוחניקיות גבוהה מידי. אפשר להשלים את הפער לכיוון השני..

(לא שאני אומר שאצל הבנים זה המצב הטוב ופשוט הבנות אלו שצריכות להשתנות. לדעתי המצב הרצוי הוא איפשהוא באמצע, והלוואי שמשני הצדדים יתקדמו לכיוונו)

כאילו בנות בכח מנסות להיות רוחניקיות גבוהות.

אם לבחורה מסוימת יש נטיה טבעית לזה, אז סליחה אבל היא ממש לא "מגזימה"

היא פשוט הולכת עם הייעוד שלה ועם הלב שלה. זה הכל.

זה משהו באופי, בנטיה, בטבע, אי אפשר ממש לשלוט בזה.

זה לא שקמים בבוקר ואומרים "טוב היום אני מתרחקת מרוחניות, היום אני אהיה פחות עמוקה, היום אני אנסה להיות פשוטה יותר" כי זה ממש שטות. 

אנחנו מתהלכים בעולם עם נטית הלב והנשמה שלנו ולאן שה' מכוון ולוקח אותנו,

ואם הוא לקח אותנו למקום רוחני מסוים וגבוה אז יש לזה סיבה וזה ממש לא משהו שאפשר לשלוט בו. זה לא בידינו בקיצור. 

באותה מידה אני יכול לכתוב על דברייך שלך, שהם נשמעים האשמה, כאילו גברים מחפשים בכח לא להיות ____ והרי אם יש להם נטיה להיות מה שהם אז סליחה אבל זה ממש בסדר ואי אפשר לשלוט וכו' וכו'.

אבל למה את לא חושבת ככה על מה שאת כתבת אלא רק על מה שאני כתבתי?

בדיוק בגלל הנקודה שעליה הערתי: את רואה את המצב של הבנות הללו - כהמצב האידיאלי, המתוקן, הראוי והנכון. ומסתכלת על כל מי שלא כזה - כאל בעל חיסרון, רק שאת אומרת "אוי, ממש חבל, הרי אפשר לתקן את החיסרון הזה"....

וזו בדיוק הנקודה. בדיוק. אין שום סיבה להניח שהמצב של הבנות האלו הוא המצב המושלם והבנים שאין להם את זה הם המפספסים. למעשה - יש סיבה להניח לא ככה אלא הפוך - שהן באמת מגזימות.

האשמה? לא מאשים. קל וחומר ממך: אם את, שמתייחסת למצב הזה כמתוקן, לא מתכוונת ,להאשים" את הגבריםש לא כאלו, אלא רק לדבר עלז ה ש"חבל" ו"אפשר לפתור", אז קל וחומר אני - שלא אומר שהמצב הגברי הוא המתוקן, אלא שהנכון זה אישפהאו באמצע, ושני הצדדים צריכים לעבוד על זה - קל וחומר שזו אינה "האשמה".

לומר שיש מה לעבוד בתחום מסויים זו ממש לא האשמה. אפילו אפילו אם מדובר על לומר לבנות לעבוד על משהו שהן מאוד נהנות ממנו. זה הכל.

להגיד "זה לא בידינו" זו התחמקות. ולהבין את דברי כאילו אני רוצה שבת תאמר, כלשונך: "טוב היום אני מתרחקת מרוחניות, היום אני אהיה פחות עמוקה, היום אני אנסה להיות פשוטה יותר", זה אפילו עוול... 

הרי זה כל הטיעון שלי: שזה לא בסדר לחשוב שהדרך הזו הי אהיא הרוחניות, היא היא העומק, והאחרים הם "פשוטים".

סליחה על הבוטות, אבל אם כבר, אז המשפט היותר מדוייק לשקף את מה שאני רוצה שבת תאמר לעצמה הוא: "טוב, היום אני מתרחקת מרוחניקיות (לא רוחניות, רוחניקיות), אשתדל להיות יותר אמיתית, ופחות לחיות בדמיון". תאמיני לי, זה לא פחות עמוק ולא יותר פשוט. אדרבה.

את לא יכולה להניח שאתן המושלמות, ובכלל לא שייך שתשנו את זה כי זה הטבע וזה הנכון, ומי שאומר אחרת הוא "מאשים". והגברים הם החסרים והם צריכים לעבוד ולתקן, והם בטח יכולים וזה נדרש מהם וממש חבל שלא...

סליחה אם זה נשמע קצת פוגע, השתדלתי להיות עדין, ואין לי כל כוונה כזו.

אני מאוד מצר על הפריחה של העסק הזה, ועוד דווקא בחוגים היותר דוסים...

אבל זה לא רק העניין של גבר מולא שה, אלא גם קידוש הרוחניקיות עד כדי היפיות. כל אחד (אחת..) רוצה להיות הרב הנזיר.

(ואם תעיז לשאול: "זה ניסיון להיות הרב הנזיר?" יאמרו לך: "עוד מילה נעשה ממך הרב זצ"ל"... טוב, זה כבר סתם תוספת לאווירה.. )

לגבי להוביל אני דווקא מסכים. אבל עם העוול נפגשים בצמתים אחרים, ובפרט בצומת הזו של העבודה הרוחנית. מין תפיסה שכזו שתמיד האשה היא הקרובה האמיתית לאלוקים, והגברים (האלה ה"יבשים" והמסכנים, שבמקום ללמוד נתיבות שלום ולהתמוגג מתורה של ר' נתן, לומדים מיגו דרמאי ומתפלפלים ב'קצות' מוקשה, רחמנא ליצלן ולשזיבן...) הם אלו שצריכים עוד לעבור קורס באיך להתעסק איתו... 

(וזה מתחיל הרבה לפני הדרכות לדייטים, נראלי זה בלגן שמתחיל בשנת (ובהשפעת?..) המדרשה)

שפחות מדגיש את השפה המוגזמת על 'בנים בנות' שקיימת כיום אצל חלק מהציבור הדתי.

אדם פרטי מחליט בשלב מסויים איזה חינוך מדריך אותו בחייו האישיים ויש לו יכולת ביקורת על החינוך אותו הוא מקבל.

אם אדם קולט דעות לא טובות - זאת האחריות שלו לעסוק בכך. הוא לא יוכל להאשים אף אחד אחר.

הפוך- דווקא יש בי הרבה הבנה לסיבות שגרמו להם להיות עם פחות מודעות וחיבור לעצמי

וזה לא משהו שרק חסר לגברים. יש גם בנות שחסר להן את זה. 

אין פה תחרות מי יותר טוב מהשני.

יש פה ניסיון להבין את הבעיה, ולנסות לפתור אותה כדי שיהיו יותר חתונות.

ואתה יודע מה, תצא שניה מהמקום של גברים ונשים. ודייטים וחתונות.

כל בחור צריך להתבונן בעצמו ולהרגיש האם אני באמת מכיר את עצמי ומחובר לעצמי. זה הכל. 

לא בגלל דייטים, ולא בגלל שום דבר. 

ורק ניסיתי להסביר שבחורה שהנטיה הטבעית שלה היא להתבוננות והעמקה ורוחניות

אז לא רק שאין לה איך לעצור אתזה אלא שהיא עם הזמן רק מתפתחת בזה יותר.

כי ככה זה עובד, אדם רוחני ועמוק ניהיה עם הזמן אפילו יותר ויותר רוחני ועמוק. זה מנגנון שמפתח את עצמו עם הזמן. 

וזה לא עמוק מול פשוט והפשוט צריך להיות עמוק. ממש לא. זה לא מה שהתכוונתי.

דיברתי נטו על חיבור לעצמי. האם חיבור לעצמי יפתח עומק? אולי, תלוי בנטיה של הנפש.

האם יש עניין להיות עמוק? לא בהכרח. כי שוב, זה תלוי בנטיה של הנפש והייעוד שלה.

ולכל אדם יש עבודה. לבחורה רוחנית יש עבודה להיות יותר מציאותית ויותר בקרקע, אין ספק. אבל היא לא יכולה לנתק את עצמה מרוחניות כי זה המהות שלה. 

ואין כאן עניין של מושלמות. יש כאן עניין בסיסי של איך אני מגלה את האני שלי, ומשם ורק דרך שם אני יכולה לעבוד על דברים בעצמי כדי להיות אדם יותר טוב. 

רק כתבתי שלתפוס את דבריי שלי (על מה הבנות צריכות לתקן) כהאשמה - זה בדיוק כמו לתפוס את דברייך שלך (על מה הבנים צריכים לתקן) כהאשמה.

גם אני לא מאשים, וגם אני יכול להצביע על הסיבות שגורמות לבנות להיות כאלו.. בדיוק כמו שאת יכולה להצביע על הסיבות אצל בנים...

אני יודע שזה לא עניין של תחרות, אבל זה קצת מה שאתן יוצרות - "אנחנו מושלמות, מחוברות להוויה האלוהית במלוא הופעתה האידיאית, אתם יבשים ולא מודעים, ותתקנו את זה..."

אז לא, זה לא ככה. מאוד לא.

גם הנטיה הטבעית יכולה להשתפר ולהיתתקן, אנחנו לא סוס שוטף במלחמה ואדם צריך לפקח את אורחותיו, ואם יוברר שהליכה בצורה מסויימת אינה ראויה -  אז צריך לעשות "חושבים", גם אם זו הנטיה הטבעית.

שוב: כמו שאת מצפה מגברים לשנות את עצמם ע"י בדיקה אם הם נוהגים כראוי, למרות שהם בעצם הולכים עם הטבע שלהם, כך אני מצפה מבנות לעשות את אותו הדבר. וקל וחומר - כשאני, בשונה ממך, לא אומר שהגברים מושלמים בתחום. לדעתי הן הבנים והן הבנות - מוקצנים, אלו לכיוון זה ואלו לכיוון זה, וגם אם זה הטבע אצל שני הצדדים - שני הצדדים צריכים לעבוד על עצמם ולהשלים את עצמם. טבע זה לא תירוץ.

וכל זאת טרם שנגענו בנקודה - שזה המון פעמים ממש לא טבע אלא הסללה... אוהו הסללה... גישות שלמות שמייצרות 'היפיות', ומלמדים אותן שזו זו מטרתן בעולמן, וקרבת ה' העליונה שלהן...

אני מסכים על הצורך ב"גילוי האני", וקל וחומר שאני מסכים עם הצורך ברוחניות, וחלילה לי לומר שבחורה צריכה להתנתק מרוחניות. אבל לזה אין קשר ל"רוחניקיות" והזיות, "הרגשות" פנטסטיות שבינן ובין רוחניות בקושי בקושי יש חוט של גרטל.

צריך הרבה הרבה קרקוע וכנות כדי לוודא שההרגשות האלו מחוברות למשהו אמיתי ונכון. שהעומק הוא עומק, שהרוחניות היא רוחניות, שחיבור הוא חיבור ושהפרפרים הם קרבת ה'...

וחוץ מזה מה הקשר מורות

השקפה ועולם פנימי לא בהכרח נקנים ע"י המורות באולפנא

אתה יודע, עובר הרבה מים בנהר מהאולפנא עד גיל מסוים

ולא יודעת את מי פגשת, אבל לא בטוחה שהמצב כל כך חמור כמו שאתה מתאר... 

חושבת שיש הרבה יותר מודעות לזה היום... 

כתבה פותחת השרשור:
'המגזר הדתי מייצר סוג של בנות מאוד מחוברת לעצמן ועמוקות ופנימיות'

זו!! הגדלת הפער מגברים, מזוגיות פשוטה תמימה שקטה כמו פעם, שנשמרה יותר אצל חרדיות כנראה.

כל עוד בנות עסוקות בעולם המלל ותכנים נפשיים מילוליים ו'אינטואיציות' וכו (ולא מדבר כרגע על כך שיש שם הרבה דמיון. כן, אתן לא נביאות עדיין, שתהיו בע"ה! נבואה היא מתוך המון המון דממה דקה)

הרבה 'אקשן נפשי'

חסרה הרפיה,
פשטות,
שחרור נפשי,
האטה,
הכנעה,
נוכחות,


נפש=נופש

"שבת וינפש".

מנוחה.



פנימיות ורוחניות אמתית הם הרבה הרבה הרבה מעבר לעולם המלל

חיבור לעצמי העמוק ביותר זה המקום השבתי הביתי הקדוש בתוכנו, הכתר
וזה דרך נוכחות, אצילות, דממה, קדושה ואינטימיות גופנית!!!!!! לא דווקא מינית! לא יצרים! קדושה!

היהדות מאמינה בקדושה, וקדושה אמתית בנויה על העולם החומרי הקדוש.
אנחנו לא נזירים במזרח שצריכים ליצור קשר נפשי חסר גוף
לפי היהדות זוגיות מתחילה בחופה. בסיס חומרי אינו פרס או תוצאה לזוגיות נפשית מעולה לפני חתונה! אלא בסיס חומרי זה התחלה ואיפשור לזוגיות נפשית מעולה
לפני חתונה זו לא זוגיות!, זו בדיקת התאמה בסיסית בלבד.

לא יעזור לבנות. לנשיםיש תשעה קבין של שיחה ולגברים קב 1!
ויש לזה סיבה ומטרה בעולם!

הנסיון לקחת בנים (במיוחד רווקים) לעולם המלל הנפשי לא ילך
(גם גברים מטפלים מומחים לנפש ולשיח נשי נשארים רווקים מעל גיל 40)

רק פשטות נפשית ודרך הגוף! "מבשרי אחזה אלוק".

הייתי קורא לנושא שאתן מחפשות, ובצדק, 'שיח נשי', לא נפשי. חסר אצל בנים ענין שיח נשי. נכון. ולומדים זאת עם אשה! לא עם גברים. אז מתי הגיוני שזה יהיה? נכון, אחרי חתונה!
כמו פעם, כמו בתורה.

אין דבר כזה קשר נפשי נמרח ללא בסיס חומרי גופני!

ההזזה הצידה של עולם הגוף למשך שנות הרווקות הדתית הכניסה מלא תכני נפש מילוליים, בעיקר נשיים! (ומי הכניס? מלמדים נשואים! שיש להם חיי גוף, לא רווקים הכניסו)

זו המצאה דתית של דורנו (כנראה לא של רבנים), המצאה קלוקלת.
צאו מהסרט הזה. תפסיקו לחשוב שיש זוגיות אמתית ללא גוף, לפני חתונה. זה קונספט שמאמלל גברים פיזית, יותר מאשר מקרב אותם נפשית לבנות

למה בנים פחות יכולים לפני חתונה?

כיוון שברגע שאנחנו נכנסים פנימה, כל בן אדם, יש לנו שם טבעית דברים וחסרים גופניים
בנות יכולות להזיז, להדחיק הצידה הרבה יותר בקלות את החוסר הגופני

בנים פחות!
ויש לזה סיבה ומטרה בעולם!

פחות אחיזה ויותר נסיון להציל את מה שנותר מהצעירות

ראשית, ההכללות הללו טועות באופן בוטה.

בוודאי שיש בנות מצויינות ב"מיגזר הדתי לאומי" (ולא רק שם),

אבל ה"חיבור" הזה שאת מציינת, "לעצמי, לאינטואיציות שלי", יש בו גם צד של דמיונות.וזה לא דווקא רע, זה מה שמתאים להן.

ולצד השני - העומק והפנימיות אצל בנים תורניים - בהכללה - הוא ממש לא פחות. בעדינות.

אלא מה?

בדיוק הדמיון הזה הוא מה שמטעה אותך. כי את אכן בצד הנכון מבחינתך. את בת, ואת רואה את הדברים כבת. זה מעולה. אבל צריך להכיר שיש עוד "צד"...

מה שאת רוצה, בלי שבאמת את מתכוונת לכך, זה שהבנים יהיו בנות. והם לא יהיו - למרבית המזל. כמו שצריך גם שבנות לא תהיינה בנים.

הבנין הפנימי של בנים תורניים, לא יבוא ע"י "חיבור לעצמי ולאינטואיציות שלי". אם כי בוודאי הם צריכים מודעות עצמית והרגשות עצמיות. הדרך היא לא כך.

אמרתי את דבריי בצורה מאוד עדינה

חלילה לא באתי לצאת נגד מישהו

להיות מחובר לעצמי ולאינטואציות שלי אלו לא תכונות נשיות! ולהיות בתודעה כזאת לא הופכת את הבחור לנשי. ממש לא.

אין בעיה, אתה יכול לקרוא לזה מודעות לעצמי ולרגשות שלי. הטייטל לא באמת משנה. הרעיון משנה.

ובטח אין זה המקום לזלזל בבנות כאלו שהן כאילו מדומיינות. מחילה, אבל זה על גבול הפוגע. 

משנה אם מחובר או לא.

אתה קורא לזה בצורה אחרת, בדרך אחרת. שווין

הבחור מחובר לעצמו? מעולה. זה בסה"כ מה שביקשתי.

אלא שמה שביקשת, בלי שאת בכלל מודעת לכך, הוא לדעתי שבנים יהיו בנות. והם לא יהיו.

ה"מחובר לאינטואיציות", זה דבר שאצל בנות תופס הרבה מקום - אצל בנים לא.

המודעות העצמית אצל בנים תורניים תבוא יותר מתוך עמל של תורה ומידות והתבוננות, אצל בנות בצורה אחרת.

ולכן גם המסקנה הכוללנית שאצל בנים המודעות העצמית חסרה, היא מסקנה לא נכונה. אם כי בוודאי שלאל אחד מהמינים יש את יתרונותיו.

ולא התכוונתי שהמודעות העצמית של בנות היא "מדומיינת". אלא לגבי ההשוואה שעשית לגבי ה"עומק". בנות עם איכות, עמוקות בדרכן. ובנים -בדרכם. זה לא באותם כלים נפשיים בדווקא. יש דברים דומים - ויש שלא.

ובוודאי לא באתי לזלזל חלילה. הרי הדגשתי שגם אני מכיר את האיכות הזו שיש ב"ה אצל בנות עם עומק רוחני בזמננו. כמו גם אצל בנים בגוון קצת אחר.

אין לאף פרספקטיבה רחבה באמת ומרגיש לי שזה מוביל למקום לא טוב בנפש כל החיפוש סיבות הזה. ובכלל כל ההתעסקות בזה.

לנפש... 

מדי פעם אם עולה לי משהו, אני זורקת אותו לחלל.

למה לעסוק בהם בכלל?

כאילו אם זה מגיע ממקום "בגלל זה קשה לנו למצוא בן/בת זוג" זה נראה לי מבאס ולא מוביל למקום טוב.

את רוצה מישהו עם עומק - מצויין. תתפללי על כך ותשדלי על כך. ותתפלספי על הגעוגע וכולי

את מבינהל מה אני מתכוון?

אולי אני סתם חופר אבל גם לא לקחת את זה למקום כזה אני חושש שחבר'ה פה לוקחים את זה באופן של הטחת אשמות... 

ואם זה ייגע במישהו והיה זה שכרי... 

שלא כדאי שהסבר הסוציולוגי ישמש כמענה לנפש בצורה כלשהי

לומר ה'בחורים התורניים' הם כאלה או כאלה... זה לא נראה לי מקדם. זאת דעתי. 

כי בפרקטיקה כל הצעה נמדדת לגופה.

ושם זה כבר לא משנה כל האמירות האלו

פשוט ניגשים ובודקים אם יש חיבור, זרימה, תקשורת וכו' כרגיל בקיצור... 

כי אם אני מתוסכל מכך שבנות/בנים הם כאלה וכאלה זה לפעמים עלול להעצים פחדים ממה שהם באמת

לדעתי חשוב מאוד לכל אחד ללמוד להתחבר לעצמו.

המשמעות של החיבור לעצמי, הוא קודם כל לפתח מודעות. מודעות לעולם הפנימי שלי, מודעות לרצון, מודעות למרחב המחשבתי, מודעות למידות הנפש, מודעות לעולם הרגשי, מודעות למרחב האינטואיטיבי והגופני. ומתוך המודעות לדעת להנהיג את כל כוחות החיים, להביא אותם להרמוניה, ולכוון אותם לפי המוסר היושר והצדק. מדרגת החיים הזאת מתוארת מאוד יפה בספר הכוזרי מאמר שלישי פסקה ה'.

יש שוני בין חיבור עצמי אצל בנים, לבין חיבור עצמי אצל בנות. משום שיש הבדל בין העולם הפנימי של בנים לבין העולם הפנימי של בנות. וגבר שלומד להתחבר לעצמו, זה ממש לא אמור לקבל צביון נשי. דווקא גבר שמחובר לעצמו הוא יהיה הרבה יותר גברי, הרבה יותר מנהיג, הרבה יותר חי, הרבה יותר משפיע, הרבה יותר מאיר לעולם. כי הוא מחובר לגבריות שלו בצורה עמוקה ומודעת, והוא יהיה מחובר לעוצמות חיים אינסופיות שזורמות בתוכו. וזה ממש לא אמור להתבטא באופן אגרסיבי או לוחמני, אלא באופן עדין וטהור ואצילי. 

לכן עבודה של חיבור לעצמי ממש לא צריכה להביא למאפיינים נשיים. כשגבר מתחבר לעצמו, וזה מקבל ביטוי נשי, הוא גם קצת מתרחק מעצמו באותה מידה. ולכן הייתי ממליץ לבנים לשמוע הדרכות שמתאימות לבנים בנושא הזה. אף על פי שלמדתי לא מעט מנשים בנושא הזה, ויש מה ללמוד, בסוף כדי לדעת איך זה מתבטא אצל גבר, צריך לראות גבר שחי ככה. 

וזה ממש לא עבודה רק של בנים. גם בנות מהצד שלהן צריכות לעבוד על זה באופן הנשי. ואני לא ממש חושב שיש איזה פער בין בנים לבנות, פשוט יש שוני בביטוי של הדברים, וצריך ללמוד אחד את השני.

הנקו הזאת שציינת שזה שגבר מתחבר לעצמו הוא יהיה כך בעצם הרבה יותר גברי, מנהיג, משפיע.

מדהים. מדהים

ומתחברת מאוד לעצה שצריך ללמוד את זה מגבר שנמצא במקום הזה, לראות גבר שחי ככה. בדיוק... 

הלוואי ויפתחו סדנאות שעוסקות בעניין. הלוואי. אני הראשונה לתמוך ולעודד את זה בע"ה

מתייגת ברשותך את כל מי שעסק בדיון ולא כל כך הסכים איתי 

@ד.

@והוא ישמיענו

@נשמה כללית

@נוגע, לא נוגע (בעצם, לא יודעת אם הסכמת או לא, אבל חושבת ששווה לקרוא את התגובה הזאת)

@סוג'וק

@ultracrepidam

@פלונפון מירוסלב

מה נקרא להתחבר לעצמי

אבל זה לא לעכשיו, ואולי לא בכלל

השאלה אילו צדדים להציג/להדגיש יותר ואילו להציג פחות היא משמעותית

לדוגמא - כמעט כל הפלגים בציונות הדתית מסכימים על 90% מהדברים.

הדגשים של כל תת מגזר הם יכולים להיות שונים ב180 מעלות ועל זה יהיו 'מלחמות עולם'.

ככה זה בכל הנושאים. פחות חשוב התוכן עצמו - יותר חשוב מה המסר העיקרי שהוא בא להעביר.

ההדגשה של החיבור להעצמי היא קריטית בעיני.

גם אני ארצה להסביר על ההתגברות על העצמי אני ירצה להביא מתוך החיבור להעצמי ולא להיפך.

זה לא שהיא כתבה איזה נימוק חדש שאמור לשנות את עמדתי.

אמנם באמת ביחס לדבריה ההתנגדות יורדת חלקית, כי היא מדגישה שזה צריך לבוא בצורה גברית, ולא שגבר ייהפך לאשה. אבל מה שאני טענתי עדיין קיים - זה שבנות "רוחניקיות על מאה קמ"ש" מניחות שזוהי שלמות העבודה ותכלית הנרצה, והגברים שיתקנו ת'צמם... בעוד שהאמת היא שלבנות האלו יש הרבה מה לעבוד בדיוק בנקודה הזו - של לרדת קצת מהענננים ולהיות מחוברות למציאות.. (כן כן, "מחוברות לעצמן" בקטע אמיתי ולא בקטע דמיוני)

יותר מזה אני אגיד, לצערי זה נראה ככה - שכעת תתלהבו מהרעיון של "להיות מחובר לעצמו בסגנון גברי", אבל כשתפגשנה בזה - זה ממש לא ירצה אתכן. תקראנה לזה "לא מחובר לעצמו" באותה מידה.

כי זו בדיוק התקלה פה, שורש הטיעון של השרשור הוא בכך שאת חווה את החוויה ה"נשית" (ה"פנטסטית", נשית באובר...) כחוויה היחידה הטובה והמתאימה. ולא מסוגלת לזהות את החיבור שיש בסגנון הגברי, את הנכונות והטוב שבו.

אז כן, כל עוד זה ברמת המילים נחמד לך עם הסיוג של "שיעשה את זה בצורה גברית". אבל בתכל'ס? כל פעם שתראי את זה בצורה גברית את פשוט תאמרי "הוא לא מחובר לעצמו". ותמשיכי לנצח לחפש את הגבר העונה לדמיון שיצרת לעצמך, תוך שאת משלמת לעצמך מס שפתיים שאומר בערך "גבר נשי, אבל שיהיה נשי בצורה גברית..." אוקסימורון כזה, מין יצור פרדוקסלי שלא קיים במציאות, ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

במחשבה שניה, עכשיו ברור לשם מה התיוג...

גם קצת מעלה חיוך - כי זה בדיוק מסביר את ההבדל. כל כך הבדל, עד שהכותבת היקרה מתקשה להבין מה בעצם יכול להיות ההבדל, כפי שציינתי בתגובתי על ההודעה הזאת.

אשה יכולה לטייל בנפש עם חברה

איש יכול לטייל בשכל עם חבר

שניהם יחד צריכים לשכון ולחוות שכינה ביניהם בנוכחות כאן ועכשיו (ישוב הדעת ולא טיול בדעת) ומתוך האנרגיות השונות מהמין השני שחדשות עבורי

כל אדם צריך להשתדל להיות מחובר לעצמו. עם מודעות עצמית ותחושה עצמית. זה פשוט.

אבל האופן הוא שונה.

האופן והמהות שעלו מדברייך (כגון האמירה "ולאינטואיציות"), הוא אופן שמתאים יותר לבנות.

לא מגיעים לדברים הללו באותה דרך. ואינני חושב שמה שחסר לבנים זה ש"יעברו איתם תהליך" כזה.

את פשוט נוקטת בשפה ודרך של בנות. זה מעולה - כי את כך. ולכן כנראה גם קשה לך מאד להבין מה כאן בעצם יכול להיות אחרת...

הסכמתי עם לב אוהב שחשוב ללמוד להתחבר לעצמנו. אך הדגשתי שזה נעשה באופן שונה מנשים, כי מבנה הנפש הגברית שונה ממבנה הנפש הנשית.

ואכן החיבור לאינטואיציה אינו עומד במרכז הכובד של הנפש הגברית, אם כי טוב וחשוב ללמוד לשים לב אליה, ולשמוע מה יש לה לומר. אך כמובן שבסוף להתנהל ולקבל החלטות על פי השכל. השכל לוקח את האינטואיציה בחשבון, והוא מחליט אם נכון להקשיב לה או לא. 
 

חשבתי להתחיל לפרט מה זה כולל אצל גברים. אך זה ארוך מידי, וקשה קצת לכתוב את זה. אך בקצרה החיבור לרצון, הוא אולי הכי משמעותי אצל גברים. ככל שגבר יברר את הרצון שלו, ויהיה יותר מחובר אליו, הוא יהיה עם יותר אנרגיה וחיים. 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).